כתובות קו ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
כלי שרת מהו שיעשו מקדשי בדק הבית צורך מזבח נינהו ומקדשי בדק הבית אתו או צורך קרבן נינהו ומתרומת הלשכה היו עושין אותן א"ל אין נעשין אלא מתרומת הלשכה איתיביה (דברי הימים ב כד, יד) וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע (הכהן) את שאר הכסף ויעשהו כלים לבית ה' כלי שרת וגו' א"ל דאקרייך כתובי לא אקרייך נביאי (מלכים ב יב, יד) אך לא יעשה בית ה' ספות וגו' כי לעושי המלאכה יתנוהו אי הכי קשו קראי אהדדי לא קשיא כאן שגבו והותירו כאן שגבו ולא הותירו וכי גבו והותירו מאי הוי א"ר אבהו לב ב"ד מתנה עליהן אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהו לכלי שרת תנא דבי רבי ישמעאל כלי שרת באין מתרומת הלשכה שנאמר את שאר הכסף איזהו כסף שיש לו שיריים הוי אומר זה תרומת הלשכה ואימא שיריים גופייהו כדאמר רבא העולה עולה ראשונה ה"נ הכסף כסף ראשון מיתיבי הקטורת וכל קרבנות צבור באין מתרומת הלשכה מזבח הזהב ולבונה וכלי שרת באין ממותר נסכים מזבח העולה הלשכות והעזרות באין מקדשי בדק הבית חוץ לחומת העזרה באין משירי הלשכות זו היא ששנינו חומת העיר ומגדלותיה וכל צרכי העיר באין משירי הלשכה תנאי היא דתנן מותר תרומה מה היו עושין בה ריקועי זהב ציפוי לבית קדשי הקדשים ר' ישמעאל אומר מותר פירות לקיץ המזבח מותר תרומה לכלי שרת ר"ע אומר מותר תרומה לקיץ המזבח מותר נסכים לכלי שרת רבי חנינא סגן הכהנים אומר מותר נסכים לקיץ המזבח מותר תרומה לכלי שרת וזה וזה לא היו מודים בפירות פירות מאי היא דתניא מותר תרומה מה היו עושין בה לוקחין פירות בזול ומוכרין אותם ביוקר והשכר מקיצין בו את המזבח וזו היא ששנינו מותר פירות לקיץ המזבח מאי זה וזה לא היו מודין בפירות דתנן מותר שירי לשכה מה היו עושין בהן לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות והשכר להקדש דברי ר' ישמעאל רבי עקיבא אומר אין משתכרין בשל הקדש אף לא בשל עניים בשל הקדש מאי טעמא לא אין עניות במקום עשירות בשל עניים מאי טעמא לא דלמא מתרמי להו עניא וליכא למיתבא ליה:
מי שהלך למדינת הים:
איתמר רב אמר
רש"י
[עריכה]
כלי שרת - שמשרתין בהן במזבח החיצון שהוא בנין של אבנים:
וככלותם - לחזק את בדק הבית בימי יהואש ופסוק זה בדברי הימים:
שגבו - לצורך בדק הבית והותירו שאין צריכין לכולו עושין מן המותר כלי שרת:
מאי הוי - הא לא לקדושת קרבן גבו:
כסף שיש לו שיריים - כסף הקופות שהוא נתרם מן הלשכה ושיריים נשארים בלשכה:
זה תרומת הלשכה - כסף שבקופות:
ואימא שיריים גופייהו - משיריים הנותרים בלשכה כלי שרת באין ולא מן התרומה עצמה:
העולה עולה ראשונה - מנין שלא יהא דבר קודם על המערכה לתמיד של שחר ת"ל וערך עליה העולה והוינן בה מאי תלמודא ואמר רבא העולה משמע העולה האמורה ראשון בסדרי קרבנות והיא עולת הבקר שנא' ואמרת להם זה האשה כו' וה"א יתירא קא דריש וה"נ את שאר הכסף בכסף שיש לו שאר:
מזבח הזהב - כלי הוא ולא בנין שאינו מחובר לאדמה ויכולין לטלטלו לפיכך נידון ככלי:
ולבונה - של לחם הפנים:
מותר נסכים - פליגי בה במס' מנחות בפרק שתי מדות (דף צ.) רבי חייא ב"ר יוסף אמר בירוצי מדות שהמספקין סלתות שקבלו מעות הקדש לספק סלתות כל ימות השנה מודדין להקדש במדה מבורצת טפופה ולא מחוקה והמקריבן מוחק המדה והם מותר נסכים ומוכרים אותן ור' יוחנן אמר כאותה ששנינו המקבל עליו לספק [כל ימות השנה להקדש] סלתות מארבע סאין בסלע ועמדו משלש שנתייקרו מספק מארבע והמקבל לספק משלש והוזלו ועמדו מד' מספק ד' וזו היא ששנינו מותר נסכים לקיץ המזבח:
מזבח העולה - שהוא בנין בא מקדשי בדק הבית:
חוץ לחומת העזרה - כגון עזרת נשים והחיל וחומת העיר ומגדלותיה באים משיריים הנותרים בלשכה כשתרמוה בקופות:
תנאי היא - דאיכא למאן דאמר כלי שרת מתרומת הלשכה באין:
מותר תרומה - הנשאר בקופות בר"ח ניסן שמכאן ואילך אין לוקחין קרבנות צבור אלא מתרומה חדשה כדאמרינן בר"ה (דף ז.) קרבנות צבור הבאין באחד בניסן מצוה להביא מן החדש:
ציפוי לבית קדשי הקדשים - מחפין בהם הרצפה והכתלים: מותר ריוח פירות ולקמן מפרש מאי ניהו:
לקיץ המזבח - כשהוא בטל מנדרים ונדבות לוקחין עולות ומקריבין בשר למזבח ועורות לכהנים:
וזה וזה - ר' עקיבא ור' חנינא:
לא היו מודין - שיהא שום מותר בפירות:
והשכר מקיצין בהן - והקרן לכלי שרת כדקאמר רבי ישמעאל:
מאי זה וזה לא היו מודים - מאי פירושא דלא היו מודים כדתנן דפליג ר"ע אדרבי ישמעאל ולא הודה לו שיהו משתכרין בשל הקדש:
תוספות
[עריכה]
וכי גבו והותירו מאי הוי. אבל אהנך דלעיל לא פריך בית גרמו ובית אבטינס דבכל הנהו היו בית ישראל מקדישין אותן לצורך כך כמו לצורך קרבנות שכל אותן דברים רגילות הן והיינו דקתני דבאין מתרומת הלשכה עצמה ולא קתני מותר היינו משום דלאו מחמת לב ב"ד מישתרו אלא מחמת ישראל אבל להך תירוצא פריך דמסיק היכא דלא הותירו אסירי והיכא דהותירו שרי פריך מאי שנא דהא פשיטא שלא לדעת כן מקדישין כיון דלא שרית ליה כי לא הותירו ומשני לב ב"ד מתנה עליהן והן מקדישין לדעת ב"ד:
תנא דבי רבי ישמעאל כלי שרת באין מתרומת הלשכה. הא תרומת הלשכה היינו מותר תרומת הלשכה כדמוכח במתני' דפליג אר"ע דקתני מותר תרומה לכלי שרת וא"ת כי פריך הש"ס ואימא שיריים גופייהו והיינו משום דכתיב שאר ולישני דהא שאר הכסף היינו מותר תרומה י"ל דבמילתא דפסיקא ליה בעי לאוקמי קרא דהיינו שיריים דבכל שנה איתנהו אבל במותר דלא פסיקא ליה לא ניחא ליה לאוקמי לקרא:
כדאמר רבא העולה עולה ראשונה. תימה אמאי איצטריך האי דרשא דרבא תיפוק ליה מהיכא דמפקא מתניתין דזבחים בפרק כל התדיר (דף פט. ושם) דקתני כל התדיר מחבירו קודם לחברו התמידים קודמין למוספים כו' וקא בעי בגמרא מנ"ל ומתמה מנא לן כדקתני טעמא מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד וכ"ת דהתם איצטריך היכא דליכא אלא חד דאשמעינן קרא דעקרינן לגמרי מוספין מקמי תמידין לא היא דמהתם נפקא לן בכ"מ דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם כדמפיק התם מכאלה תעשו שיהו כל עשיות שוות ואי בכי האי גוונא מיירי מהתם לא נפקא לן ועוד מסברא רישא דכל התדיר מחבירו קודם לחבירו מיתניא דומיא דבבא שאחריה דקתני כל המקודש מחבירו קודם לחבירו דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה כו' וכל הנך בקדימה ממש מיירי והא נמי ליכא לתרוצי דאי מהתם דמלבד עולת הבקר הוה אמינא דווקא עולה דקדמה למוספין משום דתדירא ומוספין לא תדירי אבל תמידין לעולת נדבה דהויא ליה נמי תדירא לעולם אימא לך לא תקדום להכי איצטריך קרא דהעולה עולה ראשונה דבמנחות פרק התכלת (דף מט. ושם) מייתי לקרא דרבא אקדימה דעולה למוספין דאמרי' התם בעא מיניה רב חייא בר אבא מרב חסדא צבור שאין להם תמידין ומוספין אי זה מהם קודם כו' ומסיק אמר ליה תניתוה התמידין אין מעכבין את המוספין ולא המוספין את התמידים ה"ד אילימא דאית ליה וליקדם והתניא מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר ת"ל וערך עליה העולה ואמר רבא כו' אלא בדלית ליה ואי בתמידין ומוספין דהיום פשיטא שתדיר קודם אלא במוספין דהיום ותמידין דלמחר אלמא אקדימה דעולה למוספין מייתי לה ותימה דרשת המשנה הוה ליה לאיתויי דקתני בהדיא מלבד עולת הבקר ובההיא דשילהי הגוזל קמא (ב"ק דף קיא. ושם) קשה יותר דקתני הביא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא ומפרש בגמ' מלבד איל הכפורים מכלל דכסף קדים ופריך אלא מעתה מלבד עולת הבקר ה"נ דמוספין ברישא והא תניא מנין שלא יהא דבר כו' ואמר רבא העולה עולה ראשונה והשתא הוה ליה לאתויי מתני' דכל התדיר דאדרבה מדכתי' מלבד מכלל דעולה קדמה ונרא' לפרש דודאי מדכתי' העולה נפקא דהקטרת תמיד קדמה להקטרת מוספין דגבי הקטרה הוא דכתי' מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה התם עשוי דדם נינהו והשתא בב"ק לא הוה מצי לאתויי מתני' דכל התדיר דודאי גבי איל הכפורים משמע לשון מלבד דכסף קדים כיון דהוא כתוב תחלה בפרשה והדר כתיב איל הכפורים אבל גבי עשיות ליכא למידק דמוספין קדמי כיון דכתיב עולה ברישא והדר עשיה דדם דמוספין אבל הקטרה דמוספין כתיב ברישא להכי פריך שפיר מההוא דרבא ומיהו בההוא דמנחות ודאי הוה מצי לאתויי ההיא דכל התדיר:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק יג (עריכה)
טו א מיי' פ"ד מהלכות שקלים הלכה א:
טז ב מיי' שם הלכה ט ויא:
ראשונים נוספים
מאי זה וזה לא היו מודים בפירות : כלומר מאי טעמא דידהו ומייתי טעמא דר"ע וכן פי' רש"י ז"ל:
תנן התם מותר שירי הלשכה מה היו עושין בהן לוקחים בהן יינות שמנים וסלתות והשכר להקדש דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר אין משתכרין בשל הקדש ולא בשל עניים בשל הקדש אין עניות במקום עשירות בשל עניים דלמא מיתרמי עניא וליכא למיתבא ליה:
חנן אומר וכו' והלכתא כחנן כדאמרי' לקמן דדוקא כשתבוא לגבות כתובתה אז לא תגבה בלא שבועה אבל כשתובעת מזונות יהבינן לה בלא שבועה איתמר רב אמר פוסקין מזונות לא"א ושמואל אמר אין פוסקין פי' מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות רב סבר ב"ד יורדין לנכסיו ופוסקין מזונות לאשתו ושמואל אמר אין פוסקין כששמעו בו שמת כ"ע לא פליגי שפוסקין כי פליגי בשלא שמעו בו שמת רב אמר פוסקין דמשועבד לה ושמואל אמר אין פוסקין מ"ט רב זביד אמר אימור צררי אתפשה רב פפא אמר חיישינן שמא אמר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך. פי' והיא קבלה עליה אבל כששמעו בו שמת פוסקין וליכא למיחש לצררי שהרי סופה לגבות כתובתה ואז תשבע שלא עכבה בידה משלהם כלום ולצאי מעשה ידיך למזונותיך נמי ליכא למיחש שכבר מת ואינה משועבדת לו. וא"ת הרי היא משועבדת ליתומים ואף הם יאמרו לה כן. תשובה אף הוא אינו יכול לומר לה אא"כ תתרצה היא והרי עכשיו אינה רוצה. אמר שמואל ומודה לי אבא בשלשה חדשים הראשונים שאין פוסקין לפי שאין אדם מניח את ביתו ריקם:
וז"ל תלמיד הרשב"א לא קשיא כאן שגבו והותירו כלומר גבו לבד"ה והותירו עושין כלי שרת לא הותירו נעשין מתרומת הלשכה ע"כ. ואיכא למידק דכיון דידע רב הונא כתובי וכדאותיב מדכתיב וככלותם הביאו לפני המלך וגו' מאי בעי מעיקרא מיני' דרב פשיטא דמקדשי בדק הבית אתי ואין לפרש דהכי קא בעי אי אינן נעשין אלא מבדק הבית כדכתיב קרא או דילמא מתרומת הלשכה נמי נעשין וה"ה אי איכ' קדשי בדק הבית דנעשין מהם ואהדר לי' דאין נעשין אלא מתרומת הלשכה ולהכי קא מותיב לי' מקרא דכתיב ובכלותם גו' ואי הכי מהו שיעשו מתרומת הלשכה מיבעי לי' ועוד דכיון דתלי טעמי בצורך קרבן ובצורך מזבח משמע דבדוקא נקט בכל חד. ומעתה לא תפרש נמי דלא מבעיא ליה אלא אי נעשין נמי מקדשי בדק הבית ומיהו פשיטא ליה במצו למעברינהו מתרומת הלשכ' אלא דבעי אי מצי למעברינהו נמי מקדשי בדק הבית דמדתלי טעמיה בצורך קרבן או צורך מזבח משמע דבדוקא נקט דהא ודאי צורך קרבן לא אתי מקדשי בדק הבית ולא צורך מזבח מתרומת הלשכ' ובעי עלה רב הונא כלי שרת אי אשתני דינייהו ונעשין מקדשי בדק הבית ומ"מ הדרא קושיא לדוכתיה וי"ל דרב הונא לא בעי אלא בגבו ולא הותירו דאלו בגבו והותירו פשיטא ליה דעושין מהם כלי שרת ופשיט ליה רב דאין נעשין אלא מתרומת הלשכה פי' ואפי' בגבו והותירו אין עושין מהן כלי שרת ולהכי מותיב ליה מדכתיב ובכלותם הביאו וגו' ואהדר ליה רב דאקרייך כתיבי לא אקרייך נביאי אך לא יעשה גו' פי' כיון דכתיב להדיא בנביאי לא יעשה בית היספות גו' מעתה ע"כ אית לך לפרושי דהא דכתיב וככלותם גו' את שאר הכסף היינו תרומת הלשכה וכדתנא דבי ר' ישמעאל לקמיה וכדאמרי' ומפרש ואזיל תלמודא בדרך שקלא וטריא סברת הבעיין מאי היא ופריך מאי קא בעי רב הונא והא קשו קראי אהדרי אם לא נפרש שאר הכסף כדפריש לה תנא דבי ר' ישמעאל ומהדרינן דהכי מתרץ קראי כאן שגבו והותירו כאן שגבו ולא הותירו וכי קא מבעיא ליה בגבו ולא הותירו פי' אי מאי דכתיב אך לא יעשה בית ה' ספות וגו' היינו כשגבו לצורך בדק הבית ולא חזק הבדק או בשגבו סתם לבדק הבית ועדיין לא הוצרכו לבנין וכדפרש"י לעיל במהדורא קמא וכדכתיבנא לעיל וכי מותיב תלמודא בסמוך מהא דתני' כלי שרת באין ממותר נסכים לא קא מותיב לרב דהא רב ס"ל כתנא דבי רבי ישמעאל ומאן דאית ליה תנא דס"ל כוותי' לא מותבינן עליה תיובת' משום ברייתא תדע דהא משנינן תנאי היא כו' אלא לרב הונא דקא בעי מיניה דרב מהו שיעשה מקדשי בדק הבית ולא אסיק אדעתיה הא דתנא דבי ר' ישמעאל קא מותיב דהא לא דריש שאר הכסף כדדרי' לה תנא דבי רבי ישמעאל מעתה תקשי אכל צדדיו דהא תניא כלי שרת באין ממותר נסכים ואינן באין לא מקדשי בדק הבית ולא מתרומת הלשכה ובשלמא אצד דקדשי בדק הבית ליכא לאותובי דע"כ יש לך לחלק בהו כדכתיבנא דהכתי' אך לא יעשה בית ה' ספות גו' ומעתה אית לן למימר נמי דכי תניא כלי שרת באין ממותר נסכים כשאין שם קדשי בדק הבית הראויין להעשות מהם כלי שרת ומיהו אמאי דקא בעי אי צורך קרבן נינהו ומתרומ' הלשכ' היו עושין אותן קא מותיב דלעולם מצוי תרומת הלשכה מרוב הפעמים וע"כ לית ליה כדתנא דבי ר' ישמעאל דהא לא דריש את שאר הכסף כוותיה דאי הוה דרי' הכי לא הוה קא מבעיא ליה מידי מעתה תקשי ליה מיהא דתני' ממותר נסכי' הן באין ומשני תנאי היא פי' דבדלא דרש' דשאר הכסף איכ' מ"ד כלי שרת מתרומת הלשכה הן באין והא דפריך נמי וכי גבו והותירו מאי הוי לא פריך אלא לדעת הבעיין דס"ל דצורך קרבן נינהו ומ"ה אתו מתרומת הלשכה היכי בו מצינן למימר דכי גבי לצורך בדק הבית והותיר דיעשו מן המותר כלי שרת והרי מה שהוא לצורך בדק הבית לא מצו למעברינהו לצורך קרבן אע"ג דהותירו מאי הוי הא לא לקדוש' קרבן גבו ואפשר דלהכי כתב רש"י מאי הוי הא לא לקדושת קרבן גבו ודוק. והשתא ניחא מאי דקשיא להו לתוס' דאמאי לא פריך בית גרמו ובית אבטינס דשניא הנהו דהקדש הלשכה מעיקרא הוו מקדישי להו סתם לכל צורך הקרבנות ובית גרמו ובית אבטינס בצורך קרבנות הוו עסקי אבל הכא שגבו לצורך בדק הבית בפי' ואת' בא להעבירו לצורך קרבן הא ודאי דאין אתה רשאי לעשות כן ומשני לב ב"ד מתנה עליהן ויכולין בית דין להעביר המותר של בדק הבית לכל מה שירצו והתוס' לא תירצו כן אלא דההיא דבית גרמו ובית אבטינס היו בית ישראל מקדישי' לצורך כך כמו לצורך קרבנות דרגילות הם אבל הכא ישראל שלא על דעת כן מקדישי' כיון דלא שרית ליה כי לא הותירו וא"ת א"כ מאי משני לב ב"ד מתנה עליהו מ"מ הרי ישראל לא הקדישו על דעת כן ואין להתיר אלא על דעת ישראל כיון דלא שרית ליה כי לא הותירו וכדפרישי' וי"ל דה"ק לב ב"ד מתנה עליהן והם מקדישים לדעת ב"ד כנ"ל ומיהו רש"י לא פי' כן דהא כתב במהדורא קמא דרב נמי לא אמר דבאין מתרומ' הלשכה אלא בגבו ולא הותירו ולמאי דפרישית רב ס"ל כתנא דבי ר' ישמעאל ואינו מחלק בהכי כלל ואיברא דיש קצת דוחק במאי דפרישנ' ומיהו ניחא קושי' טובא דוק ותשכח:
תנא דבי ר' ישמעאל כלי שרת באין מתרומת הלשכה פי' הראב"ד ממותר תרומת הלשכה ולא מן הלשכה עצמה מניסן לניסן היו מביאין תרומה חדש' ומשליכין בלשכה ובג' פרקי' בשנה היו תורמין את הלשכה בכל פרק ופרק וממה שנותר בלשכ' לאחר הג' תרומות שבג' פרקי' הוא שיירי לשכ' וממנו בונין חומות העיר ומגדלותיה וכל צורכי העיר ומה שנותר בסוף באותן הקופות של תרומה הוא היה מותר תרומה ולא היה ראוי לקרבנות צבור של חובה אלא או לקיץ המזבח או לכלי שרת או לרקוע מזבח הזהב כדאיתא לפלוגתייהו לקמן תנא דבי ר' ישמעאל ס"ל דלכלי שרת אזיל דכתיב שאר הכסף איזהו כסף שיש לו שירים הוי אומר זה תרומת הלשכה ומה שנותר ממנו לסוף השנה הוא השירים ע"כ ואימא שירים גופיהו פי' שירי לשכה. תלמידי הרשב"א. וכן פרש"י וכדכתיבנא לעיל:
וז"ל הריטב"א וכן גורס ר"ח דבי ר' ישמעאל תנא כלי שרת באין מתרומ' הלשכה פי' ממה שנתנו בקופות עצמן ובא לחלוק על סוגיא דלעיל דמוקמי האי קרא דשאר הכסף בקדשי בדק הבית שגבו והותירו ולרבי ישמעאל בתרומת הלשכה איירי קרא ע"כ. וכתב עוד רש"י במהדורא קמא וז"ל ואימא שירים גופייהו כסף הנשאר ללשכה לאחר שהורמו ג' קופות בג' פרקים דהיינו שירי הלשכה ממנו היו עושין כלי שרת דהא כתיב שאר הכסף דמשמע שירים ממש. עולה ראשונה דאמרי' בסדר יומא מנין שלא יהא דבר קודם על המערכ' לתמיד של שחר דכתיב וערך עליה העולה והוינן בה מאי תלמודא אמר רבא העולה עולה ראשונה דמשמ' העולה האמורה ראשון בסדר הקרבנות והיא עולת הבוקר דכתי' שאר הכסף יתירא אשמועי' כסף ראשון כלומר כסף שהוא ראשון לשירים ודמי כאילו כתיב את כסף שאר ע"כ:
וז"ל הרא"ש תנא דבי ר' ישמעאל כלי שרת כו'. האי תרומת הלשכה היינו מותר תרומת הלשכה מה שנשאר בקופה כדמוכח לקמן בברייתא דקתני מותר תרומה לכלי שרת וא"ת א"כ מאי פריך תלמוד' ואימא שירי' גופייהו משום דכתיב את שאר הכסף גם אותה התרומה היינו שאר וי"ל דהכי פריך דבמלתא פסיקת' אית לן לאוקומי קרא דהיינו שירים גופייהו דלעולם איתנהו אבל במותר הקופה לא פסיקא לן דפעמים ליכא מותר בקופה ע"כ. והרא"ה פי' ואימא שירים גופייהו שירי קדשי בדק הבית דבדידיה עסיק קרא וכדקס"ד מעיקרא ולא מתרומת הלשכה כלל לא ממותר ולא משירים ומהדרינן כדאמר רבא העולה עולה ראשונה הכא נמי כסף כסף ראשון פי' והוה ליה כאילו קאמר שירי כסף איזהו כסף שיש לו מתחלתו שירים בודאי ושיהו באין עמו כאחת זהו תרומת הלשכה ואידך נמי אי ממותר אי משירים סברא הוא. עכ"ל הרא"ה:
העולה עולה א' כלומר העול' שנתחנכה בתחלה וזו היא עולת תמיד של בוקר בסדר הקרבנות כתיב וזה אשר תעשה על המזבח וכתיב בתריה את הכבש אחד תעשה בבקר גו' ועוד שנינו במסכת זבחים אין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר הכא נמי הכסף כסף ראשון הלכך שאר הכסף שירי הכסף ראשון קאמר דהיינו מותר התרומה. תלמידי הרשב"א:
מיתיבי הקטורת כו'. פי' לשיטתיה דלעיל קא מותיב לרב הונא ולשיטת רש"י מותיב לרב וכדפרש"י נמי לקמן וכדבעינא למכתב בס"ד ומ"מ אסוגיין דלעיל דמשני קראי כאן שגבו והותיר וכו' פריך שפיר דהא פליגא אתנא דבי ר' ישמעאל בפרק הכותב וכדכתי' לעיל. ומיהו מצאתי לתלמיד הרשב"א שכתב וז"ל מיתיבי הקטורת כו' וקשיא לתנא דבי ר' ישמעאל דאמר ממותר תרומה הם באין לרב הונא לא קשיא דלא שמעינן ליה בהדיא דאמר מקדשי בדק הבית היו באין אלא דקא מתרץ לקרא דכתיב שאר כסף כשגבו והותיר ע"כ. ולא ידעתי מהו היכי מצינן לאותובי מברייתא לתנא דהא תנא דבי ר' ישמעאל תנא הוא:
הקטורת סמים ולבונה שבו דכתיב קח לך סמים וגו'. וכל הקרבנות צבור כגון תמידין ומוספים ומנחת נסכים הבא' עם תמיד של שחר ועם תמיד של בין הערבים כמו שמפורש בפרשת הקרבנות בסדר פנחס עשירית האיפה סולת ולוג שמן ורביעית ההין יין והיינו מנחת נסכים שהיה עם תמיד של שחר ושל בין הערבים וקטרת נמי קרבן צבור דכתיב והקטיר עליו אהרן קטרת סמים וגו' ואהכי הוה אתי מתרומת הלשכה. מזבח הזהב שבהיכל אם צריך לו שום תקון והלבונה לבונת בזיכין הבאה עם לחם הפנים משבת לשבת וכלי שרת באין ממותר נסכים כדאמרינן במנחות פ' שתי מדות מאי מותר נסכים בירוצי המדות כגון מדות להיין ושמן שאם מדד מוכר לגזבר יינות או שמנים דנסכי' בכלי שרת ועודף יין ושמן על מדות כלי שרת אותו בירוץ הוי קדש שהרי קדש בכלי והיינו טעמא דלא עובר ומנויה במנה קא אתי שכשאדם מערה לח בכלי אותו היורד תחלה בכלי עולה למעלה אבל בירוצי מדות יבש כגון סלתות אינו קדוש (דיבש אינו קדוש) דיבש אינו עובר ואותן בירוצי מדות הלא מוכרין אותן ולוקחין בהן לבונה הבאה בבזיכין וכלי שרת וקשיא לי לבונה דלחם הפנים קרבן צבור הוא שהרי אין לבונה באה בקרבן צבור אלא בקטורת ובלחם הפנים בלבד כמו שמפורש בסדר ויקרא וכיון דקרבן צבור הוא מתרומת הלשכה בעייא אתויי.רש"י במהדורא קמא. [וז"ל] תלמיד הרשב"א ז"ל ממותר נסכים פליגי פירוש דמותר נסכים אמוראי בפ' שתי מדות רבי חייא בר יוסף אמר בירוצי המדו' פי' כשלוקחין נסכים לצורך הצבור מודדין להקדש במדה מבורצ' טפופה ולא מחוקה והמקרבין מוחקין אותה והן מותר נסכים מפני שהיו באין מכח התרומה שהיא של צבור מוכרין אותה ולוקחין מהן דברים הללו ור' יוחנן אמר סאה רביעי באותן ששנינו המקבל עליו לספות סלתו' ד' סאין בסלע ועמדו כו' והטעם שלוקחין ממותר זה דברים אלו מפני ששניהם אינן מצויין כל כך ומותר נסכים אינו מצוי כל כך ומזבח הזהב וכלי שרת אינן מצויין נמי כל כך כי אינן צריכין כי אם פעם א' לכמה שנים ולבונה נמי מפני שני דברים חדא שאינו מצוי אלא מע"ש לע"ש ועוד דכל עצמה לא היתה באה אלא על גבי כלי שרת שבכלי שרת היתה עומדת כל השבת כולה ובכלי שרת הי' מקטיר' ע"כ:
מזבח העולה מזבח אדמה שבעזרה שהוא כגון. חוץ לחומת עזרה אם צריך שום תקון כגון חומת העיר ומגדליה באין משירי הלשכה ממה שנותר בלשכה אחר שהורמו ג' קופות שהיו תורמין בשלש' פרקים וכל צורכי העיר באין לחצוב בורות ולעשות חריצין סביבות העיר או לשומרי העיר אלמא כלי שרת ממותר נסכים היו באין ולא מתרומת הלשכה ותיובתא דרב. תנאי היא אי כלי שרת ממותר תרומת הלשכה אי ממותר נסכים מותר תרומה היינו כסף הנשאר בקופות מא' בניסן ואילך שהיא תרומה ישנה ומאותו מותר עושין רקועי פחים לקדש והיו מצפים אותו משנה לשנה בית קדש הקדשים. ה"ג ר' ישמעאל אומר מות' פירות לקיץ המזבח מותר תרומה לכלי שרת מותר פירות מפרש לקמן ריוח שלוקחין פירות ממותר שירי לשכה ומוכרין אותן ביוקר ומן הריוח שמשתכרין בהן היו לוקחין קרבנות לעולה לקיץ המזבח שלא יהא מזבח בטל אפי' שעה אח' ונמצא שולחן הרב ריקם במסכת שבועות מפרש קיץ למזבח כבנות שוח לאדם אחר שהקריבו חובת היום מקריבין עולות כאדם שמביאין לפניו אחר סעודתו בנות שוח לקנוח סעודה כדי לתקן ולהמתיק מאכלו. בנות שוח מפרש התם תאיני חיורתא וקיץ לשון תאנה הוא כדאמרי' בעלמא שומרי קיצות תאנים ששוטחין אותם בשדות ליבשן מותר תרומה היינו תרומה ישנה כדפרישנא והא דאמר תנא דבי ר"י כלי שרת באין מתרומת הלשכה מותר תרומ' הלשכה קאמר וזה וזה ר' חנינא סגן הכהנים ור' עקיבא לא היו מודים לרבי ישמעאל כלל בפירות דס"ל דמעולם לא היה מותר פירות כדמפרש לקמן ר' עקיב' אומר אין משתכרין בשל קדש ור' חנינא כותיה ס"ל מדלא אהדר ליה לר' ישמעאל בר פלוגתיה מידי במותר פירות ורב דאמר לעיל כלי שרת נעשין מתרומת הלשכה כלומר ממותר תרומה ר' ישמעאל ור' חנינא קיימי כותיה והך ברייתא עדיפא למיפק מיניה סייעתא טפי מתנא דבי ר' ישמעאל לעיל ה"ג פירות מאי היא כלומ' מאי היא מותר פירות דקאמ' ר' ישמעאל לעיל. רש"י במהדורא קמא. וז"ל הריטב"א מאי זה וזה לא היו מודים בעירות כלומר מאי טעמא דידה ומייתי טעמא דרבי עקיבא וכן פירש רש"י ע"כ. ורש"י במהדורא בתרא כתב מאי זה וזה לא היו מודים מאי פירושא דלא היו מודים ע"כ:
ה"ג דתניא מותר שירי לשכה כו'. משירי לשכה אמרן לעיל שהיו באין לחומת העיר ומגדלותיה ומה שישתייר מתקון חומת העיר ומגדלותי' היינו שירי לשכה פירות חטים יינות שמנים. אין משתכרין בשל הקדש כל עיקר אף לא בשל ענים בצדקה העומדת לצורך עניים במקום עשירות דשל גבוה עשירות הוא ואילו היו משתכרין בשל הקדש דמי כאילו הקדש צריך הוא כעני זה שצריך להשתכר בשלו וליכא מעות מצויות ליתן לפי שלקחו בהן פירות. רש"י במהדורא קמא:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה