מ"ג שמואל א ב ח

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחלם כי ליהוה מצקי ארץ וישת עליהם תבל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי לַיהוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מֵקִ֨ים מֵעָפָ֜ר דָּ֗ל מֵֽאַשְׁפֹּת֙ יָרִ֣ים אֶבְי֔וֹן לְהוֹשִׁיב֙ עִם־נְדִיבִ֔ים וְכִסֵּ֥א כָב֖וֹד יַנְחִלֵ֑ם כִּ֤י לַֽיהֹוָה֙ מְצֻ֣קֵי אֶ֔רֶץ וַיָּ֥שֶׁת עֲלֵיהֶ֖ם תֵּבֵֽל׃

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

מֵקִים מֵעַפְרָא מִסְכֵּינָא מִקִלְקַלְתָּא מֵרִים חֲשִׁיכָא לְאוֹתָבוּתְהוֹן עִם צַדִיקַיָא רַבְרְבֵי עַלְמָא וְכוּרְסֵי יְקָרָא מַחֲסִין לְהוֹן אֲרֵי קֳדָם יְיָ גְלָן עוֹבָדֵי בְּנֵי אֱנָשָׁא מִלְרַע אַתְקֵין גֵהִנָם לְרַשִׁיעַיָא עָבְרֵי עַל מֵימְרֵיהּ וְצַדִיקַיָא עַבְדֵי רְעוּתֵיהּ שַׁכְלֵיל לְהוֹן תֵּבֵל:

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת ציון

"מאשפות" - הוא מקום השלכת הזבל

"ירים" - ירומם

"אביון" - התאב לכל דבר כי אין לו מאומה

"נדיבים" - שרים וחשובים

"מצוקי ארץ" - מצבי ארץ ודוגמתו (שמואל-ב טו כד) ויציקו את ארון ורצה לומר היסודות והעמודים שהם מצבי הארץ ומעמידים אותה

"וישת" - וישם

"תבל" - מקום המיושב נקרא תבל

מצודת דוד

"מאשפות וגו'" - כפל הדבר במלות שונות

"להושיב" - מרימו מן האשפות ומגביהו עוד להושיב אותו עם נדיבים להיות דומה להם

"ינחילם" - רצה לומר יכובדו בעיני הבריות כאלו היו מלומדים בכבוד ובאה להם מנחלת אבותם

"כי לה'" - וזה בעבור שיסודות הארץ המה לה' ועל היסודות ההם עשה הוא את העולם לזה בידו לעשות בעולמו כרצונו

"מקים מעפר דל" - מי שהיה דל ונבזה שחה עד לעפר ה' מקימו מן העפר

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(ח) "מקים". מוסף לזה ש"מקים" את "הדל מעפר", ומוסף לזה כי גם את "האביון" שהוא גרוע מן הדל, "ירים מן האשפה" שהיא שפלה יותר מן העפר, ולא לבד ש"מקים" אותו מנפילתו רק "מרים" בהרמה וגדולה "להושיב עם נדיבים", ולא זאת לבד כי גם "כסא כבוד ינחלם", כולל ב' דברים, א] שיושיבם על כסא כבוד, שהוא כס מלוכה. ב] שתהיה המלכות להם לנחלה לבאים אחריהם. "כי לה'", ר"ל ואל תאמרו שיש בזה שינוי בהנהגתו, לא כן הוא, כי "מצוקי ארץ", פי' היסוד שעליו הושתתה הארץ הם לה', היסוד שעליו ישען כל המציאות היא השגחת ה', שאם יסלק השגחתו רגע תשוב כל המציאות לתהו ובהו, "ועל היסודות האלה השית ויסד תבל", שהוא הישוב, כלו מכונן ומיוסד על השגחת ה', וא"כ השינוים האלה אינם באים מצדו רק מפאת המקבלים, כי:

<< · מ"ג שמואל א · ב · ח · >>