לדלג לתוכן

כתובות סד ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

תלמוד בבלי

תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75% | ראשונים נוספים
על הש"ס: ראשונים | אחרונים

מיחזי כשכר שבת אמר ליה ר' חייא בר יוסף לשמואל מה בין מורד למורדת אמר ליה צא ולמד משוק של זונות מי שוכר את מי דבר אחר זה יצרו מבחוץ וזו יצרה מבפנים:

מתני' המשרה את אשתו על ידי שליש לא יפחות לה משני קבין חטין או מארבעה קבין שעורין אמר רבי יוסי לא פסק לה שעורין אלא ר' ישמעאל שהיה סמוך לאדום ונותן לה חצי קב קיטנית וחצי לוג שמן וקב גרוגרות או מנה דבילה ואם אין לו פוסק לעומתן פירות ממקום אחר ונותן לה מטה מפץ ומחצלת ונותן לה כפה לראשה וחגור למתניה ומנעלים ממועד למועד וכלים של חמשים זוז משנה לשנה ואין נותנין לה לא חדשים בימות החמה ולא שחקים בימות הגשמים אלא נותן לה כלים של חמשים זוז בימות הגשמים והיא מתכסה בבלאותיהן בימות החמה והשחקים שלה נותן לה מעה כסף לצורכה ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת ואם אין נותן לה מעה כסף לצורכה מעשה ידיה שלה ומה היא עושה לו משקל חמש סלעים שתי ביהודה שהן עשר סלעים בגליל או משקל עשר סלעים ערב ביהודה שהן עשרים סלעים בגליל ואם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה במה דברים אמורים בעני שבישראל אבל במכובד הכל לפי כבודו:

גמ' מני מתניתין לא רבי יוחנן בן ברוקא ולא ר"ש דתנן וכמה שיעורו מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד מזונו לחול ולא לשבת דברי ר"מ רבי יהודה אומר לשבת ולא לחול וזה וזה מתכוונין להקל ר' יוחנן בן ברוקא אומר ככר הלקוח בפונדיון מארבע סאין לסלע ר"ש אומר שתי ידות לככר משלש ככרות לקב חציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגוייה וחצי חצי חציה לקבל טומאת אוכלין מני אי רבי יוחנן בן ברוקא תמני הויין ואי ר"ש תמני סרי הויין לעולם ר' יוחנן בן ברוקא וכדאמר רב חסדא צא מהן שליש לחנווני הכא נמי אייתי תילתא שדי עלייהו אכתי תרתי סרי הויין אוכלת עמו לילי שבת הניחא למאן דאמר אכילה ממש אלא למאן דאמר אכילה תשמיש מאי איכא למימר ועוד תליסר הויין אלא כדאמר רב חסדא צא מהן מחצה לחנווני ה"נ אתיא פלגא ושדי עלייהו קשיא דרב חסדא אדרב חסדא לא קשיא הא באתרא דיהבי ציבי הא באתרא דלא יהבי ציבי אי הכי שיתסרי הויין כמאן כרבי חידקא דאמר ארבע סעודות חייב אדם לאכול בשבת אפילו תימא רבנן דל חדא לארחי ופרחי השתא דאתית להכי אפילו תימא ר' שמעון לרבנן דל תלת לארחי ופרחי לרבי חידקא דל תרתי לארחי ופרחי:

אמר רבי יוסי לא פסק שעורין וכו':

אלא באדום הוא דאכלין שעורים בכולי עלמא לא אכלי ה"ק לא פסק שעורים כפלים בחטין אלא רבי ישמעאל שהיה סמוך לאדום מפני ששעורין אדומיות רעות הן:

ונותן לה חצי קב קיטנית:

ואילו יין לא קתני מסייע ליה לר' אלעזר דאמר ר' אלעזר

רש"י

[עריכה]


מה בין מורד למורדת - מאי שנא כשהוא מורד אינו נותן אלא חצי טרפעיק ליום וכשהיא מורדת נותנת טרפעיק:

מי שוכר את מי - הוי אומר האיש שוכר את האשה ש"מ צערו מרובה:

ויצרו מבחוץ - קשויו ניכר ומתגנה:

מתני' המשרה את אשתו על ידי שליש - שנותן לה מזונותיה בבית אפוטרופוס ואינה מתגלגלת עמו:

המשרה - המכרה ויכרה להם כירה מתרגמינן שירותא (מלכים ב ו):

לא יפחות לה - בשבת:

לא פסק שעורים כו' - בגמ' מפרש לה:

גרוגרות - תאנים יבשין:

דבילה - תאנים דרוסות בעיגול ונמכרות במשקל:

מפץ - רך ממחצלת:

כפה - צעיף אחד משנה לשנה:

ממועד למועד - אמנעלים קאי מנעלים חדשים לכל שלשת רגלים:

חדשים - קשים לה בימות החמה לפי שהם חמים ויפים לה בימות הגשמים:

אלא נותן לה כלים - חדשים של חמשים זוז בימות הגשמים כו':

והשחקים שלה - אף כשיקנה לה חדשים ובגמרא מפרש למאי מיבעי לה:

ונותן לה מעה כסף - לכל שבת לדברים קטנים:

מעשה ידיה - אוקימנן לעיל (דף נט.) מותר מעשה ידיה:

ואוכלת עמו לילי שבת - שהוא ליל עונה:

שתי - קשה לטוותו כפלים כשל ערב: משקל של יהודה כפלים כשל גליל: גמ' ה"ג מני מתני' לא רבי יוחנן בן ברוקא ולא ר"ש:

כמה הוא שיעורו - של עירובי תחומין:

מתכוונין להקל - ר' מאיר היה רגיל לאכול פת בשבת יותר מבחול שהיה ממשיך פת לכל מינים הבאין לפניו ור"י היה אוכל פת בחול יותר מבשבת שהיה שבע במיני מעדנים:

ר' יוחנן בן ברוקא - נתן שיעור קצוב ככר הלקוח בפונדיון כשלוקחין ד' סאין בסלע הן שתי סעודות וקס"ד חצי קב שהרי הסלע מ"ח פונדיונין שש מעה כסף דינר ומעה שני פונדיונין הרי י"ב לדינר וד' דינר לסלע הרי מ"ח וד' סאין כ"ד קבין מ"ח חצאי קבין נמצא לר' יוחנן לחצי קב שתי סעודות:

רבי שמעון אומר - ב' סעודות הן שתי ידות של ככר משלש ככרות לקב ונמצא הקב ט' סעודות שלש סעודות לככר ושלש ככרות לקב:

חציה - של ככר:

לבית המנוגע - השוהה בבית המנוגע כדי אכילת פרס חצי ככר מטמא בגדים כדכתיב והאוכל בבית יכבס בגדיו כששוהה שיעור אכילה הכתוב מדבר כדתניא בתורת כהנים ואע"ג דגבי סעודת עירוב אמרנו ג' סעודות בככר אין בו אלא ב' סעודות בינוניות ושל עירוב שיעורו להקל ובמצומצמות והיינו דאמרינן אכילת פרס בכל שיעור שהיית סעודה לפי ששיערוהו כחצי הככר:

וחצי חציה לפסול את הגוייה - האוכל שיעור חצי פרס אוכלים טמאים נפסל גופו מלאכול בתרומה עד שיטבול והוא ב' ביצים שהככר של ג' לקב ח' ביצים הוא שהקב כ"ד ביצים ד' לוגין חציה של ככר ד' ביצים חצי חציה ב' ביצים:

תמני סעודות הויין - קביים חטים דמתני' וארבעה עשרה סעודות היא צריכה לשבת:

ואי ר"ש - דאמר ט' סעודות לקב:

שמונה עשר הויין - והיא אינה צריכה אלא י"ד:

צא מהן שליש לחנווני - רבי יוחנן לא שיער בחצי קב אלא בככר הלקוח בפונדיון מן החנווני והוא לקח ארבע סאין חטין בסלע ומשתכר שליש בטורח נמצאו בחצי קב שלש סעודות השתים הוא מוכר בפונדיון שנתן והג' משתכר:

אכתי - קביים דמתניתין תרתי סרי הויין:

ומשנינן אוכלת עמו לילי שבת - כדתנן במתני':

הניחא כו' - פלוגתא לקמיה בשמעתין:

באתרא דיהיב ציבי - מי שמוכר חטים לחנווני לעשות ככרות ולמכור בשוק במקום שהוא נותן לחנווני עצים לאפות אינו משתכר אלא שליש ובמקום שאינו נותן עצים מעכב לעצמו מחצה שממעט הככרות למכור ביוקר כדי יציאת העצים:

כמאן כר' חידקא - בתמיה נימא כר' חידקא סתם לה מתני' דאמר בכל כתבי הקדש ארבעה סעודות לשבת:

ר"ש - דאמר תמני סרי הויין ואי כרבנן סבירא ליה לתנא דידן בסעודות שבת דל תלת יתירתא לארחי ופרחי:

תוספות

[עריכה]


מיחזי כשכר שבת. וא"ת והא שכר שבת על ידי הבלעה מותר כדאמרינן בפרק הזהב (ב"מ דף נח.) אם היה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה נותנין לו שכר שבת וי"ל דהכא אסור משום דלא הוי כמו הבלעה דאין מוסיפין לכל שבת יחד אלא מה שעולה בכל יום ויום שאם יתפייס היום או למחר באמצע השבוע אין מצטרפין כל ימי השבוע זה עם זה:

וחצי חצייה לפסול את הגוייה. הך פסול גוייה אין זה אותה גזרה די"ח דבר דהאוכל אוכל ראשון כו' כמו שפירשנו בפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פב: ושם):

כמאן כרבי חידקא כו'. וא"ת לדידיה נמי לא ניחא ליה למאן דאמר אוכלת עמו לילי שבת אוכלת ממש ושמא היה יכול לומר ולטעמיך ולפי המסקנא אתי שפיר דכל היתרון הוי לארחי ופרחי:

עין משפט ונר מצוה

[עריכה]

קז א מיי' פי"ב מהלכות אישות הלכה י, טוש"ע אה"ע סימן ע סעיף ג:

קח ב מיי' פי"ג שם הלכה ג, סמג לאוין פא, טוש"ע שם סימן עג סעיף א:

קט ג מיי' פי"ב שם הלכה י, טוש"ע שם סימן ע סעיף ג:

קי ד מיי' שם הלכה יב, טוש"ע שם סעיף ב:

קיא ה מיי' פכ"א שם הלכה יא, טוש"ע שם סימן פ סעיף יא:

קיב ו מיי' פי"ב שם הל' יא ופי"ג שם הל' ה, סמג עשין מח ולאוין פא, טוש"ע שם סימן ע סעיף ג וסימן עג סעיף ד:

קיג ז מיי' פ"א מהל' עירובין הלכה ט ופ"ו הלכה ז, סמג עשין דרבנן א, טוש"ע א"ח סימן שפו סעיף ו [וסי' תט סעיף ז]:

קיד ח מיי' פט"ז מהל' טומאת צרעת הל' ו, סמג עשין רלט:

קטו ט מיי' פ"ד מהל' טומאת אוכלין הלכה א ג:

קטז י מיי' שם הל' א:

קיז כ מיי' פ"ל מהלכות שבת הלכה ט, סמג עשין ל, טוש"ע א"ח סימן רצא סעיף א:

ראשונים נוספים

 

 

 

 

קישורים חיצוניים