מ"ג תהלים נג ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים נג · ה · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הלא ידעו פעלי און אכלי עמי אכלו לחם אלהים לא קראו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הֲלֹא יָדְעוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם אֱלֹהִים לֹא קָרָאוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן
  אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם
    אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א קָרָֽאוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הלא" - יש לידע לאוכלי עמי כמאכל לחם ואלהים לא קראו שסופם שיפחדו שם פחד באחרית הימים

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ה-ו) "הלא ידעו", בארתי שם שבימי דוד נפל פחד על הדור בעבור חטא שמצאו שלא ברכו ברכת השבח על המזון ויתר הנאות העולם, ועשו תשובה ע"ז ותקנו מאה ברכות בכל יום, וא"כ הלא צריך לפועלי און אוכלי עמי לדעת שעם ה' בחטא "שאכלו לחם וה' לא קראו שם פחדו פחד", שהם פחדו מה' ומענשו בעבור חטא קטן שהיה בידיהם שלא קראו וברכו את ה' על הלחם שאכלו, ומזה נראה איך היו ישראל צדיקים אז ועבדו את ה', והיה להם להתירא מגוי צדיק (וכמש"ש כי אלהים בדור צדיק), ע"ז אמר עתה באמת "לא היה פחד", אחר שפחדו מה' ותקנו מעשיהם לא נתקיים הפחד שפחדו מסנחריב, "כי ה' פזר עצמות חנך", שמחנה סנחריב שחנו על ירושלים פזר ה' את עצמותיהם השרופות "הבישתה" בל יאספו ולא יקברו "כי אלהים מאסם":

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הלא ידעו" - ר"ל איך יאמרו אין אלהים הלא יש לדעת לפועלי האון שאוכלים את עמי באין מוחה כאוכל את הלחם שכ"ז הוא בעבור אשר עמי לא קראו לה'

<< · מ"ג תהלים · נג · ה · >>