שנים עשר עבדיך אחים אנחנו: מתחלה אמרו כלנו בני איש אחד אנחנו ונתנו טעם למה שנמצאו מקובצים, אמרו מפני שהיינו כלנו בני איש אחד לכך אנו מקובצים יחד לא נפרד אחד מחברו, ועוד פן יגזלו התבואה לאחד ממשרתינו לכך הוצרכה לבא כלנו ביחד:
כנים אנחנו: צדיקים בני צדיקים מעולם לא היינו מרגלים, ודרז"ל אמר להם יוסף נכנסתם בעשרה פתחים ועתה אתם נועדים במקום אחד אין זה אלא דרך מרגלים, ועתה אמרו שנים עשר עבריך אנחנו בני איש אחד, והרחיבו לו באור יותר כי הם עשרה והקטן היום אצל אביהם והאחד איננו והיו הולכים לבקשו, והשיב יוסף "בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן", ולא מצאו תשובה להשיב, ותשובת חי פרעה אין לומר ביוסף הצדיק שהיה נשבע עליו לשקר ולא מצינו זה כלל אך קיים דבריו בשבועתו בכל פעם, מה שאמר חי פרעה כי מרגלים אתם כלומר כיון שאתם אומרים האחד איננו אילו הייתם מוצאים אותו מה הייתם עושים בו אמרו לו היינו פודין אותו בכל ממון שיפסקו עלינו, אמר להם ואם לא היו רוצים לתתו בשום ממון מה הייתם עושים? א"ל על זה באנו להרוג או ליהרג אמר להם חי פרעה כי מרגלים אתם. וכן חי פרעה אם תצאו מזה קיים דבריו שהרי נשאר שמעון ולא יצאו כולם, ומה שאמרו "שנים עשר עבדיך אחים אנחנו" היה ראוי לומר היינו כי יש במשמעות אנחנו שכולם בחיים, אבל למד הכתוב שנתנבאו שלא בכוונה:
"שנים עשר עבדיך וכו'" הנה מה שאמרנו יתברר כי אמנם אבינו עודנו חי בארץ כנען ויגיד הוא ושכניו שהיינו י"ב בניו וחסר אחד והקטן נשאר לכלכל ובכל אלה הפרטים יתברר האמת אצלך:
(יג) "ויאמרו". ע"ז השיבו תשובה נצחת. לפי דבריך באנו עשרה מפני שהלכנו במקום סכנה שבקל יודע כי מרגלים אנחנו, וע"כ שלחו עשרה גבורים למלט נפשם בעת צר, ע"ז השיבו שלא אפשר שהאב ישלח את כל בניו שילכו למקום סכנה כזו שבקל יפלו כלם בחרב וישאר אביהם ערירי, ואל תחשוב שיש לאבינו שבעים בנים והפקיר עשרה מהם, שגם אם ימותו ישארו לו ששים, כי רק "שנים עשר אחים אנחנו", וגם משנים הנותרים "הקטן "לבד "את אבינו היום והאחד איננו", ואיך ישכל האב את כל בניו לשלחם להיות צפוים אלי חרב, והוסיפו לאמר "בני איש אחד בארץ כנען", שלפעמים יפקיר האב כל בניו אם הוא מושל ארץ שיעשה זאת מצד מלכותו שימסור נפשו ונפש בניו בעבורה, או עכ"פ איש שהוא בארץ מולדתו ומוסר נפשו בשביל ארץ מולדתו, אבל נחנו בני איש אחד הדיוט, וגם לא מארץ כנען רק בארץ כנען, ר"ל שהוא גר שם לא מילידי הארץ כי הוא עברי:
ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו וגו'. בזה נתנו התנצלות על שני הטענות כאחד, על מה שחשדם במרגלים אתם מאחר שהטמינו עצמם בתוך הבאים, אמרו שנית אחים אנחנו והיינו מתייראים מן עין הרע, ועל מה שחשדם בערות הארץ באתם לראות אחר שנכנסו בעשרה שערי העיר, אמרו והנה הקטן את אבינו היום והאחד איננו ובעבור האחד שאיננו נתפזרנו בכל עשרה שערים לבקשו.
ויאמרו שנים וגו'. פירוש טעם שנכנסנו בסדר זה כי אנחנו שנים עשר והאחד איננו לזה נתפרדנו וכל אחד נכנס בשער אחד אולי ימצא אחד ממנו את האחד שאיננו, ואומרו הנה הקטן את אבינו זה מופת חותך כי צדק יהגה חיכם כי אמרו דבר שיכול ליבחן:
ויאמרו שנים עשר עבדיך. אמר להו: אן אינך? אמרו ליה: זבנן יתיה. אמר להו: בכמה זבנתון יתיה? אמרו ליה: בחמש סלעים. ואי אתי בר נש ואמר לכון: יהבו לי ה' סלעים ואנא יהיב יתיה לכון, אתון עבדין? אמרו ליה: אין. ואי אמר לכון ברנש: יהבון לי בכפלא ואנא יהיב יתיה לכון, אתון עבדין? אמרו ליה: אין. אי אמר לכון בר נש אפילו אתון יהבון לי כמה לית אנא יהיב לכון, מה אתון עבדין? אמרו לו: על מנת כן נחתינן, או למיקטיל או למקטלא. אמר להם, הוא אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם.
