לדלג לתוכן

מ"ג במדבר כד ג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג במדבר · כד · ג · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וּנְטַל מַתְלֵיהּ וַאֲמַר אֵימַר בִּלְעָם בַּר בְּעוֹר וְאֵימַר גּוּבְרָא דְּשַׁפִּיר חָזֵי׃
ירושלמי (יונתן):
וּנְטַל מְתַל נְבוּתֵיהּ וַאֲמַר אֵימַר בִּלְעָם בַּר בְּעוֹר וְאֵימַר גַבְרָא דְיַקִיר מִן אָבוּי דְרַזְיָא סְתִימַיָא מַה דְאִתְכַּסֵי מִן נְבִיָיא הֲוָה מִתְגְלֵי לֵיהּ וְעַל דְלָא הֲוָה גָזִיר נָפִיל עַל אַנְפּוֹי עַד זְמַן דְשָׁרֵי מַלְאָכָא לְקִיבְּלֵיהּ:
ירושלמי (קטעים):
וּנְטַל בִּמְתַל נְבִיוּתֵיהּ וַאֲמַר אֵימַר בִּלְעָם בְּרָא דִבְעוֹר אֵימַר גַבְרָא דְיַקִיר מִן אָבוֹי מַה דְאִתְכַּסֵי מִכָּל נְבִיאַיָא אִתְגְלֵי עֲלוֹי:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"בנו בער" - כמו למעינו מים ומ"א שניהם היו גדולים מאבותיהם בלק בנו צפור אביו בנו הוא במלכות ובלעם גדול מאביו בנביאות מנה בן פרס היה

"שתם העין" - עינו נקורה ומוצאת לחוץ וחור שלה נראה פתוח ולשון משנה הוא כדי שישתום ויסתום ויגוב ורבותינו אמרו לפי שאמר ומספר את רובע ישראל שהקב"ה יושב ומונה רביעותיהן של ישראל מתי תבא טפה שנולד הצדיק ממנה אמר בלבו מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יסתכל בדברים הללו ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם וי"מ שתום העין פתוח העין כמו שתרגם אונקלוס ועל שאמר שתום העין ולא אמר שתום העינים למדנו שסומא באחת מעיניו היה 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

בְּנוֹ בְעֹר – כְּמוֹ "לְמַעְיְנוֹ מָיִם" (תהלים קיד,ח). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה, שְׁנֵיהֶם הָיוּ גְּדוֹלִים מֵאֲבוֹתֵיהֶם. בָּלָק – "בְּנוֹ צִפֹּר" (לעיל כג,יח), אָבִיו בְּנוֹ הוּא בְּמַלְכוּת, וּבִלְעָם – גָּדוֹל מֵאָבִיו בִּנְבִיאוּת; מָנֶה בֶּן פְּרָס הָיָה (מדרש תנחומא בלק יג).
שְׁתֻם הָעָיִן – עֵינוֹ נְקוּבָה וּמוּצֵאת לַחוּץ, וְחֹר שֶׁלָּהּ נִרְאֶה פָּתוּחַ, וּלְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא: "כְּדֵי שֶׁיִשְׁתּוֹם וְיִסְתּוֹם וְיִגֹּב" (משנה ע"ז פ"ה מ"ג; בבלי ס"ט ע"א). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ, לְפִי שֶׁאָמַר: "וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל" (לעיל כג,י), שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמוֹנֶה רְבִיעוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מָתַי תָּבוֹא טִפָּה שֶׁנּוֹלַד הַצַּדִּיק מִמֶּנָּה. אָמַר בְּלִבּוֹ: מִי שֶׁהוּא קָדוֹשׁ וּמְשָׁרְתָיו קְדוֹשִׁים, יִסְתַּכֵּל בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ? וְעַל דָּבָר זֶה נִסְמֵית עֵינוֹ שֶׁל בִּלְעָם (נדה ל"א ע"א). וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שְׁתֻם הָעָיִן – פְּתוּחַ הָעַיִן (סנהדרין ק"ה ע"א), כְּמוֹ שֶׁתִּרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס ["דְּשַׁפִּיר חָזֵי", שֶׁרוֹאֶה הֵיטֵב]. וְעַל שֶׁאָמַר שְׁתֻם הָעָיִן וְלֹא אָמַר "שְׁתֻם הָעֵינַיִם", לָמַדְנוּ שֶׁסּוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו הָיָה.

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

שתום העין: פתוח העין רואה מראות אלהים כמו ששנינו עד שישתום ויסתום:

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שתם העין" - לא מצאו מוצא למלה הזאת מן המקרא ואונקלוס אמר דשפיר חזי כמו פתוח העין לשון חכמים (ע"ז סט) כדי שישתום ויסתום כלומר שיפתח הנקב ואולי היא מלה מורכבת מן שיתי אותותי אלה (שמות י א) שתוי מה הגבר שישיג לכל מה שישית עינו

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

שתום העין. פתוח העין, והוא הפך סתום ובלשון רז"ל כדי שישתום ויסתום, באורו כדי שיפתח ויסתום. וידוע כי כל ההשגות הם שלשה, והם ראיה ושמיעה וידיעה, ושלשתם תמצאם בבלעם, ראיה הוא שאמר שתום העין, שמיעה שומע אמרי אל, ידיעה ויודע דעת עליון, ושלשתם מצאנום בפסוק אחד בהקב"ה, שנאמר (שמות ג) ראה ראיתי את עני עמי וגו', ולפי שהראיה והשמיעה באנשים ואינן נופלים בהקב"ה יהיה באור הכתוב איך ראיתי ואיך שמעתי כי ידעתי את מכאוביו, כי הידיעה כוללת את שניהם.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"וישא משלו ויאמר נאם בלעם", ר"ל שהנה נאם נאום ג' פעמים, ובפעם הראשון היה נאם בלעם בנו בעור, ר"ל הנאם שנאם לא הי' נבואה גמורה כי אז עסק בנחש

להמשיך קללה מכחות הסטרא אחרא אשר בעולם התחתון, וחכמה זו קבל מבעור אביו, וממקום זה חל עליו הרוח והנאם פי' מצד שהוא בלעם בנו של בעור, בפעם השני הי' נאם הגבר שתם העין, שאף שנשא עיניו למרום להמשיך עליהם קללה מאת משטרי שמים והמזלות בכ"ז היה עינו סתום שזה הפך מן גלוי עינים, ר"ל שגם בנאם זה עדיין לא חזה

מראות אלהים:

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וישא משלו וגו' נאום בלעם וגו' ונאום וגו'. צריך לדעת למה הוצרך לומר וישא משלו. עוד מה צורך לומר נאום בלעם פשיטא כי פיו המדבר, עוד למה הוצרך להודיע שם אביו כאן, עוד למה הוצרך לסמן עצמו בסימנים שבגופו, גם במאמר שומע וגו' מה נתכוון בזה, ואם לשבח עצמו למה לא שבח בפעם ראשונה. אכן לפי שעד עתה היה מדבר מה שישים ה' בפיו הפך רצונו שהדיבור היה יוצא מפיו בעל כורחו ועתה רצה שיסכים הוא על הדברים היוצאים מפיו כאלו הוא אומר אותם מרצונו הפשוט, וכוונתו בזה גם כן שאם יקלל יבא כח המברך ויברך אבל אם יברך לא יברך כח המברך, ומה גם לפי מה שפירשתי בפסוק וישת אל המדבר פניו וגו' בפירוש ב' שנתכוון להכשיר עצמו לברך ישראל, יתיישב הכתוב על זה הדרך וישא משלו פירוש המשל שהוא ממנו ומדעתו, ובזה יתיישבו דברי רז"ל (סנהדרין דף קה:) שאמרו שהוא אמר כנחלים וגו' בקש לכנותן כנחל שפוסק בימות החמה וכו' ורוח הקודש משיבתו לא כמו שאתה חושב אלא נטיו פירוש כנהר שאינו פוסק והולך, כאהלים פירוש שהם מטולטלים ונעקרים ממקומם ורוח הקודש משיבתו נטע ה' וגו' וכן כל דבריו הם ברכה שפנימיותה קללה, ואם הם דברי רוח הקודש למה תאמר דבר שיש בו דופי, אלא ודאי שהם דברי עצמו:

ולזה אמר וישא משלו ויאמר נאם בלעם פירוש דברים אלו הם משלי ואינם כשאר הדברים שקדמו שלא היו ממני, ופירש מי הוא המדבר דברים אלו כדי שיוחקו לעולם מי בעל דברים, ואמר ג' סימנים כדרך אומרו במשנה (פאה פ"ז מ"א) כל זית שיש לו שם וכו' בשמו ובמעשיו ובמקומו, כנגד בשמו אמר בנו בעור, ואמר בנו ולא אמר בן לומר שהיה אביו למטה ממנו וראוי להיות במדרגת בנו לגבי בחינת ההשגה, או אפשר לומר שלא היה לבעור אלא בלעם לזה אמר בנו פירוש יחידו של בעור, ולכשתמצא לומר שהיו לו אחרים אמר שכולם נחשבים כאין לפניו כאלו אין לו כי אם בלעם, כנגד מעשיו אמר הגבר שתום העין שהיה ניכר במעשה עיניו שכל מקום שהיה מסתכל בעיניו היה לוקה, ולכן היה סותם עינו הרעה לבל יזיק, ואפשר שהיתה לו עין השמאלית מיוחדת לזה, ואם נפרש שתום העין הוא לשון פתיחה ירצה שהיה מסומן בפתיחת עינו להרע, כנגד מקומו אמר שומע אמרי אל שהיה עומד לנס עמים ואין אדם אחר עומד במקום זה של נבואה:

עוד ירצה בהעיר למה אמר ג' פעמים נאום ולא הספיק באחת. אכן לפי שיש בבלעם ג' הדרגות מכוחות הנעלם. א' כח שבא בבריאתו אשר פעל בו המוליד. ב' אשר קנה בכח מעשיו כי האדם ימשוך לנפשו כחות כפי המפעל ממנו. ג' אשר הקנהו ה' לסיבה ידועה להיות נביא לגוים כדי שלא יתרעמו האומות כאמור בדבריהם ז"ל (מד"ר ריש פ' זו), ונתכוון בלעם לומר דבריו בהסכמת כוחותיו יחד, כנגד כח הבא מכח המוליד אמר נאם בלעם בנו בעור, ודקדק לומר בנו ולא אמר בן כי אז היה נשמע שמציין מי ילדו והוא נתכוון לומר על החלק שבו ממה שהוא בנו ולא על מה שיש בכחו הן היום. וכנגד חלק אשר קנה בכחו אמר נאם הגבר פירוש הגבר מה שקנה בהיותו גבר מעצמו, גם רמז לתעצומותו מלשון גבורה, שתום העין שפקח עיניו כאומרם ז"ל (זוח"ג רח א) שהיה הולך אצל עזא ועזאל ושם קנה כחות הטומאה ונתפתחו עיניו בנסתרות ובמופלאות אחר כמה יגיעות כאמור בדבריהם כמה יגיעות צריך לדבר, וכנגד כח שבו אשר הקנהו ה' לסיבה הידועה אמר נאם שומע אמרי אל, וכפל לומר אמרי אל ומחזה וגו' כנגד ב' פרטי השגה. א' כשהיה בא לו הדיבור לאזניו. והב' כשהיה נגלה אליו, וכנגד שניהם אמר נופל וגלוי עינים פירוש כשהיה חוזה מחזה שדי היה נופל וכשהיה בא לו הדיבור ושומע באזניו לא היה נופל אלא היה גלוי עינים:

בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ונאם הגבר. כד"א קרא גבר שדומה בלעם לתרנגול כמו שהתרנגול הוא נואף מכל כן בלעם רבע אתונו וכמו שהתרנגול יודע העתים כן בלעם ידע לכוון השעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה וכמו שהתרנגול דרכו לעמוד על רגל אחד כן בלעם חגר באחת מרגליו:

<< · מ"ג במדבר · כד · ג · >>