(ה-ו) "הלא ידעו", בארתי שם שבימי דוד נפל פחד על הדור בעבור חטא שמצאו שלא ברכו ברכת השבח על המזון ויתר הנאות העולם, ועשו תשובה ע"ז ותקנו מאה ברכות בכל יום, וא"כ הלא צריך לפועלי און אוכלי עמי לדעת שעם ה' בחטא "שאכלו לחם וה' לא קראו שם פחדו פחד", שהם פחדו מה' ומענשו בעבור חטא קטן שהיה בידיהם שלא קראו וברכו את ה' על הלחם שאכלו, ומזה נראה איך היו ישראל צדיקים אז ועבדו את ה', והיה להם להתירא מגוי צדיק (וכמש"ש כי אלהים בדור צדיק), ע"ז אמר עתה באמת "לא היה פחד", אחר שפחדו מה' ותקנו מעשיהם לא נתקיים הפחד שפחדו מסנחריב, "כי ה' פזר עצמות חנך", שמחנה סנחריב שחנו על ירושלים פזר ה' את עצמותיהם השרופות "הבישתה" בל יאספו ולא יקברו "כי אלהים מאסם":
