מ"ג שמואל ב כג טו

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבאר בית לחם אשר בשער

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּתְאַוֶּה דָוִד וַיֹּאמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּתְאַוֶּ֥ה דָוִ֖ד וַיֹּאמַ֑ר מִ֚י יַשְׁקֵ֣נִי מַ֔יִם מִבֹּ֥אר בֵּֽית־לֶ֖חֶם אֲשֶׁ֥ר בַּשָּֽׁעַר׃

וַחֲמֵידַת נַפְשָׁא דְדָוִד וַאֲמַר מַן יַשְׁקִינַנִי מַיָא מִגוֹבָא דְבֵית לֶחֶם דִי בְּתַרְעָא:

"מי ישקני מים" - אמרו רבותינו (בבא קמא ס ב) הוצרך לשאול שאלה מסנהדרין היושבים בשער בית לחם

"ויתאוה" - מלשון תאוה וחשק

"מי ישקני מים" - לא שצוה להביא המים אלא כאומר מי יתן והיה נמצא לי מי בור בית לחם על כי הזמן היה חם והמים היו קרים וערבים

"ודוד התאוה למים מבור בית לחם". באשר גר זה מקרוב בבית לחם היה רגיל במים ההם: