טור מנוקד אבן העזר סו
<< | טור · אבן העזר · סימן סו (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
אסור להתייחד עם הכלה קודם שיכתוב לה כתובה.
והבעל נותן שכר הסופר, שחכמים תקנו כתובה לאשה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה.
ואפילו אם ירצה לייחד לה כתובתה במעות או בשאר מטלטלין אין שומעין לו, אלא צריך שיכתוב לה שטר על עצמו בדמי הכתובה ויהיו כל נכסיו משועבדים לה.
ואם כתב לה כתובה ונאבדה, או שמחלה לו עליה שכתבה לו 'התקבלתי כתובתי', צריך לכתוב אחרת בעיקר הכתובה, שאסור לאדם לשהות עם אשתו שעה אחת בלא כתובה.
ובנאבדה - כתב בעל העיטור: איכא מאן דאמר - שכותב לה זמן של עכשיו, ואיכא מאן דאמר - כיון דאיכא סהדי דאיתתיה הות וידיע לסהדי זימנא קמא כתבי מההיא זימנא.
ומסתברא - אי ידעי סהדי זימנא קמא כתבי ההיא זימנא ואי לא ידעי כתבי מהשתא.
ובמוחלת אין כותבין אלא מזמן של עכשיו.
וכן אם מכרה כתובתה לבעלה, צריך לכתוב לה כתובה אחרת.
אבל אם מכרה לאחר בטובת הנאה, אין צריך לכתוב לה כתובה אחרת, שמפני זה לא תהא קלה בעיניו להוציאה שאם יוציאנה צריך לפרוע הכתובה ללוקח כמו שהיה נותן לה.
ומיהו אם אינו יכול לכתוב לה כתובה כגון בשבת, או ששכח לכותבה, יכול לייחד לה מטלטלין בשבילה כדי שיבעול, ויכתוב לה מיד אחר כך.
וכתב הרמב"ם: וכן אם העידו עליו עדים וקנו ממנו שהוא חייב לה מאתים או מאה זהובים, הרי זה מותר עד שיהא לו פנאי לכתוב לה.
וכמה שיעור הכתובה? - לבתולה מאתים ולאלמנה מנה.
ואם ירצה להוסיף מוסיף.
וזה התוספת שמוסיף - יש דברים שדינו בהן כדין עיקר הכתובה, ויש דברים שהוא חלוק בהן מעיקר הכתובה כאשר יתבאר לקמן בעזרת השם.
כתב רב האי - שאין צריך קנין בשעת נישואין במה שנתן לה דתנאי כתובה ככתובה דמי, כי היכי דבשעת קידושין לא בעי קנין מדרב גידל.
וכתב בעל העיטור: ואי כתב לה בשעת קידושין ומגרש לה גביא, ולא אמרינן אדעתא למשקל ומיפק מיניה לא אקני לה, וכן שדר רב שר שלום גאון והסכימו עליה כל בני מתיבתא.
וכל הפוחת משיעור הכתובה בעילתו בעילת זנות.
לא מיבעיא אם כתבה לו אחר כך 'התקבלתי ממך הכתובה או מקצתה' דאז אין לה כתובה כיון שמחלה, דפשיטא דהויא בעילת זנות.
אלא אפילו התנה בשעת קדושין שלא יהא לה כתובה או שפיחת משיעורה, אף על פי שתנאו בטל ויש לה כתובה משלם, אפילו הכי בעילתו בעילת זנות היא, כיון שהיא סבורה שאין לה ולא סמכה דעתה.
כתב רבינו תם - דכתובת בתולה מן התורה ומשערין אותה בכסף צורי, והוא חמישים סלעים שכל סלע ארבעה דינרין.
ורבינו מאיר וכל הגאונים כתבו - שהוא דרבנן ומשערין אותה בכסף מדינה שהיא ששה סלעים ורביע.
וכן כתב הרמב"ם ז"ל - שהיא עשרים ושמונה דינרי כסף ומשקל כל דינר תשעים ושש שעורים.
ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב: ודאי כתובה דרבנן, אלא שתקנו חכמים חמישים סלעים של צורי כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, ואסמכוה אקרא 'כמוהר הבתולות'.
ומשום הכי יש מקומות שנוהגין לכתוב 'כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא', שלא יטעה אדם לומר כיון שהיא דרבנן לא תגבה אלא חמישים סלעים דרבנן, והכותב "כסף זוזי מאתן דחזו ליכי" לא הפסיד. עד כאן.
ואם יש משפחה שנוהגין לכתוב בכתובתה יותר משיעור חכמים אין למחות בידם.
ולא עוד - אלא אפילו אחד מבני המשפחה ההיא שלא כתב כתובה לאשתו, מגבין לה בתנאי בית דין לפי מה שרגילים לכתוב.
לפיכך אשה שאבדה כתובתה, ידקדקו בכתובות קרובותיה כפי שנהגו לכתוב בני המשפחה כותבין לה, ואם כתובות נשי משפחתו יתרות מכתובות בני משפחתה, עולה עמו ואינה יורדת עמו.
אם האשה מכנסת לו מעות או בגדים ומקבלן עליו וכתב אותם בכתובה, דינן כשאר הכתובה ונגבית עמה וזה נקרא נדוניא.
ויש מקומות שנוהגין כשכותבין סכום הנדוניא שמכנסת לו, אם מכנסת לו מטבע היוצא בהוצאה או מיני סחורות שרגילין לסחור בהן, שמוסיפין שליש על מה שהכניסה, כגון אם מכנסת לו אלף כותבין עליו אלף וחמש מאות, ואם מכנסת לו בגדים הנשומים מקבלם בחומש פחות ממה ששמו אותם, לפי שרגילים להוסיף החומש בשומתן.
ויש מקומות שרגילין לכתוב כתובה יותר ממה שמכנסת לו, שאם מכנסת לו אלף כותבין אלף וחמש מאות, לפיכך לעולם תגבה אותה כפי המנהג, אם ידוע שמוסיפין וכותבין אלף וחמש מאות כשמכנסת אלף, לא תגבה אלא אלף, ואם ידוע שפוחתין וכותבין אלף כשמכנסת לו אלף וחמש מאות, תגבה אלף וחמש מאות, ואם אין מנהג להוסיף בשומת הבגדים, תגבה כפי מה ששמו אותם.
לשון הרמב"ם: הנושא סתם כותב לפי המנהג, וכן היא שפסקה להכניס נותנת כפי מנהג המדינה, וכשבאת לגבות כתובתה מגבין לה מה שבכתובתה לפי מנהג המדינה, ובכל הדברים האלו וכיוצא בהן מנהג המדינה עיקר ועל פיו דנין, והוא שיהיה אותו המנהג פשוט בכל המדינה. עד כאן.
ועכשיו נוהגין לכתוב בכל הכתובות בשוה תוספת ונדוניא אפילו לא הכניסה כלום, ומגבין אותה לפי תקנת הנישואין.
נוסח הכתובה הוא ידוע.
נוסח כתובה דאירכסא -
בכך וכך וכו' בא לפנינו פלוני בן פלוני, ואמר לנו דעו כי מקדם נשאתי את אשתי פלונית כהוגן וכתיקון חכמים בקדושין ובכתובה, ועתה אירכס ההוא שטר כתובה דהוה כתיבא מההוא זימנא דנסיבא כהלכות בנות ישראל דמנסבין לגברייהו בקדושין ובכתובה, ואמרו חכמים אסור לאדם לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה וכיון שכן הוא ראיתי לחדש לה כתובה דאירכסא לה, ושעבדתי לה כל נכסי כמו שהיו משועבדים לה בכתובה הראשונה, ויהבינא לה מוהר בתולתא כסף זוזי מאתן דחזו לה, וקבלתי על עצמי מזונהא וכסותהא וסיפוקהא ומיעל עלה כאורח כל ארעא, ואוסיפת לה מדילי עכשיו תוספת על עיקר הכתובה ראשונה דאירכסא סכום כך וכך, ועוד רציתי ונתתי לה במתנה סכום כך וכך, ועוד קבלתי עד עצמי נדוניתה שהכניסה לי מבית אביה כך וכך אגב ד' אמות קרקע, וכען הוו לי סהדין בהדין מאתן זוזי ובתוספת האלף ובאותן האלף שנתתי לה במתנה ובאלף שהכניסה לי בנדוניא כשנשאתיה כחומר כל תנאי כתובה דנהיגי בישראל, והשתא כתיבנא קדמיכון הדין כתובה חילופי כתובה דאירכסא ותהוי הך כתובה במקומה בכל הסך הנזכר בכל דיני כתובה ושיעבודיה, וכן אמר פלוני אחריות חומר כתובה זו ותוספתא דילה ומתנה ונדוניא הכל קבלתי עלי ועל יורשי אחרי ועל כל מקרקעי ומטלטלי וכו'.
נוסח כתובה למי שמחלה כתובתה
בכך וכך וכו' בא לפנינו פלוני ואמר לנו פלונית אשתי כתבתי לה כתובה כשנשאתיה ומחלה לי, ולפי שאסור לשהות עם אשתו שעה אחת בלא כתובה כתבתי לה אחרת, והוו עלי עדים וכתבו לה כתובה מאתן זוזי דחזו לה, ואוסיפית וכו'.
שאלה לאדוני אבי הרא"ש ז"ל: היודע לחתום ואינו יודע לקרות אם חתום בכתובה.
והשיב - דבר זה תלוי במנהג, כי יש מקומות שרגילין לחתום בכתובה לכבוד ושני עדים חותמין בראש השיטה ועל פיהם מקיימים הכתובה, ובאותו מקום יכולין לחתום אף על פי שאינן יודעים לקרות, אבל במקום שאין רגילין לחתום בכתובה אלא הראוי להעיד, לא יחתום מי שאינו יודע לקרות.