טור אבן העזר פו
<< | טור · אבן העזר · סימן פו (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור[עריכה]
אין מקבלין פקדונות מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן הקטנים, דסתמא הוא של הבעל ושל האדון ושל האב וכשלא יקבלו מהם יחזירו אותם.
עבר וקבל מן האשה, יחזיר לאשה אפילו הבעל עומד וצווח ואומר "שלי הוא". ואם היא אומרת "משל פלוני הוא" - אם היא בריאה, נאמנת במגו שאם היא רוצה תקחנו ותתננו לו. ואם היא חולה, אם היא נאמנת בעיני הנפקד יעשה כדבריה ויתנהו לאותו פלוני אפילו אם הבעל מוחה בידו, ואם לאו יתנהו לבעל. מתה ולא אמרה של מי הוא, יתנהו לבעלה. נתגרשה ואחר כך מתה, יתנהו ליורשיה.
קבל מהעבד, יחזירהו לו. מת, יתנהו לאדון אפילו נשתחרר קודם שמת דמסתמא גנבו מבית אדונו.
קבל מהקטן, יקנה לו בו דקל לאכול פירותיו. מת, יחזיר לאביו.
כתב ר"י: אם היה לה מעות או מטלטלין ותקפם הבעל, אינה יכולה להוציא מידו, שאינה נאמנת לומר "שלי או של פלוני הן". ורבינו שמשון חילק בדבר, שאם היו המעות טמונים שלא ידע בהן הבעל ותקפם מידה אין מוציאין מידו, ואם לא היו טמונים ותקפם הבעל מידה מוציאין מידו שנאמנת לומר "שלי הם" או "של פלוני הם", וכן היא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.
לוה ממנה וגירשה - היו המעות טמונים, אין לה עליו כלום שלא כיון אלא להוציאם מידה. לא היו טמונים, צריך לפורעה.
והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית, או אפילו אינה נושאת ונותנת בתוך הבית אלא שהבעל מאמינה ומפקיד מה שיש לו בידה, אינה נאמנת לומר "שלי או של פלוני הוא". אבל שטרי חובות וקניית הקרקעות שעשה הבעל על שמה, הם שלה. ואם הם עשויים על שמה ועל שם בעלה, הם שותפות בין שניהם.
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
אין מקבלין פקדונות מן הנשים ולא מן העבדים וכו' בפרק חזקת (דף נא: נב.) ת"ר אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות קבל מן האשה יחזיר לאשה ואם מתה יחזיר לבעל קבל מן העבד יחזיר לעבד ואם מת יחזיר לרבו קבל מן הקטן יעשה לו סגולה מאי סגולה רב הונא אמר ס"ת רב חסדא אמר דיקלא דאכיל מיניה תמרי וכולן שאמרו בשעת מיתתן של פלוני הם יעשה כפירושן ואם לאו יעשה פירוש לפירושן דביתהו דרבה בר בר חנה כי קא שכבה אמרה הני כיפי דמרתא אתא לקמיה דרב א"ל אי מהימנא לך עשה כפירושה ואי לאו עשה פירוש לפירושה ואיכא דאמרי הכי א"ל אי אמידה לך עשה כפירושה ופסק הרמב"ם בפרק כ"ב מהלכות אישות ובפ"ז מהלכות שאלה ופקדון כלישנא קמא וכך הם דברי רבינו ודלא כר"י דפסק כלישנא בתרא ופרשב"ם יחזיר לאשה ולא לבעל דאין לנו להחזיקה בגונבת: יחזיר לבעלה. שאפי' אם נותן לה ממון זה ע"מ שאין לבעלה רשות בה מכיון שמתה יורשה בעלה: יחזיר לרבו. דמסתמא כל מה שקנה עבד קנה רבו ונראה בעיני דה"ה אם נשתחרר ואח"כ מת יחזיר לרבו שהרי עבד היה כשהפקיד לזה וסתם עבדים גזלנים הם אבל אם נתגרשה האשה ואח"כ מתה יחזיר ליורשיה ולא לבעלה דמשנתגרשה אין הבעל יורשה: קבל מן הקטן. לא יחזיר שהרי אין יודע לשמור וכמשליך לאיבוד דמי מי שהחזיר לו אלא יעשה לו סגולה עד שיגדיל ויחזיר לו ואם מת הקטן יחזיר ליורשיו: וכולן שאמרו. אפילו קטן: בשעת מיתתן. אורחא דמילתא נקט דכשהם בריאים אם רוצים להחזיר לבעלים יטלו שלהם מיד הנפקד ויחזירו לבעליהן דמה להן לגלות הדבר: יעשו כפירושן. יחזיר הנפקד לאותו פלוני שפירשו אלו: ואם לאו יעשה פירוש לפירושן. כלומר ואי לא מהימן להו ההוא נפקד שהפקדון של אותו פלוני הוא אלא בעלים שלהם הוא ומתוך בושה אינם רוצים לומר שהוא של בעליהן דלא ליתחזקו בגזלנים וגנבים יעשה הנפקד פירוש אחר לפירושן שיחזיר לבעליהן של אלו ולא לאותו פלוני: אי מהימנא לך. שלא גנבה ממך כלום עשה פירוש לפירושו עכב לעצמך והרא"ש כתב אם אמרה תנהו לפלוני שהוא שלו נותן לו דנאמנת במגו דאי בעי שקלא איהי ויהביתה ליה דהא דמפליג בדביתהו דרבה בר בר חנה בין אי מהימנא ליה בין אי לא מהימנא ה"מ כששוכבת על ערש דוי ואין כאן מגו שאין יכולה ליקח מן הנפקד וליתנו לפלוני ונראה דאפילו אם יאמר הבעל שלי הם אף על פי כן יחזירהו לו הנפקד דאם איתא שיחזירהו לבעל אם יאמר שלי הם ה"ל למיתני יודיע לבעל כיון דמסתמא שנמצא ביד האשה מבית הבעל היה צריך שיודיע לבעל אולי יאמר שלי הוא וינתן לו אלא ודאי אפי' אם יאמר שלי הוא ינתן לאשה וכ"נ ממ"ש ה"ה בפ"ז מהלכות שאלה ופקדון בשם הר"י ן' מיגאש ז"ל דמדקתני יחזיר לאשה כשתתן האשה לאותו פלוני אין לבעל להרהר ולערער עליה בכך ודלא כראב"ן שכתבו הגהות מיימוניות שהוא חולק על זה:
ומ"ש רשב"ם לחלק בין נשתחרר העבד ואחר כך מת לנתגרשה האשה ואחר כך מתה כתב הרמב"ן שיפה כיון וכן דעת הרא"ש כמו שאכתוב לשונו בסמוך ולאפוקי ממה שכתבו הגהות מיימוניות שראב"ן חולק בזה. וכתב עוד הרא"ש ואם תקף הבעל מידה אין מוציאין מידו בב"ד ואינה נאמנת לומר של פלו' הוא מדאמרי' לעיל לוה מן האשה אין לה עליו כלום ואם היתה נאמנת להוציא מידו דבר שהוא בחזקתו ולומר של פלוני הוא תהא גם נאמנת לומר שלי הוא במגו דאי בעיא אמרה אחרים הפקידו בידה דאצ"ל מי הם האחרים וישאר לעולם בידיה כך פר"י והקשה ר"ש אם כן במעות שאינם טמונים אמאי קנתה כי היכי דאמרי' בטמונים לא קנתה דלגלויי זוזי הוא דבעי ה"נ באינם טמוני' להוציאם מידה הוא דבעי שלא היה יכול להוציאם מידה בענין אחר ותירץ דבמעות שאינם טמונים אפי' תקף הבעל האשה מוציאה מידו בב"ד אבל במעות טמוני' אם תקף הבעל אין מוציאין דההיא דלוה במעות טמונים איירי ואם היא נושאת ונותנת בתוך הבית אין נאמנת לומר שלי הן ולא של פלוני הם דהא אמרינן לקמן וכן האשה הנושאת והנותנת בתוך הבית ואמרה שלי הן עליה להביא ראיה ולא מהימנינן לה במגו דאי בעי' אמרה שהיא נפקדת משל אחרים ואף אם אינה נושאת ונותנת בממון אלא הבעל הוא נושא ונותן בממון אלא שמפקיד בידה כל אשר לו דינה כנושאת ונותנת ועליה להביא ראיה: קבל מן העבד יחזיר לעבד דתלי' שמא הופקד בידו או ניתן לו ע"מ שיצא לחירות בו. ואם מת יחזיר לרבו דמה שנמצא ביד העבד מסתמא הוציא מבית האדון אלא שבחייו נאמן העבד לומר הופקד בידי או ניתן לי הילכך אפילו נשתחרר העבד ומת יחזור לרבו אבל האשה שנתגרשה ומתה יחזיר ליורשיה עכ"ל. כתב הריב"ש בתשובה סימן נ' דהא דתנן קבל מן האשה יחזיר לאשה אפילו באשה הנושאת ונותנת בתוך הבית היא וכתב נ"י פירוש לפירושן כלומר שיעכב הפקדון לעצמו אא"כ יביא ראיה אותו פלוני או ישבע שהוא הפקיד אצלה וזהו פירוש לפירושן שהם מתביישים לומר שהם של בעלים שגנבו מהם עכ"ל ומ"ש או ישבע שהוא הפקיד אצלה הוא תימה שיהיה הלה נאמן בשבועתו ולא ראיתי כן לאחד מן הפוסקים וכתב ה"ה בפ"ז מהלכות שאלה ופקדון בשם הרשב"א שאם החזיר לקטן אינו חייב ונ"ל שאם הגיע לעונות הפעוטות מחזיר לו דאפי' לכתחלה נותנין לו כדי להתלמד ומקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ע"כ וגם נ"י כ"כ בשמו: וכתב עוד דהא דקתני יעשה לו סגולה כלומר משום השבת אבידה אבל מותר להחזיר לאפוטרופוס של קטן. כתוב בתשובות הרשב"א סי' תתק"ו באשה שקנתה חפצים מבעלה במעות טמונים דלא קנתה כלל דלגלויי זוזי הוא דבעי כדאמרינן בפ' חזקת הילכך ימכור מה שלקחה וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות אבל לתפוס בכולן הבעל לא דאין לו כי אם פירות כתב ר"י שנשאל הר"ם על ראובן שטוען שהלוה לשמעון כך וכך ושמעון טוען שכך הוא ושהוא מעכבם בשביל שהיה חייב לאשתו והשיב אם אשתו בחיים ואומרת תן לבעלי יכול לעכב ואם אחר מיתתה יעשה כפירושה ויתן לבעלה וא"כ ממ"נ שלו הוא ויכול לעכב הממון עכ"ל:
לוה ממנה וגירשה וכו' שם לוה מן העבד ושחררו מן האשה וגירשה אין להם עליו כלום: ומ"ש דה"מ במעות טמונים כבר נתבאר בסמוך שזה דעת ר"ש וכבר נתבאר בסי' פ"ה שזה דעת הרשב"א וקצת מפרשים ושהרמב"ם נראה שחולק בדבר:
ומ"ש והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית או אפי' אינה נושאת ונותנת אלא שהבעל מאמינה ומפקיד מה שיש לו בידה אינה נאמנת לומר של פלוני הוא כבר נתבאר בדברי הרא"ש שכתבתי בסמוך ומ"ש אבל שטרי חובות וקניית הקרקעות שעשה הבעל על שמה וכו'. כתב הרשב"א ששאלת מי שנתן לבתו או לאחותו מעות ושטרי חובות ע"מ שאין לבעלה רשות בהן אלא מה שהיא נותנת לתוך פיה וע"מ שכל זמן שירצה יטול הכל לעצמו קרן והריוח בין בחייה בין לאחר מיתה והיא גם היא עשתה שטר הודאה בכך ושלא היה לה שום ממון בעולם משלה אלא אותן נכסים שנתן לה אביה ויש לה וליורשיה להחזיר כל זמן שירצה ועכשיו מתה האשה ונמצאו תחת ידה נכסים ושטרי חובות יוצאים על שמה והאב בא ליטול הכל והבעל טוען שכל נכסים משלו או שמסרן לה או שתפסן מן הבית ואותם נכסים שנתן לה האב נאבדו הדין עם מי וכן אם באו לדין בטענות אלו בחייה והיא אומרת כדברי האב מהו תשובה כל שאין טוען ברי אלא שמא מן הבית לקחתן נראה פשוט שהדין עם האב ואפילו לאחר מיתה כ"ש בחייה שהיא טוענת ברי וכדתניא בפרק חזקת (נב:) האשה שהיתה נושאת ונותנת בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמה ואמרה שלי הן מבית אבי אבא עליה להביא ראיה אלמא כל שיש לו נכסים ידועים שהיא מתעסקת בהם וטוענת שנכסים אחרים שאינם ידועים נפלו לה אינה נאמנת שכל שטוען דבר מחודש עליו הראיה והא נמי דכוותה וכ"ש דהתם שהשטרות שיוצאים על שמה מוציאין מחזקתה בטענה זו כ"ש כאן להעמיד על חזקתה שהרי יש בידה נכסים ידועים להתעסק שאינם לבעל והבעל שטוען שממה שבבית נטלה עליו להביא ראיה וכ"ש בטוען שאינו מצוי לומר אותם הראשונים נאבדו ואלו אחרים הם ומאותה ברייתא דהיו אונות ושטרות יוצאים על שמה היה נראה לכאורה דאפילו בשטוען הבעל ברי ר"ל שטוען אני הפקדתי בידה מעות ובברי שטרות אלו נעשו מאותן מעות אינו נאמן דהא באשה שהיו אונות ושטרות יוצאות על שמה הרי היא טוענת ברי ואפ"ה אינה נאמנת עד שתביא ראיה אלא שאני חוכך בזה מעט הואיל ויש לבעל נכסים שהיה יכול למסור בידה ואף על פי כן נראה גם בזה שעל הבעל להביא ראיה וה"ה בשאלה השנייה כי שאלת במפקיד זהובים ביד האשה דה"ה והוא הטעם אבל מה שאילו היה דבר שבמדה ובמשקל והיינו מוצאין אותו ברשות היבמה ודאי מוציאין אותו מידו כדי להתלמד במקום אחר אני אומר לך דהא ליתא אלא מימר אמרינן הנך אזול לעלמא והני אחריני נינהו וכדאמרינן בפרק האשה שלום (קט:) ההוא גברא דאפקיד שומשמי גבי חבריה וכו' ואסיקנא דלכ"ע חיישינן שמא פינן ודקאמר כן וכן הויין אימור אתרמויי אתרמי ליה עכ"ל וכ"ע בח"ג סימן קצ"ג שאלת ראובן מתה אשתו בלא בנים ויש בידו הרבה שטרי חובות יוצאים על שמה וקרובים תובעים מהבעל אותם שטרי חוב שאפי' שהבעל יורש את אשתו אינו יורש בראוי ומלוה ראוי היא אצל הבעל והבעל טוען שמנכסיו נעשו שהיתה מלוה משלו וכותב בשמה והקרובים אומרים לא כי אלא הוא מתנה שנתנו לה ע"מ שאין לבעל רשות בהם תשובה נראה לי שאין כאן עסק לאותו דין שנחלקו בו גדולי הדורות במלוה אם היא ראויה לבעל דלא נאמרו דברים הללו אלא במעות מגולין וידועין שאין עסק לבעל בהם כגון שנתנו לה במתנה ע"מ שאין לבעל בהם כלום א"נ בשטרי חוב שנפלו לה מבית אביה א"נ שחייב לה אחר עצמו במנה אבל כאן דרך אחר יש לו שכל מה שיש לאשה בחזקת הבעל הוא עד שתביא ראיה לדבריה וכדתניא וכן האשה שהיתה נושאת ונותנת בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאים על שמה וכו' ואל תשיבני דהתם כשמתה אין יורשיה צריכין להביא ראיה וטוענים להם וכדאיתא התם אמר שמואל מודה לי אבא שאם מת על האחים להביא ראיה דהתם שאני שאין האחים והיתומים טוענים ברי אבל כאן הבעל טוען ברי ועוד דהכא שאני שהיא אשה היושבת תחת בעלה וכל אשר בידה או שקנתה או הלותה בחזקת הבעל הוא ואפי' מן הסתם וכ"ש כשהבעל טוען ברי וכתב עוד אילו תפס הבעל שטר של מלוה שידוע שנפלה לה מבית אביה וכיוצא בזה אינו נאמן לומר במשכון בא לידי ואפי' בשבועה ע"כ: כתוב בתשובות הרמב"ן סימן ס"ד ראובן חלה והוציא עליו בנו הוצאות בחליו ובקבורתו ואשת ראובן הפקידה מטלטלין ביד חנוך ורוצה למוכרם בעד הוצאותיו והיא טוענת המטלטלין שלי היו ואין לך לתפוס בשלי הדין עם האלמנה מכמה טעמים וע"ש כתב המרדכי בפ' האשה אפוטרופוס של רחל תבע את לוי רחל השאילה לך שריון עד שלא נשאת ואותו שריון לא היה מהנכסים שהתנה לתת לבעלה וע"ש :
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
אין מקבלין פקדונות וכו' ברייתא פרק חזקת סוף (דף נ"א) ומ"ש דסתמא הוא של הבעל וכולי כך פרשב"ם כיון דסתמא הוא של הבעל וכו' אסור לקבל מידם דאסור לסייע ידי עוברי עבירה וכשלא יקבלו מהם יחזרו למקום שגנבו משם:
ומ"ש קבל מן האשה יחזיר לאשה אפי' הבעל עומד וצווח וכו' כך כתב התוספות והרא"ש ודלא כהגהת מיימונית פרק ז' דהל' שאלה בשם רמב"ן דהא דיחזיר לאשה היינו כשלא תבע הבעל והרב והאב אבל אם תבעו יחזיר להם וכולי גם בתשובת מיימוני לשם סימן מ"ו כתב כלשון התוס' ואם היא אומרת משל פלוני הוא וכולי כך כתבו התוספות והרא"ש ותשובת מיימונית לשם:
ומ"ש מתה ולא אמרה של מי הוא יתנהו לבעל שם ברייתא ופרשב"ם שאפי' אם נותן לה ממון זה ע"מ שאין לבעלה רשות בה מכיון שמתה יורשה בעלה ומ"ש נתגרשה ואח"כ מתה יתנהו ליורשיה כך פירש רשב"ם משום דמשנתגרשה אין הבעל יורשה ושמא ניתן ממון זה לה ע"מ שאין לבעלה רשות בה: ומ"ש קיבל מעבד וכו' ברייתא ומ"ש אפילו נשתחרר קודם שמת וכו' כך פרשב"ם שהרי עבד היה כשהפקיד לזה וסתם עבדים גזלנים הם עכ"ל כלומר ולא תלינן דניתן לעבד מתנה ע"מ שיצא בהן לחירות או אחר הפקיד בידו דיותר סברא לומר דגנבו מבית אדונו משא"כ באשה דיותר סברא לומר דניתן לה מתנה ע"מ שאין לבעלה רשות בהן דאין לנו להחזיקה בגונבת אבל בהגהת מיימונית לשם ע"ש רמב"ן כתב דדין העבד כדין האשה דאם הפקיד ואחר כך נשתחרר ומת יחזיר ליורשיו מיהו הרמב"ן והרא"ש הסכימו לפרשב"ם והכי נקטינן:
כתב ר"י וכו' ור"ש חולק בדבר וכו' כך כתבו התוספות ותשובת מיימונית כרבינו שמשון והכי נקטינן:
לוה ממנה וגירשה היו המעות טמונים וכו' ברייתא שם (דף נא) וכתב מהרש"ל דלמ"ש רבינו בסימן פ"ה ע"ש רבינו יונה דבמעות טמונים נמי דוקא בטוען ברי הכי נמי יש לחלק הכא דוקא בטוען ברי. ואיכא למידק לרבינו שמשון מאי איריא בלוה ממנה קודם שגירשה אפילו תקפם מידה קודם שגירשה נמי אין מוציאין מידו במעות טמונים דהא פשיטא דאפילו במעות טמונים אם תקפם מידה לאחר שגירשה דמוציאין מידו ויש לומר דאתא לאורויי דבאינן טמונים צריך לפורעה אפי' לאחר שגירשה אע"פ שלוה הימנה קודם שגירשה ואצ"ל בתקפם מידה קודם שגירשה דצריך לפורעה לאחר שגירשה:
והאשה הנושאת והנותנת בתוך הבית וכו' פי' כיון שידוע שהבעל מסר בידה את נכסיו אפילו באינן טמונים אינה נאמנת לומר שלי הוא וכו' ובין הלוה ממנה ואח"כ גירשה ובין בהפקידה ביד אחר מוציאין מידה וכתב במרדכי בשם ריב"א דאפילו בשבועה אינה נאמנת אלא בראיה בעדים וכתב עוד דנשים שלנו כולן הם נושאין ונותנין ואינן נאמנות אם לא שהפקידה קודם שנשאת דאז נאמנת במגו וכו' ע"ש וכתב עוד לשם דאם החזיר לבעל פטור הנפקד אפילו אינה נושאת ונותנת בתוך הבית וכתב עוד דאף אם בא הנפקד אח"כ ואמר לבעל תחזיר לי דשלא כדין נתתיו לך דאינו צריך להחזיר לו וע"ש ומיהו הא דתני קבל מן האשה יחזיר לאשה אפילו בנושאת ונותנת בתוך הבית נמי יחזיר לאשה דלמקום שנטל יחזיר אלא שלאחר כך דינו עם האשה כך כתב הריב"ש בסימן נ' ומביאו ב"י ופסק כך בהגהת ש"ע ונ"ל דבזו אם הבעל עומד וצווח ואומר שלי הוא מודה הריב"ש דלא יחזיר לאשה: כתב המרדכי קבל מן האשה והלכה למ"ה ובא הבעל ותבע מן הנפקד ליתן לו כי הוא שלו דבזה היה מסופק ושאל את רבותיו ורפיא בידם ע"כ ונראה כיון דספיקא הוא היכא דהוי זוזי תיקום ולא יתנם לו עד שתבא האשה וידון עמה או עד שתמות וכן פסק בהגהת ש"ע: כתב בהגהת מיימוני פרק ז' דה' שאלה ופרק כ"ב דאישות אשה שמכרה או משכנה מטלטלין אם הקונה והמלוה אינו יודע שהם של בעל א"צ להחזירם אליו וכולי ופסק כך בהגהת ש"ע וכתב בהגהת מיימונית לשם דכ"ש אם טען הקונה טענת ברי שיודע שאין לבעל חלק ומשמע דא"צ לישבע אבל במרדכי כתב וז"ל ואם זה יאמר ברי לי שהיה שלה אם יהא נאמן במגו שיכול לומר ממך קניתי ונאמן בשבועה ה"נ נאמן בשבועה משמע דחייב הקונה לישבע שברי לו שאין לבעל חלק בו: כתב בהגהת אשיר"י קבל מן הקטן יעשה לו סגולה אבל לא יחזיר לקטן שמא יאבד ובהגבהה בעלמא נתחייב בשמירה מספק שמא אבידה הוא בידו ונתחייב בהשבתה אבל בתחלה אינו חייב ליטול מידו דשמא מדעת נתנו הבעלים בידו ויחזרו ויטלו ממנו עד כאן לשונו:
דרכי משה[עריכה]
(א) ובב"י בה"ה סימן ס"ה תשובת הריטב"א אשה שהיה לה שט"ח על בעלה והיא יכולה לגבותו בכל עת שתרצה והיתה יכולה לעשות בו מה שתרצה והפקידה אותו ביד אחר ומתה וזה לא היה יודע אם נתנה השטר במתנה לאחרים או לא ופסק דיחזיר השטר לבעל דאין מוציאין הנכסים מחזקתן מספק:
(ב) דאע"ג דאינה נאמנת לומר של פלוני הם מ"מ ממקום שקיבל יחזיר ואם אינה נושאת ונותנת תוך הבית שדינו להחזיר לאשה בהלך הנפקד ונתן לבעל כתב המרדכי פרק חזקת הבתים דף רמ"ט ע"ד ודף ר"ן ע"א דרבותיו מסתפקין בדבר ויותר נראה לו לפטור הנפקד ואף אם נפקד רוצה לתבוע הבעל שיחזיר אליו לאו כל כמיניה וכן הוא בהגהות מיימון פכ"ב דאישות בשם ראבי' ע"כ המרדכי בזה אני מסתפק אם האשה הלכה למ"ה והבעל תובע לנפקד ואומר שאשתו גנבם אם מחזירין לו ושאלתי לרבותי ורפיא בידם עכ"ל ועיין בח"ה סי' שמ"ח אשה שגנבה משל בעלה ונתנה לאחרים והחזירה לה או עזרו לה להוציא הגניבה אימתי חייב לשלם לבעל וחילוקים שם בזה:
(ג) כתוב בנ"י פרק חזקת הבתים דף קמ"ב ע"ב דאם לוה ממנה בשטר אינו צריך לשלם לה אא"כ פירש בשטר שהיה ממעות שאינם טמונים עכ"ל כתב המרדכי שם דף ר"ן ע"א אשה שמכרה מטלטלין והבעל תובע לקונה ואמר שאשתו גנבן לו אם הקונה טוען בבירור שהוא יודע שהוא של אשה נאמן בשבועה בהגהות מיימון פ' כ"ב דאישות פסק דא"צ להחזיר כלל אפילו אינו יודע בבירור שהוא שלה ואפי' אם הבעל רוצה להחזיר לו דמיו אינו צריך לחזור ורבי' ירוחם כתב בספר מישרים נכ"ב ח"ו אשה הנושאת ונותנת תוך הבית ומשכנה משכנות בלי ידיעתו של בעל צריך המלוה להחזיר בלא דמים נ"ל דוקא כשאין דרכה להשכין דאז חזקתו גנוב אבל אם דרכה בכך מסתמא הוא ברשות בעלה ומה שעשתה עשוי וע"ל סימן צ' בדין מכירת נכסים:
(ד) ע"ל בסמוך תשובת הרשב"א דסתם אשה מיקרי נושאת ונותנת תוך הבית וכן הוא במרדכי פרק חזקת דף ר"ן ע"א וכתב שם דלא מהני אפילו בשבועה לומר של פלוני הם:
(ה) ועיין בתשובות הרמב"ן סימן מ"ה אם נתן מתנה לבתו על תנאי שלא ירשנה בעלה כיצד יכתוב השטר שיהא השטר קיים וע"ש:
(ו) אמנם בתשובת הרשב"א סימן תתע"ט משמע דטוענין ליתומים דשלה היו ואפי' באשה שנשאה ונתנה בתוך הבית אף ע"ג דהיא אינה נאמנת לטעון מ"מ ליתומים טוענין וע"ש וכ"פ הריב"ש בתשובה סימן קס"ט:
(ז) ועיין עוד סימן מ"ב ובתשובת הרשב"א סימן תתקצ"ו מדינים אלו ועיין בח"ה סימן ס"ב וס"ד מקצת דינים אלו:
(ח) והרשב"א כתב בתשובה סימן תתקנ"ד דוקא שהיא בחזקת שיש לה נ"מ וטוענת כן אז הדין עמה אבל אם אינה מוחזקת בכך עליה להביא ראיה ואינה נאמנת אפי' בשבועה דכל מה שיש לאשה בחזקת בעלה היא כי סתם אשה נושאת ונותנת תוך הבית ועוד האריך בזה:
(ט) ועיין בח"ה סימן קכ"ז מקצת דינין אלו: