יומא סב ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
גמ' ת"ר (ויקרא טז, ה) יקח שני שעירי עזים מיעוט שעירי שנים מה תלמוד לומר שני שיהיו שניהן שוים מניין אע"פ שאין שניהן שוין כשירין תלמוד לומר שעיר שעיר ריבה טעמא דרבי רחמנא הא לא רבי רחמנא הוה אמינא פסולין עיכובא מנא לן סלקא דעתך אמינא שני שני שני כתיב והשתא דרבי רחמנא שעיר שעיר שני שני שני למה לי חד למראה וחד לקומה וחד לדמים תניא נמי הכי גבי כבשי מצורע (ויקרא יד, י) יקח שני כבשים מיעוט כבשים שנים מה תלמוד לומר שני שיהיו שניהן שוין ומנין שאף על פי שאין שניהן שוין כשירין תלמוד לומר כבש כבש ריבה טעמא דרבי רחמנא הא לא רבי רחמנא הוה אמינא פסולין עיכובא מנא לן סלקא דעתך אמינא תהיה כתיב והשתא דרבי רחמנא כבש כבש תהיה למה לי לשאר הויתו של מצורע (ותנן) נמי גבי מצורע כי האי גוונא (ויקרא יד, ד) צפרים מיעוט צפרים (שנים) מה תלמוד לומר שתי אשיהיו שתיהן שוות ומנין שאע"פ שאינן שוות בכשרות תלמוד לומר צפור צפור ריבה טעמא דרבי רחמנא הא לא רבי רחמנא פסולות עכובא מנא לן סלקא דעתך אמינא תהיה כתיב והשתא דרבי רחמנא צפור תהיה למה לי לשאר הויתו של מצורע אי הכי גבי תמידין נמי נימא (שמות כט, לח) כבשים מיעוט כבשים שנים מה תלמוד לומר (במדבר כח, ג) שנים שיהיו שניהן שוין ומנין שאע"פ שאין שניהן שוין כשירין תלמוד לומר כבש כבש ריבה ולמצוה הכי נמי דבעינן ההוא מיבעי ליה לכדתניא (במדבר כח, ג) שנים ליום כנגד היום אתה אומר כנגד היום או אינו אלא חובת היום כשהוא אומר את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים הרי חובת היום אמור ומה אני מקיים שנים ליום כנגד היום כיצד גתמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שניה ושל בין הערבים היה נשחט על קרן מזרחית צפונית על טבעת שניה מוספין של שבת ודאי צריכין שיהיו שניהן שוין.
תנו רבנן דשני שעירי יום הכיפורים ששחטן בחוץ עד שלא הגריל עליהן חייב על שניהם משהגריל עליהן חייב על של שם ופטור על של עזאזל עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם למאי חזו אמר רב חסדא הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ ומאי שנא לשעיר הנעשה בפנים דלא דמחוסר הגרלה לשעיר הנעשה בחוץ נמי לא חזי דמחסרי עבודת היום קסבר רב חסדא אין מחוסר זמן לבו ביום אמר רבינא השתא דאמר רב חסדא מחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל השלמים ששחטן קודם שנפתחו דלתות ההיכל פסולין שנאמר (ויקרא ג, ב) ושחטו פתח אהל מועד בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול
רש"י
[עריכה]
גמ' עיכובא מנלן - אי משום דכתיבא חוקה הא בין לרבי יהודה בין לר' נחמיה לא כתיבה חוקה אלא על דברים שהן מן העבודה אבל לא על הלקיחה שהיא מתמול שלשום:
סד"א שני שני שני - תלתא כתיבי ושנה עליהן הכתוב לעכב:
חד למראה וכו' - ולמצוה ולא לעכב:
תהיה כתיב - זאת תהיה תורת המצורע דמשמע בהוייתו תהא פרשה זו ככל הכתוב בה:
ולמצוה ה"נ דבעינן - שיהו שניהן שוין והלא לא שנינו זאת אצל תמידין:
כנגד היום - כנגד זריחת השמש:
או אינו אלא חובת היום - ובא ללמד שיהו שנים לכל יום:
על קרן מערבית צפונית - של מזבח שהשמש באה מן המזרח לפיכך מושכו השוחט לצד מערב להרחיקו מן כותל המזרח בכל יכולת מפני שהכתלים גבוהים והחמה שחרית בשיפולו של רקיע וצל הכותל עומד כנגדה וצפונית משום דקדשי קדשים שחיטתן על ירך המזבח צפונה ושם היה בית המטבחיים והטבעות קבועות ברצפה לתת ראש הבהמה לתוכן והן עשרים וארבעה כמנין המשמרות ומקומן עשרים וארבע אמות על עשרים וארבע קבועות בששה סדרים:
על טבעת שניה - לא בטבעת שאצל המזבח אלא בשניה לה המשוכה לצד צפון ופני השוחט וצואר הבהמה באלכסון לצד מזרחית צפונית שמשם השמש באה שחרית וטעמא דטבעת שניה לא ידענא ואני שמעתי כדי שתהא הראשונה מסייעתו להאחז בה רגלי הבהמה שלא תהפך ושל בין הערבים שהחמה באה מן המערב מושך עצמו לצד מזרח בכל יכולת ופניו למערב דרום באלכסון שזריחת החמה באה משם:
ומוספין של שבת - שנאמר בהם שני כבשים ודאי שנים שוים לעיכובא מדלא הדר כתב בהו אחד לרבות אע"פ שאינן שוין להכשיר כך שמעתי וקשיא לי עיכובא מנלן ונראה בעיני דהכי גרס מוספין ודאי שנים למצוה מצותן להיות שוין ולא גרסי' מדלא כתיב אחד אחד ושיטתא דתלמידי תרביצאי היא:
שני שעירי יום הכפורים - שמשלקחן הם קדושים שהרי מתרומת הלשכה באו ושחטן בחוץ לעזרה:
חייב על שניהן - משום שחוטי חוץ ולקמן פריך קודם הגרלה למאי חזו בפנים וכיון דלא חזו אמאי חייב הא ראוי לפתח אהל מועד בעינן דכתיב (ויקרא יז) בשחוטי חוץ ואל פתח אהל מועד לא הביאו:
ופטור על של עזאזל - דלא חזי להקריב בפנים:
לשעיר הנעשה בחוץ - כל אחד היה ראוי להקריבו לחטאת המוסף של יום הכפורים האמורה בפרשת פנחס:
ומאי שנא לשעיר הנעשה בפנים דלא - חזי משום דמחוסר הגרלה:
לשעיר הנעשה בחוץ נמי לא חזו - דמחסרי כל מעשה עבודת היום של מתן דמי פר ושעיר וחפינת הקטרת והקטרתה הראוין ליקדם למוספין:
אין מחוסר זמן לבו ביום - לענין שעיר החיצון אין כאן חסרון מעשה בגופו אלא חסרון זמן שעדיין לא הגיע זמן המוספין וזמן הראוי לבו ביום אין זה חסרון זמן אבל הגרלה אע"ג דלאו מעשה בגופן היא דהא אמרן עליית גורל מתוך קלפי היא מעכבת אבל הנחה אינה מעכבת אפילו הכי הואיל ומצוה האמורה בהן היא כמחוסר מעשה דמי:
השתא דאמר רב חסדא מחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי - ואע"ג דלאו מעשה בגופן הוא דאי לאו דחזו לשעיר המוסף לא היה מתחייב על שחיטתן בחוץ:
הא דאמר שמואל וכו' - ומחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי ואע"ג דלאו מעשה בגופן של שלמים הוא הואיל ובהן נאמר הוי כמעשה בגופן:
תוספות
[עריכה]
הא מה אני מקיים שנים ליום כנגד. היום. תימה לי אכתי שנים ל"ל אפילו אי לא כתיב. אלא כבשים בני שנה תמימים ליום עולה תמיד הוה דרשינן כבשים דהיינו שנים ליום כנגד היום וי"ל אי לא כתיב שנים הוה דרשינן ליום אקרא דבתריה ליום עולה תמיד את הכבש אחד תעשה בבקר כלומר כבש של בקר יש לשחוט כנגד היום ותו לא מדלא כתיב עולות תמידין הוה אמינא רק עולת תמיד אחד ליום כנגד היום להכי איצטריך למיכתב שנים ליום דתרוייהו כנגד היום:
על טבעת שניה. נראה לי דמן הדין היה לו לשחוט על טבעת ראשונה אלא לא רצו להקריבו כולי האי למזבח בלי הפסק גזירה שמא יטיל גללים:
מוספין ודאי שנים למצוה. הכי גרס רש"י אבל בספרים כתיב שנים לעיכובא והקשה רש"י עיכובא מנלן ונראה לי משום דבתר דכתיב וביום השבת שני כבשים כו' כתיב עולת שבת בשבתו דהוי כמו שנה עליו הכתוב לעכב ואע"ג דדרשינן ליה בס"פ אלו קשרים (שבת דף קיד.) לדרשה אחריתי לימד על חלבי שבת שקרבין ביום טוב או ביום הכפורים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דרשינן ליה נמי לומר שנה עליו הכתוב לעכב דאין מקרא יוצא מידי פשוטו וליכא למימר דכוליה להא דרשה אתא דאם כן לא הוה למיכתב בהאי לישנא שבת בשבתו אלא הוה מצי לשנות עליו בענין אחר וא"ת והא פריך לעיל אי הכי גבי תמידין נמי פי' ואם איתא הוה ליה למתנייה בשום דוכתא א"כ מוספין נמי אם איתא דבעינן שיהו שוין הוה ליה למיתנייה י"ל דלעיל דוקא פריך שפיר משום דכל סדר התמיד תנן ליה במסכת תמיד (דף כט.) והתם הוה לן למיתנייה אבל כל סדר המוספין לא תנינן ליה בשום דוכתא:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/יומא/פרק ו (עריכה)
ג א ב מיי' פי"א מהל' טומאת צרעת הלכה ח':
ד ג מיי' פ"א מהל' תמידין הלכה י"א:
ה ד מיי' פי"ח מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"א:
ו ה מיי' פ"ה מהל' מעשה הקרבנות הלכה ה':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/יומא/פרק ו (עריכה)
מנ"ל דבעינן שוין דת"ר יקח שני שעירי עזים מיעוט [שעירים] שנים כו'. כיון שכתב שעירי ידענו שאינן פחות משנים למה כתיב שני ללמד שיהו שוין ומנלן שאף על פי שאין שוין כשרין הן שנאמר השעיר השעיר כלומר מאחר שכתוב ונתן אהרן על שני השעירים גורלות היה לו לכתוב והקריב את אשר עלה עליו לה' ועשהו חטאת ואשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי השעיר השעיר שכתוב למה אלא ללמד שאע"פ שאין שוין כשרין ועיכובא מנלן הייתי אומר שאם אין שוין מעכבין שהוצרך הכתוב להכשירה אע"פ שאינן שוין סד"א שני שני [כתיב] את שני השעירי' ועוד כתיב ונתן אהרן על שני השעירים שעירים בלבד היה דיי למה כתב שני שני לעכב. כתיב השעיר השעיר לרבות אע"פ שאין שוין.
ומאחר שאע"פ שאין שוין כשר שני שני למה באו למצוה:
תניא גבי צפורי מצורע וגבי כבשי מצורע כי האי גוונא. וכולן טעמם שוה ופשוטין הן. אבל התמידין אע"ג שכתוב בהן שנים ליום לא דרשינן בהו כי האי גוונא אלא שנים ליום כנגד היום כנגדו ולא אצלו כלומר של שחר נשחט במערב כנגד המזרח ושל בין הערבים במזרח כנגד המערב כדתנן במס' תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שניה ושל בין הערבים וכו'. אבל המוספין ודאי לא כתב שני כבשים אלא ללמד שהם ב' ולא ד' מדלא כתיב אחד אחד כדרך שכתוב בתמיד:
ת"ר ב' שעירי יוה"כ ששחטן בחוץ אם עד שלא הגריל עליהן שחטן בחוץ חייב כרת על שניהן. שנאמר ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אותו לה' ונכרת האיש ההוא ואמר רב חסדא הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ לעשות אותו לה' קרינא ביה ואע"ג דאינו ראוי אלא לאחר עבודת היום מחוסר זמן שיוכשר אותו היום אינו מחוסר זמן ולמה לא אמר הואיל וראוי לשעיר הנעשה בפנים דמחוסר הגרלה ומחוסר הגרלה מחוסר מעשה הוא. ואם אחרי שהגריל עליהן שחטן בחוץ חייב כרת על של שם מ"ט לעשות אותו לה' קרינן ביה ופטור על שם עזאזל דלא קרינא ביה לעשות אותו לה'. ודייק רבינא מדמחסר הגרלה לרב חסדא כמחוסר מעשה דמי.
גמרא מיעוט שעירי שנים: פי' וכיון דכן לא היה צריך לומר שנים ומהא שמעינן דכל היכא דאמרינן מיעוט לשון רבים שנים לאו ספיקא הוא כלל אלא כאלו נכתב שנים בפי':
תהיה למה לי לשאר הויות דמצורע הקשה ה"ר אלחנן ז"ל כיון דכתי' תהיה לעכב למה הוצרכו בפרק טרף בקילפי למכתב זאת למעט מצורע עשיר שהביא קרבן עני. ותירץ ר"י ז"ל דכיון דכתב רחמנא תורת לרבות מצורע עני שהביא קרבן עשיר הוה מרבי' נמי לגמרי אפילו עשיר שהביא קרבן עני דלגמרי רבי רחמנא שתהא תורת המצורע שוה לכולם ולהכי איצטריך זאת:
אי הכי גבי תמידין נמי: פי' בשלמא לדידי הוה ס"ד דהא דכת' רחמנ' שני אינו אלא למנינא דאע"גב דלא צריך דמיעוט רבים שנים טרח וכתב לה קרא לברר המנין יפה. אלא לדידך דדרשת להו גבי תמידין נמי הוה לן למימר הכי. ואלו אנן לא רבינן להו בשום דוכתא הקשה ה"ר אלחנן ז"ל גבי תמידין היאך אפשר לומר כן דהא בשל שחרית כתי' אחד שיהיה המיוחד ומובחר שבלשכת הטלאים וא"כ אין כאן שנים שוין. וי"ל דאפילו הכי אפשר היה ליקח מן העדר שני טלאים המובחרים שבעדר שאפשר למצוא וכי איכא שנים מובחרי' כל אחד מהם חשוב מובחר ולא עוד אלא שלוקחים שנים מובחרים שוין ויתנו אחד מהם בלשכת הטלאים לבררו משם לבקר ואחרי כן יתנו השני ליטלו בין הערבים:
ג"ה למצוה הכי נמי דבעי' ההוא מיבעי ליה לכדתניא כו' והלשון הזה עמוס לפי פשוטו כיון שהודה לדברי המקשה דאין הכי נמי דבעי' הכי למצוה כדאמר המקשה מאי הדר למי' דמיבעי ליה לדרשא אחריתי ורש"י ז"ל מפרש אותו בתמי' והוא הנכון. ויש שגורסין אותו בניחותא ומפרשי למצוה דרבנן הכי נמי דבעי' אע"גב דלא תנינן לה בשום דוכתא אבל מדאורייתא מיבעי ליה לדרשא אחריתי והיינו דאמרינן בתר הכי של מוספין ודאי שניהן שוין ואפי' מדאורייתא ואינו נכון. אלא ה"פ למצוה הכי נמי דבעי' ואפילו מדאורייתא דגמרינן מאידך דלעיל ומשום דגמרינן מהתם לא תנינן לה אלא התם דאלו קרא דהכא מיבעי ליה לכדתניא:
כנגד היום: פי' כנגד זריחת השמש כדפרש"י ז"ל:
על קרן צפוני לאו דוקא אלא כנגד קרן צפוני לבית המטבחים במקום הטבעות:
מוספין ודאי שוין מדלא כתיב אחד אחד: כך הגרסא בכל הספרים ופרשה רש"י ז"ל בשם הראשונים ז"ל גבי מוספי שבת דכתב רחמנא שנים ודאי בעי' שניהם שוין ואפילו לעכובא מדלא כתיב בה רבוייא דאחד אחד. ויש גורסין מדלא כתיב כבש כבש והכל אחד. ורש"י ז"ל הקשה דכיון דלא כתיב אלא שנים מהיכא תיתי לן עכובא לכך פי' דה"ק דמוספין ודאי שנים דכת' ביה רחמנא היינו דבעינן למצוה שיהו שוין ולא גרסינן מדלא כתי' אחד אחד ושטפא דתלמידי תרביצ' היא ויש לקיים.
ת"ר שני שעירי יום הכפורים שנשחטו בחוץ עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם: פי' חייב משום שחוטי חוץ מטעמא דמפרש ואזיל דקרי' ביה ראוי לבא אל פתח אהל מועד הואיל וראוי כל אחד מהם לשעיר הנעשה בחוץ. והקשו בתוספות דהא בפ"ב דזבחים תנן פרת חטאת ושעיר המשתלח ששחטן בחוץ פטור לפי שאינן ראויין לבא אל פתח אהל מועד. ורמי' עלה בגמרא מהא דתניא לקמן אי קרבן שומע אני כו' עד ולא אוציא שעיר המשתלח שראוי לבא אל פתח אהל מועד כו' אלמ' שעיר המשתלח ראוי לבא אל פתח אהל מועד הוא. ופרקי' כאן קודם הגרלה כאן לאחר הגרלה כלומר קודם הגרלה ראוי לבא דהא צריך להביאו לפני ה' להגרלה אבל לאחר הגרלה אינו ראוי לבא. מ"מ שמעינן מהתם דאפילו קודם הגרלה פטור עליו משום שחוטי חוץ. ותירצו בתוספות דאין הכי נמי דלפום ההוא פירוקא תיקשי מתנייתא דהכא וסוגיין דעלה. מיהו הא פרכינן על ההוא פירוקא ואמרינן אחר הגרלה נמי הא איכא וידוי אלא אמר ר' מני לא קשיא כאן קודם וידוי כאן לאחר וידוי כלומ' אידי ואידי אחר הגרלה ומתנייתא קודם וידוי ומתניתי' לאחר וידוי אבל קודם הגרלה דכולי עלמ' חייב כיון דראוי לשעיר הנעשה בחוץ. וסוגיין דהכא אההיא מסקנא סמיך ובדק הוא דהוה לן למפרך התם על פירוקא קמא ממתניתא דהכא אלא דכיון דקשיא דהתם סגיא לן לא חיישינן למפרך מהאי ודכוותה בתלמודא. ואפשר דכי איתמר ההוא פירוקא התם בבי מדרשא לא שמיעא להו מתניתא דהכא:
ומאי שנא לשעיר הנעשה בפנים דלא דמחוסר הגרלה: פי' רש"י ז"ל דחשבי' ליה כמחוסר מעשה ואע"ג דהגרלה אינה בגופו של שעיר. דהא קיימא לן דעלי' גורל מתוך קילפי מעכבתן הנחה אינה מעכבת הכא נמי מחוסר עבודת היום פי' דעדיין זה ראוי לבא אל פתח אוהל מועד עד לאחר תשלום עבודת היום שאז ראוי להקריב שעיר הנעשה בחוץ. ופרקינן קסבר רב חסדא אין מחוסר זמן לבו ביום. פי' דמשום חסרון זמן שראוי לבא בו ביום לא חשיב מחוסר מעשה ולא דמי להגרלה דלא חסרון הגרלה היא אלא חסרון מצוה של שעיר עצמו אבל חסרון עבודת היום אינה מחסרון מצוה של שעיר הנעשה בחוץ. וכן פרש"י ז"ל:
אמר רבינא השתא דאמר רב חסדא מחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי: פי' ואע"ג דאינו מחוסר שום דבר בגופו: הא דאמר רב יהודה כו'. שחטן בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל פטור:
מהדורא קמא:
מתוך: תוספות רי"ד/יומא (עריכה)
ההוא מבעיא ליה לכדתניא שנים ליוחם כנגד היום קשיא לי והא הרי קראי כתיבי חד בפרשת ואתה תצוה וחד בפרשת פנחס ונידרוש חד להכי וחד להכי:
של שחר הי' נשחט על קרן צפונית מערבית פי' המורה על קרן צפונית מערבית של מזבח משום דקדשי קדשים שחיטתן על ירך המזבח צפונה ושם הי' בית המטבחים כו' ואינו נ"ל דכיון דכולהו טבעות קיימי' בצפון מזבח מה לו צפונית מערבית הי' לו לומר על קרן מערבית דה אכולהו לצפון המזבח קיימי אלא ודאי האי דתני על קרן מערבית צפונית על מקום הטבעות קאי שהי' כטבלה מרובעת כ"ד אמות על כ"ד אמות או כ"ד אמות על ל"ב אמות באורך המזבח ומן המזבח לצד צפון היו כ"ד אמות כדתנן במדות ובקרן מערבית צפונית של מקום הטבעות הי' שוחט למה כדי שיתרחק מן המזבח מפני שצל המזבח הי' משך בבקר ולא הי' בא כנגד השמש מש"ה הי' מרחיק מן המזבח ככל מה שיכול ולא הי' שוחט בטבעות הקבוועת למזבח:
על טבעת שניי' פי' המורה כדי שתהא הראשונה מסייעתן להיאחז בה רגלי הבהמה שלא תוהפך ואינו נ"ל דהכי תנן במדות ששה סדרים של ארבע ארבע ויש אומרים ארבע של שש שש ואם היו ארבעה סדרים יבואו שש אמות בין סדר לסדר ואם הי' ששה סדרים יבאוו ארבע אמות בין סדר לסדר א"כ רחוקות היו הטבעות זו מזו שלא יוכל להיאחז של רגלי התמיד וטעמא דמילתא נ"ל שלא הי' רשאי להתקרב אצל המזבח מפני צילו ולא יתקיים כנגד הילכך מושבו כנגד הטבעות רחוק מן המזבח בצפון הטבעות ולמה טבעת שניי' ולא הי' שוחט על טבעת דמקצוע צפונית מערבית מושם דבעינן כנגד היום ואין השמש מכה אלא בחצי מקום הטבעות אלא מן המזבח שלא יעשר צל היינו מרחייקם ובטבעת דמקצוע לא היינו שוחטים שיאן זה כנגד היום מש"ה הי' שוחט על טבעת שניי':
מוספין ודאי שנים ולא ארבעה מדלא כתיב תחד אחד אחד כך הגירסא בבפרים וכך פירש רבינו ברוך זצוק"ל שני הכתוב גבי מוסף דכתיב וביום השבת שני כבשים בני שנה לא תוכל לומר מיעוט כבשים שנים מה ת"ל שני שיהו שוין דודאי אותו שני בה לומר שנים ולא ארבעה דאי כתיב וביום השבת כבשים היינו ד' הם דאם איתא דשנים הם הי' מפרש בהן אחד אחד בא שר פירש בשל חול ונ"ל פתרונו ופתרון המורה אינו נ"ל:
משהגריל עליהן חייב על של שם ופטור על של עזאזל עיין כל זו השיטה בפרשת אחרי מות בפסוק אשר ישחט שור או כבש:
מתוך: תוספות ישנים על הש"ס/יומא/פרק ו (עריכה)
חד למראה. יש ספרים דגרס חד למראה ולקומה וחד לדמים וחד ללקיחתן כאחד ויש ספרים דגרס חד למראה ולקומה וחד לדמים ואומר רבי הא דלא מייתי נמי חד ללקיחתן כאחד משום דההוא משתמע בהדיא דכתיב יקח שני שעירי עזים ומשמע שתהא לקיחת שניהם ביחד א"נ מהכא לא דריש מידי אלא לקיחתן כאחד דריש מדסמכיה ליקח ויש ספרים דגרס חד למראה וחד לקומה וחד לדמים וג' שני דריש ולקיחתן כאחד נפיק מדסמכיה ליקח כדפרי':
תהיה למה לי לשאר הזיות של מצורע. הקשה ה"ר אלחנן כיון דכתיב תהיה לעכב אמאי איצטריך לעיל פרק טרף בקלפי (דף מא:) זאת לעכב מצורע עשיר שהביא קרבן עני מתהיה נפקא ואומר רבי דסברא הוא כיון דעני חס רחמנא עילויה להביא קרבן עני יכול דגם זה. א) הערת המדפיס: צ"ל אם הביא. (יביא) כן דהוה מרבה ליה מתורת להכי איצטריך זאת למעוטי:
גבי תמידין כו'. הקשה ה"ר אלחנן הא כתיב בשל שחרית אחד המיוחד שבעדרו כדדרשינן לעיל שבבקר יקח המובחר שבלשכת הטלאים אם כן אינן שוין יש לומר דה"א דאם יקנה מעדר אחד שני תמידין יקח שנים מובחרין שבעדר ולעולם מובחרין בעינן ושוין זה כזה:
ומנין שאע"פ שאין שוין כשרין כו'. תימה הכא נמי עיכובא מנ"ל דאיצטריך קרא למעוטי כדפרכינן לעיל גבי שני שעירי ותירץ ה"ר יוסף כיון דמסלקינא ליה בקושיא אחריתי לא חש להקשות על דרשה זו:
שנים ליום כנגד היום. וא"ת בלא שנים נמי הוה מצי למיכתב תמימים ליום דמשמע שפיר מיניה שניהם כנגד היום ואומר ה"ר יוסף דהוה אמינא דלא קפיד אלא בתמיד של שחר דוקא שהוא תחלת עבודת היום והוא עם זריחת השמש אבל בין הערבים לא להכי כתיב שנים:
מיבעי ליה לכדתניא שנים ליום כו'. וכבש כבש אתא לדרשה אחריתי:
על טבעת שניה. פירש רש"י הטעם לפי שהראשונה מסייעתו להאחז בה רגלי הבהמה וקשה לה"ר אלחנן שאין זו סברא שיהפכו רגליה כלפי המזבח אלא חוץ למזבח שמא ירביץ גללים כדאמר לעיל מיהו הך קושיא אינה אלא א"כ היו הטבעות ממזרח למערב הששה סדרים כמו ששנינו במסכת מדות אבל אם היו מצפון לדרום מכל מקום הוי ראשו כלפי מזבח ולרבי נראה לפרש הטעם דבטבעת שניה היינו כלפי המזבח לפי שעל הטבעת ראשונה מיצל כותל המזבח וכן פי' ה"ר יוסף:
עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם. תימה לרבי מדאמר בפרק בתרא דזבחים (דף קיב.) דממעט התם במשנה פרת חטאת ושעיר המשתלח מקרא דאל פתח אהל מועד שאין ראוין לפתח אהל מועד ופריך בגמ' ושעיר המשתלח לא ראוי לפתח אהל מועד והתניא אי קרבן כו' כדאיתא בברייתא לקמן דקתני ולא אוציא שעיר המשתלח שהוא ראוי לפתח אהל מועד תלמוד לומר לה' להוציא שעיר המשתלח ומשני כאן קודם הגרלה כאן לאחר הגרלה פי' דלאחר הגרלה ודאי אינו ראוי לפתח אהל מועד ב) הערת המדפיס: צ"ל אבל. (מכל מקום) קודם הגרלה אינו ממעט אלא מלה' דאכתי ראוי לפתח אהל מועד כדי להגריל עליו והכא משמע דקודם הגרלה חייב על שניהם ולא ממעט מלה' וגם על ג) הערת המדפיס: צ"ל המיעוט. (הפשט) דלשם קשה לרבי היכי ממעט מלה' כיון שאינו מבורר שלא יהא לה' ואי מספיקא פטרת ליה גם שעיר של שם נמי יפטור מהאי טעמא קודם הגרלה והתם משמע דלא פטר אלא בשעיר המשתלח לחוד מיהו בהא איכא למימר שאין לו להזכיר של שם אלא קשה משמעתין דהכא דמחייבין עליהם בחוץ קודם הגרלה ואומר רבי דמצי פריך התם על ההיא שינויא שאין לו להיות פטור קודם הגרלה כדמשמע הכא אלא דפריך ליה מגופה דאכתי ראוי לפתח אהל מועד קודם הוידוי ובמסקנא דמסיק התם אלא לא קשיא כאן קודם וידוי כאן לאחר וידוי אתי שפיר דמחייב [קודם] הגרלה כי הכא אי נמי י"ל דקודם הגרלה דהתם היינו קודם ההנחה שהוא גמר הגרלה דפטר מלה' לפי שהוא מבורר כבר שאינו לה' אבל קודם ההגרלה שאינו מבורר מחייבין ליה כי הכא. מ"ר. ולי נראה לתרץ דהא דמחייבים הכא קודם הגרלה היינו משום דראוי הוא לשעיר הנעשה בחוץ כדמפרש הכא והא דממעטי ליה קודם הגרלה מלה' היינו כדפי' לעיל שכבר נתקדש שעיר החיצון מיירי ולכך אינו ראוי כלל להתקדש לשעיר החיצון וממעיט מלה' אע"פ דראוי הוא לפתח אהל מועד כי שמא יתקדש לשם מכל מקום עדיין אינו לה' אבל היכא שיוכל להתקדש לשעיר הנעשה בחוץ לה' קרינא ביה. וצ"ע:
הכא נמי מחסרי עבודת היום. כדאמר לקמן בפרק בא לו (דף ע.) דלכ"ע שעיר הנעשה בחוץ בתר עבודת היום והתם מפרש טעמא:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה