מ"ג ויקרא ד לד
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה ואת כל דמה ישפך אל יסוד המזבח
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן מִדַּ֤ם הַֽחַטָּאת֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וְנָתַ֕ן עַל־קַרְנֹ֖ת מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֑ה וְאֶת־כׇּל־דָּמָ֣הּ יִשְׁפֹּ֔ךְ אֶל־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיִסַּב כָּהֲנָא מִדְּמָא דְּחַטָּתָא בְּאֶצְבְּעֵיהּ וְיִתֵּין עַל קַרְנָת מַדְבְּחָא דַּעֲלָתָא וְיָת כָּל דְּמַהּ יִשְׁפּוֹךְ לִיסוֹדָא דְּמַדְבְּחָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיִסַב כַּהֲנָא מִן אֲדַם חַטָאתָא בְּאֶצְבְּעֵיהּ וְיִתֵּן עַל קַרְנַת מַדְבְּחָא דְעָלָתָא וְיַת כָּל אַדְמָא יֵישׁוֹד לִיסוֹדָא דְמַדְבְּחָא: |
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
"ושחט אתה לחטאת"-- שתהיה שחיטתה לשם חטאת; "ולקח הכהן מדם החטאת"-- שיהיה קבול דמה לשם חטאת; "וכפר עליו הכהן על חטאתו" (ויקרא ד, לה)[1]-- שתהיה כפרה לשם חטאת. מכאן אמרו: שחט שלא לשמה; קבל שלא לשמה; הלך (ס"א הוליך) שלא לשמה; זרק שלא לשמה -- פסול.