לדלג לתוכן

מ"ג שמואל ב יא יא

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר אוריה אל דוד הארון וישראל ויהודה ישבים בסכות ואדני יואב ועבדי אדני על פני השדה חנים ואני אבוא אל ביתי לאכל ולשתות ולשכב עם אשתי חיך וחי נפשך אם אעשה את הדבר הזה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֨אמֶר אוּרִיָּ֜ה אֶל־דָּוִ֗ד הָ֠אָר֠וֹן וְיִשְׂרָאֵ֨ל וִיהוּדָ֜ה יֹשְׁבִ֣ים בַּסֻּכּ֗וֹת וַאדֹנִ֨י יוֹאָ֜ב וְעַבְדֵ֤י אֲדֹנִי֙ עַל־פְּנֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ חֹנִ֔ים וַאֲנִ֞י אָב֧וֹא אֶל־בֵּיתִ֛י לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּ֖וֹת וְלִשְׁכַּ֣ב עִם־אִשְׁתִּ֑י חַיֶּ֙ךָ֙ וְחֵ֣י נַפְשֶׁ֔ךָ אִֽם־אֶעֱשֶׂ֖ה אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃


דון יצחק אברבנאל

לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יא) השיבו דברים טובים, שבהיות בשדה הארון שהיה הולך עמהם במחנה, וזה זכר ראשונה שהוא העקר, (וכבר כתבתי במה שקדם שהארון הזה לא היה בו לא לוחות הברית ולא שברי לוחות, ולכן לא קראו ארון ברית השם אבל היה ארון שעשו להביא בו האפוד והאורים והתומים, וכמו שזה הוכחתי בראיות ברורות בפרשה השלישית מזה הספר, (דף פ"ו ע"ב) והיה עמהם תמיד במלחמה וכהן עמו כדי לשאול בהם בשעת הצורך) ובהיות עם ישראל ויהודה בסכות שזהו החיוב השני, ואדוני יואב, רוצה לומר בשדה גם כן בסכות והוא החיוב השלישי, ועבדי אדוני המלך גם כן בשדה שם והוא החיוב הרביעי יותר קטן שבכלם, ומפני כל זה לא היה ראוי שילך הוא להתעלס בביתו

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"חייך" - הריני נשבע בחיי גופך וחיי נפשך

"ועבדי אדוני" - רצה לומר שאר עבדי המלך

"יושבים בסכות" - במקום המלחמה

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ויאמר אוריה". השיב לפי תומו שנמנע מזאת, א] מצד "שהארון וישראל ויהודה" (שבטו של מלך) "יושבים בסכות".

ב] מצד "שיואב אדוניו ועבדי דוד", ר"ל השרים והגבורים, "חונים על פני השדה", ואינם אף בסוכה, והם לחורב ביום ולקרח בלילה. ובדבריו אלה מרד המרדה שלישי כמ"ש חז"ל (שבת שם) במ"ש ואדוני יואב, שהיל"ל ועבדך יואב ועבדי אדוני, כי יואב עבד דוד וכמ"ש האשה התקועית (להלן יד, יט) עבדך יואב שם בפי את הדברים האלה. וגם שמ"ש חז"ל בעירובין (סג ב)

גמירי דכל זמן שהארון ושכינה שלא במקומם ישראל אסורים בתשמיש, לא שייך כאן, למ"ש מהרי"א שזה לא היה הארון שבו הלוחות רק הארון שהיו מונחים בו האפוד והאורים והתומים, והארון והמלך שהם העקר ישבו במקומם, והוא דייק אדוני יואב כאילו יואב הוא העקר ולא יכין לדבר כן בפני המלך, וע"כ נתחייב מיתה כמורד, וע"כ:

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ובתשובת אוריה באומרו (יא) "הארון וישראל וכו'". נודע אל דוד כי לא ידע אוריה מעשה שהיה, ועם כל זה למען הסתיר הדבר, אמר (יב) "שב בזה גם היום ומחר". אולי בהאכיל אותו ובשכרו ייטב לבו ויתאו אל אשתו וירד אל ביתו ויעש כן, עד אשר שתה (יג)שוישכרהו, ולא שוה לו, כי וישכב "עם עבדי המלך ואל ביתו לא ירד". ובראות דוד כן כי לא יכול להסתיר, תפס לו דרך אחרת שתהי בו יד בני עמון, על כי מרד במלכות, בין מאשר שם לאל מלתו, בין על שקרא את יואב, אדוני, בפני המלך: