לדלג לתוכן

מ"ג יחזקאל לא טו

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כה אמר אדני יהוה ביום רדתו שאולה האבלתי כסתי עליו את תהום ואמנע נהרותיה ויכלאו מים רבים ואקדר עליו לבנון וכל עצי השדה עליו עלפה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה בְּיוֹם רִדְתּוֹ שְׁאוֹלָה הֶאֱבַלְתִּי כִּסֵּתִי עָלָיו אֶת תְּהוֹם וָאֶמְנַע נַהֲרוֹתֶיהָ וַיִּכָּלְאוּ מַיִם רַבִּים וָאַקְדִּר עָלָיו לְבָנוֹן וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה עָלָיו עֻלְפֶּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה בְּי֨וֹם רִדְתּ֤וֹ שְׁא֙וֹלָה֙ הֶאֱבַ֜לְתִּי כִּסֵּ֤תִי עָלָיו֙ אֶת־תְּה֔וֹם וָֽאֶמְנַע֙ נַהֲרוֹתֶ֔יהָ וַיִּכָּלְא֖וּ מַ֣יִם רַבִּ֑ים וָאַקְדִּ֤ר עָלָיו֙ לְבָנ֔וֹן וְכׇל־עֲצֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה עָלָ֥יו עֻלְפֶּֽה׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים בְּיוֹם אַחְתוֹתִי יָתֵיהּ לִשְׁאוֹל אִתְאַבָּלוּ עֲלוֹהִי חֲפַת עָקָא יַת עַלְמָא וְחָרוֹבָא מְדִינָתָא וְזָעוּ עַמְמִין סַגִיאִין וַחֲשׁוֹכוּ עֲלוֹהִי אַפֵּי מַלְכַיָא וְכָל מַלְכֵי עַמְמַיָא עֲלוֹהִי טְפָחוּ כַתְפָא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ביום רדתו שאולה" - כשהשפלתי את מלך אשור ביד אויבו

"האבלתי כסתי עליו" - אבלים רבים שהיו סמוכין עליו

"כסיתי עליו את תהום" - כסיתי בשבילו את תהום שהיה רגיל להשקותו ולגדלו כמו שאמר למעלה תהום רוממתהו אותו היום כסיתיו שלא יעלה ויכבה את תבערתו כלומר החלטתי את עוזריו

"ואמנע נהרותיה" - שהיו הולכין סביבות מטעה

"ויכלאו מים רבים" - שהיו מאריכין פארות כמו שאמר למעלה ותארכנה פארות' ממים רבים

"ואקדר" - בשבילו לבנון ואקדר לשון שחרות

"וכל עצי השדה" - שהיו תעלותיו שלוחין אליהם כמו שאמר למעלה

"עליו עולפה" - בשבילו פסק לחלוחם כאדם שמתעלף ורוחו פורחת פשמי"ר בלע"ז

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"שאולה" - בור הקבר

"האבלתי" - מלשון אבלות

"ויכלאו" - ענין מאסר וכן כלוא ולא אצא (תהלים פח)

"ואקדיר" - ענין שחרות כמו שמש וירח קדרו (יואל ב)

"עולפה" - ענין העדר הרגשה וחלשות כמו בניך עלפו (ישעיהו נא

מצודת דוד

"עליו עולפה" - בעבור מפלתו נתעלפה כל אחת מהעצים לגודל החרדה ולפי שהמשילו לארז אמר שעצי הלבנון התאבלו עליו ורצה לומר כל שריו וגבוריו התאבלו על מפלתו

"ואקדיר" - עצי הלבנון נשחרו על מפלתו

"ויכלאו וגו'" - מי התהום נכלאו במקומם ולא יצאו עוד

"ביום רדתו" - ביום שהורדתי את אשור אל בור הקבר האבלתי עליו האנשים והתהום שהיה רגיל להשקותו כסתי עליו שק להתאבל עליו והוא על דרך משל

"ואמנע" - נהרות התהום שהיו משקות אותו מנעתי אותם לבל ימשכו הואיל ואין עוד צורך להם

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כה אמר ה'" הנה את נינוה כבש נבוכדנצר בשנה הראשונה למלכותו, ומאז התחיל לכבוש גוים רבים וכולם נתנו בידו עד שלבסוף כבש את מצרים והחריבה, וזה היה אחרית מלחמותיו, מצייר שביום שהחריב את אשור נגזר מה' להחריב את כל ממלכות הארץ שהיו תחלה כפופים תחת מלכות אשור, ומצייר שאז "ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום", אז נעשה התהום אבל, כמו שהאבל לא יצא לחוץ ומכסה ראשו, כן התהום כסה ה' פניו בל יצא עוד לחוץ להשקות העצים, ועי"כ "ואמנע נהרותיה" שהיה הולך סביבות מטעה, "ויכלאו מים רבים" כמ"ש ואת תעלותיה שלחה אל כל עצי השדה, ועי"כ "ואקדיר עליו לבנון" נעשה כל הלבנון קודר מרוב החום הבוער כי אין מים, "וכל עצי השדה עליו עלפה" מרוב הצמאון, כאדם המתעלף בחום ובצמא, ר"ל שאז נפסק השפע מכל המלכים שהיו חוסים בצל אשור, כי לא היה מי שיגין עליהם מחמת המציק:

ביאור המילות

"ואמנע נהרותיה ויכלאו מים רבים". יש הבדל בין פעל כלא, ובין פעלים, חדל מנע חשך, הנרדפים עמו, שכלא הוא בהכרח (ומשתתף עם כלא שמורה על המאסר) והגשמים יורדים מן ההרים ושוטפים מים רבים אל הנחלים ושם יתהוו נהרות, וצריך לכלוא המים נגד הטבע כמו ויכלא הגשם מן השמים, בל יגרו אל הנחלים וממילא ימנע הנהרות מעצמם:

"עלפה". כמו תתעלפנה הבתולות בצמא (עמוס ה') והה"א נוספת: