טור חושן משפט קצא
<< | טור · חושן משפט · סימן קצא (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
טור[עריכה]
בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרס או על העלה שדי מכורה לך או נתונה לך קנה משהגיע השטר לידו אפי' אם אין שם עדים כלל אע"פ דלית ביה ש"פ:
בד"א במוכר שדהו מפני רעתה אבל בשאר קרקע לא קנה בשטר עד שיתן הדמים וגם יכתוב (לו) בשטר במקום שנוהגין לכתוב שטרות:
והשטרות שכותבין עתה אינן אלא לראיה ואין הקרקע נקנה על ידן:
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
בשטר כיצד וכו' פ"ק דקידושין (כו.) תנן נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ובגמרא (שם) אמר שמואל לא שנו אלא בשטר מתנה אבל במכר לא קנה עד שיתן לו דמים מתיב רב המנונא בשטר כיצד כתב לה על הנייר או על החרס אע"פ שאין בהם שוה פרוטה שדי מכורה לך שדי נתונה לך ה"ז מכורה ונתונה הוא מותיב לה והוא מפרק לה במוכר שדהו מפני רעתה רב אשי אמר במתנה ביקש ליתנה לו ולמה כתב לו לשון מכר ליפות כחו. פרש"י מפני רעתה. דניחא ליה דליקנייה שטרא ללוקח כי היכי דלא מצי מיהדר ביה: רב אשי אמר. הך מתניתא בנתן מתנה מיירי וכו' חדא היא ולאו או או קתני אלא כך וכך כתב לו שדי מכורה ונתונה לך ליפות כחו שאם יגבנה ב"ח של נותן ממנו ישוב עליו לתבוע ממנו דמים המפורשים עכ"ל. וכ"כ הר"ן דרב אשי לאו אתירוצא דרב המנונא סמיך אלא אוקימתא אחריתא וכן דעת התוספות וכן פירשב"ם בפרק חזקת (נא.) גמרא ולא לאשה בנכסי בעלה ולפי שיטה זו כאוקימתא דרב אשי קיימא לן וכל היכא דלא כתב לו אלא שדי מכורה לך אפילו מוכר שדהו מפני רעתה לא קנה עד שיתן דמים אבל הרמב"ם כתב בפ"ה מהלכות מכירה שהמוכר שדהו מפני רעתה קנה בשטר בלא נתינת דמים וכך הם דברי רבינו וכ"כ ר"י בנ"י ח"א וכתב ה"ה שלדעת הרמב"ם אוקימתא דרב אשי ה"ק דמפני רעתה בדין הוא שיקנה שהרי אפילו במתנה היה נותנה לו כי רעה בעיני אדוניה היא עכ"ל כוונתו לומר דרב אשי לא בא לחדש אוקימתא אלא לתת טעם לדברי רב המנונא ואפשר לומר דרב אשי לא לחלוק על דברי רב המנונא בא אלא לומר מלבד ישוב זה שמיישב רב המנונא אפשר ליישב דבמתנה ביקש ליתנה לו כו' וכיון דלא הקשה על דברי רב המנונא משמע דס"ל דדינא הכי הוי אלא שהברייתא איפשר ליישבה בדרך אחר א"נ אפילו ס"ל להרמב"ם דרב אשי לאפלוגי אדרב המנונא אתא פסק כרב המנונא משום דחילוק דמוכר שדהו מפני רעתה סתמא דתלמודא קאמר ליה בהאומנין גבי עייל ונפיק אזוזי וכתבתיו בסימן שקודם זה וכיון דסתמא דתלמודא קאמר ליה התם כרב המנונא דא"ל הכי הכי נקטינן כנ"ל ליישב דברי הרמב"ם: ומ"ש רבינו אפילו אין עדים כלל הם דברי הרמב"ם שם ונתבאר בסימן קפ"ט: וכתב הר"ן בפ"ק דקידושין ודאמרינן לא קנה עד שיתן לו דמים איכא מ"ד דדוקא כל הדמים אבל במקצת דמים אפי' לא עייל ונפיק אזוזי לא קני דכי אמרינן דבמקצת דמים קנה הכל כל היכא דלא עייל ונפיק אזוזי ה"מ בנותן מקצת דמים לשם קנין וכיון שקבל לשם קנין ולא עייל ונפיק אשארא גלי דעתיה דניחא ליה דליקני בהכי אבל הכא דמים הללו לא לשם קנין נתנם לו שהרי בשטר הוא קונה אלא לשם פרעון נתנן ולפיכך אע"פ שקבלם אין כאן הוכחה דניחא ליה שיקנה בהם ולפיכך י"ל שאפילו כנגד מעותיו אינו קונה דכיון דבשטר הוא קונה א"א לו לקנות בו מקצת השדה שעל כל השדה נכתב ולא על חציו וכיון שבטל כח השטר במקצתו בטל בכולו עכ"ל: כתב ה"ה בפ"ה מהלכות מכירה ואפילו בשאר קרקעות נראה דאם התנו תנאם קיים כלומר אם התנה ואמר אי בעינא בשטרא אקנה וכמ"ש בסימן שלפני זה ופשוט הוא: כתב הרשב"א בתשובה אהא דאמר שמואל אבל בשטר מכר לא קנה עד שיתן את הדמים אפשר שאפילו בשטר שיש בו קנין כן מדאמר ר"ג מלמדים אותם שלא יחזירו בהן כיצד כותב לו אני פלוני בן פלוני מכרתי שדה פלוני וכו' דמשמע דבכל ענין אחר יכולין לחזור בהם עד שיתן כל הדמיס ואפילו קנו מידו דאי לא ילמדם שיקנו מידו שוב לא היו יכולים לחזור בהם: (ב"ה) ובסימן קצ"ה אכתוב דהרמב"ם וכמה רבוותא חולקים על דברי תשובה זו וכוותייהו נקטינן ושם אכתוב שהראיה שהביא הרשב"א אינה מכרעת וקרוב הדבר לומר שמפני החולשות שראה בראייתו כתב בדרך אפשר: [%א] כתבו שטר המכירה ולוקח טוען שנתן מעות אם השטר מקוים יש מי שכתב דלוקח נאמן ומה שכותבין בשטר שמודה שקיבל רווחא דמילתא וכתב הרשב"א במקום שכותבין ואח"כ נותנין דמים על לוקח להביא ראיה שנתן אע"פ שהודה בשטר שקיבל כי אין זה כי אם נוסחת השטר ובמקום שנותנין ואח"כ כותבים וכתוב בשטר שהודה שקיבל על המוכר להביא ראיה שלא קיבל וראיה מס"פ בתרא דכתובות (קי.) כי מאחר שנהגו כן הלוקח נאמן לומר נתתי דמים מאחר שהשטר מקוים בידו ורבינו האי כתב שאין הלוקח נאמן לומר נתתי וכן מוכח בפרק מי שמת עכ"ל רבינו ירוחם בני"א ח"א. וז"ל הרשב"א שאלת במה שכתוב בעיטור שכתב רבינו אפרים בשם רבינו האי דהיכא דזבין אינש קרקע בין בשטר בין בעדים בדמים ידועים ולית ליה ראיה דיהיב דמי הוא בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן וכתבתי להודיעך דעתי אם כתוב בשטר המכירה וקבילית מינך כך וכך אם צריך הקונה ראיה שנתן. תשובה מסתברא שכל מקום שכותבים ואח"כ נותנים דמים עליו להביא ראיה אבל מקום שנותנים מעות ואח"כ כותבים אין צריך להביא ראיה שהרי העיד על עצמו שקבל מעות דומה למה שאמרו בפרק שני דייני (קי.) גבי המוציא שטר חוב על חבירו והלה הוציא שמכר לו את השדה ומ"מ אין עיקר דינם נראה יפה לפי שיש לנו עליו קושיות גדולות חדא דתניא בפרק מי שמת (קנד.) הרי שהיה אוכל שדה בחזקת שהיא שלו וקרא עליה ערעור וכו' ואם אמר שטר פסים הוא או שטר אמנה שמכרתיה לך ולא נתת לי מעות אם יש עדים הלך אחר עדים ואם לאו הלך אחר שטרות כלומר יתקיים השטר בחותמיו והלך אחריו וההיא ודאי בשלא החזיק בה שני חזקה דאל"כ אפילו ליכא שטר נאמן ועוד שהרי שנינו בפ"ק דבתרא (ה.) מד' אמות ולמעלה בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן ואמרינן עלה בגמרא (ו.) ה"ד אילימא דתבעו לאחר זמנו וא"ל פרעתיך בזמנו אמאי בחזקת שלא נתן אלמא כל שהוא חייב לו מחמת קרקע שמכר לו ובא זמנו וא"ל פרעתיך נאמן שהרי למעלה מד' אמות הרי הוא כקרקע של זה שבנאו ואפ"ה כל שנתרצה לקנות ממנו ולפרעו ובא זמנו נאמן וטעמא דמסתבר הוא שהקרקע נקנה לו וחזרו המעות עליו כחוב וכמלוה על פה ונאמן לומר פרעתי עכ"ל: כתוב בהגהה ראשונה דמרדכי פרק הזהב בשם העיטור ראובן דזבן ארעא משמעון ע"ש לוי ולוי לא הרשהו וכתב השטר על שם לוי ורוצה שמעון לחזור בו אינו יכול:
והשטרות שכותבין עתה אינן אלא לראיה וכולי כ"כ הרא"ש בתשובה כלל ס"ח סי' ט"ז. וכבר כתבתי בסימן שלפני זה שדעת העיטור והרמב"ן והרשב"א והר"ן וה"ה בשם המפרשים והגהות דשטרי דידן שטרי קנין הם וכיון שכל הני רבוותא מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן : [%ב] וכתב הרשב"א בתשובה על אלמנה שבאה ליפרע כתובתה מנכסי יעקב מיד ראובן בנו וראובן מכר לה קרקע בדמי סך כתובתה ועשה לה שטר בגופן של עכו"ם ולא החזיקה ממש בבתים ואחר זמן טען ראובן שאין המכירה מכירה בדיני ישראל לאה זו קנתה בשטר זה אע"פ שהוא עשוי בגופן של עכו"ם כמבואר בפ"ק דגיטין (י:) דבשטר מכר קנה ושטר מכר העשוי אף לראיה כגון שטר מכר שהעולם נוהגים לעשות הרי קונין כאילו כתב לו שדי קנויה לך וכדמוכח בהדיא גבי המוכר שדהו לאשתו דאמרינן בפרק חזקת (נא.) קנתה ולא אמרינן לגלויי זוזי הוא דבעי א"ל דל זוזי מהכא תקנה בשטרא ואם איתא מאי קאמר ליה דילמא השטר ראיה אלא ש"מ דאף בשטר ראיה קנה [%ג] וכ"ש בשטרות אלו הנהוגים עכשיו שכותבים בהם כמה לשונות של מכירה שהם כמו שדי מכורה לך ויותר מזה ואי משום שלא נתנה מעות דמעות מלוה אין קונין בהם הכא לא צריך דבלא כסף נמי קנתה דטעמא דשמואל דאמר בשטר מכר לא קנה עד שיתן דמים לאו משום דשטר לבדו לא קנה דהא מוכר שדהו מפני רעתה קונה הוא אפי' בלא דמים אלא משום דסתמא דמילתא לא גמר ומקני עד שיתן לו לוקח דמים וכאן אינו מצפה שהרי מחילת הכתובה במקום דמים והוה ליה כמוכר שדהו מפני רעתה ולפיכך לאה זו קנתה בשטר זה קנייה גמורה ע"כ: דינים בענין שטרות קרקע עי' בתשובות הרא"ש כלל צ"ו: [%ד] והיכא שקנה בשטר ואמר ליה קנה לאחר ל' יום אי אמר קני מעכשיו ולאחר ל' יום אפילו נקרע השטר או נאבד קנה ואי לא אמר מעכשיו צריך שיהיה השטר קיים בסוף ל' יום כן כתבו התוספות בהאשה (צג. ד"ה קנויה) גמרא האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים וכו':
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
בשטר כיצד כו'. ברייתא פ' קמא דקידושין (דף כ"ו) ופרק חזקת (דף נ"א) ומותבינן מיניה עליה דשמואל דאמר ל"ש דבשטר קנה אלא בשטר מתנה אבל בשטר מכר לא קנה עד שיתן דמים ומפרק לה רב המנונא דהך ברייתא במוכר שדהו מפני רעתה פי' דבההיא ודאי גמר ומקני מיד בשטר ומעות ליהוי מלוה גבי לוקח עד דתבע ליה אבל בשאר קרקעות לא קני בשטר עד דיהיב זוזי כדשמואל ורב אשי אמר במתנה ביקש ליתן לו ולמה כתב לו לשון מכר לייפות את כחו כך היא גירסת רש"י בקידושין וכ"כ רשב"ם בפ' חזקת וז"ל ה"ג במס' קידושין רב אשי אמר במתנה ביקש וכו' וכתב כך להוציא מגירסת הספרים בפרק חזקת דגרסי הכי רב ביבי מסיים בה משמיה דרב נחמן במתנה ביקש וכו' דלפי גירסא זו קאמר דמסיים בה אהך אוקימתא דרב המנונא במוכר שדהו מפני רעתה דקנה בשטר בלא דמים דהיינו טעמא דקנה דבמתנה היה נותנה לו כי רעה בעיני אדוניה היא ולמה כתב לו לשון מכר לייפות את כחו ואינן גורסין רב אשי אמר במתנה ביקש וכו' דלגירסא זו דגרסי רב ביבי מסיים בה וכו' ליכא הכא אלא אוקימתא חדא במוכר שדהו מפני רעתה אבל לגירסת רש"י ורשב"ם דגרסי רב אשי אמר במתנה וכו' משמע דפליג אאוקימתא דרב המנונא וסובר רב אשי דלשמואל אפילו במוכר שדהו מפני רעתה נמי לא קנה בשטר עד שיתן דמים מדלא מפליג במכר גופיה אלא מפליג בין מתנה למכר והך ברייתא בנותן מתנה מיירי ולאו או או קתני אלא כך כתב לו שדי מכורה ונתונה לך כדי לייפות כחו שאם יגבה ב"ח של נותן ממנו ישוב עליו לתבוע ממנו דמים המפורשים ולפי זה לית הלכתא כרב המנונא אלא כרב אשי קיי"ל דבמכר לעולם לא קנה בשטר עד שיתן לו דמים אפילו במוכר מפני רעתה ודעת הרמב"ם בפ"ה ממכירה כהך גירסא דרב ביבי מסיים בה וכו' ולכן פוסק דבמוכר שדהו מפני רעתה קנה בשטר בלא דמים אבל האלפסי והאשיר"י בפ"ק דקידושין גורסין רב אשי אמר במתנה וכו' וה' המגיד לשם פי' דלהרמב"ם רב אשי ה"ק דמפני רעתה בדין הוא שיקנה שהרי אפילו במתנה היה נותנה לו כי רעה בעיני אדוניה היא עכ"ל ודוחק דלישנא דקאמר תלמודא רב אשי אמר משמע דאוקימתא חדתא קאמר אלא הדבר ברור דהיתה גירסתו רב ביבי מסיים בה כדפי' ותו נראה עיקר דאף לגירסא זו רב אשי אמר במתנה וכו' איכא לפרש דלא בא רב אשי לחלוק אלא לאוקמי באוקימתא אחריתא ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי והכי משמע ממה שהביאו האלפסי והאשיר"י הנך תרתי אוקימתי בסתם משמע דלא פליגי ואוקימתא דרב המנונא נמי הלכתא היא וכך הם דברי רבינו והכי נקטינן: ומ"ש אע"פ דלית ביה ש"פ. ברייתא שם והתוס' בפ' חזקת כתבו וז"ל תימה דמאי רבותא הוא שאין ש"פ דבשלמא גבי קידושין איכא רבותא אע"פ שאינה מקודשת מתורת כסף מקודשת מתורת שטר אבל מוכר אפילו יש בו ש"פ אינו קונה מתורת כסף שהרי מוכר נותן ולא לוקח עכ"ל ולפעד"נ דלא קשיא ולא מידי דברייתא אתא לאורויי דאפילו לוקח אדם חשוב והמוכר יהיב ליה שטר אינו קונה מתורת כסף בההיא הנאה דמקבל מיניה מתנה אלא מתורת שטר ולהכי אפילו אינו ש"פ והר"ן בפ"ק דקידושין כתב וז"ל דסד"א דכל פחות מש"פ לאו כלום הוא א"כ איידי דגבי קידושין נקט אע"פ שאין בו ש"פ נקט ליה נמי הכא גבי מכירה עכ"ל ומה שכתבתי הוא העיקר. עוד כתבו התוס' בפרק חזקת דהך דכתב לו בנייר או על החרס או על העלה דהוי דבר שיכול להזדייף אתיא כר' אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי כך פר"ת ועי"ל דכתב לו על הנייר וכו' משמע דהמוכר כתב בכתב ידו דאינו יכול להזדייף שהיה ניכר שאין זה כתב ידו דדוקא חתימת עדים על דבר שיכול להזדייף הוא דפסול דיכול לזייף למעלה מחתימת עדים ולכתוב מאי דבעי אבל כשכולו כתב ידו לא יכול לזייף. ומדברי מהרו"ך נראה דאפילו אינו כתב ידו דמוכר וגם ליכא עדי מסירה אלא עדי תתימה כשר בשטר קנין כיון דאינו עומד לימים רבים אלא לפי שעה ולא ידעתי מנין לו זה החילוק ומדברי התוס' בשם ר"ת מבואר היפך פירושו כדאמרן: כתב ב"י ע"ש הרשב"א בתשובה אפשר דאפילו בשטר שיש בו קנין לא קנה עד שיתן את הדמים אבל בסוף סימן קצ"ה במחודשים סעיף ז' הביא דעת הר"ן והרמב"ם ודעת שאר גדולים החולקים דאלימא מילתא דקנין ואע"ג דלא יהיב זוזי קני וכ"כ בס' בדק הבית והכי נקטינן והכי נהיגי בעלמא. וז"ל הרב בסימן קצ"ה בס' ב"ה והראיה שהביא הרשב"א בתשובה זו אינה מכרעת דאיכא למימר חדא מתרי תיקוני נקט ועוד שהמוכר לא יתרצה בקנין אלא אם יכתוב לו מה שנשאר חייב לו ועוד דזקיפת מלוה עדיפא מנטילת קנין ועוד דאשמועינן תיקון לגמור הקנין בכסף שהתחיל בו בלי שיחדש קנין אחר עכ"ל: גרסינן בקידושין ר"פ האומר האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום ולא בא אחר וקידשה רב ושמואל דאמרי תרוייהו מקודשת ואע"פ שנתאכלו המעות מ"ט הני זוזי לא למלוה דמו ולא לפקדון דמו וכו' ופי' רש"י דאע"פ שנתאכלו המעות בתוך ל' יום דכי בעו קידושין למיחל ליתנהו למעות אפ"ה חיילי ובהאשה רבה (דף צ"ג) האריכו התוספות וכתבו לחלק דבקנין שטר וחזקה וחליפין ומשיכה אי אמר לאחר ל' ולא אמר מעכשיו ולאחר ל' יום לא קני משום דבשעה שיש לקנין לחול דהיינו לאחר ל' יום כבר פסקה החזקה או הוחזר הסודר או השטר נקרע ונאבד והמשיכה גם היא פסקה אבל בכסף אפילו נתאכלו המעות חשוב כל שעה כאילו הם בעין שהמעות נשארו אצל המקנה ואם לא נעשה הקנין היה מוטל עליו להחזירם וחשוב כאילו הם בעין בסוף ל' יום ואם אמר מעכשיו ולא אמר ולאחר ל' יום מהני לכ"ע בכולהו והרב בש"ע בהגהתו כתב דדין שטר וחזקה שוה לכסף דאי א"ל לאחר ל' יום לא קני אם נקרע השטר ונאבדו המעות והיא שגגה שיצאה מתחת הקולמוס דהא אפילו בקידושין הוו קידושין (דאי) אפי' נתאכלו המעות כדפי' וכן פסקו כל הפוסקים כל שכן בממון הקל אבל נראה לפענ"ד דטעות נמצא בדפוס וצריך להוסיף מלת בשטר וכצ"ל ואם לא אמר מעכשיו לא קנה בשטר וה"ה לקנין חזקה והכי פירושו מתחלה כתב מכר לו בשטר או במעות וא"ל קני לאחר ל' יום ונקרע השטר תוך הזמן או נאבדו המעות אם א"ל קני לך מעכשיו ולאחר שלשים יום קנה כלומר אפילו בשטר קנה וכ"ש במעות אבל אי לא אמר מעכשיו לא קנה בשטר וה"ה לקנין חזקה דלא קנה אבל במעות קנה אפילו בדלא אמר מעכשיו כנ"ל ודלא כמו שנדחק מהרו"ך שוב ראיתי בספר ד"מ מבואר לשם כדפי' דכתב תחלה והיכא דקנה בשטר או במעות ואמר לו קנה לאחר ל' יום אפילו נקרע השטר או נאבדו או נתאכלו המעות קנה ואי לא אמר מעכשיו צריך שיהא השטר קיים וה"ה לענין קנין חזקה:
והשטרות שכותבין עתה וכו'. הר"ן חולק על זה והכי נקטינן כהר"ן וע"ל סימן ק"צ סעיף ח' וכתב מהרש"ל נראה דוקא היכא שרוצה לקנות בשטר לחוד כמו שדי מכורה לך בכה"ג אין מועיל שטרות שלנו ואמר שאינו אלא לראיה אבל במקום דלא קנה בשטר עד שיתן דמים והשטר אינו אלא משום אתרא דכתבי שטרא משום דסמכא דעתיה כהאי גוונא שפיר מועיל שטרות שלנו:
דרכי משה[עריכה]
(א) ומוכח מדברי הר"ן והמ"מ שאם כתב לו בפירוש שלא מכר בשטר אינו אלא לראיה בעלמא: