מ"ג ויקרא כב יט
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לרצנכם תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לִרְצֹנְכֶם תָּמִים זָכָר בַּבָּקָר בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לִֽרְצֹנְכֶ֑ם תָּמִ֣ים זָכָ֔ר בַּבָּקָ֕ר בַּכְּשָׂבִ֖ים וּבָֽעִזִּֽים׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לְרַעֲוָא לְכוֹן שְׁלִים דְּכַר בְּתוֹרַיָּא בְּאִמְּרַיָּא וּבְעִזַּיָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | לְרַעֲוָא לְכוֹן שְׁלִים דְכַר בְּתוֹרֵי בְּאִימְרַיָא וּבִבְנֵי עִזַיָא: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת אמור פרשה ז (עריכה)
"לרצנכם"-- אין כופים את הצבור על כרחו.
"תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים"-- תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות. יכול שיבש גפה ושנחטט עינה ושנקטע רגלה? תלמוד לומר (ויקרא א, יד) "מן העוף"-- ולא כל העוף.