מ"ג שמות יב ל
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּ֨קׇם פַּרְעֹ֜ה לַ֗יְלָה ה֤וּא וְכׇל־עֲבָדָיו֙ וְכׇל־מִצְרַ֔יִם וַתְּהִ֛י צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם כִּֽי־אֵ֣ין בַּ֔יִת אֲשֶׁ֥ר אֵֽין־שָׁ֖ם מֵֽת׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְקָם פַּרְעֹה בְּלֵילְיָא הוּא וְכָל עַבְדּוֹהִי וְכָל מִצְרָאֵי וַהֲוָת צְוַחְתָּא רַבְּתָא בְּמִצְרָיִם אֲרֵי לֵית בֵיתָא תַּמָּן דְּלָא הֲוָה בֵּיהּ מִיתָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְקָם פַּרְעה בְּלֵילְיָא הוּא וְכָל שְׁאָר עַבְדוֹי וְכָל שְׁאָר מִצְרָאֵי וַהֲוָה צְוַוחְתָּא רַבְּתָא אֲרוּם לָא הֲוָה תַּמָּן בֵּיתָא דְמִצְרָאֵי דְלָא הֲוָה תַמָּן בְּכוֹר מָאִית: |
רש"י
"לילה" - ולא כדרך המלכים בשלש שעות ביום
"הוא" - תחילה ואח"כ עבדיו מלמד שהיה הוא מחזר על בתי עבדיו ומעמידן
"כי אין בית אשר אין שם מת" - יש שם בכור מת אין שם בכור גדול שבבית קרוי בכור שנאמר (תהלים פט) אף אני בכור אתנהו ד"א מצריות מזנות תחת בעליהן ויולדות מרווקים פנויים והיו להם בכורות הרבה פעמים הם חמשה לאשה אחת כל אחד בכור לאביו
אמנם עיקר טעם הזה הוא דבר מופלא בחכמה, כי לענין קדושה דוקא תלה הכתוב בפטר רחם שיצא לעולם בראשית, ובזה שייך קדושה, כי האשה מוציאה הבנים לאויר העולם, וראשית שפטר הרחם ויצא מן האשה - קדוש, כי זהו יש לו קדושה מצד המציאות בעצמו, שיצא ראשון לאויר העולם שהוא ראשון המציאות, וכל בכור לאב - אין האב מוציאו לעולם, ואין בכור שלו ראשית המציאות רק ראשית כחו ואונו (דברים כ"א, י"ז), ולא שייך בזה קדושה. אבל הקדושה הוא במה שהוא ראשית המציאות, ולא במה שהוא בכור לאב, כי המעלה הזאת לבן מצד האב ולא מצד המציאות בעצמו, לכך הקדושה תלה בפטר רחם. ודבר זה יש להבין מן הבכורים, שגם כן ציוה לקדש דבר שיצא ראשון למציאות. כי יש לתת אל השם יתברך דבר שהוא ראשית המציאות, שעל ראשית המציאות חל קדושה, שהוא יותר במעלה, וזה לא שייך רק בבכור פטר רחם, ולפיכך אף על גב שהיה המכה גם כן בבכור אב - אין להקדיש רק בכור אם שהוא פטר רחם, והוא ראשית המציאות, ולא בכור לאביו:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לַיְלָה – וְלֹא כְּדֶרֶךְ הַמְּלָכִים בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם (מכילתא כאן).
הוּא – תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ עֲבָדָיו; מְלַמֵּד שֶׁהָיָה הוּא מְחַזֵּר עַל בָּתֵּי עֲבָדָיו וּמַעֲמִידָן (שם).
כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת – יֵשׁ שָׁם בְּכוֹר, מֵת; אֵין שָׁם בְּכוֹר, גָּדוֹל שֶׁבַּבַּיִת קָרוּי בְּכוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ" (תהלים פט,כח) (ילק"ש תהלים רמז תת"כ, ממכילתא דרשב"י). דָּבָר אַחֵר: מִצְרִיּוֹת מְזַנּוֹת תַּחַת בַּעֲלֵיהֶן וְיוֹלְדוֹת מֵרַוָּקִים פְּנוּיִים, וְהָיוּ לָהֶם בְּכוֹרוֹת הַרְבֵּה, פְּעָמִים הֵם חֲמִשָּׁה לְאִשָּׁה אַחַת, כָּל אֶחָד בְּכוֹר לְאָבִיו (ראו מכילתא על פס' לג).
רמב"ן
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
ותהי צעקה גדולה . כענין שנאמר והיתה צעקה גדולה.
כי אין בית אשר אין שם מת . רבי נתן אומר, וכי לא היו שם בתים אשר אין שם בכורות? אלא כיון שהיה הבכור מת לאחד מהן, היו עושין לו איקונין ומעמידו בביתו, ואותו היום נשחקות ונדקות ונזרות. והיה אותו היום קשה להן כיום הקבורה. ולא עוד אלא שהיו המצרים מקוברים בבתיהם, והיו כלבים באין לשם ומחטטין ומוציאין את הבכורות מתוך כוכיהן ומתעתעין בהם, והיה אותו היום קשה להם כיום הקבורה.
מלבי"ם - התורה והמצוה
פ. ויקם פרעה , מספר : א] שפרעה קם בלילה ודרך מלכים לעמוד בג' שעות, ב] שקם הוא קודם לעבדיו, והוא הקים אותם, שעל זה מורה מלת הוא הנוסף. והוא היה הקודם בקימה והמעורר את עבדיו. ומה שכתוב ותהי צעקה, רצונו לומר שהיה באופן שנאמר למעלה, והיתה צעקה גדולה אשר כמהו לא נהיתה. ומה שאמר אשר אין שם מת , ועל דבר המתחדש ראוי שיאמר אין בית אשר לא היה שם מת. פירושו שבכל בית היה תמיד מת קבור מכבר ואיקונין שלו תלוי בבית. והמתים נלקו על ידי הכלבים שזה רמז במה שכתבו ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו , הגם שחרצו לשונם על המצרים ועל מתיהם