מלבי"ם על שמואל ב כג

(א) השאלות (א) למה קראם דברי דוד האחרונים? והדברים עצמם סתומים, ויש בם דברים מופלאים וכפולים במלות שונות:

"ואלה דברי דוד האחרונים". אחר שסדר ספר תהלותיו לעת זקנותו, חתם בו שמו להודיע מי חברו, ועל מי חברו, ובאיזה מדרגה באו הדבורים בו, אם מדרך השכל אם מרוח הקדש, והוסיף בו ג"כ נבואה עתידה על ענין מלכותו. אמר "נאום דוד בין ישי", ר"ל שהזמירות הבאים בספר ההוא, כוללים ג' ענינים, א] זמירות שאמר על עצמו ובתוכם ממה ששר קודם נמשח (ביותו) [בהיותו] רועה בצאן, שעז"א נאום דוד בן ישי. ב] זמירות שאמר אחר שנמשח, ואחר שמלך, מצד עניני מלכותו, בין בהיותו נרדף בין בהיותו מצליח במלכות, ועז"א "נאום הגבר הוקם על" להיות "משיח אלהי יעקב". ג] זמירות שחבר לצורך כלל ישראל, אם ספור נפלאות אל, אם תפלות או מהללים בעבור העם בכלל, ועז"א "ונעים זמירות ישראל":

(ב) "רוח". הודיע כי כל הזמירות נאמרו ב"רוח" ה' אשר עליו. ויען שה"רוח" האלהי יחול על המשורר בשתי מדרגות, אם רק לעוררו בכח אלהי על ענין השיר, והמלות והמליצה ידבר המליץ משכלו, או שגם המלות והמליצה יהיה ברוח ה', אמר כי שניהם היה מהופעה אלהית, "רוח ה' דבר בי", וגם "מלתו היא על לשוני", שגם סדר המלות היה מה':

(ג) "אמר". עתה התחיל נבואה עתידה שנאמר לו מאת ה' על מלכות זרעו, ותתקיים לימות המשיח, וכעין דוגמא היה במלכות שלמה מעין העתיד. ופירושו, "ה'", מצד שהוא "אלהי ישראל" ומשגיח עליהם, "אמר". ומפרש, "לי דבר צור ישראל", שדבר זה באורך (שזה א' מן ההבדלים בין דבור ואמירה), שהדבור הוא באורך וכל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור פי' בשביל, ור"ל שדבר בשבילי, שעתיד לעמוד "מושל באדם", ר"ל המשיח יהיה לו ב' מדרגות, א] שימשול "באדם" בכלל, שכל בני אדם ישמעון אליו. ב] שיהיה "צדיק מושל יראת אלהים", שמצד שינוח עליו רוח דעת ויראת אלהים, ימשול על עצמו לעמוד בצדקתו, ובכח זה שימשול על עצמו ימשול על האדם בכלל, באופן שיראת אלהים היא תהיה המושלת אז, וכמ"ש החבר להכוזר שהמולך על עצמו הוא הראוי למלוך על הכלל:

(ד) "וכאור". עוד יהיה הבדל בין מלכות המשיח לבין מלכות העולם הזה, וצייר זה בהמשיל את המלכות אל השמש כי כמוהו תאיר המלכות ארץ ותופיע בגבורתה. והנה המלכות בעוה"ז תקום כמו זריחת השמש, שבעלות השחר כהה אורו וכן תוסיף תאיר עד נכון היום, ובדוגמת זה עמדה גם מלכות דוד, שהתנוצצה מעט מעט בהדרגה, לא כן מלכות העתיד שפתאום יזרח השמש ויהיה אור גדול, ועז"א "וכאור בקר יזרח שמש" (אור אינו שם דבר רק פעל, והכ"ף אינו לדמיון רק הוא כ"ף הזמן), בעת שיאיר הבקר אז כבר יזרח שמש, שלא יעלה השמש על האופק בהדרגה רק פתאום מצהרים יקום חלד, ר"ל שתיכף בעמדו ימשול ממשל רב ומלכות עולם. ואמר עוד "בקר לא עבות", כי זריחת שמש המלכות בעוה"ז יצוייר שיקרה לו כמו אל השמש, שלפעמים יכסהו עבים ועננים ולא יראה אורו כלל, ולפעמים הגם שיתראה מבין הענן יהיה בצד א' מן הרקיע גשם ומטר, שזה נצרך כדי להצמיח דשא מארץ, ובזה יתפלש אור השמש דרך המטר, ולא יראה רק נגה לא אור בהיר (שגדר שם נוגה הוא דבר המקבל האור כמ"ש בפי' ישעיה), וכן מלכות עוה"ז לפעמים תכסהו עננה לגמרי כמו שהיה למלכות ב"ד בעת הגלות, ולפעמים הגם שיתראה יעמדו נגדו חשכת מים, הצריכה להצמיח מוצא דשא, ר"ל יעמדו עמה ושוה ומקביל לה גם מלכיות אחרות, כפי הצורך להנהגת עמים ולאומים בדרך הטבע וכפי המערכת ויכהה שמשם. אבל במלכות העתיד יהיה "בקר לא עבות", שלא יכסהו עבים, וכן "(לא) מנגה ממטר," , ר"ל "לא" היה הבקר ע"י נגה הבא ממטר שצריך להוציא "דשא מארץ", כי "לא" יעמדו מקביל לו עמים ומלכיהם להאפיל אורו:

(ה) "כי לא". מפרש דבריו, נגד מ"ש בקר לא עבות, אומר "כי לא" כן ביתי עם אל, שביתי לא יכסהו הענן, ר"ל שלא תבטל מלכותו בשום פעם: "כי ברית עולם שם לי". שלא יופסק בשום פעם, רק יהיה "ערוכה בכל ושמורה", שתיכף בעמדה תהיה ערוכה בכל עוז והדר כמ"ש וכאור בקר יזרח שמש: "ושמורה". בל תבטל בשום פעם, כמ"ש בקר לא עבות. ונגד מ"ש בקר לא מנגה ממטר דשא מארץ, אמר "כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח הדשא", ר"ל לא יצמחו אז הדשאים שבעבורם ירד המטר לכסות השמש. והמליצה, שלא יתקוממו אז שרי העכו"ם כפי הטבע והמערכת, רק יהיה ה' למלך, וימלא כל ישע וכל חפץ בית דוד, אם ישע הנפש, אם חפציו העולמיים:

(ו) "ובליעל". אז יציץ ופרחי כרם ה' צבאות ואת הקוצים יכלה מן הכרם, והם הבליעל אשר כולם דומים "כקוץ מונד", שעומדים רק להשחית את כל הנוגע בם, והכל "נדים" מהם, "כי לא ביד יקחו":

(ז) "והנוגע בהם צריך להתלבש זין וברזל". ואז שיכתתו חרבותם לאתים יכלו הקוצים, כי "באש שרוף ישרפו" "בשבת", בבוא זמן בטולם יהיו כל זדים וכל עושי רשעה קש, ולהט אותם היום הבא, כמ"ש מלאכי (ג, יט):

(ח) השאלות (ח - עד סוף הסימן) בד"ה הזכיר שלשה פרשיות בספורי גבורי דוד, ופה לא הזכיר רק מקצתם. פה אמר ששם הראשון היו עדינו העצני, ושם קראו ישבעם בן תחכמוני. פה אמר על שמונה מאות חלל, ושם על שלש מאות חלל. הגבורה שבחלקת השדה יחס פה לשמה, ושם לאלעזר בן דודו. פה אמר שהיו עדשים ושם אמר שהיו שעורים, ושם לא נזכר שמה כלל. מי היו השלשה שהביאו מים מבור בית לחם שלא גלה שמם? פה אמר באבישי מן השלשה הכי נכבד, ובד"ה אמר מן השלשה בשנים נכבד. ומז"ש מן השלשה נכבד ועד השלשה לא בא? מי היה גבור השלישי מהאחרונים? איך סיים כל אלה שלשים ושבעה ולא חשב רק שלשים? ויאמר רש"י שבניו של ישי היו רבים, וכן הרד"ק נדחק, ולמהרי"א היה יואב מן המנין, עם הששה הראשונים, וכ"ז דוחק:

"אלה שמות הגבורים". הנה בד"ה חשב ג"כ גבורים אלה ואחרים נוסף על אלה שלא חשבם כאן, וכבר האריך בזה מהרי"א, והשיב ששם חשב אלה שהתחזקו עמו במלכותו כמבואר שם (דהי"א יא, י), ופה לא חשב רק הגבורים שהתמידו להיות עמו בכל מלחמותיו. ובד"ה (שם, יא)אמר "ישבעם בן חכמוני ראש השלישים הוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל בפעם אחת", לגבור הזה היה לו שני שמות, שמו העצמי היה עדינו העצני, ועל שישב בישיבת חכמים ברב עם, קראוהו בשם ישבעם בן חכמוני, יושב עם, בן חכם, ובד"ה ספר להודיע גבורתו, שאחר שהרג שלש מאת חלל היה מעורר את חניתו ומניעה בקל הנה והנה, ומצד זה היה ראש לשלשים הגבורים, לא להשלשה, כי אבישי אחי יואב עשה כזאת ואמר עליו (להלן יט) ועד השלשה לא בא, ופה ספר הפלגת חכמתו ועיונו שבפעם א' אחר שהרג שמונה מאות חלל ישב אח"כ בשבת תחכמוני בעיון התורה, ומצד זה היה ראש השלשה, כי גדול בחכמה מהם. ומי הם השלשה אלה יספרו אח"כ:

(ט) "ואחריו". הגבור השני היה "אלעזר בן דודו האחוחי", והיה "בשלשה גבורים" שהיו "עם דוד", שהם הגבור הראשון עדינו העצני והשלישי היה שמה שיזכיר אח"כ, והיה עם דוד "בחרפם בפלשתים", והוא המעשה שיזכיר אח"ז בחלקה מלאה עדשים, שנסו איש ישראל, ושם הרג עדינו העצני שמונה מאות חלל, ואלעזר:

(י) "הוא קם". אחריו: "ויך בפלשתים". ואז הצילו חלקת השעורים, ולכן בד"ה (שם, יג) שקצר ולא הזכיר משמה בן אגא ייחס הצלה זו לאלעזר, כי הוא היה המתחיל להכות בפלשתים. ומבואר בד"ה שזה היה בפס דמים, ועיין בפסוק שאח"ז:

(יא) "ואחריו שמה". היתה גבורתו ג"כ במלחמה הזאת. ובד"ה אמר שהיתה החלקה מלאה שעורים וייחס ההצלה לאלעזר, ושניהם אמת, כי שם היתה חלקת שעורים ושם עמד אלעזר, וחלקת עדשים שם עמד שמה, ובאמת ההצלה נעשה מכולם ודוד עמהם, ולכן אמר בד"ה (שם, יד) ויתיצבו ויצילוה בלשון רבים:

(יג) "וירדו". אחר השלשה גבורים הנ"ל, היו עוד שלשה שיחשוב אח"כ שעשו גבורה עצומה בעת הקציר שנפלו פלשתים להשחית קציר ישראל, ירדו אל דוד לעזרו במערת עדולם ומחנה פלשתים (כחית השדה) בעמק רפאים, ונראה שזה היה במלחמה שלחם דוד עם פלשתים בתחלת מלכותו (הנזכר למעלה סי' ה) שהיה דוד במצודה ופלשתים בעמק רפאים:

(טו) "ודוד התאוה למים מבור בית לחם". באשר גר זה מקרוב בבית לחם היה רגיל במים ההם:

(טז) "ויבקעו". ובזה עשו גבורה עצומה בלכתם דרך המחנה בעזוז מלחמה ובשאיבת המים ביד חזקה, ובחזרתם לוחמים והמים בידם: "ולא אבה דוד לשתותם". כתב מהרי"א כי התכליות ראוי שיהיו מתיחסים אל ההשתדלות שנעשה עבורם, כמ"ש המליץ הזה, פועל חכם שיכין כלים משקלם אלפי אלפים דנרי זהב לעשות מחט ברזל אחד, ולכן לא רצה שההשתדלות הנמרץ הזה שעשו אלה הגבורים יהיה בעבור דבר קטן, רק לתכלית מעולה נכבד להסיך אותם על מזבח ה', וז"ש הדם האנשים וכו':

(יח) "ואבישי". עתה מפרש מי הם השלשה הגבורים הנ"ל, הראש מהם היה אבישי, ומ"ש "ולו שם בשלשה" ר"ל גם בשלשה הראשונים היה לו שם, מצד שעורר את חניתו על שלש מאות חלל כמו עדינו העצני:

(יט) ומ"ש "מן השלשה הכי נכבד". היינו מן השלשה השניים, ובד"ה (שם, כא) אומר מן השלשה בשנים נכבד, פי' השלשה השניים לאפוקי הראשונים, ועז"א ועד השלשה לא בא, ר"ל לא בא אל השלשה הראשונים:

(כ) "ובניהו". הגבור השני היה בניהו: "היה בן איש חיל ורב פעלים". והיה מעיר קבצאל בחלקו של יהודה (יהושע טו, לא), והוא הראה שלש גבורות עצומות, א] שהכה שני אריאל מואב, ר"ל גבורי מואב. ב] "שהכה ארי", עם היותו בבור שלו וביום השלג, שאז האדם מצונן והארי יתגבר אז:

(כא) ג] "שהכה איש מצרי". משונה במראהו ובידו חנית והוא הכהו בשבט:

(כב) "ולו שם בשלשה הגבורים". שזכר כאן:

(כג) "והיה נכבד". מצד הכבוד: "מכל השלשים". גבורים בכלל, כי היה ראש לסנהדרין, הגם שאל השלשה הראשונים לא בא, ודוד שמהו פקיד על אנשי משמעתו:

(כד) "והגבור השלישי היה עשהאל". אבל לא היה עם החמשה הראשונים שהיו תמיד אצל המלך לשמרו, רק היה בשלשים. ומעתה חושב עוד כ"ד גבורים שהיו עם הששה הנזכרים ממספר השלשים, והם עד פערי הארבי (פסוק לה), כי מ"ש אליפלט בן אחסבי בן המעכתי הם שנים, א' נקרא בן המעכתי (כי לא ייחס לשום א' על אבי אביו), ומן יגאל חושב עוד שבעה שהיו גבורים למטה מהשלשים. ועז"א כל שלשים ושבעה. וכן חשבם בד"ה בשינוי שמות קצת ל"ז עד אוריה, ואח"כ חשב שם עוד גבורים, ר"ל שהיו מתחזקים עם דוד במלכותם כפי הכוונה שחשב שם כמ"ש בפסוק ח':