[יג] תמונת כל דבר. הוסיף 'דבר', מפני שדרך הכתוב לפרש התמונה אשר עשה, כמו "תמונת כל סמל" (פסוק טז), "תבנית כל דגה וכו'" (פסוק יח), לפיכך הייתי מפרש "תמונת כל" שהוא עשה תמונה לכל צורת העולם, לפיכך הוסיף 'תמונת כל דבר':
[יד] אשר צוך שלא לעשות. אין 'שלא לעשות' תוספת על הכתוב, דאם כן היה מקרא חסר, והיה לרז"ל להוסיף זה לתלמי כאשר כתבו לו התורה, אלא פירוש הכתוב "אשר צוך" על ענין הפסל הנזכר, ופירש רש"י שהצואה היתה שלא לעשות סמל:
ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוך ה' אלהיך. ע"ד הפשט, תמונת כל דבר אשר צוך ה' אלהיך שלא לעשותו, או יזהיר על מעשה הכרובים, שהם דבר הנפסל, שלא יעשה אותם בארץ כי אם במקדש, וזהו אשר צוך ה' לעשותם במקדש.
וע"ד הקבלה אשר צוך ה' אלהיך, הוא כבוד ה' האש האוכלת בראש ההר, שחטא בו משה והמרהו בענין הצור, ועל כן הזכיר בכאן וה' התאנף בי לבלתי עברי, ממאמר הכתוב השמרו לכם פן תשכחו את ברית ה' אלהיכם, כאש האוכלת בראש ההר, ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוך ה' אלהיך, ויבא הכתוב כפשוטו ומשמעו כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא, מדת הדין הוא, וכבר ראית זה בסיני כאש אוכלת בראש ההר, ואם תעשו כן הרי הוא אל קנא מקנא בעובדי אלילים. ומה שהוסיף מלת הוא, בעבור כי הוא שמו של הקב"ה, כענין שכתוב (במדבר יח) ועבד הלוי הוא, וכתיב (תהלים ק) הוא עשנו ולו אנחנו, ואב לכלן (ישעיה מב) אני ה' הוא שמי, ועל כן הוצרך להוסיף הוא כלומר שמו לא עצמו, שהרי בעצמו אמר הכתוב (שמות לג) כי לא יראני האדם וחי, כי שם הדבר אינו עצמו ממש, והדבר כפשוטו כי רוצה לומר אש אוכלה, כאש אוכלה, כי אצל עובדי אלילים קנאתו תשרוף אותם כאש. ועובדי האש המביאים ראיה מן הכתוב הזה שהבורא אש, הנה אליהו מכחישן שאמר (מלכים א יט) לא באש ה'. גם בכאן תשובתם בצדן שהוסיף ואמר אל קנא, יבאר כי מה שאמר אש אוכלה אינו אלא למשל, והמשל אינו אלא לענין הקנאה.
"השמרו", ואחר שישאר יצרא דע"ז לכן צריכים אתם שמירה יתירה פן תשכחו את ברית ה' אלהיכם ועשיתם לכם פסל תמונת כל מהדברים שצוך ה' אלהיך שהם הדברים שחשב בפסוק (טז יט).
