מ"ג דברים יז טו
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שום תשים עליך מלך אשר יבחר יהוה אלהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ נׇכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | מַנָּאָה תְמַנֵּי עֲלָךְ מַלְכָּא דְּיִתְרְעֵי יְיָ אֱלָהָךְ בֵּיהּ מִגּוֹ אֲחָךְ תְּמַנֵּי עֲלָךְ מַלְכָּא לֵית לָךְ רְשׁוּ לְמַנָּאָה עֲלָךְ גְּבַר נוּכְרַאי דְּלָא אֲחוּךְ הוּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | תִּתְבְּעוּן אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ וּמִבָּתַר כְּדֵין תִּמְנוּן עֲלֵיכוֹן מַלְכָּא לֵית לְכוֹן רְשׁוּ לְמַנָּאָה עֲלֵיכוֹן גְּבַר חִילוֹנַי דְלָא מִן אֲחוּכוֹן הוּא: |
רשב"ם
אשר לא אחיך הוא: כי יסיתכם לעבוד ע"ז:
רמב"ן
על דעת המפרשים, שיהיה נבחר על פי נביא או במשפט האורים, יצוה הכתוב תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו, כי הוא יבחר ולא אתה. ובספרי: "שום תשים עליך מלך - מת מנה אחר תחתיו, מלך - ולא מלכה, אשר יבחר ה' אלהיך - על פי נביא".
אם כן, מה טעם להזהיר "לא תוכל לתת עליך איש נכרי", והשם לא יבחר בנכרי?
אבל לדעת רבותינו יש בכתוב הזה תנאי נסתר, יאמר שום תשים עליך המלך שיבחר השם בו אם תוכל לעשות כן שיענך השם בנביאים, אבל איש נכרי לא תוכל לתת עליך לעולם.
ועל דרך הפשט אמרו: שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו, ולא אשר שנא ה' אלהיך, כי הוא בחר בישראל ולהיות המולך מבחוריו ולא מקרב העמים אשר שנא.
ודעתי בדרך הפשט, כי טעם "אשר יבחר" שכל מולך על עמים מאת האלהים היא לו, כענין שכתוב (דניאל ד כט): "די שליט עלאה במלכות אנשא ולמאן די יצבא יתננה". וכך אמרו (ב"ב צא) אפילו ריש גרגותא מן שמיא מוקמי ליה. יאמר "שום תשים עליך מלך, כל אשר יהיה נגזר מן השמים שימלוך, ואם הוא מקטני שבטי ישראל ומשפחתו הצעירה; אבל איש נכרי לא תמליך עליך לעולם". וכן על דרך הפשט "המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו", כל שיבנו שם בית המקדש לה', הכל מרצון ה'.רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וע"ד המדרש שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, אין רוכבים על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו ולא בכתרו ולא באחד מכל כלי תשמישו, ואפילו מחל על כבודו אין כבודו מחול, וכשהוא מת כליו נשרפין עליו, וכן לא ישתמשו בעבדיו ובשפחותיו אלא מלך אחר, לפיכך אבישג השונמית היתה מותרת לשלמה ואסורה לאדוניה, אבל אשתו של מלך אסורה לאחר לעולם. אפילו הנביא עומד לפני המלך ומשתחוה לו ארצה, שנאמר (מלכים א א) הנה נתן הנביא ויבא לפני המלך וישתחו למלך על אפיו ארצה. והמלך עומד לפני כהן גדול בשעה שצריך לשאול במשפט האורים, שנאמר (במדבר כז) ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים.
וע"ד הקבלה שום תשים עליך מלך, ידוע כחו של מלך מה הוא, כי הוא רגל רביעי שבמרכבה הנקרא מלכות, כי הכתרים עם המכריע הם שלשה אבות המרכבה, והמלכות הוא הרביעי, וכנגדו מלך ישראל, והמלכות נקרא צדק, ופסוק מלא הוא (ישעיה לב) הן לצדק ימלך מלך, והוא שנאמר עליו (תהלים קיח) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, כי היא האבן המשלמת הבנין, ומאסו בה הבונים הם האבות שכל העולם נבנה מהם, שכל אחד ואחד לקח מדתו למעלה ממנה, ולכך בא דוד ולקחה לחלקו והיתה לראש פנה, כי היא האבן הראשה והפנה הרביעית. ואע"פ שמלך למעלה מן המלכות, מצינו במקומות שהמלכות נקרא מלך, והוא שכתוב (ישעיה מד) מלך ישראל וגואלו ה' צבאות, וכן (תהלים קמה) ארוממך אלוהי המלך, על המלכות נאמר, וזהו לשון ארוממך וזהו שנכתב אלוהי מלא בוא"ו. ותמצא בספר יצירה, פנה עשירית וחתמו בו העשרה. וא"כ מוכרח הוא למנות בישראל מלך, ובלבד שתהיה כוונתם לשם שמים לכוונת המצוה, וזה מבואר. ולשון שום תשים היה יכול לומר תמנה או תקים, אבל הוא מלשון סם, ובא לרמוז כי המלך הוא סם חיים כי הוא כלול מן הכל, וזהו לשון שום תשים, והכל לפי הכוונה ששואלין אותו.
אשר יבחר ה' אלהיך בו. בא ללמד שהמלכות וכן כל שאר המעלות כלן מן השמים הן, והבחירה ההיא מאת עליון היתה, וכן אמרו רז"ל אפילו ריש גרגותא מן שמים מוקמי ליה, וכן אמר הכתוב (דניאל ה) די שליט עילאה במלכות אנשא ולמאן די יצבא יתניניה.
מקרב אחיך תשים עליך מלך. דרשו רז"ל עד שיהא אביו ואמו מישראל, וזהו לשון מקרב אחיך. ומכאן יש ללמוד שכל מי שאינו אחיך אינו ישראל, וכל מי שאינו מישראל נקרא נכרי.דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
והנה, לא ראה ה' יתברך למסור בחירת המלכים בימיהם ביד ההמון, לשלוש סיבות:
- האחת - לפי שהמלך היה עניין מזיק מאד להמון העם כמו שזכרתי, ולכן אין ראוי שיובחר כי אם להכרח גדול. ולפי שהעם לא יבחין זמן ההכרח הזה כי אם ה' יתברך, לכן לא היה ראוי להם לבחור מלך כי אם ה' יתברך.
- והסיבה השניה - שאף על פי שהמון העם יבחר הזמן הראוי אל המלכת המלך, הנה אין ראוי שהעם יבחר בו, לפי שהדבר קשה ועמוק להכיר את יצר לב האדם, ואף על פי שנגלהו נקי, וזך וישר פעלו, אולי בקרבו ישים ארבו, וכמאמר הנביא (ירמיהו טז יב) "עקוב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו". ולפי שהיה ראוי למלוך מי שיהיה נקי המחשבות, טהור הרעיונים, ירא חטא, שפל רוח, כמו שאמר "ולא ירבה לו סוסים" "ולא ירבה לו נשים", "לבלתי רום לבבו", לכן לא היה ראוי לעם שהם יבחרו בו, כי הם לא ידעו ולא יבינו, הזה יכשר?, וכמאמר ה' לנביא (שמואל א טו) "אל תבט אל מראהו... כי לא אשר יראה האדם, כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב". אבל אל ה' יתברך היא הבחירה, שהוא חוקר לב ובוחן כליות.
- והסיבה השלישית, שאף על פי שהעם ידעו הכרח הזמן וצורך השעה להמליך עליהם מלך, ויספיק שכלם לבחור בטוב ולמאוס ברע, הנה עם כל זה אין ראוי להם לבחור המלך, לפי שתהיה בחירתם אותו מחייבת דברי ריבות וקטטות עצומות ביניהם, באמור כל אחד ואחד "אני אמלוך". אבל בהיות הבוחר הוא יתעלה, מי יאמר לו מה תעשה?.
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
מתוך: כלי יקר על דברים יז (עריכה)
"שום תשים עליך מלך..." - רבים אומרים מי יראנו טוב ביאור מספיק על הספק הגדול...
ויש אומרים שהתרעומת היה על שאמרו "לשפטנו ככל הגויים", שישפוט אותם בנימוסי הגויים.
ויש אומרים, שאין פרשה זו מצוה, אלא הודעת דברים, שהקב"ה מגיד מראשית אחרית שכך יבקשו ישראל לעתיד, והתיר להם ה'; ומהרי"א האריך בויכוח זה.
ואומר אני דעתי בקצרה, שהרצון האלהי היה שלצדק ימלוך מלך עליהם, כדי להטיל מוראו על כולם... ולא לצורך המשפטים, שהרי היו בתי דינים קבועים בכל עיר, אלא לצורך קיבוץ ותיקון המדינות; אך באופן זה שתהיה אימת מלכות עליהם...
לכך נאמר "כי תבוא אל הארץ...", כי לאחר ירושה וישיבה ישמן ישורון ויבעט, ואיש הישר בעיניו יעשה כשאין מלך בישראל. ואז ודאי יאמרו השרידים אשר ה' קורא כי עת לעשות, לשאול מלך, "ואמרת אשימה עליי מלך" שיהיה מוראו עליי, כי כן משמע לשון "עליי", שיהיה עליון עליי ומושל ורודה בי בחזקת היד ככל הגויים אשר סביבותיי לעשות כמתוקנים שבהם, שאינן בועטים במלכיהם, ומקבלים עליהם מרות, ומציאת זמנינו יוכיח...
אבל בימי שמואל לא דיברו נכונה, כי אמרו (שמואל א ח ו): "תנה לנו מלך", לא אמרו עלינו מלך אלא לנו, כי לא רצו לקבל מרות שיהיה מוראו עלינו, אלא יהיה לנו, מסור בידינו להקים מלכין ולהעדה מלכין, והיוצא לנו מזה, שבעל כרחו יחניף לנו. ועל כן אמרו "לשפטנו ככל הגויים", כי עיקר צורך החנופה הוא במשפטים, וכמנהג ארצות אלו, שמקבלים איזה רב על זמן ידוע, כדי שלא יהיה אימתו עליהם, ואדרבא, אימתם על הרב...
(שמואל א ח ו): "וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך", כי עיקר האשמה במילת לנו לשפטנו...
(שמואל א ח ז): "ויאמר ה' אל שמואל שמע בקולם... כי לא אותך מאסו", כי אדרבה, זה שבחך, כי אתה מוחזק אצלם שאין אתה מחניף להם, על כן ביקשו במקומך מלך שיחניף להם בהכרח, ובזה מאסו אותי ולא שאלו על פי התורה, כי כך חפצם שהמלך יבטל רצוני מפני רצונם. וזה שאמר "...[כי אותי מאסו] ממלוך עליהם" - רצה לומר, בזה מאסו אותי, מה שלא רצו שימלוך עליהם המלך.
(שמואל א ח ט): "ועתה שמע בקולם אך כי העד תעיד בהם והגדת להם משפט המלך אשר ימלוך עליהם" - דווקא עליהם ולא להם, כי באלה חפצתי, נאום ה'.
(שמואל א ח יא): "ויאמר זה יהיה משפט המלך אשר ימלוך עליכם" - כי אף אם לא תבחרוהו כי אם לכם, מכל מקום סופו שבחמה שפוכה ימלוך עליכם, ואת בניכם ייקח וגו', וזה עונש שלכם על שלא שאלתם כהוגן.
(שמואל א ח יח): "וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם" - רצה לומר, ולא עליכם, ותאמרו דרך וידוי שעלה בידכם היפך ממה שביקשתם.
(שמואל א ח יט): "וימאנו העם... ויאמרו 'לא כי אם מלך יהיה עלינו'" - מה שאמרו 'לא', היינו דרך וידוי אמרו כן, לאמור "לא נחפוץ מלך עוד בדרך אשר שאלנוהו תחילה לאמור 'תנה לנו מלך', כי אם מלך יהיה עלינו, כאשר דיבר ה'.
וכן נאמר אחר-כך (שמואל א יב יט): "כי יספנו על חטאתינו רעה לשאול לנו מלך", ורצו לומר בתחילה, קודם ששמענו העונש.
ופירוש זה יקר, ומובן שינוי הלשון בין עלינו ללנו, ומצד דקדוק רבותינו ז"ל, שאמרו "שתהא אימתו עליכם", כי עיקר המצוה תלוי בזה.
ומה שנאמר (שמואל א ח כב): "ויאמר ה' אל שמואל 'שמע בקולם והמלכת להם מלך'", והיה לו לומר עליהם, לפי שקבלת המורא תלוי במקבלים, ולא ה' פעל זאת, אלא נתן להם מלך שיהיה שוה להם, לבלתי רום לבבו מאחיו, על כן אמר בשעת מעשה להם, אבל מכל מקום, לישראל לא היה נכון לומר כן כי אם כדבר ה' שאמר "ואמרת אשימה עלי מלך", כך היה להם לומר.מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
שום תשים . מת, מנה אחר תחתיו.
מלך . ולא מלכה.
אשר יבחר ה' א-להיך בו . (סנהדרין כ) על פי נביא.
בקרבך . ולא מחוץ לארץ.
אחיך . ולא אחרים.
ל.
תשים עליך מלך . והלא כבר נאמר . שום תשים עליך מלך , ומה תלמוד לומר תשים עליך מלך ? שתהא אימתו עליך. מכאן אמרו מלך, (סנהדרין כב) אין רוכבים על סוסו ואין משתמשים בשרביטו ואין רואים אותו ערום ולא כשהוא מסתפר ולא בבית המרחץ.
דבר אחר, ( שום ) תשים עליך מלך , זו מצות עשה.
לא. תוכל לתת עליך איש נכרי . זו מצות לא תעשה.
איש נכרי [ אשר לא אחיך הוא ]. מכאן אמרו (יבמות מה), אין ממנים פרנס על הצבור [,עד שתהא אמו מישראל].
אשר לא אחיך הוא . [זה העבד]. (סוטה מא) כשהיה אגריפס מגיע לפסוק זה, היה בוכה עד שהיו גלגלי עיניו דומעות. והיו אומרים לו כל ישראל, "אל תירא אגריפס. אחינו אתה, אחינו אתה".
מלבי"ם - התורה והמצוה
כט.
שום תשים עליך מלך . כשכפל המקור על הפעל (=שום תשים) , בא להורות שיעשה הפעל בכל אופן, ואפי' כ"פ ( איילת השחר לח ). וא"כ ממ"ש שום תשים , פי' שאם מת ישימו אחר תחתיו.
ומה שחזר שנית שם " מלך ", שהיה לו לומר "שום תשים אשר יבחר ה' וכו’", בא לדייק שם "מלך” ולא מלכה.
ומ"ש אשר יבחר ה' , ואיך ידעו זאת, אם לא ע"פ נביא. וכמו שהיה בימי שמואל.
ומ"ש " אחיך - ולא אחרים", ואמר " מקרב אחיך " ולא אמר "מאחיך", היינו שיהיה מארץ ישראל, וישב בקרבם. לא בחוץ לארץ.
ל.
מקרב אחיך תשים עליך מלך . כפל שנית " תשים עליך מלך ", להורות שבא במובן המדויק. שמלת "עליך" הבא אחר פעל "שימה", מורה שיהיה מושל עליו והוא נכנע תחתיו. מכאן אמרו אין רוכבים על סוסו.
ועוד פירשו, שנכפל ללמד שאינו הרשאה - שום תשים , שאתה רשאי לשום. רק (=אלא) צווי ומצות עשה.
לא. תוכל לתת עליך איש נכרי . הוא לא תעשה. וחז"ל הוציאו, שגם בשאר התמנות צריך שיהיה אמו מישראל. ודייקו זה שפה לא אמר “לתת עליך מלך”, רק - " לתת עליך ". כל שאתה נותן עליך, שיהיה לו איזה שררה עליך.
ויש הבדל בין "לשום" ובין "לתת". ש"שימה" מציין הסדר והקביעות, יותר מ"נתינה". וע"כ אמר פה " לתת ", ר"ל כל נתינה.
ובמ"ש איש נכרי , מציין שהוא נכרי לגמרי. משא"כ אם אמו מישראל, זה קרוי אחיך.
ומ"ש " אשר לא אחיך - ההוא למעט העבד”, אע"פ שאינו נכרי, שחייב במצות כאשה - אינו אחיך.
(כן גריס הגר"א.) ובזה נכון מעשה דאגריפס, ועי' בתוס' יבמות מה ע"ב, ועי' ברמב"ם (הל' מלכים פ"א ה"ד).