מ"ג דניאל א ד
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ילדים אשר אין בהם כל מאום [מום] וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה וידעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך וללמדם ספר ולשון כשדים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מאום [מוּם] וְטוֹבֵי מַרְאֶה וּמַשְׂכִּילִים בְּכָל חָכְמָה וְיֹדְעֵי דַעַת וּמְבִינֵי מַדָּע וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ וּלֲלַמְּדָם סֵפֶר וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יְלָדִ֣ים אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־בָּהֶ֣ם כׇּל־מאֿוּם֩ וְטוֹבֵ֨י מַרְאֶ֜ה וּמַשְׂכִּלִ֣ים בְּכׇל־חׇכְמָ֗ה וְיֹ֤דְעֵי דַ֙עַת֙ וּמְבִינֵ֣י מַדָּ֔ע וַאֲשֶׁר֙ כֹּ֣חַ בָּהֶ֔ם לַעֲמֹ֖ד בְּהֵיכַ֣ל הַמֶּ֑לֶךְ וּֽלְﬞלַמְּדָ֥ם סֵ֖פֶר וּלְשׁ֥וֹן כַּשְׂדִּֽים׃
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"מאום" - כמו מום
"מדע" - ענין מחשבה כמו גם במדעך מלך אל תקלל (קהלת י)
"ספר" - ר"ל כתב הנכתב בספר
מצודת דוד
"כל מאום" - ר"ל שום מום כלל וכלל לא כמו לא תאכלו כל נבלה (דברים יא)
"וטובי מראה" - בלובן ובהירות
"בכל חכמה" - יהיו משכילים בכל מיני חכמות
"ויודעי דעת" - ר"ל בתחלת אמרי המדבר ישכילו לדעת דעתו ותוכן כוונתו ומה יהיו אחרית אמריו
"ומביני מדע" - ר"ל שיהיו צחים בלשונותם במיטב הדבור להבין אל זולת מה במדעי לבבם ובמחשבתם
"ואשר כח בהם" - להתגבר על הטבע לאנוס ולעצור מהשחוק והשינה וכדומה למען יעמדו בהיכל מלך מבלי שום מניעה וכאשר ראוי והגון
"וללמדם ספר" - מוסב על המקרא שלפניו לומר להביא מבני ישראל וגו' וללמדם ספר וגו' והוא המכתב והלשוןמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(ד) מה רצה בהכפלת דבריו משכילים בכל חכמה ויודעי דעת ומביני מדע, מה ההבדל ביניהם?:
(ד) "ילדים". צוה שהילדים יהיו שלמי החומר ושלמי הצורה, לענין שלמות החומר אמר אשר "אין בהם כל מאום," שלא יהיה בהם שום חסרון בגופם, ויש הבדל בין "מום" ובין "מאום", שהמום הוא חסרון גדול כמו המומים הפוסלים בכהנים, ומאום משותף עם מאומה שלא ימצא בהם שום דבר שהוא גנאי, ואמרו חז"ל אפילו ריבדא דכוסילתא, וכולל גם טוב התואר, שהוא בנין הגוף בסדר נכון וערך מסודר המעלה חן, וטובי מראה, שיהיו יפה עינים וטוב רואי, וגם כולל יופי הצבע לא לבן ביותר שהוא סימן עצלות ולא שחור, רק אדמוני לבן, ולענין שלימות הצורה אמר "ומשכילים בכל חכמה," ומבואר אצלינו שיש הבדל בין חכמה ובין דעת, שדעת הם דברים המושגים בחושים או ע"י מושכלות ראשונות, שאפשר בהם ידיעה ברורה, כמו חכמת הטבע וההנדסה והרפואה, וחכמה היא בהנהגה בין טוב לרע, שהם דברים שלא יושגו במופתי הדעת ולא ע"י כח הבינה שלא מצאנו בשום מקום שיאמר בינו חכמה, אבל יושגו ע"י השכל שהוא כח חד העובר בדברים שהם למעלה מן הבינה והדעת כמ"ש בספר משלי. "ויודעי דעת ומביני מדע," יש הבדל בין דעת ובין מדע, דברים פרטיים שמשיגים על ידי החושים והבחינה נקראים דעת, וכלל המדע אשר התקבצה ע"י יודעים שונים ותהי לשטה כללית ולימוד ערוך בכל מיני הידיעות, למשל למודים של חכמת הטבע או הרפואה בכללה כמו שהיא ערוכה בכל ושמורה כשטה מיוחדת מוסכמת מן החכמים נקרא, מדע, ומי שיכולים להוציא מכללי המדע דבר מתוך דבר ולהקיש דבר לדבר בכח התבונה נקראים, מביני מדע, "ואשר כח בהם לעמד" בהיכל המלך, התנה עוד שיוכל להפיק מהם רצון להיות ממשרתיו וחכמיו הנצבים לפניו, וע"ז התנה ג"כ שיהיה בהם שתי הכנות, א] הכנה החומריית, שיהיו חזקים ומוצקים בכחם הפנימי לעמוד בהיכל המלך, שצריך שיהיו חזקי הכח לעמוד על רגליהם, וכמ"ש חז"ל שיהיו אונסים א"ע מן השחוק ומן השינה ושיעמידו א"ע כשיצטרכו לנקביהם, ב] "וללמדם ספר," שיהיה בהם הכנה לקבל למוד ספר ולשון, שע"ז צריך שיהיה לו כח הזכרון ללמד לשון במהרה, ויש הלמד הלשון ולא הכתב לקרא בספר, ולז"א" ספר ולשון כשדים," והיה אצלם לשון ארמי שהיה לשון ההמון, ולכן כשדים היה לשון החכמים המדברים דבור מליצי בחכמה, וידוע שאל המליצה והדבור הנשגב צריך כח נפשי מיוחד וחוזק כח הדמיון, ועז"א וללמדם בוי"ו: