לדלג לתוכן

מ"ג במדבר ה יח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



<< · מ"ג במדבר · ה · יח · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והעמיד הכהן את האשה לפני יהוה ופרע את ראש האשה ונתן על כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי יְהוָה וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן מִנְחַת קְנָאֹת הִוא וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהֶעֱמִ֨יד הַכֹּהֵ֥ן אֶֽת־הָאִשָּׁה֮ לִפְנֵ֣י יְהֹוָה֒ וּפָרַע֙ אֶת־רֹ֣אשׁ הָֽאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֣ן עַל־כַּפֶּ֗יהָ אֵ֚ת מִנְחַ֣ת הַזִּכָּר֔וֹן מִנְחַ֥ת קְנָאֹ֖ת הִ֑וא וּבְיַ֤ד הַכֹּהֵן֙ יִהְי֔וּ מֵ֥י הַמָּרִ֖ים הַמְאָֽרְﬞרִֽים׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וִיקִים כָּהֲנָא יָת אִתְּתָא קֳדָם יְיָ וְיִפְרַע יָת רֵישָׁא דְּאִתְּתָא וְיִתֵּין עַל יְדַהָא יָת מִנְחַת דֻּכְרָנָא מִנְחַת קִנְאֲתָא הִיא וּבִידָא דְּכָהֲנָא יְהוֹן מַיָּא מָרִירַיָּא מְלָטְטַיָּא׃
ירושלמי (יונתן):
וְיוֹקִים כַּהֲנָא יַת אִיתְּתָא קֳדָם יְיָ וְיֶאֱסוֹר עַל חַרְצָא אַשְׁלָא מֵעִילוֹי חַדְיָיהָא מְטוֹל דְאִיהִי אַסְרַת חַרְצָהָא בְּצִילְצוֹלִין וְיִפְרַע יַת רֵישָׁא דְאִיתְּתָא מְטוֹל דְאִיהִי קַלְעַת שְעַר רֵישָׁא וְיִתֵּן עַל יְדָהָא יַת מִנְחַת דוּכְרָנָא מִנְחַת קִנְאֵיתָא הִיא וּבִידָא דְכַהֲנָא יְהוֹן מַיָא מְרִירַיָא בְּדוּקַיָא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והעמיד הכהן וגו'" - והלא כבר נאמר והעמידה לפני ה' אלא מסיעין היו אותה ממקום למקום כדי ליגעה ותטרף דעתה ותודה

"ופרע" - (שם יד ספרי) סותר את קליעת שערה כדי לבזותה מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן

"לפני ה'" - (ספרי) בשער נקנור הוא שער העזרה המזרחי דרך כל הנכנסים

"ונתן על כפיה" - ליגעה אולי תטרף דעתה ותודה ולא ימחה שם המיוחד על המים

"המרים" - על שם סופן שהם מרים לה

"המאררים" - המחסרים אותה מן העולם ל' (יחזקאל כד) סלון ממאיר ולא יתכן לפרש מים ארורים שהרי קדושים הן ולא ארורים כתב הכתוב אלא מאררים את אחרים ואף אונקלוס לא תרגם ליטיא אלא מלטטיא שמראות קללה בגופה של זו 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן וְגוֹמֵר – וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי ה'" (לעיל פסוק טז)? אֶלָּא מַסִּיעִין הָיוּ אוֹתָהּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כְּדֵי לְיַגְּעָהּ, וְתִטָּרֵף דַּעְתָּהּ וְתוֹדֶה (סוטה ח' ע"א).
וּפָרַע – סוֹתֵר אֶת קְלִיעַת שְׂעָרָהּ (שם) כְּדֵי לְבַזּוֹתָהּ. מִכָּאן לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁגִּלּוּי הָרֹאשׁ גְּנַאי לָהֶן (ספרי יא; כתובות ע"ב ע"א).
לִפְנֵי ה' – בְּשַׁעַר נִקָּנוֹר (ספרי ט), הוּא שַׁעַר הָעֲזָרָה הַמִּזְרָחִי (סוטה ז' ע"א), דֶּרֶךְ כָּל הַנִּכְנָסִים.
וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ – לְיַגְּעָהּ, אוּלַי תִּטָּרֵף דַּעְתָּהּ וְתוֹדֶה (ספרי יא; סוטה י"ד ע"א), וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁם הַמְּיֻחָד עַל הַמַּיִם (שם ז' ע"א).
הַמָּרִים – עַל שֵׁם סוֹפָן, שֶׁהֵם מָרִים לָהּ (ספרי שם).
הַמְאָרְרִים – הַמְּחַסְּרִים אוֹתָהּ מִן הָעוֹלָם, לְשׁוֹן "סִלּוֹן מַמְאִיר" (יחזקאל כח,כד). וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ 'מַיִם אֲרוּרִים', שֶׁהֲרֵי קְדוֹשִׁים הֵן; וְלֹא 'אֲרוּרִים' כָּתַב הַכָּתוּב, אֶלָּא "מְאָרְרִים" אֶת אֲחֵרִים. וְאַף אוֹנְקְלוּס לֹא תִּרְגֵּם 'לִיטַיָּא', אֶלָּא "מְלַטְטַיָּא", שֶׁמַּרְאוֹת קְלָלָה בְּגוּפָהּ שֶׁל זוֹ.

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים" - אמרו המפרשים כי הכתוב קורא אותם על שם סופה שתהיה בהם מרה כי ימר לה השם מאד ויאררו אותה ורבותינו כך אמרו בספרי (נשא נז) נקראו מרים על שם סופם שממררים את הגוף ומערערין את העון אבל בגמרא (סוטה כ) אמרו שהכהן נותן במים דבר מר והוא לעורר אותה ואם כן כשאמר "ובאו בה המים המאררים למרים" היה ראוי שיאמר "ובאו בה המים המרים למאררים" ובספרי (נשא סח) עוד ומחה אל מי המרים (פסוק כג) מגיד שהכתב עושה את המים מרים והנכון בעיני כפשוטו כי האשה בשתותה את המים ימתקו לה כשאר המים ואחרי כן בבואם בקרבה אם נטמאה יעוררו אותה ותרגיש מיד המרירות בפיה ובקרבה וזהו שאמר (פסוק כז) והשקה את המים והיתה אם נטמאה ותמעול מעל באישה ובאו בה המים המאררים למרים כי אחרי השתיה בבאם בבטנה מיד ישובו למרים בפיה ובקרבה כמנהג הדברים המעוררים והמקיאים שימררו השותים אותם מאד ואחרי כן תצבה בטנה ותפול ירכה ונקראו "מאררים" בעבור האלות הנמחים בהם שמקללים אותה ואמרו המפרשים כי מלת "מי" כמו מים המרים ובא סמוך במקום מוכרת כמו שבא הפכו "מים ברכים" (יחזקאל מז ד) ור"א אמר כי "מי" סמוך ומלת "המרים" תאר השם ואם כן סודו ידוע ואינו נכון לי בעבור שאמר ובאו בה המים המאררים למרים

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

מנחת קנאות ה'יא ו'ביד ה'כהן י'היו. כבר הודעתיך בפרשת הפלגה שבכל מקום שתמצא שם המיוחד למפרע הוא רמז למדת הדין, ובאותו ענין שנרמז שם מדת הדין מתוחה, וכבר העירותיך למעלה כי נ"ד תיבות היו כותבים לסוטה שהיו נמחים על המים, שהוא אמצעות שם הכנוי שהיא מדת הדין המתוחה כנגדה.

מי המרים המאררים. על שם סופן נקראו מרים, וכן (איוב כב) ובגדי ערומים תפשיט, וכן (ישעיה מז) קחי רחים וטחני קמח. ומה שאמר מאררים על שם האלות הנמחות במים שהם מקללין אותה.

והחכם ר' אברהם ז"ל הזכיר בו סוד, וזה לשונו, מלת מי סמוך ומלת המרים תואר השם, אבל סודו ידוע, עד כאן. ואומר אני כי צדק בדברו שהוא שם התואר.

והנני מבאר סודו, כי קרא הכתוב אל הכחות העליונים מרים כי כן קראם איוב מרירי יום ואוררי יום, הוא שאמר (איוב ג) יבעתוהו כמרירי יום, והכ"ף נוספת, ככ"ף (הושע ה) כמסיגי גבול, ואמר (איוב ג) יקבוהו אוררי יום, שהם הכחות העליונים העתידים לעורר ולרצץ ראשי לויתן, וכן דרשו רז"ל עתיד גבריאל לעשות קנוגיא עם לויתן ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו שנאמר (איוב מ) העושו יגיש חרבו.

והתבונן לשון מי המרים המאררים כי המרים הם המאררים אותה, וכשהיה הכהן משביע את האשה בשם הנכבד והמים בידו היה מכוין לשתי המדות מדת יום ומדת לילה המסכימים להענישה אם נטמאה, או לתת לה שכר פרי הבטן אם נקתה, ושתי אלו המדות נרמזות למשכיל במלת מרים, והנה הן מאצילות ומשפיעות כח לכל הכחות העליונים הנקראים אוררי יום, ועל כן ייחס את המים למלת המרים ואמר המרים המאררים, כלומר מים של המרים המאררים אותה, ומזה אמר החכם הנזכר שהוא תואר ולא שם. ומה שאמר ובאו בה המים המאררים למרים שנראה שהוא שם ולא תואר, זה פירוש ובאו בה המים המאררים שהם למרים, כי האלות אשר במים מאררים אותה בכח המרים, והמרים בכח מדת יום ומדת לילה הנרמזים בפרשה.

מדרש ספרי

לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

נה. והעמיד הכהן את האשה לפני ה' מקום שמעמידה בתחלה מעמידה בסוף.

נו. ופרע את ראש האשה כהן נפנה לאחוריה ופורעה כדי לקים בה מצות פריעה דברי ר' ישמעאל, (דבר אחר) לימד על בנות ישראל שהן מכסות ראשיהן ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר (שמואל ב' י”ג) ותקח תמר אפר על ראשה. ר' יהודה אומר, אם היה בית חליצתה נאה לא היה מגלהו, ואם היה שערה נאה לא היה הי סותרו, היתה מכוסה לבנים מכסה שחורים, היו שחורים נאה לה מפשיטן ומלבישים אותה כעורים, היו עליה כלי זהב קטלאות ונזמים וטבעות מסלקים הימנה כדי לנבלה. ר”י בן ברוקה אומר אין מנוולים בנות ישראל יותר ממה שכתוב בתורה אלא לפני ה' ופרע את ראש האשה. סדין של בוץ היה פורס בינו לבין העם, כהן פונה לאחוריה ופורעה כדי לקי בה מצוות פריעה. אמרו לו כשם שלא חסתה על כבוד המקום כך אין חסין על כבודה. כל הניוול הזה הזה מנוול אותה כל הרוצה לראות בה רואה, חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבה גס בהן. אחד האנשים ואחד הנשים. אחד קרובים ואחד רחוקים מותרים לראותה .שנאמר (יחזקאל כ”ג) ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה.

נז. ונתן על כפיה אבא חנן אומר משום ר' אליעזר כדי ליגעה כדי שתחזור בה. והלא דברים קל וחומר אם כך חס המקום על עוברי רצונו על אחת כמה וכמה יחוס על עושי רצונו.

נח. וביד הכהן יהיו מי המרים מגיד הכתוב שאין המים נהפכים להיות מרים אלא ביד הכהן.

דבר אחר נקראו מרים על שם סופם שממררין את הגוף ומערערים את העון. 


בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

המאררים. עולה ב' פעמים רמ"ח לומר שבידקין רמ"ח איברים של איש ושל אשה לכך כתיב מנחת קנאות הוא וקרינן היא:

<< · מ"ג במדבר · ה · יח · >>