מ"ג במדבר כד ב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּשָּׂ֨א בִלְעָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל שֹׁכֵ֖ן לִשְׁבָטָ֑יו וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹהִֽים׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּזְקַף בִּלְעָם יָת עֵינוֹהִי וַחֲזָא יָת יִשְׂרָאֵל שְׁרֵי לְשִׁבְטֵיהוֹן וּשְׁרָאת עֲלוֹהִי רוּחַ מִן קֳדָם יְיָ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּזְקַף בִּלְעָם יַת עֵינוֹי וַחֲמָא יַת יִשְרָאֵל שַׁרְיַין לְשִׁבְטֵיהוֹן בְּבָתֵּי מֶדְרָשֵׁיהוֹן וְלָא הֲווֹן תַּרְעֵיהוֹן מְכַוְונִין כֻּלוֹ קֳבֵיל תַּרְעֵי חַבְרֵיהוֹן וּשְׁרַת עֲלוֹי רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ: |
רש"י
"שכן לשבטיו" - ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין ראה שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה שלא יציץ לתוך אהל חבירו
"ותהי עליו רוח אלהים" - עלה בלבו שלא יקללם
[ב] ג' מדותיו. עין רעה - מדכתיב "וישא בלעם את עיניו". רוח גבוהה - שאמר "מאן ה' לתתי להלוך עמכם" (לעיל כב, יג), 'אלא עם שרים חשובים' (רש"י שם). ונפש רחבה - שהיה חומד ממון הרבה, דכתיב (לעיל כב, יח) "אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב" (רש"י שם):
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו – רָאָה כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט שׁוֹכֵן לְעַצְמוֹ וְאֵינָן מְעֹרָבִין. רָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵיהֶם מְכֻוָּנִין זֶה כְּנֶגֶד זֶה, שֶׁלֹּא יָצִיץ לְתוֹךְ אֹהֶל חֲבֵרוֹ.
וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלהִים – עָלָה בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יְקַלְּלֵם.
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
שהם שוכנים ד' דגלים כ"א מג' שבטים שזה דוגמת מחנות המרכבה העליונה ושכינת ה' בתוכם, עי"כ ותהי עליו רוח אלהים כי בפעמים הראשונים הי' רק הערה האלהית שבא אליו
מרחוק דרך מקרה כמ"ש ויקר אלהים אל בלעם, אבל עתה נתלבש ברוח אלהים ונבואה גמורה כי נחה עליו הרוח:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
וירא וגו' לשבטיו ותהי עליו וגו'. פירוש שראה בהם ב' ענינים גדולים א' שוכן כל שבט ושבט בפני עצמו, ב' ותהי עליו וגו' שהיתה שורה שכינה על כל שבט בפני עצמו מלכו בראשו, והטעם שכל שבט יש לו הדרגה בפני עצמו, או לצד הזכות שיש לאחד יותר מחבירו, או לפי המנין, גם רמז בקשר ב' דברים על פי דבריהם ז"ל (בבא בתרא דף ס.) שאמרו שבאמצעות שנסדרו ישראל בדרך זה כל שבט בפני עצמו שכנה עליהם שכינה ונעשו מרכבה לה, והוא מה שדקדק לומר ותהי עליו רוח אלהים: