מ"ג ויקרא כב ה
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
או איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא לו או באדם אשר יטמא לו לכל טמאתו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל שֶׁרֶץ אֲשֶׁר יִטְמָא לוֹ אוֹ בְאָדָם אֲשֶׁר יִטְמָא לוֹ לְכֹל טֻמְאָתוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אוֹ־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִגַּ֔ע בְּכׇל־שֶׁ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר יִטְמָא־ל֑וֹ א֤וֹ בְאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר יִטְמָא־ל֔וֹ לְכֹ֖ל טֻמְאָתֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אוֹ גְּבַר דְּיִקְרַב בְּכָל רִחְשָׁא דְּיִסְתָּאַב לֵיהּ אוֹ בַאֲנָשָׁא דְּיִסְתָּאַב לֵיהּ לְכֹל סְאוֹבְתֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אוֹ גְבַר דִי יִקְרַב בְּכָל רִחְשָׁא דְיִסְתְּאַב לֵיהּ אוֹ בְאֵינָשָׁא דְמִית דְיִסְתְּאַב לֵיהּ וּלְכָל סְאוּבְתֵּיהּ בְּחַיוֹי: |
רש"י
"או באדם" - במת
"אשר יטמא לו" - כשיעורו לטמא וזהו כזית
"לכל טומאתו" - לרבות נוגע בזב וזבה נדה ויולדת
[ט] כשעירו הראוי לטמא וזהו כזית. דאם לא כן, "אשר יטמא לו" למה לי. אבל בתורת כהנים לא דרשו גבי אדם "אשר יטמא לו" לרבות השעורין. ונראה דרש"י מפרש הכתוב למעוטי, כלומר דוקא בשיעור הראוי לטמא, ולא בפחות, ולמדך בזה שיש שיעור לטומאה. והשתא לא קשה למה צריך לכתוב גבי שרץ וגבי אדם, מפני שאין השיעורין שוים, וזהו פשטיה דקרא. אבל בתורת כהנים לא דריש אותו רק לרבוי, שלא תאמר דוקא שרץ שלם, וכיון דקרא רבי חדא, אין צריך לרבות גבי מת, ולפיכך כל השיעורים ילפינן מדכתיב גבי שרץ "אשר יטמא לו", דכיון דגלי גביה חדא שאין צריך שלם, הוא הדין בכל אחריני אין צריך דבר שלם. ומה שלא דרשו בתורת כהנים למעט פחות משיעור, מפני שדרשו זה בתורת כהנים בפרשת שמיני ממקום אחר (ר' לעיל יא, לא) "אשר יגע בהם", יכול בכולו, תלמוד לומר "וכי יפול מהם" (ר' שם שם לב), אי "מהם" יכול ממקצתו, תלמוד לומר "בהם", הוי אומר מקצתו שהוא ככולו, וזהו כעדשה, שתחלת בריאת החומט הוא בכעדשה. והרי למדו שיעור ממקום אחר, וקרא דהכא לא אתא למעט, רק לרבוי. ובתורת כהנים עוד "בכל שרץ אשר יטמא לו" לרבות נבילה. ורש"י לא הביאו, מפני שהוא מפרש הכתוב למיעוט, ולא לרבוי:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אוֹ בְאָדָם – בְּמֵת.
אֲשֶׁר יִטְמָא לוֹ – כְּשִׁיעוּרוֹ לְטַמֵּא, וְזֶהוּ כַּזַּיִת.
לְכֹל טֻמְאָתוֹ – לְרַבּוֹת נוֹגֵעַ בְּזָב וְזָבָה, נִדָּה וְיוֹלֶדֶת, וּבִמְצֹרָע.
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת אמור פרק ד (עריכה)
[ד] "אשר יגע בכל שרץ"-- אין לי אלא השרץ. מנין לרבות את הנבלה? תלמוד לומר "או באדם".
"אשר יטמא לו"-- לרבות את השיעורים: (ויקרא ה, ג) "אדם"-- זה המת. "טומאת אדם"-- זה טמא מת. "טומאתו"-- לרבות זבים וזבות נדות ויולדות. אין לי אלא ימי חומרן, ימי קולן מנין? תלמוד לומר "לכל טומאתו". "אשר יטמא"-- לרבות בועל נדה. "לו"-- לרבות בולע נבלת עוף הטהור.