מ"ג שיר השירים ד ח
<< · מ"ג שיר השירים · ד · ח · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה מראש שניר וחרמון ממענות אריות מהררי נמרים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִתִּ֤י מִלְּבָנוֹן֙ כַּלָּ֔ה אִתִּ֖י מִלְּבָנ֣וֹן תָּב֑וֹאִי תָּשׁ֣וּרִי ׀ מֵרֹ֣אשׁ אֲמָנָ֗ה מֵרֹ֤אשׁ שְׂנִיר֙ וְחֶרְמ֔וֹן מִמְּעֹנ֣וֹת אֲרָי֔וֹת מֵֽהַרְרֵ֖י נְמֵרִֽים׃
רש"י
"אתי מלבנון תבואי" - וכשתשובו מן הגולה אני אשיב עמכם ואף כל ימי הגולה בצרתך לי צר ועל כן כתב אתי מלבנון תבואי כשתגלו מלבנון זה אתי תבוא ולא כתב אתי ללבנון תבואי לומר משעת יציאתכם מכאן עד שעת ביאתכם כאן אני עמכם בכל אשר תצאו ותבואו
"תשורי מראש אמנה" - בקבצי את נדחיך תסתכלי ותתבונני מה שכר פעולתך מראשית האמונה שהאמנת בי לכתך אחרי במדבר ומסעותיך וחניותיך על פי וביאתך לראש שניר וחרמון שהיו מעונות אריות סיחון ועוג ד"א מראש אמנה הר הוא בגבול צפונה של ארץ ישראל ושמו אמנה ובלשון משנה טורי אמנון והר ההר שנאמר בו (במדבר לד) מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר וכשגליות נקבצות ומגיעות שם הם צופים משם ורואין גבול ארץ ישראל ואוירה של ארץ ישראל ושמחים ואומרים הודיה לכך נאמר תשורי מראש אמנהאבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(ח) "אתי," ומשם מלבנון תלך ותבואי אתי, להיות עמי בקביעות כי אוציאך מחדרי שלמה והוא קורא אותה מעתה בשם כלה כי עתה ארשה לו באמונה, שם תשורי מרחוק מראש שניר וחרמון אשר מרוב גבהם ומפני מעונות אריות אשר שמה לא יוכלו לעלות מרום הרים:
מליצה:
(ח) "אתי". אומר לה כי מעתה לא יפרד ממנה, (וקראה בשם כלה כי עתה ארש ה' את הנפש היקרה להיות מיוחדת להתמדת שכינתו עליה), ומציין לה המקום שבו ועל ידו תמצא אותו תמיד, והוא הלבנון שהוא הבהמ"ק שהוא מלבין שחרות הנפש, והוא היער החפשי שלשם תצא הנפש ממסגרה, כמ"ש על קורות בתינו ארזים, משם תלך אתו הכלה הכלולה. ובמדרש הנעלם חיי דף קכ"ח. אתי מלבנון כלה זו היא הנשמה וכן מלבנון אתי תבואי לעלות אל מעון הרוחני ממדרגה למדרגה, ומבאר כי בנות ציון וירושלים שהם כחות החומר ויצריו לא יוכלו עתה להשבית את החבור היקר הלז, כי תשורי מראש אמנה, כי שם למדה אמונת ה' ע"י שראו שם התגלות השכינה והנסים הגלויים שהיו מתמידים בבהמ"ק, וכן תשורי מראש שניר וחרמון, שהם הררי עד ששם הפליא ה' פלאות ואותות, וכן התמידו נסים האלה במקדש, עד שהשראת השכינה שם היה בדרך נסיי פלאיי, לא בדרך הרגיל שלא יהיה רק כפי ההכנה והזכות. (ובזוהר שמות דף ה', אתי מלבנון מאתר כי מקדשא דלעילא, תשורי מראש אמנה מראשיהון דבני מהימנותא, מראש שניר וחרמון דאינון עתידין לקבלא אורייתא דילי) ומשם תשורי ממעונות אריות, כי האריה הוא מגור לכל בעלי חיים ע"י גבורתו, והנמר ממנו יפחדו ע"י עזותו, ויצייר כי ע"י התעוררות מדת הגבורה והעזות לעבודת ה' בקדש, יגורו כחות החיים ולא ימרדו במלכות הנפש, (ובזוהר שם ממעונות אריות אלין ת"ח דעסקין באוריתא, דאינון אריות ונמרים באורייתא), ומבואר אצלנו, כי כל הכוחות המפוזרות בכל החיים למיניהם נקבצו באו בנפש האדם, ועת תגבר בו מדת הגבורה יקרא בשם ארי וכמ"ש במו"נ בפי' מעשה מרכבה, ועת תגבר בו מדת העזות יקרא בשם נמר, ואמרו חכמים הוי עז כנמר וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים, וזה היה המליצה לאש של מעלה שהיתה רבוצה כארי והיתה אוכלת את הקרבנות, שר"ל הכנעת כחות החיים הגופנים ע"י התלהבות אש העבודה וכח הגבורה שבו עבדו ודבקו במלכם. (ובר"מ ויקרא דף י"ז ומחיון דכורסיא דדינא, הוה נחית אריה דאשא למיכל קרבנין, אינון דממנן על כל אבר דחב מחבל קטיגור אחד. ומיד דנחת אש של גבוה ואוקיד לון וכו', הוי' דנחית כאריה דאשא לאוקדא לון, אתוקדון אברין דלהון אתוקדון מחבלן דממנן עליהון, ועי' בפ' צו ל"ב):מדרש רבה
אתי מלבנון כלה אתי מלבנון אמר הקדוש ברוך הוא: אתי מלבנון תבאי. תמן תנינן: נותנין לבתולה שנים עשר חדש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה ואני לא עשיתי כן, אלא עד שאתם עוסקין בטיט ולבנים קפצתי וגאלתי אתכם, דעה סרוחה של אחשורוש אמר: (אסתר ב') שישה חדשים בשמן המור. ר' יהודה בר יחזקאל אמר: זה שמן אפיקסנון. ר' ינאי אמר: זה שמן אופקינון שמשיר השער ומחליק הבשר של גוף, ואני לא עשיתי כן. ר' ברכיה ורבי ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמר: דרש ר' לוי בן סיסי בנהרדעא: (שמות כ"ד) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו', זאת עד שלא נגאלו. אבל משנגאלו איכן היתה? במקום שדרכה של לבינה ראויה להנתן שם הייתה נתונה. אמר ר' ברכיה: מעשה אין כתיב, אלא כמעשה, היא וכל ארגלייה שלה נתנה היא והסל והמגרפה שלה נתנה. בר קפרא אמר: עד שלא יצאו ישראל ממצרים הייתה רשומה ברקיע ומשיצאו ישראל ממצרים, עוד לא נראת בענן. מה טעם? (שם ) וכעצם השמים לטוהר, כד אינון נקיין מן עננין. אמר להם הקב"ה: כשגליתם לבבל עמכם הייתי, שנאמר: (ישעיה מ"ג) למענכם שלחתי בבלה. לכשתחזרו לבית הבחירה בקרוב אני עמכם, הדא הוא דכתיב אתי מלבנון כלה. אמר ר' לוי: לא היה צריך קרא לומר, אלא אתי ללבנון כלה, ואת אמרת מלבנון?! אלא בתחלה הוא נוער מבית המקדש ואחר כך הוא פורע מן אומות העולם. אמר ר' ברכיה: בג' שעות הקדוש ברוך הוא פורע מן עשו הרשע ומאלופיו. מה טעם? (תהילים י"ב) עתה אקום יאמר ה' וגו'. ר' שמעון בר' ינאי: עתה אקום, כל זמן שמוכפשת באפר כביכול, והוא כן, והוא שישעיה אמר: (ישעיה נ"ב) התנערי מעפר קומי שבי ירושלם, באותה שעה (זכריה ב') הס כל בשר מפני ה'. למה? כי נעור ממעון קדשו. אמר ר' אחא: כהדא תרנגולתא דמנערה גפא מגווא קטמא:
תשורי מראש אמנה אמר רבי חוניא בשם ר' יוסטא: עתידות הגליות מגיעות עד טיורוס מונוס ואומרים שירה ועתידים אומות העולם להביא אותה סרדיוטות למלך המשיח. מה טעם? תשורי מראש אמנה, אין לשון תשורי, אלא לשון קרבן, היך מה דאת אמר: (שמואל א' ט) ותשורה אין להביא לאיש ראויה היא, ואנא לא ראויה לא כבר עשיתי לכם בימי חזאל, (מלכים ב' ח') וילך חזאל לקראתו ויקח מנחה בידו וכל טוב דמשק משא ארבעים גמל. אמר ר' יהודה: וכי כל טוב דמשק משא ארבעים גמל היה?! אלא ללמדך שהיתה בידו אבן טובה ומרגליות שהיה ראוי ליתן בדמיהם כל טוב דמשק, ואת אמרת ויקח מנחה בידו וכל טוב דמשק?! אלא הן עצמן עתידין להביא דורנות למלך המשיח. מה טעם? (ישעיה ס"ו) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות. מהו ובכרכרות? רבי ברכיה בשם ר' יהודה אמר: כאילין סביא דלית אינון יכולין מטענין בכל קדיקה ואינון מטעינין להון בבורתידא הדא הוא דכתיב: (תהילים כ"ט) הבו לה' משפחות עמים. אמר ר' אחא: עמים הבו לה' משפחות אין כתיב כאן, אלא משפחות עמים הבו לה' כבוד ועוז, כשתהיו מביאין אותם לא תהיו מביאין דרך בזיון, אלא בכבוד ועוז. באיזו זכות? בזכות שאמרו שירה על הים. רב נחמן אמר: בזכות אמנה שהאמין אברהם, שנאמר: (בראשית ט"ו) והאמין בה'. רבי חלבו בשם ר' יוחנן אמר: כתיב: (שמות י"ד) וירא ישראל את היד הגדולה, דאדין אדדם ואינם מאמינים! אית בר נש דחמי ולא מהימן?! הוי בזכות האמנה שהאמינו ישראל במצרים, שנאמר: (שם ד') ויאמן העם:
דבר אחר: תשורי מראש אמנה זה אברהם, שכתוב בו: והאמין בה'. מראש שניר וחרמון זה יצחק. מה זה השניר שונא את הניר כך לא נתנסה יצחק, אלא פעם אחת בלבד. וחרמון זה יעקב. מה חרמון זה כל טובו נתון בזוטו, כך כהונה מיעקב, לוויה מיעקב, מלכות מיעקב. ממעונות אריות זה סיחון ועוג. מה הארי הזה שחוץ, כך היו סיחון ועוג שחוצים וגבורים שלא היה בין זה לזה, אלא מהלך יום אחד בלבד, ולא זה בא לסיועו של זה ולא זה בא לסיועו של זה. מהררי נמרים אלו הכנעניים. ומה הנמר הזה חצוף, כך הכנעניים חצופים הדא הוא דכתיב: (יהושע ח') ולא נשאר איש בעי וגו'. ר' ברכיה בשם ר' אלעזר אמר: ראוין היו ישראל לומר שירה על מפלתן של סיחון ועוג, וראוי היה חזקיהו לומר שירה על מפלת סנחריב, דכתיב: (ד"ה ב' ל"ב) ולא כגמול עליו השיב (לו) יחזקיהו. (למה) ? כי גבה לבו. את חמי חזקיה מלך וצדיק ואת אמרת כי גבה לבו?! אלא גבה לבו מלומר שירה. אתא ישעיה לגביהון דחזקיהו וסיעתו אמר להון: (ישעיה י"ב) זמרו ה'. אמרון ליה: למה? (שם ) כי גאות עשה. אמרון ליה: כבר מודעת זאת בכל הארץ. אמר רבי אבא בר כהנא: אמר חזקיהו תורה שאני עוסק בה מכפרת על השירה. אמר רבי לוי: אמר חזקיהו מה אנו צריכין לומר נסיו וגבורותיו של הקב"ה, כבר מודעת זאת מסוף העולם ועד סופו, לא כבר עמד גלגל החמה באמצע הרקיע וראו נסיו וגבורותיו של הקדוש ברוך הוא עד סוף העולם?! ר' ישמעאל בר' יוסי בשם ר' אבא אומר: כבר פרעה מלך מצרים ותרהקה מלך כוש היו באותו הנס ובאו לסייע לחזקיהו, הרגיש בהן סנחריב. ומה עשה להם סנחריב הרשע? בערבית כפתן בחצי הלילה יצא המלאך ונגפן לחיילותיו של סנחריב, הדא הוא דכתיב: (שם ל"ז) ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור. בשחרית השכים חזקיהו ומצאן כפותין. אמר: דומה שלא באו אלו, אלא לסייעני! התירן והלכו וספרו נסיו וגבורותיו של הקב"ה, הדא הוא דכתיב: (שם מ"ה) כה אמר ה' יגיע מצרים. וסחר כוש יגיע מצרים, זה פרעה. וסחר כוש, זה תרהקה מלך כוש. (שם) וסבאים אנשי מדה, אלו חיילותיהן. עליך יעבורו, זה חזקיהו וסיעתו. ולך יהיו כבר מושלמין לך, אחריך ילכו בזקים יעבורו בקרקומניקיאה. ואליך ישתחוו, זו ירושלים. ואליך יתפללו, זו בית המקדש. ומה היו אומרין? (שם) אך בך אל ואין עוד אפס אלהים. אמר ישעיה לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע! (שם) אכן אתה אל מסתתר. מהו אכן? איכן אתה אל מסתתר, אכן יש בך דינמוס ואתה מסתתר! אמר לו: (שם) אלהי ישראל מושיע חוזר אני ומתנקם. ר' יהושע בן לוי אמר: אילו אמר חזקיהו שירה על מפלת סנחריב, היה נעשה הוא מלך המשיח וסנחריב גוג ומגוג והוא לא עשה כן, אלא אמר: (תהילים כ') עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו וגו', אלה ברכב וגו'. מה כתיב בתריה? (שם) ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו:
<< · מ"ג שיר השירים · ד · ח · >>