חסד לאברהם/מעין ה/(הכל)

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר א (עריכה)

נהר א - מענין שבעה דינים העוברים על האדם:

בזוהר פרשת נשא, שבעה מיני דינים עוברים על האדם, ואלו הן:

הראשון, הוא דין הקשה בעת פרידת הנפש מן הגוף שהוא דין ראשון בשיתוף הגוף והנפש, והוא לסיבת העוונות שהוא חוטא בהם בגוף ונפש יחד בחיים, כך בעוד כל חלקיו יחד מקבל עונשו, וזה העונש קשה מאד, וקצר שנעשה במעט זמן כדי עונג העבירה שעה קלה, וניקוי זה אל החלקים כולם יחד, ואם לא שעה זו אין לו שעה אחרת:

השני. הוא מעת שמוציאין אותו מביתו עד שמוליכין אותו לקברו, מכריזין על מעשיו, כמה כרוזין יוצאין עליו לפי רוב מעשיו, ומביישין אותו על מעשיו, ומענישין אותו ומכריזין על כל עבירה ועבירה עונש פלוני על עבירה פלונית, וכל עבירה ועבירה גובה שם חלקו, וזה חלק עונשו כנגד מה שחטא בעה"ז ממש:

השלישי. בכניסתו לקברו ממש שם פתח הכניסה מעולם זה אל עולם אחר, לכך שם בא בעל חוב וגבה חובו, ובמקום אחר נראה מהזוהר ששם מענישים אותו על בנים זרים הנולדים מטיפי זרע לבטלה והקריין:

הרביעי. דין הקבר, והיינו חיבוט הקבר, ששם מרכיבין הנפש בגוף כמו בזמן היותו בגוף בעוה"ז, ושם נידון על כל המעשה שעשו בשיתוף, ושניהם יחד נפרעים בשיתוף:

החמישי. דין הגוף הנרקב בקבר בגוש רימה ותולעה, והנפש מתאבלת, וקושי רימה בבשר המת כמחט בבשר החי, וזה [וזה] לכל אחד ואחד בפני עצמו:

הששי. דין גיהנם לנפש לבדה, שכבר נח הגוף, והנפש לעצמה נטהרת ומתלבנת בגיהנם:

השביעי. גלות אחר שיצא מגיהנם, ולא ניתן לה מנוחה בגן עדן ונעה ונדה עד עת קצבת הדבר לפי עונשה, עד ירצה עוונה, ע"כ:

והנה בדין ראשון בפרידת הנפש מהגוף, הנה חז"ל פירשו שהמיתה יש ממנו קשה, ויש ממנו קלה כמשחל ביניתא מחלבא. והענין שהמיתה היא על ידי המלאך המות שיהיה לו רשות להעניש האדם כשיעור מה שנדבק בעבירה, ולזה יהיה ענין החשבון קודם מיתתו כדי שיהיה נידון מיד ע"פ מעשיו, ושם מלאך המות כדי שיהיה גובה את שלו ע"פ הרשות שמרשין אותו שיגבה בענין המיתה כך וכך שיעור צער כל מה שנהנה אדם ביצר הרע, וכפי אותו בחינה שפיתהו כך יבא לגבות חובו, בסוד החרב הזה ופיותיה כמנין העבירות, וכך יחדדנה וישחיזנה ויעבירנה על האדם, ויגבה חובו בעת פרידת הנפש מן הגוף:

ושנינו בפ"ק דחיבוט הקבר וז"ל כיצד, אדם מת באין עליו מלאכים א' ממלאך המות, וא' ממלאכי השרת, וא' סופר, וא' שממונה עמו. ואומר לו קום הגיע קיצך, אומר להם עדיין לא הגיע קיצי, מיד פותח את עיניו ורואה מלאך ארכו מסוף עולם ועד סופו, מכף רגלו ועד קדקדו מלא עינים, לבושו אש, כסותו אש, כולו אש, וסכין בידו וטיפה של מרה תלויה בו, ממנו מסריח, ממנו פניו מוריקות, ואינו מת עד שרואה הקדוש ברוך הוא בעצמו שנאמר כי לא יראני האדם וחי, בחייהם אינם רואים אבל רואים הם במיתתם, שנאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר, מיד מעיד על עצמו על מה שעשה בעולם הזה, והוא מעיד והקדוש ברוך הוא חותם, אם צדיק הוא מוסר נפשו לבעליו, ואם רשע גמור הוא מקשה ערפו ומגביר יצרו, מכאן ארז"ל אפילו בשעת פטירתו של אדם רשע יצרו מתגבר עליו, ר' אב"י אומר כשם שמקשה ערפו בעוה"ז כך מקשה לו בשעה שעומד לדין, שנאמר רשע יראה וכעס וגו', בשעת פטירתו של צדיק מהו אומר הצדיק אבד בצדקו וגו', ובשעת פטירתו של רשע מהו אומר ובליעל כקוץ מונד וגו' ע"כ בפ' א':

עוד שנינו בפרק ד' א"ר יוסי בא וראה כמה בין הבהמה לאדם, בהמה כמה יסורין סובלת בעולם שוחטין אותה ומפשיטין אותה ואין עליה דין, אבל אדם כמה יסורין סובל בעה"ז, ולאחר מיתתו אם צדיק גמור הוא פוטרין אותו מן הדין, ואם רשע גמור הוא דנין אותו בדינים חמורים, אמ' בשעה שאדם נפטר מן העולם לא די שנבהל ממלאך המות שכולו מלא עינים וחרבו שלופה בידו, אלא שואל אותו כלום עסקת בתורה, ובגמילות חסדים, והמלכת לקונך שחרית וערבית, והמלכת את חבירך בנחת רוח, אם יש בו דברים הללו זורק אותו הטיפה לתוך פיו ויוצאת נשמתו בלא צער כמשוך נימא מחלבא, ואם אין בו דברים הללו יוצאת נשמתו מגופו כגרירת קוצים מן הצמר, וכשבא מלאך המות אצלו אומר לו צדיק, קונך שלחני אליך, מיד מתחנן לו, אמר לו שעה זו ואי אפשר לעברה אלא שמעתי מאחורי הפרגוד שהקדוש ברוך הוא מתקן לך מדור בגן עדן ע"כ פ' ד':

וטעם אלו המלאכים פשוט שהוא לכתוב טובה ורעה, לכך הם ד' כנגד ד' אותיות של שם, ונגד המרכבה הטוב מן הימין לכתוב זכיות, והרע מן השמאל לכתוב חובות, וא' סופר וא' שממונה כנגד הת"ת ומלכות. עדיין לא הגיע קיצי, זה לרשע המקשה. ארכו מסוף העולם וכו', יש לו שליטה בכל הנמצאות ובכולם מחטיא. ויש לו עינים, להשגיח ולדעת שיעור החטא כמה וכמה להעניש ברצון היוצר בדקדוק. לבושו כסותו בדין אש, וקודם היה בא אליו להחטיאו בכמה פיתויים בכל ענייני העולם, עתה מראה הדין בכולם. ואינו מת עד שרואה וגו', שאין מענישין אותו עד שיראה לקונו ויבין למי חטא ומה גרם בחטאו ויצדיק עליו את הדין. הוא מעיד, על החטא. והקדוש ברוך הוא חותם, על העונש. וזו היא פתקא בידו של מלאך המות להענישו כדי רשעתו. אם הוא צדיק מוסר עצמו, ומקבל בסבר פנים יפות ונדבקת בקדושה. רשע מקשה, ויוצאת בחזקה ואינה נדבקת בשכינה, לדעת תנא קמא ביצר הרע, לדעת ראב"י אינו מצד יצר הרע אלא עונש, והוא מדה שנותנים בו שיעשה כך, וז"ש בשם וכו' בשעת פטירתו וכו', זה שלא בבחירה כדי שיענש, וראב"י סבירא ליה בבחירה, או בהיפך, סוף דבר איכא בינייהו אי בבחירה או ברצון, ולא מסתיימי, או אפשר דכלהו בבחירה ות"ק קאמר בשעת פטירה, וראב"י קאמר שעת העמידה לדין. בשעת פטירת הצדיק מה הוא אומר הצדיק אבד, בשעת אבידתו צדיק, והוא נח מיד, שנאמר יבא שלום. ובשעת פטירתו של רשע, ממש רשע בשעת הפטירה. ובליעל כקוץ, בעת יציאת נשמה הוא כקוץ דהיינו כפיטורי בפי הוושט כצמר מן הקוצים:

בהמה כמה יסורין וכו', ירצה אינה סובלת יסורים, לא על מזונה ולא על מלבוש ולא בחלאים, אלא הכל בשחיטה ואחר כך בהפשטה, אם יפשיטוה אחר מותה אינה סובלת דבר, נמצא כל דינה שחיטה או מיתה. והאדם סובל בחיים כמה יסורים, כנודע. ואחר המות החשבון אפילו לצדיק, ולרשע אחר החשבון הדינים הקשים. לא די שהוא נבהל, והיה ראוי שיספיק לו חשבונו עם קונו והוא ימהר יחיש מעשהו, אלא שמתעכב עמו בדברים והוא נענש באותו הבהלה בהתעכבו. תורה, ת"ת. גמילות חסד, חסד. המלכת קונך, היינו מצד המלכות בחסד ובגבורה. והמלכת את חבירך, לשון עצה מצד המלכות. ואפי' יש בו דברים הללו אינו ניצול מן המות אלא זורק וכו'. ואם אין בו, הרי עונש ליציאת הנפש לבד. ומתחנן לו שירפה ממנו ומשיב מלאך המות שעה זו א"א לעברה, אבל נותן לו תנחומין בשכר הטוב, והיינו אלא ששמעתי שאתה נכנס אל מקום המנוחה. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר ב (עריכה)

נהר ב - בדין חיבוט הקבר:

שנינו בפרק חיבוט הקבר פ"ב, שאלו את רבי אליעזר כיצד דין הקבר, א"ל בזמן שנפטר האדם מן העולם בא מלאך המות ויושב לו על קברו ומכה אותו בידו ואומר לו קום הגידה לי שמך, אמר לו גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאיני יודע מה שמי, מיד מכניס רוחו ונשמתו בגופו ומעמידו ומחייבו בדין. אמר ריב"ל חיצי אש ושלשלאות של ברזל בידו, פעם ראשון אבריו מתפרקין, שניה עצמותיו מתפרקין, ובאין מלאכי השרת ומלקטין אותן ומעמידן אותן, ומכה אותו פעם ג', ומבקשין ממנו דין, ודנין אותו בכל מדה ומדה יום א' ויום ב' כך דנין אותו, יום ג' דנין אותו במכהו בב' עיניו מפני שלא ראה ואמר, ומאזניו מפני שלא שמע ואמר, ומשפתיו מפני שהוציא משפתיו דברי תפלות, ומלשונו מפני שהעיד עדות שקר, ומרגליו מפני שהקדים רגליו לדבר עבירה, מכאן ארז"ל כל המקדים רגליו לדבר עבירה מקדימין לו מלאך המות, וכל המלשין על חבירו לשון הרע מיתתו באסכרה, ע"כ:

ואומר ויושב לו על קברו, כדי להאהיל עליו אהל, לעשות מחיצה בינו ובין שאר העם שלא יצער שאר המתים, ושם מגביל לו מקום שיזקיק (ל)צרכי דיניו כי אין הדבר תלוי במקום, לכך מלאך עושה לו מקום, והיינו יושב על קברו, ואין העפר שעליו מעלין ולא מורידין שיש כח לכל זה, והטעם שהיסודות האלו עם היותם מגושמים סובלים כל הנשפע עליהם. ומכה אותו בידו דרך לעג ובזיון, ועוד ע"י הכאה זו נותן לו כח הדיבור ומחזיר נפשו אליו, וכן דקדק אחר כך שאמר שמכניס רוחו ונשמתו, ונפשו לא נזכר מפני שהיא עמו על הקבר ובהכאה זו מכניסה בו. קום הגידה לי שמך, מפני, שפנקס עוונותיו כתובים בידו וכתובים ע"ש פלוני, ולזה כדי שיצדק עליו את הדין אומר לו הגידה את שמך, כדי שתראה פתקא שבידי שהיא כתובה על שמך מרשות עליון. א"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, כיון שהכונה לדעת את שמו מפני גזרת הדין והגזרה היא מלפני מי שאמר והיה העולם, וגזר דינו על האדם ובראו ביצה"ר וצוהו על המצות, וההנהגה כולו על ידו ובשליחותו הוא בא לשאול על שמו לדעת הגזרה , לכך משיבו גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאיני יודע מה שמי, והיינו שם רשעם ירקב:

והענין שהשם הוא ענין נוגע אל האדם מקיבוץ חלקיו, וכאשר השם טוב מורה על טובותו כך השם הרע מורה על קיבוץ אותם החלקים לרעה, והעד בגמ' עובדא דכידור, והצדיקים ז"ל אותה הבחינה הידועה שהיא שמם עומדת קיימת מציאות קיבוץ חלקיו לברכה ולהתברך מלמעלה, כענין ועצמותיך יחליץ, גם חלק השם המורה על הקיבוץ חלקיו יתקיים להתברך, והרשע חלקיו נפרדים שאין לו שובע צחצחות ולא חליצת עצמות ולא שאר חלקים, אלא ירקב כעין שאוחז רקב בעצמות כן יאחז בשאר החלקים ובשם קיבוצם, ולזה אינו יודע שמו שאינו נאחז בו אותם אותיות הקדושים פרחו ממנו ונפרדו ואחזם רקבון ולא נשאר לו בהם חלק:

מיד מכניס רוחו ונשמתו בגופו, כדי שיתקבצו חלקיו יחד לדין כענין שחטאו יחד, ועל ידי כך יזכור שמו אחר שחזרה אליו הנשמה, ואפשר היה ששמו הוא מעשיו ולבושו, שהשם הוא מורה על הפעולה והלבוש, והוא אומר שאינו יודע שמו שהוא כאבן ופוטר עצמו מן הדין על ידי טענה זו, ולזה מחזיר רוחו ונשמתו כאותו משל החיגר והסומא שפירשו רבותינו ז"ל ואזי הוא מעמידו ומחייבו בדין, שהוא מודה על פשעיו ועל עונשו ועל הגזירה הכתובה עליו לכולהו פירושי. חיצי אש ושלשלאות, להלקותו מפני שהאש שולט בנשמה, וההכאה בגוף, הנשמה נכוית, והגוף מתפרק, ושניהם יחד טועמים טעם מיתה וצער ריסוק אברים וניתוחם. אבריו מתפרקים, אמנם נאחזים בגידים. שנייה עצמותיו מתפרקים, ונופל אברים אברים וזה שכר שהרתיח אבריו לדבר עבירה, ותחילה אבריו מפני שחימם בשרו, עצמותיו מפני שהרגיל גופו, ואפשר שהאברים לנגד הנפש ונפשו עליו תאבל, עצמותיו לנגד הרוח. פעם ג', לנגד הנשמה שקלקל(ו) שלשתם. ואלו ג' הכאות כוללת על הכל. ואח"כ מבקשין ממנו דין למדת עונש הגזל ודינו, והוא משיב על הדין. ואח"כ דנין אותו בכל מדה ומדה שחטא ועבר ומענישין אותו במכות וריסוק וניתוח אברים והיינו שני ימים שעדיין הגוף קיים וחזק, ואחר שהגוף כלה ונופל דנין אותו בדרך אחרת, שיבא בעל דין ויקח את שלו מידו. העינים, יבא סרסורא שהחטיאו ויקח את שלו, וכן כל כח וכח המחטיא אותו יבא אל הקבר ויגבה חלקו שממש השטן המחטיא הוא הבא שם ליטול חלק האבר שהרויח בהיותו מפתה אותו, מכאן אמרו לחביריו בחייו, להקדוש ברוך הוא אחר מותו. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר ג (עריכה)

נהר ג - עוד ענין חיבוט הקבר:

שנינו שם פ"ג א"ר מאיר משום ר' אליעזר, קשה יום הדין שהקדוש ברוך הוא דן את האדם בקבר יותר מדין של גיהנם, דין גיהנם מכ' שנה ולמעלה, אבל דין הקבר אפילו צדיקים נידונים בו, אפילו גמולי חלב אפילו יונקי שדים נידונים בו, אבל אמרו רז"ל הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת אינו רואה דין קבר, ומה יעשה וינצל מדין קבר יהיה אוהב צדקות, ואוהב תוכחות, ואוהב גמילות חסדים, ומכניס אורחים לתוך ביתו, ויתפלל תפלתו בכוונה, אפילו מת בחו"ל אינו רואה, שנאמר ויאמר קראתי מצרה לי אל י"י וגו'. בן עזאי אומר ג' דינים הם, ושלשתם לפני הקדוש ברוך הוא הם. ר' עקיבא אומר וכי שלשתן לפני הקדוש ברוך הוא והלא דין קבר דנין אותו, ודין גיהנם לבדו דנין אותו, ודין שמים לפני הקדוש ברוך הוא, אם אין עליו דין פוטרין אותו מיד ואם לאו דנין אותו דין ארוך:

קשה יום הדין שהקדוש ברוך הוא דן וכו', פי' ממה שאנו רואים שדין זה אפילו על הקטנים יצא לנו שבמשמעותו קשה מאד מן הגבורה הקשה, שהרי אינה פוטרת שום אדם כל שכן שלא יפטור חלק ולא יוותר דבר, ויום הדין דקאמר כל מציאות דינו קאמר, אפילו מה שמלאכי חבלה דנים אותו, וכשמביא ראייה אינו מביא מן הצד הזה שזה אינו בקטנים, אלא מפני שבכלל דין קבר נכנס דין בשר רימה ותולעה שהיא שוה לכל, לכך מביא ראייה ממנו לשאר הדינים, וכן דייק לישנא דקאמר ברישא קשה יום הדין שהקדוש ברוך הוא דן את האדם בקבר, מורה על כל מציאות הדין שהאדם נידון כלל ופרט, ואחר כך אמר אבל דין קבר סתם אפילו הצדיקים וכו', וזה הדין אינו אלא דין רקב בשר שאין ניצול ממנו אלא מעט מזעיר, אמנם קשה מאי גמולי חלב מאי יונקי שדים אפילו נפלים ממש, ואפשר שענין נפשו עליו תאבל לא שייך בנפלים שלא הוחזקה בהם נפש, ודי להם במיתה עצמה שמתו:

ומה שאמר דין גיהנם מכ' שנה ולמעלה, בזוהר בההוא עובדא דפ' בלק נראה שהתינוקות יש להם דין גיהנם, שאמר שם שהיו הכרובים תופסין בו, ואפשר לפרש שהתפיסה היתה שלא יכנס עד שיהיה נידון דין קבר, אמנם האמת הוא שיש ב' מיני גיהנם, והעליון הוא גיהנם לנשמה והוא קשה מאד כאשר יתבאר, ועל זה אמר שאין נידון בו אלא מעשרים שנה ומעלה מפני שהוא נדון בדין עליון, ואין דנין שם אלא מבן כ' שנה ולמעלה, אמנם יש גיהנם אל הרוח ואל הנפש, ויש לו גבול, והאדם נידון בו ואפילו קטן לפי שכלו ושניו כאשר יתבאר בס"ד:

הדר בא"י ומת בע"ש, אפשר דאו או קאמר, או האי, או האי, כל אחד מהם מספקת, וזה הפירוש אינו דא"כ בטלת דין קבר בא"י מכל וכל וזה אינו, אלא דוקא בא"י מפני קדושתה וילוה אל ענין זה קדושת היום, כשיהיו שניהם יחד יציל כיון שקדש היום בא"י אין כח לחיצונים, אמנם אם לא קידוש היום או שהוא בחו"ל החיצונית מתגברת ושולטת ודנה את האדם בחיובו, וא"ת ואם מת בע"ש ובא"י, סוף סוף מעשיו הרעים במה יתקנו, אם נאמר שזכות א"י מנכה מה נאמר במיתת ע"ש שאינו בזכות, אם לא שנאמר שהקדוש ברוך הוא גורם שימות כדי שיהיה ניצול מפני שאינו חייב, ועדיין קשה אם זה פטור אם כן אפילו לא ימות בע"ש יהיה ניצול, וי"ל כאותו מעשה דאיתא בזוהר מאותו תינוק שתפסוהו הכרובים ונכנס לגן עדן שלא מן הדין, וקאמר התם אפ"ה לא אתסי אלא בצערא סגי כאשר אבאר לקמן בס"ד. הנה מה שמשביח מצד א' מתקן מצד אחר קל יותר בענין שאין ויתור כלל, אלא דרכים קלים ברחמים על ידי זכות:

ומה יעשה וינצל מפני שאין צדיק בארץ וגו', לכך יתקן ז' מדות מצד הת"ת. אוהב צדקות, שכן הת"ת אוהב צדק עליון וצדק תחתון מצד הגבורה. אוהב תוכחות, מצד החסד. אוהב גמילות חסדים, לא שיעשה לבד אלא יאהב לעשות, ויעשו אחרים, ויעשה מאהבה. ומכניס אורחים, נצח והוד אורחים ביסוד שהוא אורח לתוך ביתו מלכות. ויתפלל וכו', נגד המלכות עם היסוד בת"ת שזו היא כוונת התפלה. שנאמר קראתי וגו', קראי עסקי בדין קבר בטן שאול, וקאמר אלו העניינים וקאמר תוכחות, בהתעטף עלי נפשי, ביסורים וגו'. וקאמר תפלה, תבא אליך תפלתי. וקאמר גמילות חסדים, בהפך חסדם יעזובו מכלל לאו אתה שומע הן. וקאמר אוהב צדקות, בקול תודה אזבחה לך. וקאמר הכנסת אורחים, אשר נדרתי דהיינו לויתן לצדיקים האכסנאים כדכתיב יחצוהו בין כנענים, ושאר הכתובים מפרשי דיני חיבוט הקבר, מפני שהדג קבר ויונה הגוף, כנזכר בזוהר וכמו שנבאר לקמן בנהר בפני עצמו בס"ד. ג' דינים כדמפרש ר' עקיבא דין קבר, ודין גיהנם לנפש או לרוח, ודין שמים לנשמה בהיכלות שהוא דין ארוך כאשר יתבאר בס"ד. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר ד (עריכה)

נהר ד - עוד בענין חיבוט הקבר:

שנינו שם פ"ה, בשעת הדין אומר לו הקדוש ברוך הוא לאדם טורח גדול היה לי עליך משיצרתיך במעי אמך ולא היית נפל, וכשיצאת לאויר העולם תקנתי לך מזונות והצלתיך מן היסורים, כלום עסקת בתורה, ועשית גמילות חסדים לפני, אם יש בו דברים הללו פוטרין אותו מיד מן הדין, ואם לאו מוסרין אותו לה' מלאכי חבלה כנגד ה' חומשי תורה, א' מונה, וא' מכה כדרך שמכין ומונין בב"ד, והג' מוציא אור מגופו ככבשן שהאור יוצא ממנו, הד' מביא עשבים מרים וחמוצים מן ההרים שאם גזל את חבירו, אומר לו דקדק בשינך לפי שאכלת גזל בשינך, הה' מכין את אביו ואת אמו ואומרים להם מפני מה לא הדרכתם את בניכם ללמוד תורה ומעשים טובים, כדי שיעשה מצות ומ"ט ויפריש ממעשים הרעים, מיד נותנים לו רשות להכות את אביו ואמו, ואם קרא ולא קיים מלקין אותו בפניהם, ע"כ פר' ה:

פירוש בשעת הדין אומר לו הקדוש ברוך הוא, טענה לחייבו בדינו ממש, והוא טורח גדול היה לי, שמא תאמר שלא עשית העבודה מפני שהוא טורח, כבר הקדמתיך בטורח זה אני, וזהו אמרו טורח גדול היה לי עליך, והנה כשהקדוש ברוך הוא בורא צדיק אינו טורח לפניו, אמנם כשבורא רשע מקטרגת מדת הדין ועושה לפנים משורת הדין, ועושה לאדם שני עניינים, הא' עסק בריאותו ולהציל אותו מכל המקטרגים כדפי', הב' אחרי היצירה לגמול לו חסד והיינו אומר משיצרתיך וגו'. והב' כשיצאת לאויר וכו', גמלתיך חסד, והזמנתי לך מזון, היה לך לעשות שניהם כנגד יצירה שיצרתיך, היה לך לעסוק בתורה שהעסק בתורה בונה עולמות כנזכר, וכנגד המזון שגמלתיך חסד היה לך לעשות גמילות חסדים, ומפני שדרך אלו לעשות אותם לשם איזה פנייה לזה אמר לפני, ירצה לשמי. ועוד לפני שאני גמלתיך ואתה לא גמלתני אם כן הרבה העזת פניך לפני. וטעם לשני עניינים אלו מפני שעל שניהם העולם עומד, תורה, עבודה, וגמילות חסדים, בטלה העבודה נשארו השנים והם סוד הת"ת, תורה והחסד כמשמעו להגביר ימין על שמאל לבטל הגבורה בין שתי מדות אלו:

אם יש בו דברים הללו פוטרין אותו מיד מן הדין, נראה שאפילו יהיה חוטא בדברים אחרים, וזה דוחק שיקח הקדוש ברוך הוא שוחד של מצות, וי"ל ש[מ]דין זה שהוא דין הקבר יכול להנצל, אמנם עדיין לפניו דין בשר רימה ותולעה שינקה עוונותיו על ידם, אמנם כשיש בו שנים אלו אין דין קבר שולט בו, ואפשר שמי שיש בו שנים אלו אין חטא בא על ידו. מוסרין אותו למלאכי חבלה כדי לגבות ממנו ג' עניינים א' ביטול תורה מצד הת"ת, הב' גמילות חסדים מצד החסד, הג' בשארי עוונות מצד הגבורה:

כנגד ה' חומשי תורה מפני שראשית מדון היא התורה, וכמו שהם ה' קדושות כך הם בהיפוך ה' חיצונים, ומהם אצולים ה' כחות אלו לדין והם נגדיים, כמו שהדיינים א' מכה מהגבורה וא' מונה שלא להוסיף מצד החסד, ואחר כך מצד הגוף האמצעי מוציא אור מגופו, ככבשן שהאור יוצא ממנו כך מהאדם בעצמו יוצא אור להתלהב בו, ופי' זה הראהו לאלהי הרמ"ק ז"ל בחלום, אמנם הלשון מורה שהמלאך מוציאו מגופו אל אדם ככבשן וכו'. הד' מביא עשבים וכו', נראה שאם לא גזל אינו עושה זה ואינו, אלא שעל ידי אותם הכאות גופו מתחלש וזה מחזיקו בהם כדי שיוכל לסבול כל ההכאות והשריפה, ואם גזל אומר לו דקדק, ונענש אגב אורחיה בזה, וזה מצד המדה האחרונה שעל נצח והוד שמצדה הם מרים וחמוצים, מרים מן הימין וחמוצים מצד שמאל או בהפך:

הה' מכין את אביו ואת אמו, היינו מצד היסוד שהולידהו, והיינו נגד ג' עליונות. ואומרים להם מפני מה לא הדרכתם וכו' שיעשה מצות ומעשים טובים, מצד הת"ת והמלכות, ויפריש ממעשיו הרעים, מסמאל ולילית החיצונים. מיד כותבים לו רשות מפני שהולידו בן זר א"כ הולידו אותו מן החוץ מותר לו להכותם, או ירצה כותבין הד' או ב"ד עליון אל החמישי רשות שיכה גם את אביו ואת אמו, עם היות שנפטרו זה כמה שנים ונחו מדינם, כותבין לו רשות שיכה אותם וידונם מחדש על רשעת הבן, וזה נראה לי עיקר. זהו כשלא הדריכוהו לא בתורה ולא במעשים טובים, אבל אם הדריכוהו בתורה ולא קיים לא יכו אותם אלא יכה את הבן בפניהם והם מצטערין בצערו זה. למדנו ממה שקדם שחיבוט הקבר בהכאות ואש ואכילת דברים מרים וחמוצים ג' מיני דינים, ההכאות כמספר לאוין, והאש כמו שהרתיח עצמו בעבירה, האכילה כנגד אכילת גזל ושאינו שלו וכיוצא, וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר ה (עריכה)

נהר ה - בדיני חיבוט הקבר דרך כלל:

הרי לך דיני חיבוט הקבר על פי הכתובים. הראשון, ותשליכני מצולה בלבב ימים, הרי מביאין לו כל מימות שבעולם ומשליכין אותו לתוך אותן הימים המרים המאוררים, והיינו ותשליכנו מצולה במצולה לא נאמר אלא מצולה, כח מכחות החיצונים שהם נקראים מצולות ים, וזהו מצולה אחת מהם מענשת האדם בקרירות מה שנתעצל ונתקרר מן המצות:

השני, ונהר יסובבני, וזה נחל גפרית הסובב אותו ויוצא אש ומשלהבת אותו, והנה ההוא ילהט סביבו ויסובבהו כנחש הכרוך כך יסובבהו וילהטהו מסביב האש ההוא, שאינו נתלה בעצים אלא יסובב גופו כנהר :

השלשי, כל משבריך וגליך עלי עברו, היינו המלאכים המכים אותו ושוברים גופו כנזכר ומנתחים אותו אברים אברים, והיינו משבריך וגליך הם שלשלאות של ברזל משולהבות באש, שבהם מכים אותו עד שהוא משתבר:

הרביעי, ואני אמרתי נגרשתי, חושך ואפילה מנוכח השורה עליו עד שיאפיל כאפילת מצרים, ואז אור העולם חשוך בעדו, ארץ עיפתה כמו אופל, שורה עליו:

החמישי, אפפוני מים עד נפש, משקין אותו מי אף וראש ולענה עד שמחזרין נשמתו אליו, כדי לסבול עונש צערו פעם אחר פעם והיינו עד נפש:

הששי, תהום יסובבני, היינו המות שטועם פעם אחר פעם, תהו"ם אותיות המו"ת, מת מצער המכות וחוזר וחי, וחוזר ומת בענין שתהום המות יסובבהו פעמים רבות:

השביעי, סוף חבוש לראשי, מפני שהרים ראשו לעבירה יבא מלאך חבלה הנקרא סוף, ודאי ויחבוש ראשו כנגד מה שהיה חובש ראשו ומיפה עצמו, וגבה ראשו והרים ראש העבירות:

השמיני, לקצבי הרים ירדתי, ומעמיקים קברו עד קצבי הרים, ומגביהין אותו ומשליכין אותו עולה ויורד, והיינו קצבי הרים תחתית הרים, הנופל בו [לשון] קצבי הרים שהוא מרום ונופל:

התשיעי, הארץ בריחיה, כדפירשו בתיקונים שממש הקבר דוחק כותליה זה עם זה והוא באמצע עד שנבזע הדם מבין צפורניו, ואלו השנים באמת חיבוט הקבר, חיבוט דמו, וגופו מתחבט בקרקע הקבר, ועוד נחבט בין שני קצוות כותליו כמכבש כך כובש כותל זה עם זה:

העשירי, שחת מלאה קוצים וברקנים, ומשליכין אותו לתוכו, והיינו ותעל משחת חיי שהוא שחת מלא קוצים, וכל נחשים ועקרבים נושכים אותו בקברו:

וכיון שנשלמו עשרה דינים אלו, ותעל משחת חיי וגו', והרוצה להנצל כתיב בהתעטף עלי רוחי וגו' כדפי' בתיקונים, והם ג"כ במספרם, צדקות ב', תוכחת ב', חסדים ב', אורחים ג', תפלה א', הם עשרה, לתיקונו. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר ו (עריכה)

נהר ו - בסוד חיבוט הקבר וסיבתו:

דע כי עונש צער חיבוט הקבר אינו בא אלא בשביל השמחה שהאדם שמח בזמן שאינו ראוי, ואין שמחה אלא בבשר ויין, וכל הימים המותרים בנפילת אפים אינם ימי שמחה ולכן אסור באכילת בשר ושתיית יין, וזה רמוז בפסוק חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, ר"ל השמחה שאתם שמחים בימים האסורים בשמחה והיינו המועדים שלכם שנאה נפשי. אמנם כל הימים האסורים בנפילת אפים נקראים ימי שמחה ומותר לשמוח בהם ולאכול בהם בשר ולשתות בהם יין, ובזמן הגלות שבית המקדש בחורבנו אין שמחה למעלה לא היה ראוי לשמוח למטה, כי דיו לעבד להיות כרבו. אמנם על ידי אכילת ביצה קודם כל דבר זכר לחורבן, יהיה מותר לו באכילת בשר ולשתות יין בימים האסורים בנפילת אפים בלבד. והימים האסורים בנפילת אפים נחלקים לג' חלקים, יש מהם שיש לו רשות לאכול בשר ולשתות יין אבל אינה מצוה ולא חובה, ויש מהם ימים שהוא מצוה לאכול בהם בשר ולשתות יין, ויש מהם ימים שמלבד שמצוה לאכול בשר ולשתות יין הם חובה עליו, והם יום שבועות, וערב יום כפורים, ויום פורים, אלו הג' הם חובה גמורה מוטל על האדם לשמוח בהם באכילת בשר ובשתיית יין, ולשמוח בהם יותר מדאי ולהרבות בהם בשר ויין. ושאר ימות השנה כל יום שיש בו מוסף מצוה עליו לשמוח בהם בבשר ויין, וכל יום שאין בו מוסף אין מצוה עליו לשמוח בהם בבשר ויין רק רשות:

ודע כי ימות השנה נחלקים לשני חלקים, יש מהם ימי עצבות, ויש מהם ימי שמחה, הימים ששולטים בהם סטרא דשמאלא עולם סמא"ל נקרא ימי עצבות ומותרים בנפילת אפים, והימים שאין שולטים סטרא דשמאלא אלא סטרא דימינא ר"ל עולם היצירה, נקראים ימי שמחה ואסורים בנפילת אפים, ובזמן החורבן אסורים בשמחה בבשר ויין אם לא על ידי אכילת ביצה קודם אכילת בשר ויין זכר לחורבן, כאמור אם אשכחך ירושלים וגו'. אמנם בימים המותרים בנפילת אפים אפילו על ידי אכילת ביצה זכר לחורבן אסורים באכילות בשר ובשתיית יין, ואם לקח בשר ויין לשם שבת או שהם מותר של שבת מותרים, ואם לא לקחם לשם שבת או לא היה מותר של שבת ואכלם בימים המותרים בנפילת אפים נענש עליהם בחיבוט הקבר, עד כאן לשונו מסכ"י:

אמנם האלהי הר"יא ז"ל כתב שסיבת חיבוט הקבר הוא, דע כי כל הנשמות כולם היו כלולות באדם הראשון קודם שחטא כמו שביארנו במקום אחר, וכאשר חטא נשרו ממנו ונפלו אל הקליפות וזהו סוד נשירת אבריו שאמרו רבותינו ז"ל, והנה אין כל הנשמות שוות כי אין הפגמים שווים, כי האברים אשר נמצאו יותר באותו החטא שחטא אדם הראשון הם נפלו יותר אל תוך הקליפות, מן הנשמות אחרות שלא היתה ידם במעל כ"כ, כי יש נשמה שרצתה באותו החטא יותר מן האחרת, וכפי בחינתם נפלו אל הקליפות, נמצא כי אין נשמה שאין לה בחינת קליפה א' המיוחסת כפי מדריגתו ומדריגת חטאו בחטא אדם הראשון, וזו הקליפה מלבשתו ומלפפתו תמיד כל ימיו ונעשית לו לבוש, וזהו סוד כי עונותיכם היו מבדילים וגו', כי הם מלבישין את הנשמה מכל צדדיה ואין הארה העליונה יכולה לימשך בה, וזהו סוד הזוהמא שהמשיך הנחש על חוה ועל אדם ועל זרעו אחריו ואין מי שיצול ממנה, אמנם אינם שוים בה כנזכר, אמנם אין מי שלא היה בו קצת אחיזה אפילו אותם הד' שלא נמצא בהם שום חטא, ואם כל זה מתו בעטיו של נחש כנזכר, והענין כי אותו הזוהמא והקליפה שנדבקה בו אי אפשר להסירה מן האדם רק אחר המות, שע"י קבורה שמתנער הבשר בעפר נפרדת ממנו, אפילו היה צדיק גמור עכ"ז ימות בעטיו של נחש כדי להפריד אותה הקליפה שנדבקה בו מזוהמת הנחש בימי אדם כנזכר:

ודע כי כל קליפה וקליפה יש לה שם בפני עצמה המורה כל בחינה ובחינה, כמו שבקדושה כתוב אשר שם שמות בארץ, כי גם את זה לעומת זה עשה אלהים, ולזה כל אחד מישראל מלבד השם שיש לו שקורין לו אביו ואמו שהוא נרשם למעלה בכסא הכבוד, כי הדבר אינו במקרה כי האל ית' מזמין אותו השם בפי אביו ואמו, ולכן ר' מאיר בדיק בשמא, ואותו השם הוא שם נשמת האדם בקדושה, ומלבד זה השם יש לו שם אחר אל אותו הקליפה הדבוקה עמו כנזכר, וזהו סוד יצר הרע שבאדם, כי הוא סוד אותה הקליפה הנמשכת מזוהמת הנחש הדבוקה בנשמתו:

וענין חיבוט הקבר עניינו לתקן כל זה, כי אחרי מיתת האדם ונקבר בארץ, אז תיכף ומיד באים ארבעה מלאכים והם משפילים קרקע הקבר ומעמיקים אותו בארץ כגובה קומת האדם כנזכר במדרש, ומחזירים באדם נשמתו כדרך שהיה בחיים כי אותה הקליפה היא קשורה עם הנשמה ועם הגוף, ולזה מחברים אותם יחד ואז אוחזים אותם המלאכים באותו האדם כל א' מן הקצה שלו, ומנערים אותו וחובטים אותו במקלות של ברזל כמו שמנער אדם את כסותו וחובטו להסר ממנו העפר הדבק בו עד שנעקרת ממנו אותה הקליפה לגמרי. והנה הצדיקים אשר זכו ועשו מצות וסבלו יסורים ועסקו בתורה המתשת כחו של אדם בענין כשיבא זמן חיבוט הקבר אין צריך לו רק דבר מועט להפרידה, כי אי אפשר להפרידה לגמרי בחיים, ולזה אין איש ניצול מחיבוט הקבר, אמנם אין כולם שווים בו כי כפי חוזק קישורה ודבקותה באדם יהיה תוקף החיבוט כל אחד לפי מדריגתו:

אמנם מי שנקבר ביום ו' אחרי ה' שעות ביום אין רואה חיבוט הקבר, כי קדושת שבת מפרידה ממנו בלתי צער, וכן האדם בהיותו בחיים אם יכול לידע שם אותו קליפה ואיך הוא תיקונה, היה יוכל לתקן אותם המלבושים ואז היא נפרדת ממנו אפילו בחיים ולא יצטרך לחיבוט הקבר באופן שהכל תלוי בידיעת שם הקליפה, ולזה הרשעים שלא נשתדלו בחיים להפרידה מהם לזה יכבד עליהם הצער, ועל שם אותו הקליפה שואלים אותם אינם יודעים אותו, וזה שאמרו רבותינו ז"ל הרשעים אינם יודעים שמם בגיהנם ומכים אותם להגיד שמם ואינם יודעים וגו' וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר ז (עריכה)

נהר ז - בדין גיהנם:

גרסינן בברייתא דמעשה בראשית וז"ל, למעלה מן יבשה תהום, ולמעלה מן תהום תהו, למעלה מן תהו בהו, למעלה מן בהו ים, למעלה מן ים מים, למעלה מן מים ארקא, ועל ארקא שאול, ואבדון, ובאר שחת, וטיט היון, ושערי מות, ושערי צלמות, וגיהנם, ורשעים בהם, ומלאכי חבלה ממונים עליהם, ושם חושך עוביה כחומה של עיר, ודיניהם של רשעים מתוקנים, שם קשה ומרה, שנאמר ורשעים בחושך ידמו. מדור העליון שאול, גבהו מהלך ג' מאות שנה ורחבו מהלך ג' מאות שנה ועוביו מהלך ג' מאות שנה. מדור השני אבדון , גובהו מהלך ג' מאות שנה ורחבו מהלך ג' מאות שנה ועוביו מהלך ג' מאות שנה. מדור השלישי באר שחת, גובהו מהלך ג' מאות שנה ורחבו מהלך ג' מאות שנה ועוביו מהלך ג' מאות שנה. מדור הרביעי טיט היון, גובהו מהלך ג' מאות שנה ורחבו מהלך ג' מאות שנה ועוביו מהלך ג' מאות שנה. מדור החמשי שערי מות, גובהו מהלך ג' מאות שנה ורחבו מהלך ג' מאות שנה ועוביו מהלך ג' מאות שנה. מדור הששי שערי צלמות, גובהו מהלך ג' מאות שנה ורחבו מהלך ג' מאות שנה ועוביו ג' מאות שנה. מדור הז' גיהנם, גבהו מהלך ג' מאות שנה ורחבו מהלך ג' מאות שנה ועוביו מהלך ג' מאות שנה, נמצא הילכו של גיהנם ששת אלפים וג' מאות שנה והאש של גיהנם וגו':

והנה המעיין כאשר יראה דברי הברייתא הזאת יתמה איך אפשר זה כלל, שהרי אם נאמר שהעולם כדוריי, וכולו ת"ק שנה איך בבטן מדת ת"ק יסבול מציאות שיש בו ז' מדורין גובה כל אחד ג' מאות, שכללם אלפים ומאה דהיינו כמה פעמים כמוהו, וזה תמיה גדולה. ואם נאמר שהעולם ככיפה, והכיפה התחתונה הזאת מדתה כך גם זה לא יסבלהו שכל, שהרי מדת כל כיפות הרקיעים יחד גם הם על הארץ, ולפי הדעת הזה יהיה הכפה הזאת כולה יוצאת מתחת רוב כיפות הרקיעים, שהרי הכפה הזאת מצד עצמה יותר ממדת כיפות הרקיע הראשון שמדתו חמש מאות שנה הארץ, וחמש מאות שני אוירין, הם אלף ות"ק, אם לא שנאמר שכל ארץ וארץ מתפשטת לצדדים עד כנגד הרקיע, ובזה יתיישב הענין קצת כאשר ציירנו לך בענין הקורא נהר ד':

אמנם יש עוד לדקדק דקאמר גובה ורוחב ועובי, בשלמא גובה יתיישב או עובי מפני שהעובי יקרא גובה או רוחב בעצמו, אמנם שיהיה בו רוחב ענין א' וגובה ענין אחר ועובי ענין אחר איך אפשר שיתיישב, ובלי ספק המדורין האלו הם זה למעלה מזה לכך אמר העליון ולא אמר הראשון מפני שהוא עליון ושני למטה ממנו וגו' ושביעי למטה מכולם, ואי אפשר לצייר שיהיו כיפין זה בתוך זה שאם כן יהיה זה גדולה מזו, שהיאך אפשר כיפה על כיפה במדה שוה בהכרח העליונה גדולה מן התחתונה, שכך דרך העיגולים כשאתה מצייר זה בתוך זה אפילו שיהיו כיפין זה על זה, לכך הם בהכרח מרובעים זה למטה מזה ז' מדריגות ז' מדורין, ולפי זה יהיה ציורו כזה:

ועתה שמע אל דברי ואעירך בקושיא חזקה, וכי יצוייר שגיהנם עם היות שהוא למטה לארץ בגשמיים יהיה גשמי במציאת הגשם, וזה דוחק גדול, והלא מדורין אלו בתוכן מלאכי חבלה הם רוחניים בלי ספק. אם כן נראה לומר שזה הגיהנם דומה ממש כעין רוחניות גן עדן ארציי, שהוא ארציי ואינו ממש בגשם, שהרי פירשו רבותינו ז"ל בענין גן עדן ואמרו בתענית פרק קמא תנו רבנן ארץ מצרים היא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, והיא אחד מששים בכוש, וכוש אחד מששים מעולם, ועולם אחד מששים בגן, וגן אחד לששים לעדן, ועדן אחד מששים לגיהנם, נמצא כל העולם כלו ככסוי קדרה לגהינם, וגיהנם אין לו שיעור. ויש אומרים עדן אין לו שיעור ע"כ. הרי בפירוש שכמו שהוא מציאות גן עדן עניינו בגשמי והוא רוחני דק, והוא בעולם ואין העולם כדאי לו, אלא מחמת רוחניותו המעט מכיל את המרובה, כדרך שהמקדש סובל את המרכבה, כך גיהנם בארקא, ומדתה כמדת הראוי לה כפי התפשטות הארצות זו למטה מזו, אמנם רוחניותו סובל המדה הזאת והנפשות הנכנסות בו מוצאת השיעור והמדה הזאת, כדרך שהצדקים מוצאים בג"ע השעור והמדה ההיא:

ואמר ששיעור ז' מדורין שיש בו לכולם מדה וקצבה אחת, דהיינו מרובע ארכו כרחבו, ועוביו הוא המתייחס עם הרוחב דהיינו אורך וגובה דשניהם, בענין שהוא מרובע על כל פאותיו מדת ג' מאות על ג' מאות על רום ג' מאות. נמצא הלוכו של גיהנם ו' אלפים וש' מספר זה הורה שפירוש הברייתא הוא שהמדורין כולם שוים. ומה שאמר ראשונה גובהו מהלך ש' שנה ורחבו מהלך ש' שנה ועוביו מהלך ש' שנה, ואח"כ השני כמוהו, נמצא כל ג' תשע מאות הם, שבעה פעמים תשע מאות הם ששת אלפים שלש מאות. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר ח (עריכה)

נהר ח:

גרסינן התם, והאש של גיהנם חזק הוא א' מששים מן האש שבשערי צלמות, והאש שבשערי צלמות חזק הוא א' מס' מן האש שבשערי מות והאש שבשערי מות חזק הוא א' מס' מן האש שבטיט היון, והאש שבטיט היון חזק מן האש שבבאר שחת, והאש שבבאר שחת חזק הוא א' מס' מן האש שבאבדון, והאש שבאבדון חזק הוא א' מס' מן האש שבשאול, והשאול חציה אש וחציה ברד, והרשעים שבתוכו כשהם יוצאים מן האש לוחץ אותם ברד, וכשיוצאין מן הברד לוחץ אותן ודולקן האש, ומלאכי חבלה שממונים עליהם משמרין את נשמותן בגופן, שנאמר כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה וגו', עכ"ל:

הענין כל זמן שהוא מעמיק מגדיל אשו מפני שהם מדריגות מתחזקות זו מזו, ושריית אותם הכחות הם בארקא, ואין ספק שיש בארקא מקום פנוי קצת לדירת הבריות שיש בה. אמנם הברייתא הזאת נראה דלא סבירא לה שיש בני אדם בשום ארץ כי אם בתבל לבד כדמסיק, ור' שמעון בר יוחאי סבירא ליה שיש בני אדם בכל הארצות האלו בזולת הרשעים הנידונים בגיהנם ומלאכיו, אלא שיש ממש שוכנים בארצות כדרך ששוכנים בארץ הזאת:

והנה לכולהו פירושי ענין האש הזה אינו בעל מקום אלא הוא רוחני קצת דר בגשמי, כדרך שהוא גן עדן למעלה בארץ רוחני דר בגשמי. וענין שבעה מדורין שבו הוא כנגד ז' מדריגות הטומאה, וכל מדריגה ומדריגה רוגזה חזקה משל חבירתה בששים פעמים, מפני שמדת הששה הוא מדת החול שממנה מתפשט מדת גיהנם, ולזה יהיה סוד מהלכו בעוביו וגובהו וארכו ג' מאות, מפני שהוא נמשך מסוד הנקודה שהיא נחלקת בשלשה על שלשה שהם תשעה שיעור ומדה עליונה, וזה דומה לסוד עליון שנעשה גם את זה לעומת זה. אמנם למעלה בקודש יש נקודה אמצעית המשלמת עשרה וכאן חסר, שאינה אלא רחמים, ואין מדה זו בגיהנם והוא ז' מדורין נגד ז' מדריגות קדושות, גם את זה לעומת זה, ואלו הם ז' מדריגות חיצוניות, וכל א' מחזקת ששים פעמים בחבירו, נמצאו הנהגת מדותיו בתשעה, בשבעה, בששים , בשלש, הכל רמז עליון וצורך גבוה לתקון ההויות העליונות הם הנפשות לטהרם מזוהמתן, והם כלי זעמו של הקדוש ברוך הוא וזעום י"י יפול בם:

והנה הגוף נידון בקבר בדין קבר כאשר נתבאר לעיל, אמנם הנפש היא הנידונית בדין גיהנם ארציי, וכן הרוח יש לו גיהנם, ודע שנפש האדם ממש הוא כעין שד, וכמו שיש לשדים מבוא לארצות האלו כן היא הנפש הנידונית, מכניסין אותה לארקא מקום גהינם וטורדין אותה ממקום למקום, והרוח הוא רוחני יותר ויש לו גיהנם לעצמו דהיינו סוד הרוחניות הזה הנזכר שהוא בארקא. ובזה יתיישב לך מה שתמצא בכמה עובדין, שפגעו בנפשות הנידונית, וכדאיתא במדרש הנעלם בפרשת אחרי מות מענין הקצב אביו של ר' שמעון הפקולי שהיה מלקט קוצים כדי לשרוף עצמו, וענין זה נראה שהוא דין הנפש המתגלמת לעין הרואה ודינה דינים גשמיים, והכי איתא נמי בספר חסידים מעשה באחד שראה במדבר לאור הלבנה וכו' בגיהנם הארציי הגשמי אש שתחת הארץ, ויש לו פיות גשמיות ושערים גשמיים בארץ הזאת כדפירשו רבותינו ז"ל. אמנם יש ארץ עד היום ששער גיהנם פתוחה אליו, וקולם כים יהמה, ועשנו כעשן הכבשן, ומשעה לשעה תדשן דשנו למרחוק, ומתרחקים משם בני אדם וזהו מקום גיהנם הגשמי, אמנם יש רוחני, הגשמי הזה לנפש, והרוחני הנז' לרוח, ויש עליון לנשמה, והכל במספר ובמפקד לצורך האדם הזה. וקשר הארצות עם העולמות העליונים וארקא זאת נקשרת עם החיצונים, והיינו סוד גיהנם משתלשל ממדריגה אל מדריגה, למעלה סוד החיצונים בדקות ונקשרות המדריגות עד שמגיעות ממציאות אל מציאות אל הארצות האלו, כאשר נבאר בס"ד וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר ט (עריכה)

נהר ט:

גרסינן התם ז' גהינם ברא הקדוש ברוך הוא, וכל גיהנם יש בו ז' מדורין, וכל מדור ומדור יש בו ז' נהר ות של אש, וז' נהר ות של ברד, וכל אחד ואחד רחבו אלף אמה ועמקו אלף אמה וארכו ג' מאות אמה, וכל אחד ואחד מושכין ויוצאין זה אחר זה, וכל רשע ורשע עוברין בהם ונשרפים במקומם, ומ' אלף מלאכי חבלה ממונים עליהם, וחוזרים ומחיין אותם ומעמידין אותם על רגליהם, ומודיעין להם כל מעשיהם שהם רעים וכל מעשיהם ודרכיהן שהם מקולקלים, ואמרים להם אף עכשיו עברו לפנינו בנהר י אש ובנהר י ברד בנהר י הלפידים בנהר י השלג על שעברתם על דברי תורה ומצות שניתן לכם בסיני, ואתם לא יראתם מן האש של גיהנם, ומן דינה של אבדון, בואו ותנו חשבון על מעשיכם. ולא עוד אלא שבכל מדור יש בו שבעה אלפים חורים וכל חור וחור יש בו שבעה אלפים סדקים, וכל סדק וסדק יש בו שבע אלפים עקרבים, וכל עקרב ועקרב יש בו ש' חוליות, וכל חוליא וחוליא יש בה ז' אלפים כדי מרה תלוין, ומושכין ויוצאין ממנו ז' נהר ות של סם המות, ואדם הנוגע בו מיד נבקע, וכל אבר ואבר שבו מיד נופל מתוך גופו, וכריסו נבקעת ונופלת על פניו, ויהיו מלאכי חבלה עומדין ונוטלין כל אבר ומחיין אותם ומעמידין אותם על רגליהם ונפרעין מהם וכו' עכ"ל:

פי' שבע גיהנם, הם ז' מדורין הנ"ל. וכל גיהנם יש בו שבעה מדורין, הם פרטיים במדור, ונודע שהאדם חוטא בז' מדריגות יצר הרע כאשר נתבאר בזוהר, לכך הם ז' מיני גיהנם ובאותו יצר הרע עצמו. בכל א' מהשבעה יש [בו] שבעה בחינות שהאדם נטמא בו, לכך יש בכל גיהנם שבעה מדורין שכפי מה שנמשך אחר יצר הרע כך יכנוס לאותו מדור, וכפי מה שהמדור מוצא באדם זוהמת יצר הרע כך שולט בו, לפיכך נכנס במדור המתייחס לחלק יצר הרע שנמשך אחריו, ועל זה הדרך יש יצר הרע של זריזות לטומאה בעבירה, ולזה הם נהר ות אש כנגד חומה של העבירה. ויש יצר הרע של עצלות שהאדם מתעצל מן הטובה והמצוה, ולזה הם נהר ות ברד נגד מה שמתקרר מן המצות שהם חובה לאדם. ועוד יש בחינות רבות מאד בענין זה מפני שבני אדם חלוקים במדותם לכך דינם חלוקים לכמה בחינות. חורים רבים וסדקים ועקרבים הכל מז' לז' מפני שהיצר הרע יסודו מז' מדריגות, ובני אדם חוטאים בו מכמה בחינות ומתפתים אחריו מז' לז' לכך נפרעים ממנו, ולזה כל עקרב ועקרב ממונה על מעשהו, ולזה כשהרשע נכנס וגזר דינו ביד מלאכי חבלה, מוליכין אותו מיד אל החור הצריך ואל הסדק הצריך ואל העקרב הצריך. ולפעמים שחטא פעמים הרבה ממיתין אותו ומחיין אותו וחוזרין וממיתין אותו כדי שיטעום העונש כשיעור הפעמים שטעם העבירה. ולפעמים שעבר על עבירות רבות, מוליכין אותו מחור לחור או מסדק אל סדק או מעקרב אל עקרב כפי שינוי החטא, והכל במפקד במספר ממעלה, והכל צריך ואין דבר לבטלה, והכל לטהרתו של אדם ולטובתו, שאין לך מזוהם נכנס לבית המלך אלא אחר כלות ימי מצורו אחרי טהרתו, וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר י (עריכה)

נהר י - לבאר סוד גיהנם ויצר הרע:

הענין הוא שכר עבירה עבירה עצמה, כיצד יצר הרע הוא גיהנם דאיהו ממונה על גיהנם, והענין כי יצר הרע יש בו כחות רבות לפתות על ג"ע וכח לפתות על ע"ז, וכל כחות אלו הם בו, וכח זה אינו כזה, וכן יש בו אוצרות אש זה משונה משל זה כנ"ל להעניש במספר כחותיו, כי אותם הכחות שבו, הם הם המפתים הם הם המענישים הם הם גיהנם שהכל א', ולזה כאשר יתפתה האדם אחר יצר הרע הרי הגביר כח גיהנם ונכנס בקליפות להתענש על ידם, וכל אותם הכחות דבוקים בו בהיותו חוטא בהם, ודבקות אותם הקליפות עמו הוא רושם חטאו באבר ההוא שבו חטא, והוא מכריז עליו פלוני חטא בי, ולפי זה הם שס"ה כחות בגיהנם להעניש והם שס"ה רישומים לרשם החוטא כנזכר, והיינו סוד אומרו בפ' ויצא, שנראה לאדם כאשה יפה והיינו לפתותו, ועולה ומסטין היינו הרושם המכריז, ויורד ונוטל נשמה ומעניש בגיהנם כנזכר. וענין הרושם והכרוז הוא אומרו חקוקים על עצמותיו, אחר שכלה את הבשר ונשאר רשום עד קבלת עונשו:

ובענין החטא והפגם בעשייתו כן ממש תיקונו בתשובתו והוא טהרה היותר נכונה שבכל טהרת העונות, ומיני הטהרות הם ג', א' תשובה ויסורין וכיוצא, הב' מיתה וגיהנם, הג' גלגול, וכל א' קשה מחבירו, והיותר טובה מכולם היא התשובה שממש כמו שהגבירו במעשיו כן מבטל כחו במעשיו מדה כנגד מדה וממש מכבה האש הנבער בעבירותיו. ויש עון גורם פגם בנפש ונתקן בגיהנם. ויש עון פוגם בספירות ונתקן בגלגול. ויש צריך תיקון בגילגול ובגיהנם. אמנם התשובה מוחק הכל ומתקן הכל:

וסוד אש גיהנם, הוא כי החיות שהם מיכא"ל גברי"אל אורי"אל רפא"ל, וכל חיילי הקדושה שתחת ממשלתן הם יונקים הדין ואש הגבורה מלמעלה, וקיומם באש שהם מן האש, ומזונם אש, ומתמציתם דהיינו השמרים הדין הנשפע לחיצונים נעשה נהר דינור, שהם כחות הדין משתלשלים אלו מאלו עד יתקרב אל הסתר פנים מקום שאינם קדושים, שאין אור הקדושה שופע עליהם, ואלו הם יצר הרע וגיהנם, והצדיקים טובלים בנהר דינור ולא בעומקו בסוד שאול ותחתיות וכיוצא, אלא בסוד כניסתם לקודש עוברים דרך שם לטבילה הנזכר, ואינם מצטערים אלא כשיעור הנאתם מן הגשמי, והיינו אומר גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע וגו', אמנם הרשעים מפני דבקותם ברשע ועול וחמס אין בנפשם אחר כלותם שם כח אפילו להתגלגל שהיא מתבטלת שם מכל וכל, והיינו אומר שהיא נעשית אפר, וזה אם לא עשה תשובה בעה"ז, אמנם אם עשה תשובה דרך אחרת לו, והוא כי ממש האש הזה השורף הנפש בגיהנם כנזכר, הוא ממש היה יורד ושורף אברי הקרבן הנתנים ע"ג המזבח, תמורת החוטא ויצר הרע שהגביר בעבירה, ואש גיהנם שהלהיב בעבירה היה נשרף שם ומתבטל באש גבוה, ושם יתבטל הקטיגור שברא והמשחית שיצר בעוונו המזומן לו בגיהנם לשרפו על העבירה ההיא, שם היה נשרף ומתבטל שם בסוד תשובתו ושריפת אברי חטאתו או אשמו. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר יא (עריכה)

נהר יא - בסוד גיהנם והגלות:

הענין כי העון גורם פגם בנשמה כנזכר, והפגם הוא שימשך מהקליפה אליה רוח טומאה והיא נטמאת ונפגמת ברוח הטומאה ההוא, ובהחזיר הנשמה לתוך אשו של גיהנם מקור רוח הטומאה הנשפע עליו כל דבר חוזר אל שרשו, אשו של גיהנם מעכל רוח הטומאה ההוא ומחזירו אליו ונפרד מהנשמה, ונשארת הנשמה טהורה ונקייה לחזור אל שרשה שממנה חוצבה, והיינו העופרת החוזר אל יסוד העפר הטמא שמשם שורשו. וכן הענין בגלות ישראל כי כמו שהם נמשכו אחרי הקליפות ונטמאו בעולם הזה, כן הקדוש ברוך הוא מגלה אותם לטהרם בכור הגלות, שעל ידי הגלות כללות האומה נטהרת ונצטרפת בסוד הגלות, והטומאה הנדבקת בהם בעון חילול התורה בא"י, מתעכל ומתבטל מעט מעט,ובעת הגאולה יתבררו ויתלבנו בענין שיצאו טהורים ככסף הצרוף. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר יב (עריכה)

נהר יב - בביאור סוד הגלות:

הענין אחר שהדרך להשגת תכלית האדם בבריאתו, הוא בהיות חומרו וכל כחותיו נשמעים אל השכל ולעבוד עבודתו ולא ימרה פיו, כי בזה הדרך יושג השלימות והתכלית, הנה נתחייב כי זאת התכונה נקנית לעם הישראלי בכללו בהיותם בגלות, וזה שהגלות הוא מחליש החומר באופן היותר שלם שבפנים, והענין שקיום החומר ר"ל תגבורת כחותיו, הוא בהמציא לאדם הדברים המחזיקים הנפש החיונית, כגון הכבוד והשררה והנצחון כי בזה תתחזק ותתגבר הרוח החיוני וכחותיו, והנה הגלות מקנה הפך הדברים האלו כי הוא מקנה לישראל הקלון והבוז תחת הכבוד ובזה תחלש הרוח החיוני, וגם כן הדברים המחזיקים הנפש הצומחת הם בהיות לאדם זרע דגן תירוש ויצהר לרוב, והנה בגלות ישראל בערום ובחוסר כל, וזהו כוונת אמרו יתברך תחת אשר לא עבדת את י"י אלהיך בשמחה ובטוב לב וגו' ועבדת את אויבך וגו' ירצה מה שאמרנו, והענין שישראל סיבת חטאם הוא בהמצא להם המחזיקים הנפש החיונית והם השמחה וטוב לבב שהשמחה היא המפרה והמרבה הנפש החיונית והיא נמשכת מן הכבוד והניצוח, וגם כן היה להם הדברים המחזיקים הנפש הצומחת והוא אמרו ומרוב כל, ובזה טעו אחר החומר ולא עבדו את י"י, וביאר כי בגלות יהיה להם הפך זה מדה כנגד מדה, כי יהיה להם הדברים המחלשים הנפש הצומחת והיינו אומרו ועבדת את אויביך וגו' ברעב ובצמא וגו', וג"כ המחלישים הנפש החיונית והוא ההכנעה והשפלות והיינו אומרו ונתן עול ברזל וגו', וזה מה שארז"ל יאה עניותא לישראל כוורדא סומקא לסוסיא חיוורא וכו', והכוונה מה שאמרנו כי בגלות יחלשו כחות החומר ויגבר השכל. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר יג (עריכה)

נהר יג - לבאר טעם לעונש הנשמה והרוח:

אין ספק שהנשמה אינה חוטאת מצד עצמה אלא מצד הגוף, אם כן היאך יחמירו על הרוח יותר ממה שהחמירו על הגוף, שתהיה נטרדת על עונשה ממקום מנוחתה כנזכר בזוהר תרומה, והיה ראוי כיון שהגוף שבת וינפש מעונשו שגם הרוח תשוב אל אלהים אשר נתנה, והטעם נאמר שהאש גיהנם אינו שורף ולא מתלהב מצד עצמו, אלא כפי מה שהלהיב האדם עצמו ביצר הרע ברבוי או במעט, אמנם יתעכב האש הזה כל זמן שסיבתו קיים דהיינו הגוף הנלהב באש יצר הרע לעבירה, אבל אחר שהבשר כלה אין כח בגיהנם להלהיב, שהרי מה שהשפיע הבשר הזה כבר כלה כיון שכלה הבשר. והענין שכל מין נתפס במינו, והאדם מורכב מב' מינים האחד הוא אלהי קדוש דהיינו רוח אלהים אשר בקרבו, והמין השני הוא טמא מטונף והוא החומר שבו הוא משכן הנחש, ואין הנחש נכנס אל הרוח אלא מפאת הגוף ושם מטעהו לרדוף אחר הגשמיות, ודרך שהנחש תופס בו להחטיאו הוא הדרך ממש שתופס בו להענישו, וכל זמן שהבשר הזה קיים יש מבוא אל השטן כאן ונכנס אל הרוח דרך הבשר, כלה הבשר אינו שולט בו עוד שאין לו דרך לבא שם, ולזה אחר שכלה הבשר נשאר עתה הרוח אל גזירת מעשיו, אם יעניש אם יכנס אם ידחה:

והנה השכר יחלק עתה לג' חלקים, יש צדיק שמעשיו טובים ונענש על מיעוט עוניו, וסבל, עונשו ונשמתו בג"ע של מטה, והגיע עונת הנשמה לעלות והרוח יוצא מגיהנם נקי וטהור אחרי הכבס אותו, ומיד צדיקים יוצאים לקראתו אותם שהם בני גילו, ומקבלים רוחו אל ג"ע תחתון בכמה מיני שמחות, וכן מקבלים נשמתו כשהיא עתה עולה מג"ע של מטה לג"ע של מעלה, ועדיין טובלת היא בעליותה בנהר דינור מחלאת הגוף. ויש צדיק שבזולת עונש גיהנם, מענישין אותו שידחה מג"ע כך ימים או כך שעות. ויש רשע שנתחייב כלייה ואין לו טובה אלא שרוחו נשרף ונעשה אפר תחת כפות רגלי הצדיקים, והכוונה שאין זוכה אל מדרגות הקדושה אלא למדריגת אפר שאינו עושה פירות, דהיינו הקליפה דקה תחת כפות רגלי ודאי שהיא קליפה חיצונה ושם נקשרת ואינה נקשרת, ואפילו במדריגת אפר יש בחינות וזה אל הרוח, כי הנפש היא נכרתת מכל וכל. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר יד (עריכה)

נהר יד - לבאר סוד הכרת והגלגול וסוד גיהנם:

הענין כי כל העניינים הנמשכים מן הספירות העליונות, כולם מושרשות בספירות לא במציאותם למטה אלא בבחינת רוחניותם ודקותם למעלה, ולזה כל זיווג וזיווג כאשר יעורר אור הספירות להוליד הנשמות הנה מציאותם מושרש בספירות העליונות, בחכמה הם במחשבה ר"ל הויות מחשביות רוחניות, ובבינה הם במעשה כי משם סוד אצילות הנשמה להתפשט למטה, תתפשט עד סוד זכר ונקבה כמבואר במקום אחר. ועתה כאשר הנשמה תתנהג בהנהגה רעה דהיינו שתדבק בחיצונים ותטמא עצמה, מיד הספירות העליונות נפגמות, מפני שכאשר הנשמה תדבק ברע ישלוט הרע שנדבק בה וישתרש בתוכיות העליון, ויעורר שם סוד חושך ופגם וסילוק אור החיים משם, והרי הספירה פגומה בחושך זה ושחרות זה, שהוא סילוק ההשגחה העליונה וחיי הספירות אור המתלבש בהם, וכיון שנחשך שם מיד הדינים שם, וכיון שהדינים שם מיד החיצונים שם, שכל אחיזתם אינה אלא בגבורות, וזה הפגם הנזכר תמיד בכל מקום, וכל זמן שהנשמה נפגמת שאינו זוכה אל הקודש דהיינו שתהיה נבדלת מן החיצונים ונכנסת אל הקודש, הפגם הזה בספירות:

לכן היתה העצה העליונה לתקן הענין הזה, על ידי השפיע הדינים ההם על האדם ואלו הדינים יושפעו על האדם בגיהנם ויהיה נידון, לא מפני זה יתוקן פגם הספירות מכל וכל, מפני שהפגם לא יתוקן אלא על ידי שתתלבש הנשמה בגוף ושם יאכל פרי מעשיו והדינים ההם, והוא מעכל ומתקן הספירות על ידי ב' ענינים, הא' ע"י הדינים הנשפעים עליו בעוני, בקצרות שנים, במיעוט בנים, עד ירצה עוונו והוא מתנהג בחסידות, ומתוך שלא קיים התורה מעושר מקיימו מעוני, ובזה ירצה הספירות העליונות ויתוקנם, ולזה יהיה סוד טורח הגלגולים, מפני שהוא נוגע בכבוד גבוה, ותיקון עליון זה דרך כלל למציאות הפגם:

אמנם דרך פרט הספירות הנפגמות ממש תתגלגל עם הנשמה לפי מה שיהיה בחינת אדם בנשמתו, אם הוא מן הבינה או מן החכמה, ויתגלגל גילגול ראשון בחסד או שני בגבורה או שלישי בת"ת, כך ממש תתפשט ותתגלגל החכמה או הבינה אל הספירות האלו להשפיע שם סוד הפגם ההוא ולתקן המעוות לבסם המר, וימשך גלגול הספירות בספירות כדי לתקן להשפיע סוד הפגם ההוא והדינים בספירה ההיא, כדי שתהיה נתקנת הפגם ההוא בספירה האחרת, המשל בזה היה גלגולו בחסד ופגם שם ונתגלגל בגבורה, והנה החסד ירד אל הגבורה משם תתגלגל וישפיע הפגם אשר בה עד יתוקן עניינה שם, זה כלל מציאות הגלגול וטעמו כנזכר בתיקונים. והמפתח לכל כי כפי שיעור מקום חציבת הנשמה ואצילותה מן הספירות העליונות, כך שיעור הפגם שפוגם, מפני שהפגם תלוי בהשרשת הנשמה שם כנזכר. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר טו (עריכה)

נהר טו - לבאר מהות כרת הנפש:

הנה הנפש שאינה נכרתת היא כאילן הנטוע בארץ רוה שואבת לחות והוא רענן, והיינו דכתיב שתולים בבית י"י, והנכרתת אינה שואבת חיים מן החיים העליונים אלא היא חיה מכח השפע הנחלק לחוץ, מקום בחינת עמידתה, ושם היא נשפעת כח מזון גשמי או רוחני לפי מציאותה, והרי היא מצטמקת ורע לה שאינה חיה מאור פני מלך חיים, שמזון ההוא שנשפע לה אינו מקיים אותה ומצחצחה כמזון המסוגל לה משורש קיומה, ומלת כרת ממש מורה על זה כנטיעה שנכרתת מאילן חיותה ממש. והנה הכרת בשני גוונים, או כרת החלטי, או כרת זמני, הכרת הזמני בשני גוונים, או שנדחה לזמן עד שינטע במקום אחר, או עד שיחזור במקומו ממש:

והענין כי לפעמים יתגלגל האדם במציאות אחד ולא הצליח, עוקרים אותו מן הבחינה ההיא ונטעת בבחינה האחרת לראות שמא יצליח, ובין עקירה לנטיעה ממש דומה לאילן שהיה נטוע בארץ בשדה נטיעות יונק מלחות הארץ ולא הצליח בפירות, עוקרים אותו מן הארץ ההיא ונוטעים אותו במקום אחר, בין עקירה לשתילה אינו יונק מלחות הארץ ומצטמק ורע לו, כך הוא ממש ענין הנטיעות לנפש ולרוח ולנשמה בעוד שהם נטועות בבחינת נטיעתם הם יונקות ממקום נטיעתם מהארץ העליונה שפעם ומזונם וקיומם, אמנם בהיותם נעקרות משם עד שיתנטעו במקום אחר מצטמקות ומתענות ברעב, וזהו הכרת הזמני בשנוי מקום:

אמנם אותו שהוא לזמן עד שירצה ימים כך וכך חוץ מגן עדן וכיוצא הרי זה כרת זמני, אבל נטעת במקומה ממש ולא בשינוי, וזה קל מן הראשון מפני שהנטיעות בארץ אחרת שינוי מקומה גורם לה שינוי המזון עד שירגיל עצמה במזון ההוא וישנה טבעה אל הבחינה ההיא תסתגף, וסיגוף זה קשה לה מאד, אמנם הנטעת אח"כ במקומה ממש חוזרת אל טבעה ואל מזגה ואל מזונה וזה נוח לה, ומן הנמשל הזה משל הנטיעות יוכל האדם לדעת צער הנשמה או הרוח או הנפש הנכרתת כמה הוא, וכמה יהיה צערו בין נטיעה לנטיעה, והנכרתת לעולם כמה קשה מאד צערו עד אין קץ רחמנא ליצלן. ויש עבירות שחייבות כרת בעולם הזה לבד והוא מפנישהפגם מגיע אל בחינת סילוק השפע מן התחתונים, וכאשר הפגם הגיע למעלה בסוד הרוחניות נכרת מן הרוחניים, לפי שיעור הפגם כך שיעור כרת אשר לו, ולפעמים יעשה תיקון שיתקן למעלה ולא יכרת הנפש ויכרת הגוף מפני שלא תיקן למטה, וכן פי' בתיקונים שהבל פגם ונתחייב כרת למעלה ולמטה, ותיקן בסוד הקרבן למעלה ונשאר לו הפגם הגשמי בתחתון ועליו נהר ג ונכרת וקבל עונשו, ולמעלה נתקן. וזמש"ל:

וכתב האלהי הרי"א זל"הה דע כי לא נזכר כרת רק בנפש לבדו להיותה מעולם העשיה בקליפות ולכן יש בה כרת, אבל ברוח ונשמה שהם מבריאה יצירה בהכרח הוא שיתוקנו, כי אין שם תגבורת קליפות כמו בנפש דעשיה, ובודאי הוא שיבואו לתיקון, ואין ההפרש רק שיש מתקנים מהרה, או אחר כמה גלגולים, עכ"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר טז (עריכה)

נהר יו - לבאר סוד גיהנם והגלגול ומיניו:

הענין שהנפש משתלחת בגלות ראשון בגלגול אחד, ובגלגול שני אין הנפש משתלחת שכבר פסקה הזוהמא, והשלוחין לרוח בלבד, ובגלגול שלישי השלוחין לנשמה לבדה. והענין שיש חטא ועון ופשע, על החטאים הנפש מתגלגלת, על העונות הרוח מתגלגלת, ועל הפשעים נשמה מתגלגלת, והיינו ובפשעכם שולחה אמכם, פשע הגיע למעלה שפגם באם עליונה. ודע כי לא כל נשמות יתגלגלו, ולא כל נשמות יכנסו לגן עדן, אלא הענין שיש נשמה שפגם עוונו יתוקן בהכנסו בגיהנם ואז יכנוס לגן עדן, ויש נשמה שנכנס לגיהנם ויצטרך אח"כ לכנוס אל הגוף בגלגול וזו לא תכנס אל ג"ע, אלא יש חצר ידוע שאותו חצר הוא מקום כל אותם העתידים להתגלגל, ולזה המגולגל שהוא מתגלגל לסיבת קיום המצות וכיוצא להטיב אל הדורות, אלו הם נשמות בגן עדן ומתנצצות בגוף למטה ומתגלגלות. אמנם העסק כאן באותם הנשמות אשר לא זכו לגן עדן, והם באותו חצר מזומנת עד עת בא פקודתם, והטעם שיש בידם פגם שאין גיהנם מצרפו אלא צירופו בגלגול על ידי עוני וחלש וטפש וכיוצא מן הגזירות הקודמת אל הנשמה קודם בואה, שעל זה רמזו רבותינו ז"ל טיפה זו מה תהא עליה וכו':

והטעם שאין טהרתם בגיהנם הוא מפני שסוד צירוף גיהנם הוא כעין מה שעתה נבאר, כי הנשמה שיעור קומה, והפגם בה יהיה כעין הבשר המת המאוס בחי שהרופא גררו ומעמידו על בשר חי, אלא שהכתם הזה והבשר המאוס הזה שהוא פגם הנשמה אין גרירתו מן הנשמה אלא על ידי גיהנם, וכפי שיעור שנהנה מן העבירה יהיה שיעור עמידתו באש גיהנם, עד ששם יגבה בעל חוב את חובו, וכאשר תצא הנשמה מגיהנם תצא כולה מלאה פצעים וחבורות מהבשר המאוס שנטל ממנו ונשאר מקום הפגם גומא דרך משל, והנה כאשר תשאר הנשמה ברמ"ח אבריה שבבואה שלה קיימת, תכנס לגן עדן, ושם יזריח הקדוש ברוך הוא אור שמש עליון, דהיינו אור הת"ת מצד הכתר, ומשם תתרפא הנשמה בגן עדן תחתון, ואפילו בשעת רפואתה סובלת שם צער בתוך גן עדן כנזכר בעובדא דהאי ינוקא, ויהיה המשל בזה ממש אל נגעי בני אדם ומחץ מכותם, שגיהנם הוא גרירת המאוס והבאוש בלבד, וגן עדן הוא רפואת המכות והחבורות:

והנה נודע שבגשמי אין חסרון אבר מעלה ארוכה כלל, כיצד אם יחסר יד או רגל או זרוע או עין או לשון או נחיר אין לו תקנה ברפואה, ולזה הנשמה שעוונה יגרום בה חסרון כגון שגדלה אשמתו עד לשמים עד שנפגם האבר שיעור שאין לו תקנה אלא לגרור האבר כולו מאוס או באוש, או ב' אברים, או ג', האיך אפשר להתקן בגיהנם שהרי יחסר האבר ההוא מכל וכל, והשמש לא ירפא מחוסרי אברים כלל, לזה יצטרך שיקבל עונש גיהנם ולא יגמור שם אלא יצא באבריו, ולגמור תקונו יתגלגל בעוה"ז ואז תתוקן הנשמה בכל אבריה, וזהו טעם הגלגול על עבירה מפני שאין גיהנם מתקן אותו, וזה שאמרנו שאין כל העבירות מתתקנות בגיהנם, אלא שיש עבירות שתיקונם בגלגול נוסף על עונש גיהנם, ולהתגלגל בכל זוהמתה מיד בלי גיהנם ג"כ נראה שיגבר הרע מאד, אלא נידונית בגיהנם להקל הרע ומתגלגלת להוסיף הטוב ולהתרפאות ביסורין ותוכחות על העון, וכן נזכר בתיקונים אמרו דבגין לאתרפאה ממסאבא נחית ליה בגלגולא. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר יז (עריכה)

נהר יז - לבאר סוד מיני גלגולים, וסוד העגל:

הענין דע כי ד' בחינות יש בעולם השפל, והם דומם, וצומח, ובעל חי, והאדם, והם זה למעלה מזה, ודע כי גם הדומם יש בו חיות ורוחניות שאם לא כן לא היה העפר מוציא זרעים אם לא יהיה בו חיות ורוחניות, אמנם חיות הצומח הוא למעלה ממנו, וחיות הב"ח למעלה מהם כנודע, וחיות האדם למעלה מהם. והענין שאחר שהנשמה היא קדושה ועשתה פעולות הבעל חי כמו הבהמות והלכה אחר האכילה והשתיה והמשגל לזה כשימות זה האדם יחזור ותכנס נשמתו בבעל חי, ואם היה יותר רע יורידו אותו בצומח, ואם היה יותר רע יורידו אותו בדומם, ואדם אחר שיש לו קורבה עם נשמתו מתקן אותו ומוציא אותו מהמצרים האלו, אם מהצומח אם מהב"ח שהוא אסור שמה, וזהו הטעם האסור ומותר, כי כאשר הגיע הזמן הקצוב ונתקן אותה הנפש אז תהיה מותרת לאכול, ואם עדיין לא נתקנו אסור לאכול משחיטתה כי יתיילד בה סימני טריפה, ונקרא טריפה כי עדיין היא מובלעת בתוכו ואינה יכול לצאת, כמו הטרף הבלוע בפי החיה, ולזה אנו שוחטין הבהמה בסכין כשר בלא פגימה כדי שלא ירגיש המות, שכל דיני השחיטה וה' דברים המפסידין אותה הם מסודרין בסוד גדול, שעל ידי הדינין האלו והסכין הבדוק יהיה ראוי לקרבה לאכילת האדם, להדמות לבשר האדם, כי כל מה שיעבור על האדם בעת יציאת נפשו יעבור גם עליה כאשר נבאר:

והענין שמלאך המות שוחט אותו, אם הוא צדיק וכשר שוחט אותו בסכין כשר בדוק, ואם הוא רשע שוחט אותו בסכין פגום ויעשה אותו נבלה, וזהו אומרו יחיו מתיך נבלתי יקומון, מתיך הם המתים בשחיטה יפה שהם צדיקים יחיו, אמנם הרשעים שהם נבלתי יקומון לבד בלי רוח כדי שיראו בטובת הצדיקים ובזה יקבלו ענשם. אמנם הצדיקים גמורים כמו אבות העולם אפילו בשחיטת סכין בדוק אינו מטריח להם האל יתברך, אלא כדגים שנבראים בים שהיא התורה, שאסיפתן זו היא שחיטתן, מה שאין כן ברשעים:

וכמו שיש לאדם חיבוט הקבר, שחובטין אותו במקלות של אש ויעשו אבריו חתיכות כדי לנער הזוהמא, כך הבהמה אחר השחיטה מפשיטין את עורה על ידי חביטות ונעירות, ואח"כ חותכין את בשרה אברים אברים, ואח"כ מולחין אותה היטב כדי להסיר ממנה זוהמת הטומאה שהוא הדם, כי הדם הוא הנפש, והנפש החוטאת היא תמות. וכמו שהאדם אחר כל העונשים אלו, מוליכין אותו לגיהנם של שלג ו' חדשים, וששה חדשים לגיהנם של אש, כך הבהמה אחר שחותכין את בשרה מרחיצין אותה כמה פעמים במים, ואח"כ מבשלין אותה באש, ואח"כ היא ראויה לאכילת אדם להדמות לחלק נשמתו, וז"ש כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל אות נפשך וגו', פי' כאשר תאוה לנפשך להמשיכה אליך [אותה הנשמה שמה ] אז תאכל בשר, ולזה אמרו רבותינו ז"ל עם הארץ אסור לאכול בשר, לפי שאינו יודע לתקן, ולזה קודם דור המבול שעדיין הקלקול של אדם הראשון לא נתקן כלל נאסרו בבשר:

ואם הנשמה תהיה יותר רעה במעשיה, תרד ותתגלגל בצומח, וכאשר יאכל אותם האדם יחזרו ויתקנו אותם הניצוצות, אמנם אם עדיין לא נתקן יכנוס בערלה כי עדיין אסור אותו הניצוץ ולא נתקן עדיין ולזה אסור לאכול ממנו. וכמו שנפש אדם עוברת בגיהנם כמה עונשין וכן בשעת מיתה, כך יעבור על זה הניצוץ שבצומח, כי כמה טורח יש לדגן עד שיהיה ראוי לאכילת האדם, כי תחלה היא הקצירה והיא כמו מיתה שחותכין אותו, ואח"כ העימור והדישה והברירה והטחינה והרקידה והלישה, ואח"כ האפיה שהיא בתנור שהוא כמו גיהנם של אש, שצריך אפיה בתנור עד שיקרא לחם, שע"י עונש התנור שהוא כמו גיהנם אז יהיה ראוי להוציא ממנו חלה שהיא אכילה מעולה לכהנים, שע"י התנו"ר יעלה לתור"ן שהיא מעלה רמה, וכן ג"כ ע"י ביכורים ותרומות ומעשרות לקט שכחה פאה וחלה, והמוציא ואחריו ד' ברכות, שע"י אלו המצות יתוקן הניצוץ שבתוכה לעלות ולדבק בנשמת האדם, והענין שבזרעים ובדגן העניים יש להם חלק והכהנים והלוים כל אחד יקח חלקו וכל א' מתקן חלקו כנזכר. ובזה יובן הפסוק כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, ר"ל על הגשמיות של לחם, אלא ברוחניותו שהוא הניצוצות הקדושות שהוא מוצא פי י"י, כאמור ויפח באפיו נשמת חיים, וז"ש כי תצור על עיר ימים רבים וגו', שהאל יתברך מדבר עם מלאך המות שהולך ומסטין לאדם למעלה, וז"ש כי תצור על עיר שהוא האדם להלחם בטענותיו, ותראה שבעץ שיש בתוכו מגולגל שום רוח, לא תשחית את עצה כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור, ר"ל אותו העץ מוא ממש האדם, לבא מפניך במצור שבסיבתך אתה רודף אותו להזיקו הוא נכנס במצור ההוא של העץ לשמור עצמו ממך:

והענין כשהרוח הולך נע ונד בתוך כף הקלע בורח מן השטן, ומכניס עצמו בדומם או בצומח במקום הגזור עליו והראוי לו, ואז כשנכנס בגוף אין יכול להזיק לו השטן, וגם כן תבין הפסוק אסוף אסיפם וגו', וג"כ פסוק ואספת דגנך וגו' פי' באכילת הצומח ואכלת ושבעת, שהיא שביעת הנפש מן הנאבד ממנו תאסוף הנצוצות המובלעות בתוכו שהם דגנך וגו' דגנך ממש, ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואח"כ ואכלת ושבעת שהיא שביעת הנפש מן הנאבד ממנה, השמרו לכם אם לא תשמרו דברי תורה וסרתם וגו', ועצר את השמים וגו' שישאר העולם יבש, והאדמה לא תתן את יבולה ויהיו הנצוצות מובלעים בתוכה, וזהו ואבדתם מהרה כי זהו האיבוד שלהם, וזה שאמרו רבותינו ז"ל גדול יום גשמים כקיבוץ גליות כמו שיתבאר לקמן נהר כ"ח בס"ד:

ואם תהיה הנשמה יותר רעה, יורידו אותה לדומם, והאדם שיש לו קורבה עם נשמתו מתקן אותה ומוציא אותה מהמצרים האלו, כי היותר קשה שבגלגולים הוא גלגול באבן דומם יבש שלא יוצא ממנו תועלת, שנאמר אבן מקיר תזעק, לצאת אותו הרוח ממקומו, וכמו נבל שנאמר וימת לבו ויהי לאבן, שבא בגלגול בנבל שהיא נשמת בלעם, ולזה יונוס ויומבירוס בניו עשו את העגל כמו שיתבאר לקמן בס"ד:

ודע כי אין שום נברא בעולם שאינו מן בירור הז' מלכים, כי המובחר ממנו באצילות, והיותר גרוע הוברר בבריאה, והיותר גרוע ביצירה, והיותר גרוע בעשייה, והיותר גרועה בקליפות. והנה יש בעשייה ד' בחינות הנזכרים הדומם והצומח החי והמדבר, אמנם האדם הוא המובחר שבכולם ואם יוכשרו מעשיו הוא עולה ממדריגת אדם עד המלאך, כי זהו סדר הבירור, כי הצדיקים ע"י אכילתם מתקנים ומבררים כל הדברים שהם סוד פסולת ועכירות, והם מתקנים מבחינת הדומם עד בחינת אדם גמור, אמנם הרשעים להיפך זה כי אדרבא חלק האדם מורידין אותו עד בחינת דומם, ויש רשעים שגורמים על ידי עונם שכשימותו יתגלגלו בבעלי חיים שאינם מדברים כי הם כל כך נבזים ומכוערים כמותם, ויש רשעים שעל ידי עונם מתגלגלים בצומח, ויש רשעים שמתגלגלים בדומם, כמו שביארנו למעלה. ודע כי המגולגלים בבחינות הנז' הם עומדים שם בגלגול זמן קצוב שנגזר עליהם, עד ימרק חטאו שגורם לו זה הגלגול, ובכלות זמנו עולה למדרגה אחרת ומתגלגל בב"ח עד זמן קצוב, ואחר כך יתגלגל באדם:

ודע כי אופן גלגול באדם הוא באחד משני פנים, או דוגמת אלו הרוחות שאנו רואים שנכנסים בגופות בני אדם ומדברים שם בתוכם ומספרים כל הקורות אותם כנודע רחמנא ליצלן, או הוא באופן אחר כי הם מתעברים באדם בסוד עיבור ומתדבקים בו בהסתר גדול, וכאשר האדם יהיה צדיק ויעשה מעשים טובים גם המגולגל ההוא יזדכך ויתוקן על ידו, ואם ח"ו יחטא האדם ההוא אז גורם רעה לעצמו ואותו העיבור מסייעו לדחותו לדרך רע, כי כמו שנשמת הצדיק מתערבים באדם ע"י זכיותיו והם מסייעין את האדם לדרך טובה, גם (אם) האדם [ה]חוטא גורם שידבק בו נפש הרשע ומסיעו לו לדרך רע וגו':

ודע כי מי שנתגלגל בדומם אין לו זמן לעלות להתגלגל בצומח רק בזמן ידוע, והוא בד' חדשים האמצעיים של השנה שהוא אב אלול תשרי חשון, ואם נשלם זמן הקצוב שלהם בד' חדשים הנז', הוא עולה ומתגלגל בצומח, ואם לאו אינו עולה (אלא) עד ד' חדשים אמצעיים של שנה הבאה.וכן המתגלגל בצומח זמן עלייתו להתגלגל בבעל חי, הוא בד' חדשים הראשונים של השנה, והם ניסן אייר סיון תמוז, ואם לאו אינו עולה אלא עד ד' חדשים הראשונים של שנה הבאה. והמתגלגל בבעל חי זמן עלייתו להתגלגל באדם המדבר, הוא בד' חדשים האחרונים של השנה והם כסליו טבת שבט אדר, ואם לאו אינו עולה אלא עד ד' חדשים אחרונים של שנה הבאה:

וכבר ידעת כי ערב רב הם עשו את העגל, וראשי ערב רב הם יוניס וימבוריס הם שני בניו של בלעם הרשע, והם אשר לקחו עצה ואשר השליכו טס של זהב וגו', וצריך לידע מה כוונת בני בלעם בעשותם את העגל הזה ומה הנאה היה להם בזה, אמנם הענין הוא כי הלא נודע כבר אצלינו כי בלעם הוא פסולת הזוהמא שיצא מדעת שהוא שורש משה רבינו ע"ה, וז"ש ויודע דעת עליון, גם ערב רב הם סוד הפסולת של הדעת, כי כן ערב רב בגימטריא דע"ת, אך אינם כ"כ זוהמא כמו בלעם. ודע כי לבן ובלעם ובעור ובניו של בלעם כולם משורש אחד, כי לבן הוליד בעור ואח"כ נתגלגל לבן בבלעם, וכולם היו מכשפים גדולים ועובדי ע"ז:

ודע כי נשמת בעור אביו של בלעם נתגלגל בצומח, והיה תמיד באותו גלגול ולא היה יכול לצאת משם, ולכן בני בניו שהם יונוס וימברוס רצו להעלותו, וכן כל הערב רב רצו בזה כי קרובים הם אליו, ולכן נמצאו באותו מעשה הרע ההוא, וראו כי אי אפשר להוציאו משם אם לא על ידי שיחטיאו את ישראל, וע"י קטרוג זה תתגבר הקליפה ותוכל להוציא את בעור אביהם משם וגו', ולכן השליכו אותו הטס של זהב שכתוב בו עלי שור, כדי שעל ידו יעלה ג"כ נשמת בעור אביהם המגולגל בצומח ויתגלגל בב"ח, שהוא השור ההוא הנעשה ע"י כשפיהם, ויעלה מדריגה גדולה עד שיעשה אלוה עליהם, ואז יצא העגל צוח ואמר אנכי ה' אלהיך, שהיה כח בעור הרשע שם, ושם רשעים ירקב הנתון תוך העגל ההוא ע"י הכשפים, והרשע ההוא היה אומר אלה אלהיך ישראל. וזהו סוד שאמרו רז"ל שהאכילוהו עשבים כמו שכתוב כתבנית שור אוכל עשב, פי' כי כיון שהוא היה מגולגל תוך העשבים שהם צומח לכן היה אוכל עשבים להעתיק משם נשמתו המגולגלת שם, וע"י אכילתו אותם יחזרו אבר מאברי השור, וענין זה היה חדש תמוז, כי הוא חודש האחרון מן הד' חדשים שבו נשלמים המגולגלים בצומח להתגלגל בב"ח כנ"ל:

ודע כי לפעמים מתגלגל האדם מדומם לאדם, כיצד הרי שהיה מגולגל במעט עפר ונפל אותו העפר תוך תבשיל ואכלו האדם, הנה אז מתגלגל בו ועולה כל אלו המדריגות ביחד, והנה ג"כ אפשר להתגלגל במלח ונקרא צומח, ולכן אמרו רז"ל הנוטל מלח מן המחצב חייב משום קוצר ואין קצירה אלא בצומח, ויש מגולגלים במים, ולפעמים יגולגל האדם מצומח לאדם, כגון בעשבים ויאכלם האדם, ויש כמה מינים בגלגולים. והנה הצדיקים בעת אכילתם הם מתקנים אותם המגולגלים, ואם האוכל אותם יהיה אדם רשע אפשר שיפגום אותם ע"י מעשיו, ואפשר שהמגולגלים יזיקו אותו ויענשוהו ויחטאוהו רחמנא ליצלן מכל פגעים רעים, כי אין לך רגע שאין בהם כמה מקרים כאלו לאדם בעת אכילתו או שתייתו, אמנם הצדיק לא די שאין המגולגלים מזיקים אותו אלא אדרבא מתתקנים על ידו, ולכן ראוי לאדם לכוון בעת אכילתו ולא לאכול כמנהג הבהמות. ואמנם מי שהוא עם הארץ אינו מתקן שום מדריגה כלל, ולא די שאינו יכול לתקן במדריגה הרחוקה ממנה הרבה, אלא גם במדריגה הקרובה אליו אינו יכול לתקן, כמו מי שהיה מגולגל בבעל חי ונתגלגל בו שאינו רק מדריגה א', עם כל זה לא יוכל לתקן כלל, ולזה אסור (עם הארץ) לאכול בשר, אבל שאר דברים יכול לאכול כי אין מענישין אותו על זה רק כשאינו יכול לתקן אפילו מדריגה א':

ודע כי התלמידי חכמים שיודעים בתורה אבל אינם יודעים חכמת האמת והקבלה בסודות התורה, אלו יכולים להעלות המגולגלים מדריגה אחת והוא מבעל חי לאדם, והיודעים חכמת האמת והקבלה יכולים להעלות ב' מדריגות שהם מצומח לאדם, והמופלאים בחכמת האמת מאד מאד אלו הם יכולים להעלות אפילו מן הדומם עד האדם. ובזה יובן מאמר רב חסדא שאמר אנא לא בעניותאי אכלי ירקא, ולא בעתירותאי אכלי ירקא, אדמלאי כרסי ירקי אכול בשרא וכוורא ואשבע, והנה דיבור זה לא יאות אלא לכסילים הזוללי בשר וח"ו להאמין על קדוש כזה הדברים האלה, גם הדברים אינו יוצא מידי פשוטן, אמנם ביאור הדברים הוא שאין עני אלא מן התורה ומן המצות, ולכן היה אומר רב חסדא כי לא בעניותי פי' בהיותי עם הארץ קודם שהיה חכם בתורה, ולא בעתירותי פי' אחר שנתחכם בתורה מעולם לא רצה לאכול ירקות ודבר הצומח, הטעם כי כשהיה עני עם הארץ לא היה יכול בודאי להעלות מצומח לאדם, ומכל שכן שלא היה אוכל בשר כי עם הארץ אסור לאכול בשר, וגם בעשירותי שהיה חכם והיה יכול להעלותו אפילו שני מדריגות כגון מצומח לאדם, לא היה רוצה להטריח עצמו ולאכול ירק ולתקן ב' מדריגות ביחד, כי צורך טורח גדול, ולכן היה אוכל בשר שבטורח מועט יכול לתקן מעלה א' לתקן כמה מגלגולים של אותה המדרגה:

אמנם אם יפגע המגולגל במי שאינו יכול לתקנו, כגון מגולגל מב"ח באדם עם הארץ, או מצומח באדם תלמיד חכם שאינו יודע חכמת האמת, הנה יזיק לו מאד ויסיתהו בכל דרכיו וימנעהו מכל המצות, וזה סוד שתראה כמה אנשים צדיקים ויש להם איזה מעשה רע שאינם יכולים ליפרד ולהמנע ממנו, והוא לסיבה זו כנזכר, כי פגע בו מגולגל א' שהיה דרכו באותו העבירה והוא מרגילו כמוהו באותו העבירה, ולפעמים שיתגלגלו כמה מגלגולים ביחד רחמנא ליצלן ולשזבן. וזמש"ל. מהר"יא זלה"ה. ועיין מ"ש לעיל בעין הקורא נהר מז:

וכפי חטאו של אדם כך יתגלגל:

והנה הרשעים אחרי פטירתם הם נענשים בגיהנם ומתכפרים, והטעם לפי שהאל יתברך רואה שבכל גלגול וגלגול יעשה הרבה עבירות יותר מזכיות, ולזה אחר שרואה שעשה הזכיות הצריכות לו אינו חוזר לגלגולו, והעבירות שלו ממרקם בגיהנם. אך הצדיקים והחכמים אינם יכולים לכנוס לגיהנם, כמו אלישע אחר, ולכן צריכין להתגלגל בעולם הזה למרק איזה עון. ודע כי הצדיק מוכן אחר פטירתו לעלות במעלות ואינם שוות, כי תחילה ימרק קצת עוונותיו ואז יתנו לו מעלה אחד, וכשירצו להעלותו מדרגה אחרת יותר גדולה יענישוהו וימרק חטאיו היותר קטנים וקלים כדי שיעלה שנית, אחר כך מענישין אותו על דקדוקי מצות כחוט השערה כדי להעלותו במעלתו האמיתית:

ודע כי רוב בני האדם לא ימלטו מלהתגלגל כל כך זמן בכל מיני הנבראים, כדי שיקבל עונשו בגוף ונפש כי צריך להגשימו כדי שיסבול וירגיש הצער על עונשו, ולכן אפילו הת"ח והצדיקים יש בהם קצת מי שנתגלגלו בכמה מיני גלגולים הנזכרים, מחמת שבא לידם עון אחד גדול, ולא די זה אלא גם אחר כמה שנים שנחו בעולם הבא כאשר רוצים להעלותם יותר חוזרים שנית להענישם כנזכר, ואין להאריך בפרטים האלו כי הם כבשי דרחמנא ועיני בשר לנו עינין סתימין, והצדיקים הגדולים כדוד המלך ע"ה וכדניאל הוצרכו להתבשר שינוחו בעולם הבא ולא יצטרכו להתגלגל, כמ"ש ואתה לך לקץ ותנוח, ובדוד אמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים וגו', ועכ"ז מצינו איך היה ירא ומצטער כל ימיו מן הפחד הזה, כמ"ש לולא האמנתי לראות בטוב ה' וגו', קל וחומר לשאר בני אדם, ועכ"ז מצינו דוד שישב ז' שנים אחר מיתתו שלא נכנס לירושלים של מעלה למחיצתו העליונה, ואין להאריך במקום שאמרו לקצר:

ודע כי אין שום אחד מאלו המגולגלים שאין לפניו כרוז שמכריז עונשו ועוונו כל אותו הזמן של אותו הגלגול הנגזר עליו, גם יש עמו מלאך שוטר א' המחניקו בתוך המים, או בגלגול ההוא ואינם נפרדים ממנו עד תשלום עונשו, גם יש לפניהם ב"ד א' שדנין אותו בכל עת, ומשנים אותו מעונש לעונש כפי הדין הראוי לו. וזמש"ל. מהר"יא זלה"ה:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר יח (עריכה)

חסד לאברהם/מעין ה/נהר יח

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר יט (עריכה)

נהר יט - בסוד הגלגול:

דע כי כשחטא אדם הראשון או הבל או קין, הנה כל ניצוצי נפשו ורוחו ונשמתו נפגמו אז, והנה הנפש היא דוגמת הגוף ממש מרמ"ח אברים, ויש ניצוצות בראש וניצוצות בעינים וכיוצא עד הרגלים, וכן אל הרוח וכן אל הנשמה. ודע כי כל אלו האברים והניצוצות נתערבו בקליפות, וזהו סוד גלות הנשמות, ובכל דור ודור יוצאים אותם הניצוצות ובאים לעולם כפי בחינת הדור, או מניצוצי הראש וכיוצא כנזכר:

ודע כי לפעמים יחטא האדם בגלגול ההוא ויחזור להשתקע בקליפות הוא וניצוצות הנמשכות ממנו ונכנסים בעמקי הקליפות, ולזה כשהנפש מתגלגלת אין עיקר גלגולה רק באותו חלק הניצוץ הראוי לגוף ההוא, והשאר הוא בסוד עיבור, ואם יעשה האדם ההוא איזה מצוה יהיה לנפש ההיא ג"כ אחיזה בה, כי היא מסייעת אל אותו הניצוץ לעשות אותה המצוה, ואחר שהיא סובלת אותם היסורים בגוף הזה בזה, וגם עונש המיתה ושאחריה, בזה יתכפרו עוונותיו הראשונים, וכבר קדמו לו זכיות מצות מן זמנו הראשון, וגם החלק שלוקח עתה מן המצות שעשה ניצוץ זה ובזה היא נשלמת, וכה דרכה בכל הגלגולים עד שיושלמו ניצוציו עד הרגלים וכדין ייתא משיחא:

ודע כי בענין העבירות שעושה עתה זה הניצוץ אין לשאר הנפש עונש עליהם, רק מן הזכיות כי היא מסייעת עתה במצות דווקא, ונמצא כי כל הנפש היא מתגלגלת בכל חלקיה, אמנם מה ששייך אל זה הגוף הוא אותו חלק הניצוץ ההוא, ובו תלוי העונש. אמנם בסוד הייבום מתגלגלת כל חלקי הנפש בעצמה לצורך עצמה, והענין כי המתגלגל מחמת עבירה יש לו תקנה ביסורים וכיוצא, אך מי שאין לו בנים לא הצליח כלל ועיקר והרי הוא כאלו אינו, וצריך להתגלגל הוא עצמו בגוף השני הזה והוא גופו העיקרי, ולא ישוב בעת התחיה אל הגוף הראשון, ולא יזכה רק אל אותו רוח דשבק ביה באנתתיה, וכמו שזכרנו בענין הנפש כן ג"כ נוהג בחלקי הרוח והנשמה גם כן:

ודע כי מה שאמרו רז"ל כי הרשע אינו מתגלגל אלא עד ג' גלגולים הוא סוד הנפש המתגלגלת תחילה לבדה ג' פעמים, ואם בפעם הג' לא התחיל לתקן שום תקנה אז ונכרתה הנפש ההיא לגמרי, אמנם אם התחילו לתקן אז חוזרת להתגלגל אפילו עד אלף דור:

ודע שאם בגוף הראשון עסק הרבה בתורה ולא נשאר לו רק דבר מועט להשלים, הנה איש כזה ודאי שכל מה שעוסק בתורה או במצות בגוף השני הכל הוא לצורך תיקון נפשו לבד, והנפש תחזור לגוף הראשון העיקרי, כי השני הוא השאלה לבד, וז"ס שמחת רב ששת כשהיה עוסק בתורה היה אומר חדאי נפשאי לך תנאי לך קראי, והענין כי רב ששת כבר היה בגלול ראשון אדם גדול, כי היה גלגול החסיד בבא בן בוטא, אמנם נתגלגל על דבר מועט והיה עצב על גופו כי יגע לריק, לכך היה אומר על נפשו חדאי נפשאי פי' אני הגוף איני יכול לשמוח על שאני קורא בתורה, רק השמחה היא לך לבדך כי לך קראי לך תנאי והכל לתועלתך, ולא לתועלת הגוף הזה כי אתה תחזור בגוף הראשון ולא בגופי זה:

ודע כי המתגלגל על הבנים גופו הראשון נחשב כאלו אינו כנזכר, ולא כשיחזור להתגלגל יוכרחו לבא נפש רוח ונשמה יחד שלשתן, כי הוא דומה לבנין חדש, וזה אם יעשה מעשים הראוים לזכות אל ג' חלקי נפש רוח נשמה. ודע כי מי שהוא חוזר להתגלגל מחמת שלא היה לו בנים, ואפילו יהיה כשמעון בן עזאי שלא הוצרך להתגלגל על בנים, עכ"ז כשיבא להתעבר באיזה אדם, או להתגלגל באיזה תיקון אחר שחסר ממנו, או לתועלת אחרים, א"א לבא יחידי כי הוא פלג גופא, וצריך לבא בשיתוף אחר בהכרח:

ואמנם כל שאר המגולגלים אינם יכולים להשיג ביחד נר"נ, רק תחלה יתגלגל נפשם עד שיזדכך וימות, ואז הרוח מתגלגל לבדו וכו' וסוד הנפש מתגלגל עמו בסוד עבור לבד להשלימו, ולוקח ממעשיו הטובים ולא מן הרעים כנ"ל, וכן בנשמה וכו'. ודע כי לפעמים אפשר שיזכה האדם אל הג' נר"נ בפעם א' ובגוף א', וזה כאשר נתגלגלה הנפש לבדה תחלה, אם אז היא מזדככת כל כך יש לה תקנה, כי כשישן בלילה ומפקיד נפשו ביד הש"י ע"ד נפשי אויתיך בלילה כמו שנתבאר אצלנו, אז נפשו נשארת למעלה בסוד באר עליון בסוד מ"נ, וכשהוא נעור משנתו נכנס בו הרוח לבד, וזה נחשב לו כאלו נתגלגל פעם אחרת, והולך ומשלים הרוח, ואז תבא נפשו ותהיה מרכבה אל הרוח, ואז אפשר להיות שניהם יחד בזה הגוף, וכן הענין בחלק הנשמה, כי יצא הרוח ותכנס הנשמה, ואחרי שנשלמו אז יבא נפש ורוח ויעשו לה מרכבה:

ודע כי מה שאמרנו שלא יוכל המתגלגל לזכות בנפש רוח נשמה ביחד, היינו דוקא למי שהשיג פעם אחת סוד נפש ורוח ונשמה, ואח"כ פגם אותם, ולזה כשיצטרך להתגלגל אח"כ לא יוכל לחזור לקחת נר"נ בגלגול א', אמנם מי שמתחלה לא זכה אלא לחלק הנפש בלבד, והוא פגם אותה והוצרך להתגלגל, אז אפשר לו להשיג נפש ורוח ונשמה יחד בגלגול א', והנה הוא יורש את הראשון ולוקח ממנו נפשו ורוחו ונשמתו, ואין לראשון רק אותו החלק מן הניצוץ שתיקן הוא שזכה בו, אמנם אם לא זכה זה השני, הנה אח"כ מתגלגלים בגלגול כפול, ר"ל כי הם מתחברים עם ניצוץ נפש אחרת, ואח"כ חוזרין אל הראשון וכו'. ודע כי אחר שאין בדורות אלו מי שיזכו אל הנשמה ולא אל הרוח, והם צריכים ליתקן א"כ איך יעשו, וביאר כי הנשמה שאינה יכולה לשרות בנפשה היא מבקשת נפש הגר כדי להשתלם על ידה, ולעתיד לבוא משתתפת עם נפשו ממש:

ודע כי יש יכולת בנפש או ברוח או בנשמה לעלות וללקט ניצוצת נפשו ורוחו או נשמתו אשר הם למטה בקליפות ויש להם תקנה על ידה, וז"ס עשרה הרוגי מלכות כי ע"י הריגתם זכו ללקט כל הניצוצות שתחתיהם ולהעלותם אל מציאות יותר מובחר ולתקנם. ודע כי כל א' מהניצוצית של שורש הנשמה צריך לקיים כל התרי"ג מצות, כי אין לך אבר שאין כלול מכולם, אף אינו דומה מי שכבר קיים שרשו כל המצות אע"פ שהוא לא קיימם, למי שלא קיימו עדיין מן השורש שלו. ודע כי המצוות שאינם יכולים לקיימם בעה"ז, כמו הקרבנות וכיוצא, הנה לזה צריכין להתגלגל כל אותן שלא קיימו מצות אלו אחר שיבנה בית המקדש במהרה בימינו לקיימם, וז"ש ר' ישמעאל בן אלישע כ"ג כשהטה את הנר בליל שבת, לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמינה. אמנם שאר המצות כמו יבום וכיוצא, אשר אין יכולת באדם לקיימם אם לא שהקב"ה אינה אותם לידו, הנה כאשר איזה אדם שבא לידו מצוה זו ולא קיימה צריך להתגלגל לקיימה, לפי שבאה לידו ולא עשאה, אבל מי שלא באה לידו יתעבר בזה האחר דרך עיבור ולא גלגול ממש ואז יקיימנו:

ודע כי מי שנתגלגל מפני שנתעצל מלקיים המצוה ולא קיימה, זהו יותר מובטח שלא יחטא, אבל מי שבא לידו לעשות מצוה ולא עשאה ועבר עליה זה ודאי אינו מובטח שלא יחטא. ומי שלא נשלם בכל התרי"ג מצות במעשה בדיבור ובמחשבה יתגלגל בהכרח. גם מי שלא עסק בפרד"ס שהם 'פשט 'רמז 'דרוש 'סוד יחזור להתגלגל לקיים כולם:

ודע כי ע"י חטא קין והבל ואדם וחוה נתערבו כל הנשמות זה עם זה, ולזה ימצא נפש א' מקין ובאה עם רוח של הבל, וכדומה בזה מצד הנשמה, והנה כשיהיה הרוח שוה במעלתו אל הנפש ויתקן האדם את נפשו אז יכול אותו הרוח לבא בו אע"פ שאינו מן סוג הנפש, וזה יהיה עד ביאת המשיח, אמנם אח"כ ישובו כל אחד אל שרשו, כי זה הנפש של קין תלך אצל הרוח של קין, וזה הרוח של אדם ילך אצל הנפש של אדם, וז"ס והשיב לב אבות על בנים וגו' כי ענין זה יעשה אליהו, לפי שאליהו היה כן, כי רוחו היה מצד אדם ונפשו מצד נדב ואביהו שהם משורש קין, ואז הוא ישוב כל אחד לשרשו. וזמש"ל. מהרי"א ז"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר כ (עריכה)

נהר כ - לבאר סוד הגלגול והעבור:

הענין כי תחלה תבא הנפש מיום הלידה, ואם יוכשרו מעשיו יזכה לרוח ביום שנת י"ג, ואם יוכשרו מעשיו עוד תבא אליו הנשמה בשנת העשרים, ואם לא יוכשרו מעשיו ישארו הנפש והרוח בלתי נשמה, ולפעמים לא יזכה אלא אל הנפש לבדה (ונשאר) בלי רוח ונשמה, ואח"כ נשארים הרוח ונשמה באתר מסותר ידו לקב"ה, ותחלה תתגלגל הנפש כ"כ עד שתזדכך כל צרכה, ואינה יכולה לקנות רוח עד אשר תתגלגל פעם אחרת אחר אשר נתקנה, ואז תזכה אל הרוח הראשון שלה, ואח"כ תתגלגל עם הרוח ההוא כ"כ פעמים עד שיתקן פגם הרוח ג"כ לגמרי, ואז צריך שתתגלגל בפעם אחרת אחר שנתקנו ואז ישיג אל הנשמה ותתגלגל כמה פעמים עד שיתתקנו שלשתם ואז אין צורך עוד לגלגול. ודע כי אחר שנתקנה הנפש ונתגלגלה עם הרוח לתקן את הרוח, אם יעשה איזה עון ופגם ברוח אינו נקרא פגם בנפש, כדי שנאמר שצריכה הנפש להתגלגל עוד פעם אחרת יחידית, והפגם ההוא לרוח לבד עד יתתקן, וכן הדין בנשמה, שאחר שנתקנו הנפש והרוח ונתגלגלו עם הנשמה לתקן את הנשמה, אז אין הפגם מכונה אלא על הנשמה לבדה כנ"ל לגבי הרוח:

ודע כי לפעמים יהיה כ"כ שנתקנה הנפש את מעשיה שא"צ לגלגול כלל ותשאר למעלה במקומה, ואז הרוח יבא בגלגול מלובש בנפש הגר עד שיתתקן, ואח"כ יבא בגלגול עם הנפש ג"כ כדי לקבל את הנשמה עד שיתתקן הנשמה, ולפעמים ג"כ יבא הרוח לבדו עם הנשמה ויתחברו שלשתם יחד למעלה. והנה אותו נפש הגר להיותו שכן הנפש בהאי עלמא יוכל להתעלות במדריגות הנפש הנז' ויהיו שכנים בההוא עלמא ג"כ. ודע כי לפעמים כאשר תתגלגל הנפש להתתקן תהיה כ"כ מתקנת ומכשרת מעשיה עד שתהיה זוכה אל מדריגת הרוח, ואז אין יכולת לרוח שלה לבא, כי ראוי לך לדעת כי אין שלשתם או ב' יכולין להצטרף בגלגול אחד, אם לא בתיקון גדול כל א' וא' לבדו כנ"ל, א"כ זאת הנפש שנתקנה עד שראויה לקבל הרוח מה יעשה ממנו:

דע כי אז כפי הזדככות ומעלת תיקון הנפש ההיא אז בגוף ההוא בחיים חיותו, יתגלגל נפש א' מצדיק א' אשר כבר השלים גלגולו, ולא היה צריך להתגלגל, ואז נכנס שם, וז"ס העיבור, ונעשה נפש אותו הצדיק במקום רוח אל נפשו. ודע כי לפעמים שיתגלגלו הנפשות עד אברהם וכיוצא, או כמרע"ה וכיוצא, ויתגלגל שם בסוד העיבור כנ"ל כפי ערך זיכוך הנפש ההיא, וכן אפשר להיות שיזכה הנפש הזאת אפילו בזמננו זה אל רוח מן הרוחות הראשונים עד האבות כנ"ל, והכל תלוי כפי ענייני מצות האדם ההוא, כי יש מצות זוכים להשיג נפש, ויש מצות להשיג רוח. ולפעמים יתעבר שם נפש איזה צדיק, ואח"כ זוכה יותר ומתגלגל שם נפש צדיק אחר יותר גדול מן הצדיק הראשון, והוא במקום נשמה, כי נפשו מלובשת בנפש צדיק הראשון אשר הוא במקום הרוח, ונפש זה הצדיק יהיה לה במקום נשמה. ודע כי לפעמים יתקן כ"כ עד שישיג עוד לרוח צדיק אחר יותר גדול מכולם, והוא בחינת רוח ממש, ויכול להיות עד שישיג רוח אברהם אבינו ע"ה, כי כפי בחינת תיקון הנפש ההיא תזכה להשיג נשמת צדיקים ראשונים עד תכלית האחרון, וזה מה שאמרו רז"ל דבכל דרא אית כגוונא דאברהם ויצחק ויעקב ומשה וכו'. ודע כי ענין עיבור זה הוא לב' פנים, א' הוא כי על ידי עיבור נפש הצדיק ההוא תזדכך הנפש ההיא דוגמת הצדיק ההוא, ותוכל לעלות במעלת הנפש של הצדיק ההוא, גם כי הצדיק ההוא גם כן זוכה ממעשה המצות של הנפש הזו, כיון שסייע את האיש הזה להזדכך, וזה שאמרו רז"ל גדולים צדיקים שאפילו במיתתם זוכים לבנים:

ודע כי ג"כ אחר אשר נתגלגלו הנפש והרוח ונתקנו שניהם, אז ג"כ כפי הזדככותם מתעבר עמם נפש צדיק א' או רוח א' או נשמה, והיא להם במקום הנשמה שלהם, וגם עתה יש כמה פרטים דוגמת מה שכתבנו לעיל בהיות הנפש לבדה וכו', וכן הענין לפעמים אחר גלגול שלשתם יחד, אפשר כפי הזדככותם להתעבר שם נפש או רוח או נשמת צדיק א' לסייעו כנ"ל. ודע כי הצדיק ההוא אשר נתעבר שם הוא קרוב לשכר ורחוק להפסד, ואם יתמיד האיש ההוא בצדקתו ג"כ הצדיק ההוא יתמיד שכונתו עמו, ואם חזר וקלקל אז הצדיק ההוא הולך משם כי אינו דבוק שם ממש כמו נשמת האיש בעצמו כי אינו שם רק בהשאלה, ולזה אינו סובל כלל מיסורי הגוף, ואינם מגיעים לו כלל ועיקר. ודע שיש עיבור בחיים, כי אם יש צדיק אחד בדור ההוא, אם יעשה האדם מצות אשר הם מתייחסות אל הצדיק ההוא, אז מתעברות בו בהיות שניהם בחיים בסוד ותדבק נפש דוד ביהונתן וגו':

ודע כי יש אנשים מתגלגלים על עבירה, ויש אחרים על חסרון מצוה, ויש שמתגלגלים לתקן אחרים ולזכותם. והנה הראשון מהם קרוב לחטוא, והשני רחוק לחטוא, אך השלישי ודאי שלא יחטא, ולפעמים יתגלגלו ליקח את בת זוגו, ולפעמים שלקח את בת זוגו וחטא והוצרך להתגלגל ובא יחידי, ולפעמים יש לו זכיות ומביאין אשתו עמו אף על פי שהיא אינה צריכה להתגלגל, גם זה צודק אע"פ שאשתו אינו בת זוגו. ודע כי האדם כשבא בפעם ראשונה והיה חדש ואז בא בת זוגו עמו כנודע, וכאשר בא לישא אשה אז מזדמנת לו בת זוגו בלי שום טורח כלל, אמנם אם חטא האדם ונתגלגל, והוא מאותם שנתגלגלה אשתו עמו, הנה אדם כזה כאשר יבא לישא אשתו לא ישא בת זוגו, אלא ע"י צרה גדולה וקטטות ומלחמות, כי יש לו מקטרגים ועליו אמרו קשה לזווגן כקריעת ים סוף, ולכן תראה כמה פעמים שנעשה זיווג אחד ברגע בלתי שום קטטה ויוצא לאורה, וזה יורה היותה בת זוגו, ובסוד פעם הראשונה. ויש זיוגים שיש בהם קטטות רבות ומניעות גדולות קודם שיגמור לעשות, ואחר כך נמשך השלום גדול ואין עוד קטטה כלל, וזה יורה על היותו זיווג שני:

ודע כי הזכרים הם המתגלגלים לעולם, אבל הנשים אינם מתגלגלות, אבל באים בסוד העיבור עם ניצוצי נשמות חדשות, ולכן נשים מרובות מן האנשים, כי כן הדינים מרובים מן הרחמים, וזו א' מן הד' מאות איבעיות של דואג ואחיתופל, וטעם שאין הנשים מתגלגלות הוא לפי שהאנשים עוסקים בתורה ואין נכנסים בגיהנם, ולכן צריכין אל הגלגול, אבל נשים הם נענשות בגיהנם ואינם צריכין אל הגלגול, אמנם לפעמים מתגלגלת האשה בסבת בעלה כאמור ויצאה אשתו עמו, כנזכר בסבא. ודע כי הזכר מתגלגל בנקבה, ואז א"א להוליד אם לא שתתעבר בו נשמת נקבה א', ולזה ג"כ א"א שהזכר המגולגל בנקבה יוליד זכרים, כי הלא איש ואשה זכרים ואשה כי תזריע כתיב, ג"כ לפעמים אותה האשה שנתעברה בזה הזכר המגולגל בגוף הנקבה, הנה בעת הריון כשתלד אז תתגלגל אותה הנקבה של עיבור בולד ההוא ותהיה נקבה, ואז אפשר שתתגלגל, ואז כדי שתחזור ללדת אותה [האשה] צריך שתתעבר עמה נשמת נקבה אחרת, או שתמות אותה הבת שילדה ותחזור להתעבר בה וכו'. ודע שמה שאנו אומרים שנשמת הצדיקים ורוחם הם באים ומתעברים בנשמות האדם לסייעם בעוה"ז אינם הם עצמם, כי הם למעלה בצרור החיים אצל הבורא יתברך, אך אותן הרוחין שנשארו מהם כל בחינה שביצירה הם שיורדים למטה ומתעברים באדם לסייעו. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר כא (עריכה)

נהר כא - לבאר סוד הגלגול, וסוד הנשמה חדשה ובלתי חדשה:

דע כי כל הנשמות שנשרו מאדם הראשון ונפלו בעמקי הקליפות אלו הם ישנות לגמרי, ויקראו גלגול ראשון, וכאשר איזה נשמה מהם תחזור בעולם ותחזור ותמות נקרא אז מגולגל ב' פעמים, וכן כיוצא בזה עד כמה פעמים, אמנם אותם שנשארו באדם הראשון עצמו הם אשר יצאו מהם קין והבל מעצמות אשר נשאר לחלק אדם, אך שת היה מאותם שנשרו אבריו, ולזה קין והבל להיות שלא נשרו רק נשארו בו באדם, לכן גדלה מעלתם אחר שיתוקנו יותר משאר השרשים, ובפרט בענין זה כי לא יחשבו הם לגלגול אחר רק עדיין זה בכללות אדם הראשון וכאלו לא נשרו ממנו, וכאשר יבא איזה ניצוץ מהם לעולם זה נקרא נשמה חדשה בבחינה א', כי עדין לא נחלקו לניצוצות בפני עצמן, אך אם אחר שבאו פעם א' ומתו כאשר יחזרו לבא יקראו מגולגלים מפעם א'. ודע כי הנשמה חדשה האמיתית זה יוכל לבא בעולם ולהשיג בפעם הראשונה עד נשמה לנשמה דאצילות כפי מעשיו בקלות גדול, ואם חטא בפעם ההיא משם והלאה יקרא מגולגל, רק אינו יכול להשיג הרוח רק עד י"ג שנים ואילך, והנשמה מבן כ' ואילך, וכן הולד עד שקונה נפש ורוח ונשמה דאצילות כפי שניו:

אמנם בחינת קין והבל, והיא אשר נקראת נשמה חדשה בצד מה כנ"ל, כאשר יבא ניצוץ ממנו בעה"ז גם היא תוכל להשיג בפעם ההיא הראשונה נפש רוח נשמה ונפש דאצילות ולא יותר, והטעם לפי שנסתלק מאדם הראשון זיהרא עילאה ולא נשאר בו רק נפש דאצילות לבד, ובזה יש יתרון לזאת הנפש של שורש קין על הנשמה החדשה, כי היא יש לה יכולת להשיג כל זה קודם תשלום הי"ג שנים. ודע כי הנשמה החדשה גמורה יכולים לבא לו כל החלקים נפש רוח ונשמה זה אחר זה, [כפי השנים] וכולם יחד בגוף א', ויעשה הנפש משכן אל הרוח, והרוח אל הנשמה, אך מי שבא משורש קין והבל א"א לו לקבל הרוח אחר שתיקן נפשו אם לא בלילה על ידי יבום, כי יוצאת הנפש מן האדם אחר תיקוניה בעת השינה והולכת לה ובבקר נכנס הרוח באדם ומביא עמו נפש הגר כדי להיותה משכן אליו עד שיתקן הרוח ג"כ, ואחר תיקונו באה הנפש ושורה ונקשרת עמו, ואח"כ אי זכה יתיר יוצאים נפשו ורוחו ובאה הנשמה עד שנשלמת ונתקנת, ואח"כ חוזרים שם שלשתם, אך קודם תיקונה א"א להם לבא כלל. והיינו סוד הצדיקים גמורים שמתים, כי כבר תקנו נפשותם ואינם יודעים להמשיך הרוח ומתים, כי כבר השלימו נפשם והיינו ימותו ולא בחכמה:

אמנם בחינה הג' והיא שאר בני אדם שנקראו נשמות ישנות, אין בהם שום יכולת בעולם רק לתקן בחינה א' לבד, פירוש הענין כי אם בא לתקן את הנפש הנה כאשר ישלים נפשו ימות, ויבא אח"כ הרוח שלו בגוף אחר ובהשלימו ימות, וכן בנשמה, ואם לא השלים יתגלגל כמה פעמים עד שישלים הנפש, ואח"כ יבא הרוח בגוף אחר ע"י נפש הגר, וכן הנשמה, ואם הוא מאותם שכבר תיקנו נר"נ וחטאו והובאו עתה בגלגול, ג"כ יהיה לו כדין הנזכר, ואם ביאתו תהיה לתיקון זולתו ובפעם ראשונה השיג הרבה אפילו עד הנשמה דאצילות וכיוצא, הנה עתה כשמתגלגל יכול ליקח כולם בבת אחת, וז"ס אותם הינוקי שהיו מופלאים במעשיהם, והיה הטעם לפי שבאו יחד נפשם ונשמתם. והנה הנשמה החדשה צריכה לקיים כל התרי"ג מצות, אך המגולגל הישן אינו צריך לתקן עתה רק אותה המצוה שהיתה חסרה ממנו לבד, ולכן כל חכם וחכם מהראשונים היה זהיר במצוה ידועה יותר משאר מצות, זה היה זהיר בציצית וזה בתפילין וכיוצא, כל אחד במה שחסר לו כפי גלגולו, והיינו סוד ארז"ל אביך במאי הוי זהיר טפי וכו':

ודע כי בעל הבחינה הג' שהיא הנשמה הישנה, אפשר ע"י כוונתו בעת נפילת אפים שיוציא את רוחו מן עמקי הקליפות, ותבא לעולם הזה בגוף אדם אחר או ע"י בנו בעצמו, אך שורש קין והבל א"א לבא ע"י אחרים רק ע"י עצמו לבד, ולכן א"א לרוח שלא לצאת רק עד תשלום תיקון נפשו. אמנם בעל הבחינה הג' עומד בשיקול גדול ובכף מאזנים, והוא שאם אותו שלקח הרוח שלו תיקן והשלים תחילה את הרוח אז בתחיית המתים הנפש והרוח ילכו אל אותו הגוף השני שבאה בו הרוח, אך אם השלים תחלה זה הגוף של הנפש, שניהם יכנסו בזה הגוף של הנפש. ודע כי אפילו תיקון זה של הרוח שתיקנו אחר הנה הוא עומד בשיקול, והוא כי אם אותו האדם יזכה יוכל להמשיך כל הטוב של הרוח ההוא אליו וישאר האחר כולו רע וכו', וכל זה לא שייך רק בבחינת הנפש והרוח, אך הנשמה לא תצא כלל לעולם עד שיתוקנו הנפש והרוח וימותו האנשים ההם שלקחו נפש ורוח, ואח"כ תצא הנשמה לעולם. וזמש"ל. מהרי"א זלה"ה:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר כב (עריכה)

נהר כב - לבאר סוד שורשי נפש רוח נשמה:

דע כי יש נפש בעשייה, ורוח ביצירה, ונשמה בבריאה, ונפש באצילות במלכות, ורוח בזעיר אנפין, ונשמה בבינה, ונשמה לנשמה בחכמה דאצילות, שאין לך שום שורש שאין לו חלק באלו החלקים. ודע כי רוב בני אדם אין להם רק נפש מעשייה, אך יש בהם חלקים רבים כי הלא העשייה עצמה נחלקת לה' פרצופים אריך אנפין, ואבא, ואימא, וז"א, ונוקביה. והנה כי האדם קודם שיהיה לו רוח מן היצירה צריך שיהיה שלם בכל ה' פרצופי העשיה, כי אע"פ שיש מי שנפשו מן מלכות שבעשיה, ויש מי שנפשו מיסוד שבעשייה, וכיוצא בזה, עכ"ז צריך שיתקן כל העשיה בכללותה, כדי שיקבל אח"כ רוח מן היצירה, כי היצירה גדול מן כל העשיה כולה, וכן לקבל הנשמה צריך שיתקן האדם כל חלקי רוחו בכל היצירה, ואח"כ יוכל לקבל הנשמה מבריאה, ואין מספיק לו במה שיתקן שרשו לבד רק עד שיהיה ראוי אל כל העשיה, ואז ישיג היצירה, וכן בשאר העולמות, אמנם מי שלא תיקן רק מלכות דעשיה הנה אין בו רק נפש מן נפש דעשיה, ומי שתיקן גם את ז"א דעשיה אז יהיה לו נפש ורוח מן העשיה, ואם תיקן גם עד בינה דעשיה אז נאמר שיש לו נר"נ מן העשיה, ומי שהשלים כל העשיה אז נאמר כי יש לו נר"נ ונשמה לנשמה שהם יחידה וחיה כנודע, וכולם מן העשיה, וכל זה קרוי נפש, ואז יזכה אל הרוח מן היצירה, וגם בהם שייכי כל הפרטים הנזכרים ואין להאריך:

ודע כי מי ששרשו במלכות דעשייה נפשו לעולם היא במלכות דעשייה, אך היא מזדככת מדריגה אחר מדריגה עד שתתעלה עד הכתר ממש אז יקרא מלכות דעשיה, והטעם הוא שעולה עד הכתר בעשייה, כי העשייה הוא למטה בקליפות וצריך שיעלה מפחד הקליפות למעלה בכל מה שיוכל, אך ביצירה בריאה אצילות אין הדבר כן, רק מי שהשלים מלכות דיצירה ושם היה שורש רוחו, הנה כאשר יתקן יותר ביסוד של יצירה אז יקבל רוח אחר מצד היסוד דיצירה ממש, והרוח האחר נשאר למטה במלכות דיצירה, וכן בעלותו בהוד דיצירה יניח רוח של יסוד ביסוד היצירה, ויקבל רוח אחר של הוד היצירה, וכן עד סיום היצירה, כי אחר שתיקן נפשו בכל העשייה יש לו יכולת לקבל הרוח בכל חלקי היצירה כולה, וכן הענין בבריאה בסוד הנשמה, ואין צורך להעלות רוח הראשון למעלה כי אין שם פחד מהקליפות כנזכר, וסוד הענין כי העשיה אינה רק ספירה א' ולכן יכולה לעלות עד הכתר שבה, אך היצירה היא ו' קצוות והם ו' ספירות ממש:

ודע כי לפעמים אפשר להתעלות כ"כ נפש האדם עד שתהיה נפשו מן האצילות, וזה כי הענין הוא כי נפש מן העשייה, ורוח מן היצירה, ונשמה מבריאה, כנזכר, ולפעמים יתעלה לנפש ממלכות דאצילות, ורוח מת"ת, ונשמה מבינה לנשמה מחכמה, ולפעמים נפש רוח ונשמה מעשייה, ולפעמים שלשתם מיצירה, ולפעמים שלשתם מבריאה, ולפעמים נפש מבריאה ורוח או נשמה מאצילות, וכן כמה פרטים עד אין מספר, ואין להאריך והמשכיל יבין. ודע כי כאשר נאמר כי הנר"ן מאצילות או מבריאה וכו', אין כוונתינו לומר כי אין לו נפש מצד העשייה כלל, כי אפילו השכינה מתלבשת בעשייה, אך הכוונה כי חלק העשייה מזדכך כ"כ עד שאינו נרגש בערך אור נפש היצירה ונקרא הכל נפש היצירה, וכן הענין בכל הפרטים, כי כשנאמר נר"נ מן האצילות הוא בהתלבשות בי"ע רק שאינם עולים בשם והכל נקרא בשם אצילות. ודע כי לפעמים עושה אדם איזה מצוה גדולה ואז יכול להיות כי יזדכך כל כך עד שתשוב נפשו במדריגת הצדיק ההוא, ואז צריך להשלים רוחו ונשמתו עד מאד עד שיהיו ראויים להתלבש בנפש ההיא, ואחר כך יהיה שקול במדריגת הצדיק ההוא, ויעלה למעלה משורש נשמתו וזה בסיוע הצדיק ההוא. וזמש"ל. מהרי"א זלה"ה:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר כג (עריכה)

נהר כג - לבאר סוד נשמת צדיק בן רשע, וגלות שכינה:

דע כי כל הנשמות כולם נפלו לתוך עמקי הקליפות על ידי חטאו של אדם הראשון, והנה כשיש נשמה א' יקרת הערך תוך הקליפות אינם מניחות אותה הנשמה לצאת משם מתחת ידם כי הם ניזונים על ידה, וסוד הענין וגם סוד למה החיצונים מתאוים כ"כ להחטיא את האדם ולגרום חורבן בית המקדש ולהכעיס את י"י ולהגלות את שכינתו. והענין כי החיצונים הם שיורי הזוהמא ממה שנברר מן הקדושה, והם נקראים מותא והם רוצים לחיות, והנה החיים סוד הקדושה, והנה בעוד שהקדושה היא ביניהם יש להם חיות ומזון ושפע, וכשאין ביניהם הקדושה הם מתים, ולכן בראותם כן הם טורחים כדי להחטיא את האדם כדרך הטורח אחר מזונותיו, כי כשהאדם יחטא אז יגרמו אל אותה נשמה שתכנס ברשותם ואז הם חיים על ידה, כי הקדוש ברוך הוא ממקום קדושתו הוא ממשיך מזון לאותן הנשמות העומדות תוך הקליפות ומשם ניזונים הקליפות:

והנה כשגברו העונות ונחרב בית המקדש גלתה השכינה בין החיצונים, וסוד הדבר כי הנשמות שביניהם אינם יכולים לצאת משם, ולכן השכינה שהיא אש אוכלה נכנסה שם והיא מלקטת אותם ניצוצות של קדושה מבין הקליפות, ומעת שנחרב בית המקדש עד עתה היא עושה מעשה זה, ועד שתכלה היא ללקוט כולם עד סיום הרגלים, שהם אותם שנפלו בעמקי הקליפות גם אותם תקח, והנה השכינה צריכה אלינו בסוד תנו עוז לאלהים, וכפי מעשינו יש בה יכולת להוציא, ואלולי היינו שבים בתשובה גמורה היה בה כח להוציא כל הנשמות ברגע אחד, אך חטאתינו מתישים כחו של היוצר כביכול, וכשיכלו כל אותם נשמות ליצא אז תצא משם השכינה וימותו הקליפות כי אין להם עוד שום חיות, ובהיות השכינה בתוכם הם מקבלים שפע, ולכן כל מגמתם להמשיך את השכינה ואת הנשמות בגלות כדי שיחיו:

ודע כי החיצונים כשיש נשמה יקרת הערך ביניהם הם ניזונים על ידה ואינם מניחים אותה לצאת משם כלל, וכוונתם היא לטנפה בכל כחם כדי שתשאר תמיד בידם, שהם יראים אולי יהיה שום זכות באיזה אדם להוציאו משם בעת זיווגו, ולכן כשרואים איזה מקום פגום וזיווג פגום עד מאד, הם נותנים אותה הנשמה ומניחין אותה לצאת כדי שתתקלקל יותר ממה שהיתה, ותחזור לידם יותר פגומה מבראשונה כדי שתעמוד בידם ימים רבים. והנה תרח עובד ע"ז ואשתו ג"כ עע"ז כמוהו ודאי, ואז כראות הקליפה מקום מטונף כזה וזיווג פגום כזה, אז אמרה ודאי לא אמצא מקום פגום יותר מטונף מזה, ואז הניחה את נשמת אברהם לצאת מהם ונכנסה שם, ולפי שנשמת אברהם היתה ביניהם לכן נקרא גר הצדק, כי שרשו היה תוך הקליפה והטומאה:

והענין כי סוד אברהם הוא סוד אדם הראשון שעבד ע"ז, ולכן נתגלגל בטיפת תרח שעבד ע"ז לכפר עליו. ודע כי תרח הוא בחינת פסולת של שורש נשמת אברהם, ולכן נתגלגל הדבר להתקן על ידו, וז"ס כמה אנשים גדולים לאין קץ שהיו בני גוים או בני עמי הארץ וכיוצא בזה, ודע כי כמה נפשות קדושות אתעשקו בטיקלא והם גוים, ולזה ישראל היוצאים למלחמה שהיו כולם צדיקים כאשר יראה אשה ויחשוק בה זה יורה כי ודאי אותה אשה היא משורש ישראל שלקחוה ושבו אותה הקליפות, ולכן ולקחת לך לאשה, וז"ש ושבית שביו וגו', כי זה היה שבוי בידם מההוא טיקלא וכו'. וזמש"ל. מהרי"א זלה"ה:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר כד (עריכה)

נהר כד - בסוד הגלגול ופרטיו:

דע כי נפש הרשע אין הקדוש ברוך הוא מגלגלו בגלגול יותר מג' פעמים, שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, ר"ל פעמים ושלש בצורת גבר, אבל בפעם רביעית בבהמה טהורה, והאדם שהולך להביא קרבן הקדוש ברוך הוא על דרך נס מזמין לפניו בהמה שנפש אדם מתגלגל בה, נמצא בזה שהקרבן מועיל לב' דברים, למביא הקרבן, ולנפש שנתגלגלה בבהמה זו, שע"י שחיטת הבהמה מקבלת עונש ומתכפר, ובעליית עשן הקרבן הנפש עולה למעלה וחוזרת לשלימותה, וסוד זה נרמז בפסוק אדם ובהמה תושיע י"י:

ודע כי יש ד' עבירות ידועות חמורות שעליהם אמרו ז"ל יהרג ואל יעבור, ואם מת בלא תשובה יתגלגל בבהמה טמאה, והם גלוי עריות, וע"ז, וש"ד, וסימן גע"ש, והד' שהיא קשה מכולם הרכילות ולשון הרע. והענין כי מי שעבר על ג"ע יתגלגל בגמל, כתיב הכא גומל נפשו איש חסד, וכתיב בעריות חסד הוא. ועל ע"ז יתגלגל בשפן, מאי שפן שפנה אל אלהים אחרים. ועל ש"ד יתגלגל בחזיר, כתיב ברוצח ביער לחטוב עצים, וכתיב יכרסמנה חזיר מיער. ואם הוא מלך או נשיא יתגלגל בכלב. ודוקא באחד מאלו הג' עבירות חמורות שעליהם אמרו רז"ל יהרג ואל יעבור יתגלגל בבהמה טמאה ובסימן א' של טהרה . אבל בשאר כל העבירות אין שום בר ישראל מתגלגל בבהמה טמאה אלא בבהמה טהורה, ואפילו על רכילות ולשון הרע אינו מתגלגל אלא בבהמה טהורה בשינוי הרגלים, בעון לשון הרע ברגל א', ובעון רכילות בג' רגלים, וסוד זה רמוז בפסוק הולך רכיל מגלה סוד, איש רכיל לא נאמר אלא הולך רכיל, וכתיב לא תלך רכיל בעמך, לא תדבר רכיל לא נאמר אלא לא תלך, לרמוז שסופו להתגלגל בבהמה חסירת הרגל או יתירת הרגל:

וחוץ מאלו הד' עבירות לא יש עבירה שמתגלגל בבהמה טהורה אלא י"ט מיני עבירות בלבד, וכנגדן יש י"ט מיני שינויין בטריפות שאינם פסולים מטעם מום כי אינם בגלוי, גם אין החיות תלוי בהם ואפ"ה אינם אסורים כי אם משום שינוי, וטעם איסורן הוא כי י"ט מיני עבירות חמורות זולת הד' הנזכר, וכנגדם יש י"ט שינוים פנימיים אסורים, ובשביל עבירה א' מהם יתגלגל בבהמה טהורה שיש בה טריפות א' מהי"ט , ואלו הן, א' חסרה המרה נמצאו ב' מרות, חסרה הקיבה נמצאו ב' קיבות, חסרה הכרס נמצאו ב', חסרה ההמסס נמצאו ב', חסר בית הכוסות נמצאו ב', חסר א' מן המעיים נמצאו ב', חסר הריאה ממנין האונות, נתחלפו האונות הותירו האונות, נמצאת הריאה בלא חתוך האונות, חסר מקצת הריאה, וחסרון א' מן הרגל או יתיר, והנה בשביל עבירה א' מהי"ט יתגלגל בבהמה טהורה בעלת טריפת א' מהי"ט הנזכר:

ודע כי שמנה טריפות יש מחיים, והם דרוסה, נקובה, חסורה, נטולה, קרועה, פסוקה, שבורה, נפולה, וסימנם ד"ן חנ"ף קנ"ש ר"ל שתיקן לחנף קנס. ודע כי נ"א טריפות מהע' תלויין בז' טריפות מהח' הנזכר, חוץ מהחסירה, ובטריפות חסירה נמצאו בה י"ט מיני טרפיות, ב' מהם שהם א' חסירת רגל ב' יתירת רגל, אלו ב' טריפות מתחברות עם הנ"א טריפות היוצאים מהז' הנשארים, שהם דרוסה, נקובה, נטולה, פסוקה, קרועה, נפולה, שבורה, ויעלו נ"ג, ואלו הנ"ג מיני טריפות היו פסולות לקרבן אחר ידיעתן, ושאר הי"ז טריפות היוצאין מחסירה לא היו נפסלין לקרבן, כי רצונו יתברך לקרב את הרחוקים, ודוקא בעולה שהיא כולה כליל, אמנם בשלמים ובשחיטת חולין שהם אכילת הדיוט כל א' מהי"ט אסורים באכילה, מטעם איסור אכילת בשר אדם שהוא אכזריות. ע"כ מסכ"י:

ודע כי על עון המשמש מטתו לאור הנר יתגלגל בעיזים. והפרנס המתגאה על הצבור יתגלגל בדבורה, כי הדבורה גוותנית גם היא דברנית. גם המדבר דברים שלאכהוגן מתגלגל ג"כ בדבורה. והשופך דמים יתגלגל במים ואין לו מנוחה, ועיקר צערו במקום אשר מקלח המים ונופל על הקילוח, וסי' על הארץ תשפכנו כמים, ואלו הוי ידעי עלמא בצער הדין הוו בכיין תדיר. גם מי שענשו במיתת חנק הוא נענש במים ונחנק שם בכל עת. והבא על אשת איש מתגלגל ברחיים שטוחנין במים, ושם נידונין שניהם האיש והאשה בסוד תטחן לאחר אשתי. והמדבר לשון הרע וכיוצא מתגלגל באבן דומם, ולזה בלעם נתגלגל בדומם ואח"כ בנבל, וכל זה על עוון לשון הרע. והמאכיל נבלות לישראל מתגלגל בעלי האילן והרוח בה ומגלגלו והוא צער גדול, וסוף ענשו הוא כשנופל העלה ההוא לארץ כי אז נחשב לו למיתה ממש בעת שנכרת מן העולם. ומי שלא נטל ידיו גם הוא מתגלגל במים, וז"ס אזי עבר על נפשנו המים הזדונים ברוך י"י שלא 'נתננו 'טרף 'לשיניהם ר"ת נטל, גם תחבר תיבת שלא יהיה שלא נטל, הוא אשר יעברו עליו המים הזדונים הנז', אמנם מי שקיים ברוך י"י שנטל, עי"ז לא נתננו טרף לשניהם. גם מי שלא היה מקפיד לברך ברכת הנהנין נידון בעונש הזה במים:

ודע שאין לך מעין או בור מקוה מים ונהר שאין שם כמה וכמה מגולגלין לאין קץ ומספר, ולכן אין ראוי לאדם להניח פיו על הסילון לשתות רק בידיו כי יוכל א' מהם להתגלגל בו כנודע, ואז מתעבר בו נשמת הרשע ההוא, כי לפעמים ע"י איזה חטא בא לאדם איזה מקרה רע ואז מתעבר בו נשמת הרשע ומסייעו להחטיאו, וז"ס אותו מעשה דההוא רוחא דהוה בההוא מעיינא, ולכן ראוי לאדם להזהר מאד בברכתו כששותה מים מן המעין והלואי שיוכל להנצל, וגם זה נוהג בבעלי חיים, ולכן האדם ע"י אכילתו ושתייתו כמה מינים מגולגלים מתגלגלים בו בכל עת, ומי שהוא ת"ח ומכוון אכילתו בכוונה יכול להעלות ולתקן אותם המגולגלים, ובהיפך מי שאין מכוון שניזוק מהם ומחטיאים אותו חטא גדול. ודע כי המים אחר שהביאו אותו מן המעין לבית אין שום חשש כלל, ועכ"ז טוב לשפוך מעט מים קודם ששתה אפילו בביתו:

ודע כי כל דור זה או רובם היו מגולגלים תחלה בבהמות וחיות ולכן הם עזי פנים ובלתי שלמים, אם לא השרידים אשר י"י קורא אליהם. ודע כי האדם יתגלגל באשה על עון משכב זכר וכיוצא. ודע כי זכריהו לפי שחירף את ישראל לכן נענש ונתגלגל אח"כ רוחו ונפשו בשני גרי הצדק שמעיה ואבטליון, כי שמעיה נשיא היה הרוח של זכריהו, ואבטלין אב"ד נפשו של זכריהו, ונתגלגל בגרים רק שהיו גירי צדק ונדבקו תחלה באלהים אחרים דוגמת מה שחירף בישראל, שאמר למה עזבתם את י"י וגו'. וזמש"ל. מהרי"א זלה"ה:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר כה (עריכה)

נהר כה - בגלגול קצת תנאים וצדיקים זלה"ה:

דע כי יוכבד היתה גלגול חוה, ואולי כי גם עמרם גלגולו של אדם הראשון, ולכן פירש מאשתו ק"ל שנה ואח"כ הוליד משה, שהם כנגד ק"ל שנה שנולדו כל אותם הניצוצות, ואחר שנשלמו נולד משה שהוא שת. ודע כי ראובן היה גלגול קין ולא נתקן, וביתרו נתגלגלה נשמתו ונתקן. ודע כי בלעם הוא הרע של הבל ומשה הוא הטוב של הבל, ולזה כשתסיר כמנין הב"ל ממש"ה ישאר קר"ח, כי בהבל לא היו אלא ל"ז ניצוצות טובות ונתקנו במשה, ואותם הש"ח רעות [היו קר"ח]. וכן יתרו הוא הטוב של קין ובלק הוא הרע של קין. וכן עמלק הוא הרע של קין. וגם כן בישראל היו ב' מינים, כי ישראל היו סוד כללות משה הבא מן הבל, וערב רב שבו הם מן קין. ודע כי יתרו נשמת קין, ושמואל רוח קין, ונדב ואביהו הם נפש ורוח, ושניהם נתלבשו בשמואל. ודע כי סוד אברהם הוא סוד אדם הראשון שעבד ע"ז, ולכן נתגלגל בטיפת תרח העובד ע"ז לכפר עליו, ותרח הוא משורש נשמת אברהם בנו והיה בחינת פסולת של שורש נשמת אברהם, ולכן נתגלגל הדבר להתקן על ידו. ודע כי גלגול תרח ואשתו שהם אביו ואמו של אברהם נתגלגלו באיוב ואשתו, כי אמו של אברהם אמתלאי בת כרנבו נתגלגלה בדינה בת לאה ונשאת לאיוב:

ודע כי אליעזר עבד אברהם היה תחילה נשמה קדושה שנתנה תוך קליפת כנען הארור, וכשנולד אליעזר יצאת אותה הנשמה מאותה הקליפה הארורה ונקרא ברוך, ואח"כ הוברר יותר ונתגלגל בכלב בן יפונה, והיה מתענה כל ימיו כדברי רז"ל, כדי שיצא לגמרי מכלל ארור הראשון, וכאשר רצו ישראל לכנוס לארץ ושלחו מרגלים נתעברו הי"ב שבטים בי"ב מרגלים כדי שלא יחטאו, ונשמת לוי נתעברה ביהושע בן נון ויהודה בכלב, ולא נסתלקו מאלו השנים, לפי שהיו כלב גלגול אליעזר עבד אברהם לזה נשתטח על [קבר] אברהם [להתפלל], ואח"כ הוברר יותר ונתגלגל בבניהו בן יהוידע, גם נתגלגל ביהוידע אביו של בניהו, ואח"כ בניהו ויהודע אביו, אב ובן נתגלגלו בזכריהו ויהוידע אביו, וזכריהו לפי שחירף את ישראל שאמר למה עזבתם את י"י נענש ונתגלגל רוחו ונפשו בשני גרי צדק שמעיה ואבטליון, ואח"כ רוח זכריהו נתגלגלה במהה"ר משה קורדווירו זלה"ה, ונפש זכריהו במהר"ר אליהו די וידאש זלה"ה, ולכן היו אוהבים זה לזה:

ודע כי בימים האלו בדרא בתראה יתגלגל משה עצמו עם הערב רב, וסוד הגלגול הזה הוא דבר נעלם, ולזה רוב אנשי דורינו נשותיהם מושלים עליהם לפי שהיו בזמן העגל ונתנו הנזמים לעגל, והנשים לא רצו לכן הם מושלות עליהם, נמצא כי בדורנו זה הוא גלגול דור המדבר וערב רב ג"כ ומשה בתוכם. ודע כי רב המנונא סבא גלגול משה, והרשב"י ג"כ דוגמת משה רבינו ע"ה אך לא בסוד זיהרא עילאה דמשה בפעם ראשונה, רק בבחינת הנשמה שהיתה לו בלוחות שניות, אמנם תחלה היה רשב"י למטה ואח"כ עלה במדרגת משה כנז'. ודע כי הלל, ור' אליעזר הגדול, ורבינו הקדוש, וכן האר"י זלה"ה, וכן הרשב"י זלה"ה, כל אלה הם סוד היסוד או דאבא או דז"א או דיעקב. ודע כי ר' יוחנן בן זכאי ור' עקיבא היו סוד ב' זרועות ימין ושמאל דמשה מעורבים בקין, ולכן שנותיהם שווין ק"ך שנה, ולכן רצה משה שתנתן התורה ע"י ר' עקיבא. ודע כי משה הכה לעוג מלך הבשן, כי בעוג היה ניצוץ קדושה והוא ניצוץ נשמת ר' שמעון בן נתנאל ר"ת בש"ן 'שמעון 'בן 'נתנאל, והנה ניתן ביד משה כי ר' שמעון בן נתנאל היה תלמידו דר' יוחנן בן זכאי שהוא שורש זרוע ימין דמשה כנזכר, לפי שהיה ירא חטא נאמר אל תירא אותו, וגם הארץ רחב"ת ידים ר"ת 'ר' 'חנינא 'בן 'תרדיון, ואפשר שנלקח בתוך קליפת שכם בן חמור, לכך הוצרך ליהרג ולהתלבן:

ודע כי נשמה דאדם הראשון נטלה חנוך ולכן היה מלאך בשמים, ואליהו נטל סוד הרוח דאצילות דאדם הראשון, ונפש דאדם נטלוה קין והבל כדי לתקן אותם שיוכלו לתקן הפגם אחר שנתערבו טוב ורע, ואמנם חלק קין נתגלגלה כל הגלגולים שידעת בקינן ובמהללאל עד נדב ואביהו כי תרי פלגי גופי נינהו, ומשם נטלם פנחס, והיינו אמרם אנחנו טמאים לנפש אדם, כי הוא ממש נפש אדם הראשון שנתגלגלה בנדב ואביהו. ודע כי חלק מנשמת אדם הראשון נמשכה אחר כך ביוסף הצדיק, ולכן היופי של אדם הראשון בא לו ליוסף מאותו זיהרא עילאה, ויוסף זכה לזו הנשמה באותה הלילה שנגמרה שיעבודו כדי לעלות למלוכה, ולזה למד ע' לשון לפי שזכה לאותה הנשמה שהיא של מטט"רון הממונה על ע' אומות ויודע לשון כולם. וסוד נשמת ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול היא נשמת יוסף ואדם כנזכר, ולכן היה יפה עד מאד דוגמת יוסף, והיה ראוי ליענש ולהתקן פגם עשר ניצוצית של טיפי הזרע של יוסף הצדיק, ולכן הפשיטו את עור פניו, כנגד ויפשיטו את יוסף את כתנתו, וכמו שיוסף נשבה בין המצריים כן ר' ישמעאל נשבה בין הגוים, כשמצאו ר' יהושע בן חנניא ואמר לו מי נתן למשיסה יעקב וגו':

ודע כי רב ששת הוא גלגול בבא בן בוטא הנקרא חסיד בדברי רז"ל, שהיה מקריב כל ימיו אשם ספק, כי ששת בא"ת ב"ש בבא. ודע כי רבא האמורא נמשך משורש נעמה העמונית בת לוט, כי כאשר הקליפות שבו את לוט גם את נשמת רבא שבו עמהם, עד שיצאת נעמה העמונית בת לוט ויצא רבא, וז"א ויקחו את לוט 'ואת 'רכושו 'בן 'אחיו ר"ת ורבא, וכן ר"ת 'בלעדי 'רק 'אשר אכלו הנערים הוא ר"ת רבא. ודע כי בן זומא סוד הבל, והענין כשנתערבו ניצוצות אדם תוך הבל נתערב סוד הבוהן הימני של אדם הראשון, ולקחו בן זומא כשנתערבו ניצוצות אדם תוך הבל, וכבר ידעת שאין לך אבר ואבר שאין בו ס' ריבוא ניצוצות לפעמים, הנה הוצרך בן זומא להתעבר ולהתגלגל עם כל הס' ריבוא של הבוהן הנזכר כיון שנפלו בחלקו לתקנם, וז"ס שאמר בן זומא ברוך שברא כל אלה לשמשני, כשראה אוכלוסא בהר הבית כי כולם תלויים בו והוא מתעבר בהם כדי לתקנם, וכבר ידעת כי מי שנתגלגל עם איזה נפש כדי לתקנה הנה נוטל חלקו מן אותם המצות שעושה אותה הנפש, נמצא כי כל אלו הס' רבוא הם משמשים לו כי הם עושים מצות והוא נוטל חלק עמהם בלתי ידיעה. ועוזיהו המלך שרצה להקטיר ונצטרע הוא גילגול עוזה אשר שלח ידו בארון אלהים, והנה נשמתו היודעת כי מתחילה היה כהן נגררה אחר הכהונה ופגם בזה:

ודע כי שם ונח ומשה כולם היו שורש א' והם מצד החסד של הבל, וז"ס כי מן המים משיתיהו, וז"ס ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת ח"ן בעיני, הוא גלגול משה בשם ונח. וסוד הלל הזקן הוא מצד החסד של הבל, ושמאי הזקן הוא מצד הגבורה של הבל, ולכן היה קפדן מסוד הדינים, וכן אביי מסוד קין ולזה לא היה הלכה כמותו. ודע כי מצד חטא קפדנותו של שמאי שבאו לידו כמה גרים ולא קבלום מחמת קפדנותו, לכן נתגלגל בשמעון בן עזאי ולא נשא אשה ואז היה בורא נפשות הגרים ע"י עסקו בתורה, ובזה סוד הגבורה דשמאי נהפכה לחסד, כי מצד החסד דאברהם הוא אתערותא דנפשין דגיורין, וכן היה משה עושה כשפירש מן האשה לפי שהיה בסוד החסד כנזכר, וכן אביי החזיק בדרכו של בן עזאי להמשיך נפשות הגרים ע"י התורה, כי נר"נ דאביי היו כלם מסוד קין, וכולם מבחינת נפש שהיא סוד מלכות, ולכך היה יתום שלא ראה אביו ואמו ותיקן נפשות הגרים שאין להם אב ואם, וז"ש אביי כשהיה שמח הריני כבן עזאי בשוקי טבריא, וטעם השמחה שע"י שהיה ממשיך נפש הגרים כבן עזאי בזה היה מתקן עיטרא דגבורה כנזכר. וגם ר' עקיבא היה בורא נפשות הגרים, כי שורש נפשו מקין ולכן היה בורא נפשות הגרים דוגמת אביי ובן עזאי:

ודע כי יואב שר צבא אשר לדוד אשר הרגו בניהו בן יהוידע בימי המלך שלמה, נתגלגל אח"כ והיה יואש המלך שהמליכו יהוידע הכהן, כי רצה יהוידע לתקן מה שהרגו בניהו בנו ליואב, ועכ"ז לא נתקן כי אח"כ חזר יואש והרגו לזכריה שהוא גלגול בניהו לפי שהוא הרגו תחילה בימי שלמה, ואע"פ שהרגו בדין, עכ"ז יואב היה כמעט ראש סנהדרין ואין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידי הצדיקים, והוצרך בניהו לנקות אותו עון והוצרך להתגלגל בזכריה, והרגו יואש המלך שהוא גלגול יואב, ונתחלף אות ב' בש' באתב"ש. ודע כי אהרן הוא גלגול הרן, ולפי שהוא מת תחלה על פני אביו גם נדב ואביהו מתו על פני אהרן אביהם. ורחב נתגלגלה בחבר הקני, ואח"כ נתגלגלה בחנה. ועלי הוא גלגול יעל אשת חבר הקני, וזהו מנשים באהל תבורך, שנתברכה משאר נשים שעלתה למדריגות איש, ושמשה באהל שילה בגלגול עלי הכהן. ושמשון גלגול נדב בן אהרן, ולכן נענש בבית האסורים בהיותו טוחן בבית נשי הפלשתים, לפי שנדב לא רצה לישא אשה:

עוד מצאתי כתוב בין דברי האלהי כמוהר"ר חיים ויטא"ל ולא ידעתי אם הוא ממהרי"א זלה"ה, וז"ל זמרי נתגלגל בר' עקיבא, והכ"ד אלף שמתו במגפה היו הכ"ד אלף תלמידים של ר' עקיבא שמתו בין פסח לעצרת. ואשת טורנוסרופס היתה גילגול כזבי עצמה, ונתגירה וזכתה להעמיד את ישיבתו שזהו היתה אחד מהג' דברים שהעשיר [את] ר' עקיבא. וענין הפרים של אליהו היו דתן ואבירם שנתחלל שם שמים על ידם כנודע, ונתקנו פה, ואבירם היה הפר שבא לחלק נביאי הבעל, לפי שהיה יותר אביר לב בענין המחלוקת, ואלו היו שמעון הפריץ וחביריו שמתו על קידוש השם. ודע כי אריסטו היה ניצוץ מאבטליון, בשביל שלמד לתלמידים שאינם הגונים שנעשו צדוקים, ולכן אריסטו היה מכחיש התורה, ולבסוף חזר בתשובה אם לא בדברי רז"ל, ואח"כ נתקן באנטונינוס שהיה לומד עם רבינו הקדוש ז"ל. וענין תמר ומלכת שבא ורחב היו גילגול א', והיינו ר"ת של תמ"ר, ושלשתן אירע להם דבר א' שהנה תמר ילדה תאומים, גם מלכת שבא ילדה משלמה שנים, ורחב הצילה הב' שלוחים כנודע:

עוד מצאתי כתוב שדינה בת יעקב נשאת לז' אלופים, א' שכם בן חמור, ב' שמעון בן יעקב, ג' איוב, ד' נבל, ה' דוד, ו' טורנוסרופס, ז' רבי עקיבא. עוד מצאתי כתוב, כי הבל נולדו עמו ב' תאומות, ועל זה הרגו קין שהיה לו משפט פי שנים שהיה בכור, והב' תאומות זה סוד צפורה והב' בתיה בת פרעה. עד כאן מצאתי:

ודע כי האדם מניח חד רוחא במעי אתתיה בביאה ראשונה, והנה ההוא רוחא דאנח יעקב ברחל יצא ממנו בנימין, וז"ס ויהי בצאת נפשה כי מתה וגו', כי אותו רוחא נקרא נפשה הוא אשר יצא ונעשה בנימין, אמנם הרוח שהניח בלאה יצאת ממנו אביגיל, ומן הראוי להיות זכר רק לפי שעבד באשה לבד באשה שמר. וענין ההיא שפחה דרבי, היתה מסוד גלגול אותם השפחות שהיו על הים דאתמר עלייהו ראתה שפחה על הים וגו', ומעלתן גדולה מן החכמים לכן נהגו רבנן נידוי בההוא גברא בשבילה, וכמה דברים שלמדו ממנה כנזכר במדרש. מהרי"א זלה"ה:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר כו (עריכה)

נהר כו - לבאר סוד שלוחי הדין העליון:

דע שהעולם הזה מרכבה לכל העליון הרוחני, אם יגבר החסד הרי כל התחתונים שלוחי החסד, והם כלים מלאים חסד ומשפיעים אותו לכל, ואם יגבר הדין בעולם מפני רשעת הרשעים יתפשט הדין בעולם, וכל העולם יתמלא מהדין ופועלים הדין ברצון ובאונס, לכן אין טוב אלא להסתיר האדם עצמו כאמור חבי כמעט רגע וגו', דכד שריא דינא בעלמא שארי על כלא שיעשה הדין מיני מקרים באבנים ובעצים בכל פגע ומכשול, בבהמה חיה ועוף, בבני אדם האומות כל מיניהם, ובישראל הרשעים, כאמור וחובה ע"י חייב. ויותר נמצא הדין במקומות הדין ממש כגון לצאת לשוק כדפירשו רז"ל יוצא אדם לשוק דומה כמי שנמסר לסרדיוט, ואין רשות לכחות הדין לכנוס אל ביתו של אדם אלא בבואם ממש בשליחות, אמנם בשוק עומדים להמתין שם על אחרים ואגב אורחייהו יעבור שם אחר ויפגע בו הדין, כענין הצלע שהיה בדרך, והיינו כח רוחני של דין מתלבש בגשם ההוא עומד בפרשת דרכים בשווקים ושם ידונו אחרים, או יעמודו שם בטלים שלא באו שם לשליחות, אלא מחמת שניתן רשות להתפשט הם מתפשטים בכל העולם, ומי שעובר וחייב פוגעים בו, וכשיעמוד האדם בביתו מצות מזוזה ישמרהו מאלו ומכיוצא בהם, וישמור מב' עניינים שלא ינזק מאחרים שהם שטים ומתפשטים בשוקים מלאים חמת ה' גערת אפו, ג"כ נשמר שלא יזיק הוא אחרים שאם לא ינזק לפחות יתלבש בו ג"כ כחות הדין ויגרום על ידו נזק לאחרים ויהיה בו בסיס ומכון לרעה, יתלבש להזיק לאחרים כנזכר. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר כז (עריכה)

נהר כז - לבאר סוד הכרוז העליון, ושיחת העופות:

דע כי כל מה שנגזר למעלה מכריזין אותו, ובפרט בעולם העשיה, אבל מצד עובי האויר אינו נשמע, אמנם כשהעופות פורחים דרך הפרחתם ועפיפתם הם חותכים האויר וחולקים אותו, ואז קול הכרוז עובר שם, ואלו הם העופות שאין להם דיבור הנקרא אבי"ש מודא"ש בלע"ז, ויש עופות ע"ד דיבורם וצפצופם נצטרף קול הכרוז. וגם כל העבירות שהאדם עובר כולם נכרזות ע"י ב"ד אחד ושליח ב"ד ההולך עמהם, אמנם מצד עובי האויר אינו נשמע כנזכר, וז"ס כי עוף השמים יוליך את הקול, כי מתערב קולו עם קול הכרוז ועי"ז הוא מוליך את הקול, וכנגד האלמים הנז' אמר ובעל כנפים, שהוא העוף שאין לו דיבור כלל רק בחינת היותו בעל כנפים לבד ע"י כנפיו מגיד דבר, כי כל הגדה הוא ברמז ובחשאי וכפי תנועות עפיפתו ניכר קול הכרוז, גם ב' העניינים יחד הם בעופות שהם בעלי צפצוף, כי לפעמים מצפצפים ולפעמים מעופפים. אמנם טעם העופות הנקראים אבי"ש מודא"יש דע כי אלו הם נמשכות מצד לילית ההורגת הילדים שעדיין לא הגיעו לערך דבור, וכל אותם הנשמות בפרט אם הם רשעים כולם הולכים ודבקים עם אלו העופות האילמים והולכים עמהם ועם לילית, ולכן אין להם כח דיבור:

ודע שיש עוף שממונה להודיע ענין גזירת רעב, ואחד על הדבר, ואחד על הארבה, וכן כיוצא, וכן יש ממונים על הטובות והבשורות הטובות, ויש ממונה על כמה מיני דברים חלוקים. אמנם העפות האלמים הם ממונים על גזירות הילדים המתים קטנים, וכן יש להם שליטה לידע על בשורות אחרות. והעורב כולו בשורות רעות ובפרט על הדבר והמגפה, ובדרך מקרה לפעמים אומר בשורה טובה. והנץ הנקרא מילא"נו מבשר בשורות טובות. והגולונדרינ"א הוא צפור דרור על בשורות טובות, ובפרט על בשורת עצירת המגיפה, וכמעט שכל ימי המגיפה אינה נמצאת בעיר ששם יש מגיפה. ודע כי אחר שנשרפה התורה נמסרו כחה וסודותיה ביד הקליפות בעוונות, ולכן אין כל נברא בעולם אפילו הטמאים ושקצים ורמשים השרים הממונים עליהם יודעים רזי התורה, ומי שיבין צפצוף הנבראים יוכל להבין סודות התורה, ולפעמים מצד הנשמות המגולגלים באותם הבריות והם היו יודעות בתחילה, ולפעמים כי נשמת צדיק מן עולם העליון מתלבש באותה הצורה. ודע כי אפילו שקצים ורמשים ובהמה וחיות קטנים עם גדולים כולם מצויים במקום בני אדם להגיד להם פשעם וקורתם. וזמש"ל. מהרי"א זלה"ה:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר כח (עריכה)

נהר כח - לבאר סיבת הדבר ב"מ:

הנה משמע מהזוהר כי השמירה מן הדבר הוא להסגר בחדרים כאמור בא בחדרך וסגור דלתיך וגו', הנה דבריו אלה יחרדו לבות בני אדם בלי ספק שראוי לאדם להסגיר ולהסתיר עצמו בזמן הדבר, ויעסוק בתורה ויסך ה' בעדו, ונראה כי בזמן הזה שאינן עושים כן אלא הם הולכים ומתפזרים בכפרים בביטול תורה ותפלה, והנפש אבודה והעבירה עשויה, שהרי מתראים יותר ויותר בכפרים בגילוי דרכים, ולא כך דרך התורה אלא שזה חוקת הגוים שלמדו את מעשיהם ואין שומעים אלינו. אמנם בצד מה נראה כי בזמנים הקודמים היה זמן הדבר יום או יומים יעמוד, אמנם עתה יעמוד ג' חדשים או ד', ואם יחזיק האדם בדברים אלו וכיוצא תבאש הארץ מהמתים ואין דורש אותם, אדרבא מצוה לשנס בעז מתניו לבקר את החולים ולקבור את המתים ושומר פתאים ה', ולא עדיפא דא ממים מגולים, וכן שיבתא שהוא רוח רעה שפי' בגמרא ששורה למי שמאכיל התינוקות בלי נטילת ידים, ואינם נזהרים כלל, וכמה ענינים אחרים, ועל כיוצא בזה אמרו מאן דקפיד קפדין ליה, ואין הקדוש ברוך הוא משליט בעולם אלא כדי מה שיכולים לסבול, לכך כל אדם יזהר וישמור מלהסכל בפני הנשים, וכן כמה גופי עבירות שהם גורמים הרעה, ועל היותר יבטח בשם ה' וישען באלהיו, ואם רוצה לקיים דברי הרשב"י שהם דברי הנביא לך עמי בחדרך וסגור דלתיך וגו':

ובכלל הדברים אתה למד, שאין הדבר חולי דבקיי מעיפוש האויר ושנויו כמו שאמרו הטבעיים, ומדין תורה אפשר למת ולחי לישן על מטה אחת, והכל תלוי דוקא בשעה שמלאך המות עובר לנגוף שלא יפגע בו, ושמירה זה אי אפשר אלא דוקא כל אחד בביתו, ואם תאמר שאנו רואים כמה וכמה שהוכו פעם אחת במגפה וניצולו ועל צד הרוב ניצולים, וזה קשה למאד להאמין שיאמר הקדוש ברוך הוא כיון שעשינו לפלוני כבוד שניצול מדבר שבא בזמן פלוני, נכבדיהו גם בזמן פלוני ולא ימות, שגזירת השמים מצד המעשים הוא בא, והכל גזור, ואם נוסף אליהם מעט בהשטנת מ"ה, מעט מזעיר הם, וענין זה מחזיק סברת הטבעיים ודעתם. ואפשר לומר שקרובה דעתם לדעת התורה עתה בזמננו זה שהדברים קרובים אל הטבע, ומדרך הטבע מלאך המות נכנס עם בני אדם בעסק זה הנזכר פ' נח בענין המבול, דהנהו מיא מלאך המות אזיל בהו, גם בדרך טבע הוא נכנס אל חלושי הטבע הואיל ואתרע מזלייהו יכול עליהם מלאך המות יותר, ועד"ז המורכב מדעת הטבעיים והרשב"י ע"ה יתורצו הרבה דברים שהם מתמיהין בענין זה, כי הטבע חפץ בו הקדוש ברוך הוא וקשה בעיניו לדחותו:

ומטעם זה אפשר לומר שאותם שהם מורגלים בדבר, והם ניצולים וחזקי המזג, יגזור עליהם הקדוש ברוך הוא מיתה בדרך אחרת, ולכן לא ימותו במגפה רק אותם הקרובים אל הענין ההוא כמו הבאים מהארצות הרחוקות בשינוי אויר, והילדים והילדות, ומי שלא הורגל בה, ואלו מהם בגזירת ה', ומהם ומצד שליטת מלאך המות ופגיעתו בהם, אילו נסתרו נצולו, או אם ברחו למרחקי ארץ, ואותם שהם חזקי המזג לא ימותו, אלא אותם שנגזרו למיתה מיד הקדוש ברוך הוא ימותו במיתה אחרת, וכל זה אני אומר לדרך הדבר הנהוג בזמנינו זה שבני אדם חולים חולי בדרך החולים, ואין זה בדרך קדמון אלא מלאך המות פוגע בבני אדם ברגע וממיתם כנזכר בזוהר ויקהל, והקדוש ברוך הוא אינו מביא רעה לעולם אלא בדרך שיוכלו בני אדם לסובלה. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר כט (עריכה)

נהר כט - לבאר סוד המיתה, והגלות, והמטר:

הענין שאם לא חטא אדם הראשון, שאכל מעץ הדעת טוב ורע שהיה מעורב, והיה הזיווג העליון נעשה בליל שבת היה מתפרד הטוב מהרע לגמרי, והיה הטוב מתברר למעלה והרע יורד למטה, וכיון שהוא חטא נשארו מעורבים ונפלו מניצוצות הקדושה בתוך הקליפה, והנה כל מעשה המצות אשר נעשה כל ימי חיינו וגם המיתה, הכל לצורך בירורים הללו, ואחר שיושלמו כל הבירורים אז יבא משיח בעזה"י. וזהו ענין המטר שיורד מלמעלה וגורם להוציא את הצמחים, כי מי נתן אותם הצמחים שיוצאים מן העפר העכור הזה, אלא הם ניצוצי הקדושה המעורבים בתוך הקליפה ויוצאים לחוץ:

והנה ענין הבירור הוא כי יורד אור עליון מן הקדושה של מעלה ואז הניצוצות של הקדושה אשר בעמקי הקליפות עולים לקראת האור היורד ומתדבקים ועולים ומתבררים, והנה המטר הוא אור העליון היורד מלמעלה שהם מים דכורין וכנגדם עולים המים נוקבין שהם הניצוצות כאמור, וזה אומר' אין לך טפה יורדת מלמעלה שאין טפיים עולות מלמטה, משום שניצוצות אלו שהם מן הקדושה והם אסורים בכבלי ברזל בעמקי הקליפות, והם מתאוים בעצמם וחושקים לעלות אל מקורם ואין לאל ידם עד שיהיה להם סיוע מן העליונים, ואז עולות בחשק גדול טפיים כנגד טיפה אחת, ולהיות כל טובותינו תלויה בזה הבירור, כי כשיושלם יבא משיח צדקינו בעזה"י, והבירור תלוי במטר לכן לא נזכר עונש גדול בתורה כמו מניעת המטר, והשכר היותר גדול ונתתי מטר ארצכם, משום דבמטר תלוי ביאת המשיח, וזה שאמרו רז"ל גדול יום הגשמים כיום קיבוץ גליות, כי מה שייכות לזה עם זה, אלא קיבוץ גליות עצמו הוא קיבוץ כל הניצוצים הללו שהם שבויים בגלות, ולכן גדול יום הגשמים כי הוא הקיבוץ גליות עצמו, וז"ס שובה י"י את שביתנו כאפיקים בנגב וגו', והנה עיקר הבירור תלוי במצות הנוהגות בארץ, כשהאדם חורש בשור וחמור, או זורע כלאים, גורם שתוציא הארץ גם כן מעורב טומאה וקדושה, ואין זו הכוונה, וכשהם שומרים המצות אז מתברכת הקדושה בפני עצמה, וזהו לעבדה ולשמרה אלו מצות עשה:

והנה כמו שיש באדם בחינות בנשמתם, יש אדם שכל מעשיו טובים ומדותיו טובים, והוא כשיש לאדם נשמה משורש טוב, ומחמת זכותו בא לו נשמת צדיק לסייעו והוא מקיף עליו, הרי זה טוב בכל. ויש בהיפך הכל רע במעשיו ובמדותיו, מצד נשמתו, ומצד הקליפה החופפת עליו. ויש רע במעשיו, ובמדותיו טוב, וזה שעיקר נשמתו מן הקליפה אלא לסיבת איזה זכות שעשה בא אליו שום נשמת צדיק כדי לתקן אותו, ולזה מעשיו רעים מצד נשמתו, ונשמת הצדיק החופפת עליו גורמות לו מדות טובות. ויש טוב במעשיו, ורע במדותיו, ולזה כשיש לאדם שורש נשמה טהורה הרי מעשיו טובים מחמת נשמתו טהורה, ומחמת שום עון בא אליה איזה נשמה מן הקליפה שהיא חופפת עליו וגורם לו להיות מדות רעות:

וכנגד אלו יש באילנות, כי התאנה היא כנגד מה שנתברר שהכל טוב. ואילן סרק הכל רע שהכל קליפה. ויש אילנות שהפרי שהוא המוח הוא מלגאו, והקליפה חופפת עליו מבחוץ, כגון אגוזים ורמונים, וכנגדם בקליפה שלקחה ניצוץ הקדושה בתוכה לחיות אליה, והיא חופפת עליה כקליפה אל המוח. ויש אילנות כגון זתים ותמרים שהמוח מלבר והקליפה מבפנים, שהוא הגרעין בתוך הענבים וכיוצא, והוא כנגד זה בקליפה, כשניצוץ הקדושה שנפלה לשם היתה גדולה ולא יכלה הקליפה לסבול כל אותו האור בקרבה נכנסה הקליפה תוך הקדושה ונעשה הקדושה מקיף, והוא כמו הרשע הבא אליו נשמת צדיק לתקן אותו. ועיין מה שכתבנו בעין גדי נהר ז' בס"ד:

והנה העובד ע"ז דוחה מעליו כל הקדושה ונשאר קליפה, ולזה נקרא צואה, צא תאמר לו שכולו פסולת. והנה כשנפלו ניצוצות הקדושה בכל הבריות, יש מהם שנפלו בבחינת הדומם, ולפי שהם ז' מלכים שנפלו לזה יש ז' מיני מתכת, זהב וכסף חסד וגבורה, נחשת ת"ת, בדיל נצח, עופרת הוד, כסף חי הוא יסוד ולכן נקרא חי, ברזל מלכות, וזהו שגם הדומם הוא גדל מפני ניצוצי הקדושה שבקרבו. וכן נפלו בצומח ולכן יש בחינות באילנות כנזכר. וכן נפלו בע' אומות, ולהיות עיקר אחיזתם כשהטיל נחש הזוהמא בחוה ע"י היסוד שלו, לכך במצרים שהיא ערות הארץ שם נתערבו הרבה מהניצוצות, ע"כ גלו ישראל שם וגם השכינה עמהם, להעלות אותם הניצוצות אשר שם, ולכך הוצרך הוא בכבודו ובעצמו לכנוס בתוך גילולי מצרים ולהוציא הקדושה, כי יש קליפה קשה שאפילו המלאך אם יהיה שם אפשר שמתאחז בו הקליפה, ולכך הוצרך אני ולא מלאך, וע"כ נצטוו ישראל לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, כי כבר נתברר כל הקדושה כשיצאו ישראל משם אחר שיצאו בפרהסיא יצאו כל הניצוצות משם, אמנם בבבל שיצאו במטמוניות עדיין נשארו שם:

וע"כ נגזר על ישראל שישתעבדו בהם הע' אומות כולם להוציא כל הניצוצות שנפלו בכל אומה ואומה, ואמרו רז"ל שאם יהודי א' נשבה בין הגוים ביד אומה אחת, כיון שגלה שם אותו יהודי דיו והרי מעלה עליו כאלו נשתעבדו שם כל ישראל, כי די באותו יהודי לעלות מה שנפל שם, כי כפי המועט שנפל באותה אומה תספיק ביהודי א', ולזה הוצרכו ישראל להתפזר בכל ד' רוחות העולם להעלות הכל. והנה כל הבירור שהאדם עושה בחייו הוא במעשה המצות ובאכילתו, אבל במותו כשיוצאת נשמת הצדיק מן הגוף כי אז הנשמה היא בלי לבוש הגוף הגשמי, כי אז אין אחיזה לחיצון בנשמה ואז היא נכנסת בתוכם ומשברת הקליפות ומלקטת כמה ניצוצות הכל כפי כח הצדיק שמת, ומעלה אז בשעת מותו יותר מכל מה שהעלה בחייו, וזה מה שאמרו חז"ל גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, נמצא שהצדיק מתנקם ממלאך המות מיד, וזהו עת אשר ישלוט האדם באדם לרע לו, ר"ל האדם הבליעל באדם הצדיק, לרע לו, ודאי לבליעל, כי לוקח לו הקדושה ונשאר מת, וזהו 'האדם 'באדם 'לרע ר"ת 'בלע 'המות 'לנצח, וע"כ הצדיקים עוברים בגיהנם להעלות הניצוצות אשר שם, כי שם דירת הקליפות, וזהו עוברי בעמק הבכא וגו'. וזמש"ל. מהרי"א זלה"ה:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר ל (עריכה)

נהר ל - לבאר סיבת המיתה:

דע כי אין האדם מת אלא בעבור השגגות אשר עשה בימיו, והיינו איש בחטאו יומת, אמנם העוונות הם נשארות אח"כ לבנים כדי שיקבלו יסורים על עוונות אביהם כאמור פוקד עון אבות על בנים וגו'. והענין כי האב נותן חלק מנשמתו אל בנו ונעשה אותו חלק מלבוש לנשמת הבן, ומצד זה חייב הבן בכבוד האב, וזה נשאר לו אפילו בימות המשיח, אבל לא לעוה"ב כי כל א' חוזר לשרשו לגמרי, וכל זה היינו כשאין חילוק בין האב אל הבן רק פחות מת"ק מדריגות, אבל אם יש ביניהם ת"ק מדרגות או יותר, אז ודאי מתבטל זה בזה ונעשים שורש א' גמור לעולם. אמנם הרב המובהק כשנותן רוחו בגו תלמידו דאז נדבקים נפשותם בסוד ותדבק נפש דוד ביהונתן, אז לעולם הם מתחברים תמיד, ואם בנו של אדם הוא רבו ויש ביניהם יותר מת"ק מדריגות כנ"ל, אז שניהם מתדבקים זה בזה וזה בזה מפני בחינות. וזמש"ל, מהרי"א זלה"ה:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר לא (עריכה)

נהר לא - לבאר סוד האבילות:

דע כי האדם יש לו נשמה פנימית ומקיף, והמקיף היא סוד הצלם. ודע כי שלשים יום קודם שימות האדם מסתלקים ממנו בחינת המקיפים בסוד ונסו הצללים וגו', ובעת פטירת האדם אז חוזרים כולם ביחד בו כדי שכולם יסבלו כח המיתה ועונשה. ודע כי במות האדם הנשמה והרוח הולכים עם המקיפים שלהם למקום הראוי להם, והנפש עם הז' מקיפים שלה שהם ל"מ של צלם [נשארים בבית האבל], כי יש צלם לנפש, וצלם לרוח ולנשמה וחיה וגו', והנה הצלם של נפש נחלק לפנימי וחיצון, והפנימי שהוא הצ' דצלם, הוא ההולך עם הגוף אל הקבר בסוד ונפשו עליו תאבל, והיינו סוד פנימי של נפש, אך הז' מקיפים של הנפש שהם ל"ם דצלם, אלו נשארים בבית האבל כי אינם יכולים להפריד כ"כ מהמקום שנפטר בו, וזמש"ל כי נפש המת באה כל ז' ימי אבילות אל בית האבל, והוא סוד המקיפים של הנפש, ואמנם הם הולכים ובאים כי הם רוצים להיות בבית שמת בו, גם רוצה להשתתף עם הנפש הפנימי שלו, ולכן הולכת אל הקבר וחוזרת אל הבית:

ודע כי בכל יום מז' ימי אבילות מסתלק מקיף א' מן הז' ונשאר דבק עם הנפש, וכן עושים עד ז' ימי אבילות, ואז נשלמו כולם להסתלק ומתקשרים עם הנפש בקבר, ולכן תקנו ז' ימי האבילות שעדיין הנפש בבית האבל. ודע כי כאשר עדיין היו המקיפים בבית אז היו הקליפות אחוזות מאד בנפש המת, כי במקיף אין להם אחיזה, ובכל יום מסתלק כח קליפה א' עד כלות ז' ימים ואין נשאר שם רק מה שהכרחי לישאר בעוד הבשר קיים, וזהו סיבת עונש המת באלו הז' ימים כי אין המקיף שומר את הפנימי. גם טומאת המת הוא לטעם זה, כי יש אחיזה אל החיצונים עמו מאד ואח"כ מתמעט. ודע כי מה שמתחיל מחלק המקיף לילך לקבר הוא ל' של צלם, יום א' דעת, יום ב' בינה, יום ג' חכמה, ואז בג' ימים הראשונים עיקר דינו של מת בקבר כנודע, ומשם ואילך שהולך בחינת מ' של צלם אז מתמעטים הדינים:

ודע כי מנהג האשכנזים שלא לעשות ציון על הקבר רק אחר ז' ימי אבילות, וטוב המנהג כי הלא בנין הציון ההוא לתת כח אל המקיף לעמוד שם, אם יבניהו קודם שיבא שם המקיף נמצא שאנו נותנים כח אל הטומאה האחוזה במת שישרה שם ולא תלך משם, דוגמת הבונה בית ולא הזכיר את השם הרוח מסאבא שריא בגוויה, אך אחר שבא כל המקיף אז מצוה לעשות ציון להכין כסא אל המקיף. ודע כי סוד קבורת המת, צריך שיכוון שיתעכל אותו הזוהמא שנתערבו בחטא אדם הראשון, ושתתעכל בקרקע וישאר נקי. וזמש"ל. מהרי"א זלה"ה:

וצלם לרוח ולנשמה וחיה וגו', והנה הצלם של נפש נחלק לפנימי וחיצון, והפנימי שהוא הצ' דצלם, הוא ההולך עם הגוף אל הקבר בסוד ונפשו עליו תאבל, והיינו סוד פנימי של נפש, אך הז' מקיפים של הנפש שהם ל"ם דצלם, אלו נשארים בבית האבל כי אינם יכולים להפריד כ"כ מהמקום שנפטר בו, וזהו משרז"ל כי נפש המת באה כל ז' ימי אבילות אל בית האבל, והוא סוד המקיפים של הנפש, ואמנם הם הולכים ובאים כי הם רוצים להיות בבית שמת בו, גם רוצים להשתתף עם הנפש הפנימי שלו, ולכן הולכת אל הקבר וחוזרת אל הבית:

ודע כי בכל יום מז' ימי אבילות מסתלק מקיף א' מן הז' ונשאר דבק עם הנפש, וכן עושים עד ז' ימי אבילות, ואז נשלמו כולם להסתלק ומתקשרים עם הנפש בקבר, ולכן תקנו ז' ימי האבילות שעדיין הנפש בבית האבל. ודע כי כאשר עדיין היו המקיפים בבית אז היו הקליפות אחוזות מאד בנפש המת, כי במקיף אין להם אחיזה, ובכל יום מסתלק כח קליפה א' עד כלות ז' ימים ואין נשאר שם רק מה שהכרחי לישאר בעוד הבשר קיים, וזהו סיבת עונש המת באלו הז' ימים כי אין המקיף שומר את הפנימי. גם טומאת המת הוא לטעם זה, כי יש אחיזה אל החיצונים עמו מאד ואח"כ מתמעט. ודע כי מה שמתחיל מחלק המקיף לילך לקבר הוא ל' של צלם, יום א' דעת, יום ב' בינה, יום ג' חכמה, ואז בג' ימים הראשונים עיקר דינו של מת בקבר כנודע, ומשם ואילך שהולך בחינת מ' של צלם אז מתמעטים הדינים:

ודע כי מנהג האשכנזים שלא לעשות ציון על הקבר רק אחר ז' ימי אבילות, וטוב המנהג כי הלא בנין הציון ההוא לתת כח אל המקיף לעמוד שם, אם יבניהו קודם שיבא שם המקיף נמצא שאנו נותנים כח אל הטומאה האחוזה במת שישרה שם ולא תלך משם, דוגמת הבונה בית ולא הזכיר את השם הרוח מסאבא שריא בגוויה, אך אחר שבא כל המקיף אז מצוה לעשות ציון להכין כסא אל המקיף. ודע כי סוד קבורת המת, צריך שיכוון שיתעכל אותו הזוהמא שנתערבו בחטא אדם הראשון, ושתתעכל בקרקע וישאר נקי. וזמש"ל. מהרי"א זלה"ה:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר לב (עריכה)

נהר לב - בסוד השחיטה, וה' דברים הפוסלים אותה:

והענין כי המיתה מאליה יהיה הריגתה על ידי הטומאה הרצוצה הממונה על הדבר הזה, ובלי ספק האוכל אותה משליט עליו כח הקליפות, ומן הטעם הזה שחיטת הנכרי פסולה מפני שהריגתה על ידי החיצוני, וידמה ענין זה כאמור ואותו הרגת בחרב בני עמון כנזכר בזוהר, והיינו ואת בלעם הקוסם הרגו בחרב ר"ל ממש בחרבו הטמאה הרגוהו, מפני שבחרב ישראל יש קדושה דהיינו מלכות ושם המפורש ידו"ד כתוב עליה, ואין ראוי לטמא ההוא להרגו בסוד הקדושה, אלא בחרבו ממש הנקרא חרב בני עמון נחש חקוק בו, והיינו סוד סמא"ל ולילית, שכן דרך החיצונים שהמשתמש בהם נוטלים נקמתם מהמטפל בהם, והיינו חטא דוד וכו', נמצא כלי המיתה מקנה בגוף ובנפש או טמא או קדוש, אם חרב ישראל ואם חרב בני עמון, וכפי בחינת הכלי הנשחט בו כך נשאב שם נשמתו, שאי אפשר שתסתלק משם נפש אם לא שתדבק נפש בנפש, ואם ישחט הבהמה בחרב ישראל הנה תדבק הנפש המגולגל ההוא בסוד חרב ישראל, ואם ע"י חרב בני עמון דהיינו שחיטת נכרי פסולה, שסתם כוונתם לע"ז או נבילה או מתה, וצריך להתגלגל שנית, והכל ע"י השר הממנה על זה בסילוקה ובירידתה, ולכן אבר מן החי נאמר בו לא תאכל הנפש, שאין א' משני סכינים הנזכרים באים אליה כדי שיתדבק נפש בנפש, וכמעט יצדק שיתבטל חלק הנפש שבאבר עצמו ותפגם ושם ישלטו בו החיצונים, ולכך פוגם:

ואולם ימשך לענין סכינים אלו סוד ג' מדות בסכין, אוגרת, ומסוכסכת, ועולה ויורד כנחש, ופירוש אוגרת היינו שהיא סוד אגרת בת מחלת, שהיא א' מן הפגימות, והיא פוגמת הנפש מכל צד, וקשה היא הרבה לבני אדם, והיינו נבלה נב"ל ה', נב"ל סמא"ל, נבלה לילי"ת, והיינו אוגרת האוספת כל החיילים הטמאים אימם דשדין אגרת ודאי, ופגימתה קשה הרבה, והם פוגמין אל המחממין עצמן בזרע לבטלה, והיא האוספת אותן הטיפות לעשות בה רצונה, ומולידה בנים זרים רחמנא ליצלן, והיא אוגרת ועושה נבלה. מסוכסכת זו קשה ולא כ"כ מפני שיש בה צד טהור, אמנם כשנסבכת באדם תשובתו קשה הרבה, ואוחז בו מרוח א' טמא, וב' סכינים הנזכרים הם עשים נבלה, ולכך שחיטתן מיתה ממש שנמצא שם סמ"אל בחרבו לילי"ת, והבשר טמא ואסור לאכול מפני שנאחז בחיצונים. אמנם עולה ויורד כנחש כשרה, והטעם שסוד העלייה והירידה הזאת טוב שעולה בשורש ומתמתק, והיינו שהיתה קודם פגומה ונטהרת ונכשרת ע"י שתקנוה ונעשית עולה ויורד כנחש:

ונודע היות סוד הבדיקה מג' רוחות שהם י"ב בדיקות בסוד י"ב כחות טמאים, שמצדם לישמעאל י"ב נשיאים יוליד, וצריך בדיקה מג' רוחות כדי שיהיה סכין דהיינו חרב נקי וטהור מג' רוחות, ג' אבות שהם מימין מישמעאל, ומשמאל מעשו, ומאמצע מערב רב, ואחרי טהרתו יכשר הבשר. וטעם שחיטת ב' סימנים קנה והוושט בבהמה, הטעם הוא שהאדם מסמן מה שמוציא מפיו ומה שמכניס לפיו, ולטהרת הרשע צריך להענישו בב' סימנים דהיינו על עמל פיו באכילת האיסור, והיותו מדבר המגונה, לכך יענש בשתיהם וע"י העונש הזה נטהר לאכילה, להיותו חלק האבר כנזכר בדרוש הקודם לזה, וכל עוד שלא שחט רוב שנים לא נטהר. אמנם בעוף אינם מתגלגלים אלא על א', ובסימן א' יספיק ויקבל עונשו ותטהר לאכילה:

ובטעם ה' דברים המפסידים את השחיטה נאמר, כי שהייה שהנפש שוהה לעלות מפני עיכוב שיש לה עדיין בקליפות ופסולה. חלדה כיוצא בה שהרי היא טמאה כחולדה זו שהיא מסתרת עצמה מן החיצונים ואינה יכולה, וטמאה היא ובשרה פסול. דרסה שהיא דרוסה מהנכרי וטמאה היא. והגרמה שהיא יורדת דרך מעלות מות ודרכי שאול צעדיה יתמוכו. ועיקור שהיא קשה מן הכל שנעקרה מן הקודש ולא תשוב עוד לראות אור. ומפני שהסכין פגום הפוגמת הנפש ושוהה ואינה עולה למעלה מיד, וכן מחליד אותה אל תוך הקליפות, וכן דורסת אותה, וכן מורידה לשאול, וכן עוקרת אותה מן הקודש. אבל סכין כשר מוליך ומביא מוליכה הנשמה אל הקודש ומביאה באדם אח"כ בגלגול כשר, וזה שלא כן טמאה היא הנפש הזאת, ולא תקרב ותצא החוצה. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר לג (עריכה)

נהר לג - לבאר סוד יסורי תלמידי חכמים, ומזונם:

הענין הוא כי כל שהוא משכן לרוחני יש לו בגשם חלק יותר מועט, והעד הר הבית רוחניותו מעט בערך המקדש בעצמו, והעזרות רוחניותם מעט בערך ההיכל, וההיכל רוחניותו מעט בערך קודש הקדשים, וקודש הקדשים אין רוחניותם כרוחניות הארון. וכן הוא ארץ ישראל לערך העולם כולו, מפני שכל מה שתאחז ברוחניות ימעט גשמיותו. ולזה ת"ח מזונם בגשם מעט, אמנם רוחניות השורה במזון ת"ח אינו כרוחניות השורה במזון שאר בני העולם, כי מזון בני העולם יש בו רוחניות להתפרנס אבל מעט, אמנם מזון ת"ח מעט הכמות ורב האיכות. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר לד (עריכה)

נהר לד - לבאר טעם העונש לעבירות לישראל ולא לא"ה:

הענין כי הדברים שאסרה התורה הם דברים מזיקים לנפש ומעכירים אותה הרבה מאד, אמנם לא יהיה זה אלא לנפש הקדושה שהיא ממוחא דאילנא, כי הקליפות וכל כחותם מזיקים לה מפני שהיא תערובות מין בשאינו מינו, אמנם נשמת שאר העמים שהם מהקליפות אין אותם שקצים ורמשים מזיקים אותם מפני שהם מין במינו אינו חוצץ, וזה טעם כרת בחלב ושאר העריות לישראל, ולא לגוים. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר לה (עריכה)

נהר לה - לבאר סוד הגלות וידיעת הקץ:

הענין כי העולם הנמצא ברא הקדוש ברוך הוא ברום המעלות בעת בריאותו, וקשרו ע"י אדה"ר ממש באלוהותו, והיינו המדה האחרונה שהיא השכינה, ובחטא אדם הראשון ירד כל המציאות כולה ושכינה עמו ירידה גדולה, שנתגשם כל המציאות וקבל הפסד גדול ולבשה לבוש החיצונים, ושלטו קללות בכל השפלים התחתונים, ולא נתקן זה עד עמדו ישראל על הר סיני לקבלת התורה, ובמעשה העגל נתקלקל, וכן היה העולם מתתקן ומתקלקל פעם אחר פעם עד בנין בית המקדש, ובאותה שעה עמד העולם על תיקון היפה ולא כבתחלה רק על רום המעלה מה שלא חזר כך מעולם, ומאז ועד עתה והתחיל העולם ושכינה עמו לרדת דרך מורד הקליפות, והקליפות שולטות ואין לך יום שאין בו קללה יותר מחבירו, מפני שבכל יום יורד מדריגה ממדריגות החיצונים, וכל מדריגה שהיא למטה היא קשה יותר ממדריגה של מעלה, והיינו סוכת דוד הנופלת, שלעולם נופלת ויורדת, וקץ הגאולה תלוי בירידתה, וככלותה לרדת מיד תעלה בבת א' ולכן מי שיודע ויבין בעמקי תהום רבא שהיא משכן החיצונים וספירותיו והיכליו הטמאות, משם ידע סוד הגאולה, כי יראה ירידת השכינה והמקום שהיא עומדת, וכמה מדריגות נשאר לה עד ירידתה, וכמה יורדת בכל יום, ומזה ידע ויבין עמקי סוד הגלות והגאולה דהא בהא תליא. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר לו (עריכה)

נהר לו - לבאר סוד חבלי משיח:

הענין כי מסטרא דאצילות התורה מתבארת מצד הספירות הנאצלות, וכל ענייני התורה ופירושיה אינם מצד הגשמיות אלא בסוד פי' הזוהר. וכאשר יהיה הגאולה שיתבטלו הקליפות ויתבררו ישראל אוכל מתוך הפסולת, ויהיו כולם בסוד הטוב ואין רע עמהם כלל, אותם שקשטו עצמן בסוד מעשים טובים ונתעסקו במעשה מצותם ותפלתם ע"ד הסוד בטהרה ובנקיות, אלו בלי ספק בהתנוצץ סוד עץ החיים דהיינו סטרא דנשמתא דאצילות, ואלו אינם צריכין לעת הגאולה לנסותם, מפני שהנסיון הוא לאותם שהם בסוד הפשט, מסטרא דעץ הדעת טוב ורע, שנשמתם מסטרא דבריאה ויצירה, ששם סביב רשעים יתהלכון, וצריך לנסותם לראות אם יתדבקו בטוב או ברע, אבל אלו שהם מסטרא דאילנא דחיי עליהם נאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, דהיינו מסטרא דאצילות, ולא יכבד עליהם נסיון הגלות באחרית הימים כאותם הפושעים. ואחר הגאולה יתגלה סוד התורה בעולם לכל ישראל, ואפילו אותם שלא עסקו ע"ד הסוד, אחר שעסקו בתורה לזה ישיגו דרך הסוד אח"כ:

וב' אלו הכיתות לעתיד לבא יתעסקו בדיני התורה ע"ד הסוד, בפירוש המשניות והמצות ע"ד הנסתר בטעמי המצות שבספר רעיא מהימנא וכיוצא, מפני שהם יתפרנסו מהמן מעץ החיים, ואינם צריכים לאיסור והיתר טמא וטהור וכיוצא, ולא ח"ו שיתבטל התורה והתלמוד ח"ו, אמנם הכוונה כמו שהיו ישראל במדבר מתפרנסין במן שבו היה טעם וכח כל מאכל שבעולם, ודאי שלא היו צריכין לדיני בשר בחלב, וגם לדיני חלב ודם, ולא דיני שחיטה ובדיקה, ועד"ז כל דיני איסור והיתר, וכן אם לא ימותו, ולא ימצאו ביניהם שרצים ונבילות, ולא יצטרכו לדיני טומאה וטהרה, וכ"ש שלא יהיה בהם נדה ומצורע ויולדות בזוב וכיוצא, ועד"ז לעתיד שיתפרנסו מהמן מעץ החיים, אמנם עם הארץ שלא יתפרנסו מהמן אלא מבשר ולחם, מעץ הדעת טוב ורע, להם יצטרכו כל דיני התורה כפשוטן, ויהיה הענין כדיני הנדה שלא יצטרכו אלא למי שהיא נדה, וכיוצא לשאר דינים. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר לז (עריכה)

נהר לז - לבאר סוד חבלי המשיח, וסוד בעתה אחישנה:

הענין שהגאולה יש לה ב' עתות, בעתה דהיינו שיהיה הגאולה לישראל בנחת עת לשחוק, ולא יזכו אלא כשרים שבהם, וימית המשיח כל החוטאים, ולא יזכו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה. ויש שילחץ עתה שיחלץ עני בעניו וישובו בתשובה ויזכו כל החייבים, והיינו שתרבה הצרה אשר כמוהו לא נהיתה, שאין לישראל אז כי אם גוייתם מרוב עוני, ותרבה הבכיה, ויתרככו הלבבות הקשות מרוב הצער, והיינו שכבר לא נשאר הבטחה אלא בבורא, כי פעמים הרבה יתעורר הבכייה על צרת ענין א', ואם הם בנחת מצרת הלחם, או בצער מצרת הלחם, והם בנחת מצרת המות. או הם בצרת המות, והם בנחת מצרת העוני וכיוצא, והיינו משגב לעתות בצרה:

אמנם צרה זו שתהיה להם אז היא כוללת כל הצרות יחד עד שאין שום נחת משום בחינה, דהיינו בכייה דדלות אין לחם ושמלה, ואין נחת, ואין מושב, ואין בית, ואין עיר, ואין כסות בקרה , אלא כל אחד ואחד אין לו אלא גוייתו מצר מהשביה ומהמיתה ומהחרב, שהקדוש ברוך הוא מחליף להם מיתה בעוני, ולכן לא ימות המשיח , והיינו מ"ה ימים שעתידין ישראל לצאת מירושלים להיות במדבר העמים, כעין שהיה לוט בהפיכת סדום שלא הציל בידו אפילו פיסת בר ויצא אל המדבר, ממש דומה בדומה כך יהיו צרתן של ישראל, וכולם נפוצים על פני המדבר, שכל צרות שעברו ישראל מעולם לא היה כצער הזה, עד שיתגלה שם משה רבע"ה לישראל שיחיה ויבכה עמם בצרתם, כדרך שבא ובכה עמהם על נהר ות בבל, ושם ימנו ישראל מ"ה ימים כנגד מדת משה רבינו כנגד שם מ"ה, ולא יאכלו שם אלא מה שימצאו במדבר שרשים מלוחים, אז ישובו שם כולם בתשובה:

ומי שלא יסבול ויאמר נתנה ראש, ילך אל האומות ויכלה עמהם, והשאר יצטרפו בצער ההוא כל א' כפי שיעור עוונו, והצדיק יתברך השורש המלוח במעיו כמן, ויחזק באלהיו, והבינוני ישוב, והרשע נדחה או ישוב ויצטער, ואין כח ביד מרע"ה אלא לבכות עמהם, ותרבה הבכייה והתשובה שם, ומיד יקומו מתי מדבר, ותצמח גאולה, ותקום שכינה מעפרה, שתחלת נפילתה היתה מעת שמתו דור המדבר, ויהיה דור יובל דור גאולה וחירות, ומיד יבואו גאולים לירושלים הבנויה ובית המקדש הבנוי, ותבא עמהם שכינה ותשרה במקדש, ויבאו דגלים כימי צאתם ממצרים, ואז יאחז הקדוש ברוך הוא בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה, ועכ"ז אין להם כי אם גוייתם, ואח"כ יעשרו עושר גדול מביזת גוג מגוג שימצאו, ועכ"ז אין להם שמחה אלא בי"י, כדכתיב זה היום עשה י"י נגילה ונשמחה בו, אכי"ר. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר לח (עריכה)

נהר לח - לבאר סוד הגאולה, וסוד בעתה אחישנה:

הענין שהגאולה תהיה בעזה"י בסוד שמאל דוחה, דהיינו מאריכין בגלות עוד ו' חדשים, מתשרי שמאל דוחה עד ניסן, וימין מקרבת, כי בו' חדשים אלו יהיו בעוני ובצרה וצרוף כנ"ל, עד שישובו כולם ויהיו כל ישראל זוכים לגאולה, על ידי היסורים והצרות והעוני, לעת בוקר, כאמור והשארתי בכם עם עני ודל וחסו בשם י"י, והתועלת המגיע בזה הוא כי אם יגאלו בסוד הגבורה ימעטו ח"ו, כי מצד הדין יהיה כליה בשונאיהן של ישראל, ואותם הנשארים יהיו בכבוד גדול, ואין זה הכוונה אלא שישובו ויזכו כולם, כי אם יתמעטו ח"ו יתמעט סוד עליון שהם רוב ישראל, וברוב עם הדרת מלך, שהוא סוד גלגול הנשמות ס' רבוא, ויעמוד העולם עד מלאת עד הגאולה ולא יפחתו משיעורם, ואם ח"ו יתמעטו וישאר א' מעיר ושנים ממשפחה ימעט כבוד גבוה, שאין לך עולם פחות מס' רבוא, ויתמעטו המקורות אם יתמעטו הנשמות, ויצטרכו גלגולים, אמנם אם יצטרפו בחיים ימעט צורך גלגול, ויזכו כולם וירבה כבוד שמים וירבה מקורות השפע. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר לט (עריכה)

נהר לט - ועתה נבאר ענין שכר טוב לאדם בג"ע:

והנה בענין זה של גן עדן יש לחקור, שבמקום א' בזוהר נראה שהנשמה מקדמת אל פתח מערת המכפלה. ובמקום אחר נראה שהיא מקדמת לפתח היכל לבנת הספיר, ומשם נדחית לגיהנם רוחני, או נכנס מיד. ובמקום אחר נראה שהיא נכנסת בגן עדן של מטה ולובשת לבוש הרוח, עד שבא הרוח ותתלבש לבושו והיא תעלה משם אל ג"ע של מעלה, דרך העמוד האמצעי וכו'. וא"כ מה הם החלוקים האלו:

ותחלה נדבר בנשמה הטהורה וברה, שהרי היא בצאתה מן הגוף תדבק בשכינה, אבל אין עלייתה מיד מכאן לג"ע העליון, ואל תשיבני מפרטים, אמנם הכלל הוא הדרך הזה, והוא שהאדם ממעשיו יעשה ג' לבושים, הא' מהמצות המעשיות הגשמיות הנעשות מתנועת הגוף, מאותו המציאות הגשמי יעשה לבוש בעשיה הרוחנית הנמצאת בעה"ז, והיא רשות סנדלפון שהוא שליט בעולם הגשמי, שעליו נאמר והנה אופן א' בארץ אצל החיות, בענין שרוחניות הנפש לעוה"ז, וממציאות זה הוא הנפש הרוחניות בדקות העליון, ויש לה מדור במציאות רוחניותו כאשר יתבאר בס"ד, ומיד הנשמה בצאתה מן הגוף ילבש לבוש הזה ויכנוס בו אל מדור הנפשות ויתהלך בו כאשר יתהלך בעוד שהנפש והרוח מתקנים עצמם אל הכניסה אל מקומם, ותחלה יתוקן הנשמה לכל מפני דקותה שאין חשבונה למטה, אלא יתן חשבון ותתן הנשמה עצמה אל ערך הרוחניות הזה, ותתעכב שם עד בוא הרוח שהוא ג"כ מקדים אל הלבוש הזה לכנוס דרך שער הכניסה דרך העשייה, ואחר שהרוח נטהר ובא לו אל העשייה הזאת מיד הנשמה פושטת הלבוש הנזכר ותתעלה לג"ע תחתון, ושם בפתח ג"ע פושט הלבוש הזה שהוא בעשייה ונשאר אל הרוח ומתלבש בו, והנשמה לובשת לבוש שני אשר הוא ממעשה התחתונים, ורוחניות המצות לא רוחניות עליון אלא בינוני מעין הרוח, מהרהורי לב במעשה המצות ודיבור התורה וכיוצא:

ועתה הרוח במדור הנפש, והנשמה במדור הרוח, והנפש עדיין נעה ונדה, נחה הנפש שכבר נתעכל הבשר ונח מדין קבר, מיד נפש מקדים אל לבושה, והרוח פושטו בפתח ג"ע תחתון ונותנו אל נפש בעשייה, והרוח מקדים אל ג"ע התחתון אשר תחת ממשלת מטטרו"ן, ונשמה פושטת הלבוש ההיא ומתעלות בדרך נעלם להתעלות אל הרקיע שעל הגן שהוא סוד היכל לבנת הספיר, ויכנס דרך ההיכלות וילביש לבוש האמיתי ע"י צדקי"אל, והיינו דכתיב מעיל צדקה יעטני, והגוף נח מדינו, והנפש לובש לבוש הרוח בעוה"ז ומחליץ העצמות בקבר וע"ז נאמר שהנפשות פוקדת הקברות ממש, נכנסות אל תוך הקבר ומחליצין העצמות מחליצות הלבוש ההוא וע"ז נאמר ועצמותיך יחליץ, ולפעמים יתקשרו שלשתן יחד כנזכר בזוהר, וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר מ (עריכה)

נהר מ - בביאור מציאות מנוחות הנפשות:

והיינו בסוד העה"ז בנפש אשר בו ר"ל העולם הזה גשמי, ויש לו רוחניות מתלבש בתוכו ולא ניתן רשות אל העין לראותו, אמנם החכמים הצדיקים הקדמונים היו יודעים להזדכך והיו הם נכנסים אל המדריגה ההיא בחיים לשאול צרכיהם, והיינו מ"ש בגמרא דשמואל הלך לחצר מות כדאיתא במסכת ברכות פרק מי שמתו, ואפשר שהיו נכנסים ע"י איזה סגולה, או ע"י שם, או ע"י צדקתם, כיון שהולכים לבית קברותם נראה אליהם הענין ההוא, וכבר אמרו מי שנוטל עפר זיבולא קדמאה מחפירת הקבר ויחזיקנו בידו עד שיביאו המת לקברו, יתראו אליו כל שמתו תוך י"ב חדש, אמנם אומרים שימות תוך שנתו, ומה שנראה שקפידה גדולה הם מקפידים בענין זה, שהרי שמואל נאמר לו דלעגל אתי וגו':

וכן פי' בזוהר בראשית דר' חייא אתעני מ' יום למחמי לר"ש, אמרו ליה לית אנת רשאי למחמי ליה, בכי ואתעני מ' יום אחרנין, אחזיאו ליה בחזווא לר' שמעון ור' אליעזר בריה, ושם בסוף המאמר אמר שאמר המשיח כשרואה לר' חייא יושב לרגלי ר"ש, אמר מאן יהב הכי בר נש לביש מדא דההוא עלמא, אמר ליה ר"ש דא הוא ר' חייא נהורא דבוצינא דאורייתא, אמר ליה ויתכנש הוא ובנוהי ולהוון ממתיבתא דילך, אמר ר' שמעון זימנא יתייהב ליה, יהבו ליה זימנא ונפיק מתמן מזדעזע וגו', הרי הנכנס שם מוסר עצמו למיתה. אמנם נראה שאפשר לאדם להכניס במדה זו שם, ויוכר הענין שאינו במציאותם מפני שמציאותם נפש, ומציאת זה גוף ונפש, ויש קפידה ומזכירים אותה למיתה, ועכ"ז יש מעשיות אחרים מעין אלו ואין בהם סכנה כאשר נבאר:

והנה אלו הצדיקים עומדים בעוה"ז ועולים למתיבתא דרקיע, וכך פירשו בגמרא כששאל שמואל על אביו, אמרו ליה סליק למתיבתא דרקיעא, וכן לוי בגין דחלש דעתיה דר' אפס דלא מעלי ליה למתיבתא דרקיע כמו שמפרש שם, ואח"כ ירד ממתיבתא דרקיע אבוה דשמואל כדפי' שם אדהכי והכי אתי אבוה, וכן בזוהר פרשת בראשית בעובדא דר' חייא קאמר אדהכי חמי כמה גדפין רברבין עילאין, וסליקו עליהו דר' שמעון ורבי אליעזר בריה, וסליקו למתיבתא דרקיע וכל אינון גדפין הוו מחכאן להו, חמי דמתהדרין ומתחדשין בזיון ונהירו יתיר מנהירו דשמשא, הרי מכל זה שישיבות אלו למטה בעולם הזה, בסוד נפש העשייה רוחניות העולם, ומתיבתא דרקיע היינו סוד הרוח עצמו העומד בג"ע של מעלה בעולם היצירה, ושם מתבארים הדברים יותר, והנפש עולה לשאוב מן הרוח כעין שהלבנה מאירה מן השמש, והיינו שהרוח בבחינת הת"ת והנפש בבחינת המלכות, לכך מאיר זה מזה, כענין השרשים כן ענין הענפים, ולזה המאמר שאמר ר' שמעון מאיר וגו', אמנם בשמואל לא אמר שהיה אביו עולה ע"י כנפים, ואפשר שהיא מעלה בפני עצמה לעלות בכנפים שהם מלאכים, דכתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו', ואפשר שלא נתגלו לשמואל. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר מא (עריכה)

נהר מא - לבאר ענין הנפשות אם יש להם שעשוע כעין שיש אל הרוחות בחצות:

ונראה בפירוש בפרשת בלק שהנפשות פוקדת קברם בתחילת הלילה, שהיו באים לר' שמעון ב' צדיקים לדבר עמו כל היום, ובתחלת הלילה לא היו יכולים לדבר עמו מפני שהיה זמן פקידת קברם. ובפ' בראשית נראה בפירוש שכאשר נטה השמש להעריב ראו ושמעו שהיו אומרים בני אלהין קדישין, אינון דאתבדרין ביני חיא דעלמא, אינון בוצינין ביני מתיבתא, אתכנשו לדוכתייהו, לאשתעשע במאריהון דאורייתא. עוד שמעו קול שני שאמר טינרין תקיפין פטישין רמאין, הא מארי דגוונין מרקמא בציורין, קם על אצטוונא עולו ואתכנשו, בההוא שעתא שמעו קול ענפין דאילנין רב ושליט ותקיף והוו אמרי קול י"י שובר ארזים, הנה ג' קולות אלו מוכחין שהיה עת מעריב עת שעשוע, וזה אי אפשר אל הרוחות שעת שעשועים בחצות הלילה, ועוד לא שייך אינון דמתבדרין ביני חיא דהאי עלמא אלא דוקא בנפשות שהם הקרובים אל בני אדם, ועוד דאתיא האי כהאיך דאמרן דפקדין לקברי בתחלת הלילה, ואפילו שנאמר שיהיו הרוחות פוקדות בתחלת הלילה הקברות, יצא לנו שיש שעשוע אל הנפשות, שא"א שיהיו הרוחות פוקדים הקברות אלא באמצעות הנפשות, א"כ שעשוע הנפשות הוא אף אם יהנו בו הרוחות. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר מב (עריכה)

נהר מב - לבאר מנוחת הרוח:

הענין שהרוחות מנוחתם בג"ע התחתון, והנשמות בגן עדן העליון, וכמו שביארנו שהרקיע שעל הנפשות הוא מקום מושב הרוחות, כך ממש הרקיע שעל ג"ע התחתון הוא מקום מושב הנשמות, וכמו שהם עולות הנפשות אל מקום הרוחות במתיבתא דרקיעא, כך הרוחות עולות ופורחות באויר אל מתיבתא דרקיע מקום הנשמות, וכך פי' בפ' בראשית מהזוהר. והענין כי הנפש תתאוה להתעלות ותדבק ברוח, ושם יודיעהו הרוח ממציאת חדושי התורה אשר לו, מפני שעם היות בגוף הם ג' קשורות יחד אחר המיתה יתפרדו ויהיו ג', וכן פי' ר' אלעזר בפטירת אביו, ולזה יהיה כל אחד ואחד מכיר שיעורו, שהרי אין אור הנפש כשיעור אור הרוח, ואין אור הרוח כשיעור אור הנשמה, והעד הספירות העליונות בינה נשמה, ורוח ת"ת, נפש מלכות, ולזה ממש יתעלה הנפש אל הרוח שישמע מסודותיו ויאיר מאורו, ויתעלה הרוח אל הנשמה לשמוע מסודותיה ולהאיר מאורו:

ועוד פי' שם כי בעלותה לא לבד יהיה הנאת הרוח ללמוד מסודות הנשמה, אלא זוכה אל הארת ג' הראשונות, וז"ש שם ג"ע דלתתא כל צדיקיא קיימין תמן ברוחא, דווקא רוח לא נפש, כי מקום הנפש הוא בקבר כדפירשנו, דיתלבש בלבוש יקר דהיינו הלבוש שנתקן לו ממעשה המצות כדפי' לעיל, כגוונא ודיוקנא דהאי עלמא, ודא איהו מעלת לחוסים בך נגד בני אדם, ירצה כצורת בני אדם ממש שהוא לבוש יקר דיוקנא בני אדם דהאי עלמא וקיימי תמן, כי עיקר עמידתם בג"ע תחתון ופרחי לעתים ידועים באוירא וסלקי לגו מתיבתא דרקיעא בההוא ג"ע דלעילא, דהיינו שג"ע עליון על רקיע של ג"ע תחתון, ופרחין ואתסחיין הגוף ההוא לצחצחו ולענגו בטלי נהר י אפרסמונא דכיא, ונודע סוד אפרסמון בבינה, ונודע כי טלי סוד טל אורות דהיינו יה"ו ומציאותיו הרבים טלי נהר י אפרסמונא היינו משך סוד ענ"ג עד"ן נה"ר ג"ן, ונחתי אחר העדן הזה אל ג"ע תחתון ושריין לתתא, מפני ששם מקומם, וכאשר יעלו יהיו אורחים אל הנשמה ועקרם למטה ג"ע תחתון מנוחתם, וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר מג (עריכה)

נהר מג - לבאר סוד ג"ע שהצדיקים מתענגים בו:

וראיתי בו דרכים וכולם מסכימים שהם ז' היכלות מסודרות למנוחות הנשמות, כל זמן שלא הגיע זמנם להסתלק, ואחר שיסתלקו הנשמות כאשר נבאר יותן המנוחה אל הרוחות כנ"ל, והם ז' היכלות. ויש היכלות עליונים למעלה בסוד הכסא והם מדורות הנשמות, ומציאות היכלות אלו נמצאו ממציאות אחד , מפני שכאשר ברא הקדוש ברוך הוא בראו באותיות התורה, ואלו האותיות היו מציירות ציורי העולמות העליונים וציורי העולמות התחתונים. והיה הכוונה שיהיה מדור האדם בגוף בעולם הזה בסוד ההיכלות האלו, שהם סוד ג"ע הארץ שהיא רוחניות ההויות כולם, ומשם יתעלה לג"ע העליון רוחני בכסא, וירד עוד למציאות העולם הזה הגשמי כשיצטרך להסתכל בענייני הגשם. ומפני חטאו גורש מהמנוחה הזאת ואין נכנס אליה אלא אחר הפרד מן הגוף. והענין שהגוף הזה לא היה לבוש אדם כשהיה בגן עדן אלא כתנות אור, ואח"כ חטא ונתלבש עצמו בכתנות עור זה, צריך לעמוד בעולם הגשמי הזה כל זמן שהלבוש הזה עליו, עד יפשוט עורו מעליו כנחש, ואח"כ יכנס שם אל מקום מנוחתו הראשונה:

והנה האדם לא נברא מעפר ג"ע אלא מעפר גשמי, כדי להתעלות להכניסו לג"ע, והיה סוד ד' יסודות עפריות אלו מזדככות, והיינו דכתיב ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם, ואינו שנטעו ביום א', אלא כל זמן שהיה העולם הולך ונבנה היה ג"ע הולך ונטע, ויש בו כנגד מעשה ששה ימים כולם , וכן פירשו בפירוש בפ' בראשית, ולזה ג"ע כנגד כל מעשה בראשית, אלא שהיו האותיות מתפשטות מאצילות אל בריאה, ומבריאה אל יצירה, ומיצירה אל העשיה יורדות אל הגשמיות, והנה המציאות אשר באצילות שורש הכל, וירדו ויצאו מאצילות אל בריאה, ושם נתהוה בבחינה ידועה בבריאה סוד ג"ע עליון, בו מנוחת הנשמות, ובו יסוד כל הנמצאים, וירדו משם אל יצירה היינו ג"ע זה תחת ז' היכלות היצירה, שהרקיע שעל הגן הוא היכל לבנת הספיר, וירדו האותיות משם וחתמו בחותם הנזכר למטה בעשיה רוחנית וגשמית עד הגשם הזה אשר אנו בו, אבל לא בירידה שירד בתוך קללות שנתקללה הארץ ונתמעטה צורתה בחטא אדם הראשון, ונמצאו העולמות כולם חתומים בחותם אחד:

והנה האדם נמצא ביום הששי חוץ מג"ע, ואח"כ לקחו הקדוש ברוך הוא ונתנו בגן עדן אשר נטע בששה ימים, ונלקח עפרו מהגשמיות הזה ונתן שם בתוך ג"ע, כדכתיב וישם שם את האדם אשר יצר. והטעם שאלו היה כולו מג"ע אם יחטא אין לו תקנה שלא יוכל למות, כדרך עז"א ועז"אל שעדיין הם קיימים, מפני שהיו מעולם המלאכים, ונמצא שיתגרש מג"ע לעולם, והקדוש ברוך הוא נתן גבול לגירושי הגוף לעולם, אלא יחזור ליסודו כי עפר אתה ואל עפר תשוב, והרוח תשוב אל ג"ע מקום מנוחתו מקודם, ולא עוד אלא שמקודם היה הגן סתם מדור לכולם בשוה, ומפני שע"י חטא אדם הם בני אדם בעלי מדריגות הרבה, לכך התקינו למעמד מושב הנשמות חופות חופות מדורין מדורין לפי שכר המעשה, וכן פירשו בפ' בראשית שהתקינו אח"כ לנשמות, וז"ס תיקונו:

וענין ג"ע הוא סוד נשמה לעולם הזה ומציאותו נעלם, והוא אינו בעל מציאות גשמי ואינו חוץ מהגשם והוא ענין דק רוחני, ולכנוס אליו צריך לעבור גבולי החיצונים למטה, כדכתיב וישכן מקדם לג"ע את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור דרך עץ החיים, והענין הוא שהכרובים שומרים גן עדן של מטה שכל הנכנס יעבור דרך שם, וע"ז אמר גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע, וכן פירשו בפ' בלק בעובדא דינוקא, שהיו תופסין בו הכרובים ולהט החרב שומרי דרך עץ החיים, הוא סוד הכניסה דרך ההיכלות אל ג"ע העליון. וסוד להט החרב, היינו סוד נהר דינור שטובלות הנשמות, כדפי' בהיכלות פקודי. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר מד (עריכה)

נהר מד - בהיכל ראשון:

הנה ההיכל הזה מכוון נגד מדת המלכות, נגד היכל לבנת הספיר, וענין מציאותו מורה על סוד המדה ההיא, לפי שסוד הגן כולו העתק חותם הספירות, וההיכל הזה בעניינו מחתים סוד הספירות, ולזה ישתעשעו יושבי הגן להכיר גדולת בוראם כמו שהיה אדם הראשון מכיר גדולת בוראו מתוך הגן, ועם היות שיחסו אל הגן מקום, דהיינו לצד מזרח דכתיב גן בעדן מקדם, אינו מושג כלל אלא אל נשמות הצדיקים, והגן מכוון כנגד כל העולם כולו, ויש בו צד מתקרב אל עוה"ז שכל מי שיכנוס אליו בחיים יכנוס דרך שם, מפני שהוא נכנס בגוף ונפש ושם בחינתו הדבק הגוף עם הנפש, ומשם יסתעף על פני כל העולם כולו, אפילו כנגד ישובנו זה. והפתח שדרך בו נכנסות הנשמות הוא דרך מערת המכפלה, מפני ששם הוא פתח לדבק בו אותם הפשוטים מן הגוף, ולא שיהיה הגן במערות תחת הקרקע אלא משם יכנסו מהגשם אל הרוחני:

והנה הגן ממש חותם הספירות שהחתימו העולם מיצירה אל העשיה, דהיינו נמי חותם מעשה העולם חותם הספירות, ולכך תחילת שכר הצדיקים הוא ההיכל הזה, מפני שהצדיקים עוזבים הזונה החיצונית ושולטים ביצרם ומתדבקים בבוראם ועבודתו, א"כ תחילת שכרם הוא שיעזבו מהחיצונים ויתדבקו בקדושה, וזה ההיכל העוזב החיצוני ומתחיל תחילת הקדושה, וכמו שהוא נשמר מאשה זרה אשר אמריה החליקה, כך הקדוש ברוך הוא שומרו עתה בבואו לכנוס שלא יתדבק בו, אמנם אם נדבק בה בבואו אל הכניסה הזו, תופסין בו הכרובים ואין מניחין אותו לכנוס, והשער אינו נפתח. ומטעם זה מיד כשתצא הנשמה מן הגוף, אם זכתה תכנס דרך ההיכלות האלו התחתונים ושם תרגיל עצמה בפשיטות החומריות אשר הורגלה כל ימי היותה בגשם, ואם דבקה מאד בגשמיות תתעכב מאד כאן, ואם פשוטה היא לא תתעכב אלא מיד תעלה, וחז"ל פי' י"ב חדש וזה גבול הבינוני, ויש שלעולם לא יעלה:

ובכל היכל והיכל שבהיכלות אלו יש חותם דיוקן השורש העליון במציאות דק ורוחני עליון, ובמציאות גשמי קרוב, כדי שיהיה אמצעי אל הגשם אל הרוחני, וכן (כל) אותו הלבוש שמתלבשים שם הצדיקים כדי שמתוך הגשמי יסתכלו ברוחני, להרגיל עצמם אליו לכשיגיע זמנם להתעלות, כל אחד ואחד כפי שיעור זמן שצריכה להתעכב. ומתוך הלבוש הזה הבינוני בין הגשם ובין הרוחני, וכן העולם בעצמו מסתכל למעלה ומדריך עצמו להסתכל ולידע בספירות עליונות, וכן בפעולתם, ודבר זה שוה בכל ההיכלות, אמנם ההיכל הזה פתח לכנוס לכולם ודרך בו נכנס. והנה יהיו סוד ההיכלות כעין הגוף שגבוליו גשמיים ורוחו ונשמתו פנימה אליו רוחני, כך הוא ההיכלות יש להם גבולים גשמיים מצד גשמיותו, והוא כעין גבול מצד רוחניות המשיגים בסוד הפנימיות, ולכן חומת ההיכל הזה גבוליו הגשמיים אבנים טובות וזהב מובחר כל הציור הגשמי, אמנם פנימיותו כמה עניינים ציורים רוחניים ודיוקנאות להסתכל בהם הנשמות לדעת גדולת הספירה הנזכר, היא מדת המלכות. ונודע שספירת המלכות היא חלק הגרים, דהכי אקרון גירי צדק, לכך בהיכל הזה היא השגתם, והענין שהם עוזבו את עצביהם ודבקו בקודש, ג"כ היה ראוי שתהיה שכרם במדה זה ובהיכל זה שעזב החצוני בו ודבק בקודש כנזכר, וכל עצם שכרם כאן הוא:

ואם תאמר המשל בזה אלו זכו לקדיש ועניית אמן שאנו אומרים לקמן ששכרם בסוד היכל שני, האיך יהיו למטה. הענין שההיכלות ברוחניותם יתאחדו אלו באלו, וכאן יאיר להם שכרם בכל המדות, ודרך זה יתקשרו עם חבריהם , המשל בזה איש אחד חבר לגר ושניהם כאחד עשו המצוה ההיא, וראויים כולם בשכר בשוה יתדבקו שניהם זה בהיכל פלוני וזה בהיכל פלוני, כל אחד כפי מה שהוא חברת הצדיקים אשר לו, זה הכלל ההיכלות יש להם צד רוחניות, ומאותו הצד יתאחדו ההיכלות כדרך אחדות הספירות:

וכמו שמדת המלכות בה פתח להנהגת החיצונים, וכן היכל לבנת הספיר בו פתח להסתכל למטה אל החיצונים, כנזכר בפ' פקודי בפסוק תחילת דבר ה' בהושע, כך ממש יש פתח בהיכל זה פתח ההולך לגיהנום, כדי שיראו הגרים בדיני משפטים הנידונים רשעי אומות העולם, והאיך מורידין אותם לגיהנום וישמחו ויגילו שניצולו מהדינין ההם. וכמו שמדת המלכות יחודה עם הספירות העליונות ג' יחודם ערב ובקר וצהרים, כך ממש ההיכל הזה ג' פעמים ביום מאיר מאור עליון ומשתעשעים בשעשוע גדול, בהשיגם הארת ההיכל מהאור ההוא. ובכל היכל והיכל ראש ממונה מן הצדיקים על כולם, וכאן ראשי ההיכל אונקלס הגר, וכיוצא מאותן שגיירו עצמן בחיבה גדולה כיוצא בהם, ומעין מנוחה זו מסתלקת אל כיוצא בה בג"ע בסילוקם לעת זמנם כנזכר, וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר מה (עריכה)

נהר מה - בהיכל השני:

ההיכל הזה נגדיי להיכל עצם השמים, והוא נגד מדת הוד, והנה ההיכל הזה מתעלה ופנימה אל ההיכל הראשון, כעין שהספירות וההיכלות עליונים דא קליפה לדא ודא מוחא לדא, כך הם היכלי ג"ע ממש זה פנימי אל הראשון ומתעלה עליו כעלול על עילתו. ופתח היכל זה סמוך אל תוך מערת המכפלה, והוא מצד שבני האבות יכנסו אל אביהם ושם יטלו כח ורשות לכנוס כאשר יתבאר בס"ד. וגבולי ההיכל הזה מוקף כל אבן יקרה בעלוי. ובתוך היכל הזה מאיר אור כולל כל גוונין דהיינו מכלל כל האורות העליונים, והוא מאיר מלמעלה למטה מפני היות מצד העליונים, ואפשר מפני שההוד כלול חמשים דהיינו ה' פעמים ו' ד'. אמנם היותר נראה שהוא ג"כ נגד היסוד עם ההוד, [ועם] (ו)ההיכל שלישי [שהוא נצח] לשלש מדות אל ההוד ואל הנצח ואל היסוד, ששניהם פועלים אחת עם היסוד:

ויושבי ההיכל הזה כל אותם שסבלו יסורים בעוה"ז לתקן עצמם לנקות מעשיהם, ולא קצו בהם, אלא היו משבחים להקב"ה עליהם בכל יום, ומודים לפניו דהיינו מצד הוד להודות על הדין ועל היסורין, והיו מתמידין להודות כל היום על יסוריהן ולא בטלו תפילתם מפיהם כל יומם, אף אם יסורים קשים באים עליהם, אלו הם מתקנים הייחוד הזה ביסורים וראויים אל אור ההיכל הזה. וכבר נודע שההיכל הזה כלול ביסוד, ולכך צריכים תפלה תמיד כדי שלא תפרד המלכות ממנו. והנה ההיכל הזה כלול משניהם דהיינו ההיכל והאור המאיר בהיכל, לכך הוא כולל שתי מדות ההוד והיסוד, ואלו הנזכרים הם מבחינת ההוד, ומבחינת היסוד הם אותם הפנמיים פנימה בתוכיות ההיכל, דהיינו אותם שענו קדוש ואמן יהא שמיה רבא בכל כחם, דהיינו סוד אמן ביסוד, וכן הקדושה היו הם מקדשים בכל יום בכח גדול, ונודע שסוד הקדושה הוא קדוש קדוש קדוש עד י"י צבאות מלא כל (הארץ כבודו) דהיינו היסוד, והקדושה מן ההוד, לכך אלו הם בתוכיות ההיכל הזה פנימיותו, ואותם האור רואים כללות אותם האורות העליונים שהם מבחינות הת"ת, כעין היסוד המאיר מספירות העליונות ורואים ואינם רואים מפני שהם נעלמים:

וראש ליושבי היכל זה המשיח, מפני שסוד הוד מדת דוד במלכות, ומשם הוא משיחת המלכים בשמן כנזכר בפרשת בראשית, ולא שיהיה עיקר המשיח כאן, אלא הוא נכנס כאן ומנחם אותם על שסבלו היסורים, שמלך המשיח בעל יסורים כנודע, וכדכתיב והוא מחולל מפשעינו וגו', והוא נכנס מהיכל זה אל היכל שלישי, וממנו אל היכל הרביעי כאשר יתבאר בס"ד. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר מו (עריכה)

נהר מו - בהיכל השלישי:

ההיכל הזה כולל הנצח וההוד, והוא היכל נגדיי להיכל נוגה. והנה יושבי היכל הזה שלשה מעלות, הא' לימודי י"י שהם אותם תינוקות של בית רבן שלא השלימו ימים שמתו בקצרות שנים בתלמוד תורה, אלו הם ודאי באלו המדות, מפני שהם עסקו בתורה בסוד לימודים אלו כנודע, והם מצטערים על שלא השלימו ימיהם, ואלו ודאי בעלי יסורים בחייהם ממש. הב' אותם שסבלו יסורים קשים מאלו הנז', כגון אותם הסובלים חולאים רעים וכאבים קשים מצד הגבורה והדין דהיינו בהוד, וכל אותם העצבים ומתאבלים על חורבן בית המקדש דהיינו בסוד נהר יחרב ויבש, ואלו הם שופכים דמעות בעולם הזה תמיד, אלו כולם מנוחתם בהיכל הזה, ואלו הם מצטערים והמשיח מנחם אותם חלף צערם שסבלו בעולם הזה. וכבר פירשנו שהמשיח נכנס מהיכל ב' אל היכל ג' מפני שאלו סבלו יסורים כמוהו, ועוד שמכח זכות תינוקות של בית רבן הוא מתחזק אל הגאולה לנצח, וכל אלו שסובלים היסורים מקילים יסוריו שאינו סובל כל כך, כיון שאלו סבלו יסוריהם מצד עצמן, לכך מנחם אותם באותם האורות הבאות עמו ומאירים ההיכל כדפירש בפרשת בראשית וז"ל, משיח אתי בכל אינון מתיבתי וסתים אורייתא מפומייהו דרבנן, ובההיא דשעתא אתי משיח מתעטר מן רישי מתיבתי בעטרין עילאין, הנה שהמשיח פוסק ההלכה וסותם התורה לכל יושבי הישיבות, שבההיכלות הם ישיבות ישיבות כעין שהם בעולם הנפשות, ומתעטר המשיח מראשי הישיבות באור התורה להתעלות, וכאשר נכנס מהיכל אל היכל מאיר ההיכל מזיוו ועטריו וכן ראוי, והיינו נחים לון שאין נחמתם דברים בעלמא אלא הארת אור עליון, וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר מז (עריכה)

נהר מז - בהיכל הרביעי:

הוא היכל הגבורה, והוא נגדיי להיכל זכות. ויושבי ההיכל הזה הם אבלי ציון ואבלי ירושלים, והם אותם המתאבלים תמיד קבועים באבילות על החורבן, וכן אותם ההרוגים ביד גוים, מפני שאלו נהר גו בזרוע בגזירת דין הגבורה ולכן מקומם בהיכל הגבורה, וכן חורבן בית המקדש המתאבל עליו מבטל הדינים, מפני שזהו סוד לב נשבר ונדכא אלהים לא תבזה, לכך כולם בהיכל הזה, וכל אלו ההיכלות תמצא בהם מצד הגבורות שכך כל אלו כלולים בהיכל זכות, לכך כולם דין וגבורה. והמשיח כשנכנס מהיכל שלישי נכנס אליהם בהיכל הרביעי, וכיון שנזכר שם צרתם של ישראל שהאומות הורגים בהם ונזכר חילול מקדשו ביד הגוים בוכה על אלו ומצר עליהם, ומיד מזדמנים שם נשיאי בית דוד ואוחזים בו ומנחמין אותו בנקמות שעתיד הקב"ה לעשות על ידו, וחוזר ובוכה פעם שנייה ואין הנחמה ההיא מועילה אלא לבני אדם האלו:

אמנם על מציאות הקול העולה שנאמר בו קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה, קול זה אינו שוקט אלא ברמה נשמע קולה עד אין תכלית, ואז נאחז המשיח בקול ההוא, והקול הזה יוצא מעת לעת דוקא בחסרונה של לבנה, שאז רחל מאנה להנחם על בניה כי איננו, אינם לא נאמר אלא איננו, דהיינו שאין הת"ת עמה, והיינו סוד חסרון הלבנה וכיבוי אורה, ואז המשיח מרכבה אל הלבנה מלכות בית דוד עולה עם הקול ההוא, ואורו נחשך מכל הישיבות, שכאשר אור השכינה עליהם הם באור הגאולה עמהם והמשיח אצלם, וכשהלבנה מתמעטת אור משיח מתעלם, ולכך סוד קול עולה משכינה אשר עם ישראל בגלות, וכאשר קול זה יוצא קול בכייתו שבכתה שכינה עמו נאחז בקול ההוא ועולה אל עולם עליון למקום שעולה, ושם עולה ומצפה חידוש הלבנה ועומד שם מתחבא ונעלם עד שהלבנה תתחדש בראש חדש, ואז יורד ומוריד עמה זיו שכינה לכל ההיכלות להאירם וזהו חידוש ר"ח שהם מתחדשים שם מעולם עליון:

וכעין שהלבנה בחסרונה סובלת כאבים ומכאובין וצער גלות, כך המשיח סובל כל חסרונה של לבנה לכך עולה להטמין במקום שלא יראו פגימת אורה, וכאשר הלבנה העליונה תתמלא פגימתה גם הוא מתרפא עמה, ואלו כולם שסבלו בעוה"ז מכאובות וצער על פגימתה נאמר בה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, ולכך כולם מתחדשים מאורה ע"י משיח ברדתו, ומביא להם אור הכתר המרפא חולים להוסיף להם אור רפואה חלף הצער שנצטערו עמה בעולם הזה, ועם צער המשיח המחולל מפשעי ישראל:

ובהעלותו בסוד קול בכיה, גם לובש לבוש שצורות כל אותם ההרוגים מצוייר בהם כל פצעיהם לכל מכותם, כדי להזכיר צערם שסבלו להתלבש נקמת הגבורה העליונה לנקום באויבנו, וכאשר עולה הקול ועולה ציור הלבוש ומצטייר בגבורה עליונה כל אותם הדינים והריגות והמיתות והפצעים שפצעו אומות העולם בישראל, ולבוש זה עתיד הקב"ה ללבוש בגדי נקם בעת שיבא לנקום נקמת עמו ישראל, הה"ד ידין בגוים, יהיה הדין הנעשה בגוים, מלא גויות, ע"י הגבורה שהיא מלאה לבוש גויות אלו ודינים שעשו האומות בהם, וכשהוא בא ומביא נחמות ואור זיו השכינה המתמלאת ומתחדשת, מביא לצדיקים האבלים אור נחמה ולהרוגים העצבים מפצעיהם, ומעלה צורתם ומביא אור לבוש להלבישם נוסף על הנחמה הנזכרת, וכל אחד ואחד מהם מתלבש באור הלבוש ההוא, ושם בהיכל מתעדנים כל זמן החודש בעוד שעולה ויורד עליהם ומחדש להם האור ומלבישם חידוש לבושם כנזכר שהם מתעדנים בעוד שהוא מסתתר באותו האור הנשאר להם. והנה סוד הגבורה מסורה לדוד ולשאר הנשיאים, ולכך נמצאים באלו ההיכלות, שאילו היתה מלכות בית דוד בשלוה ובשלימותה כל צערם של אלו היתה מתתקנת והמלכות והגבורה שלהם היא, אלא שאינה נתקנה מטעם חסרון הלבנה:

ראשי ראשים אל ההיכל הזה הם עשרה הרוגי מלכות, שיש להם כמה תוספת מעלה שהיו קדושים ולא נתחייבו מצדם המיתה ומתו על קדושת השם, לזה הם פנימיים בהיכל פנימה מאד, ואלו עומדים נהנים מסוד המלכות המאירה מאור הת"ת המאיר אור חכמה ובינה בסוד כך עלה במחשבה, נהנים מזיו המחשבה המאירה על ידי הבינה שעל סוד הזה נאמר עליהם חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם, דהיינו עין לא ראתה אלהים זולתך, מעלת אור שאין מי שישיגהו אלא הבינה דהיינו סוד החכמה, דהיינו החיים העליונים ומאור זה מאיר עליהם. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר מח (עריכה)

נהר מח - בהיכל החמישי:

ההיכל הזה הוא היכל אהבה והיכל החסד, שסודה ימינו פשוטה לקבל שבים, לכך ההיכל הזה מקום שבעלי תשובה עומדים, אמנם אותם שהם בעלי תשובה שלימה, ירצה שקבלו סיגוף ויסורים כנגד העון, דהיינו תשובת המשקל, ושבו מחטאם דהיינו תשובת הבאה שאפילו שבא חטא לידם פרשו ונתחרטו מחטאם דהיינו שגדרו לעצמן גדירות שלא לשוב לכסלה, וזהו נקראת תשובת הגדר, ויצאה נשמתם בטהרה דהיינו אותם שמיתה ממרקת שצריכין וידוי בעת מיתה כדי שמתוך תשובה תצא נשמתם, ושאר כמה מיני בעלי תשובה כולם בהיכל הזה, וכל אותם שקבלו מיתה בידם שלא לעבור על התורה, כגון אותם שמפילים עצמם בבורות או באש כדי שלא יאנסו אותם על התורה, שכל אלו מורים אהבתו של הקדוש ברוך הוא, שאינם מצפים שיהרגום האויבים מפני פחדם שלא לבטל את התורה יראים אהבת י"י. וכן בעלי תשובה מחמת אהבת י"י דהיינו תשובה שלימה. לפיכך כל אלו בכלל אוהבי י"י מצד החסד:

ובשער ההיכל הזה ממונה מנשה מלך יהודה, ששב אל י"י וחתר לו מחתרת מתחת כסא הכבוד, וקבל תשובתו מפני שהיתה שלימה מאהבה, ויש פנימה להיכל זה מדריגה עליונה, והם אותם שנתמררו על עוונם ומתוך מרירותם יצאה נשמתם, כגון ר' אליעזר בן דורדיא וכיוצא בהם, והנה נודע שמדת התשובה היא הבינה, ולכך מצד הבינה המאירה בחסד אור עליון בא לתוך ההיכל הזה, ומאיר להם ג' פעמים ביום נוסף על העדן העליון אשר להם תמיד. ולהיות מיני התשובה רבים מאד ומציאות חרטת הלב עד כמה, לכך רבו בהיכל הזה חופות הבעלי תשובה, וכל אחד נכוה מחופתו של חבירו, ולא אלו בלבד אלא כל בעלי ההיכלות הם חופות חופות ואין אחד נכנס תוך חופתו של חבירו, אלא כל מדריגה ומדריגה לעצמה. ומה שנאמר שהצדיקים עושים מחול יחד נראה שהם מתקבצים יחד, זה ענין לעצמו יתבאר במקום אחר בס"ד:

והנה ההיכל הזה מתעלה על הנזכרים, וע"ז נאמר מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם, ויש בזה כמה טעמים הא' שממש משבר מתלעות החיצונים בשובו ומכניעם, מה שלא עשה הצדיק שלא נכנס אליהם לשבר כחם. הב' שהרי התשובה מצוה המאירה כל העבירות שבתורה, ומשם כל זדונות החשוכים העושים פגם האיר עליהם אור התשובה ונעשו זכיות, ירצה אורות זכים מאירים, נמצאו אלו העבירות כולם מצות תשובה מתקנם, שהרי התשובה עם כל א' וא' מהם, ובהיותו מתמרמר ושב מכל א' וא' הרי זכה כולם, ואלו הם מצות שאין לצדיקים גמורים כמותם, ודאי שמצות התשובה היא מצוה מטהרת הטמאים ומלבנת השחורים ומהפך הטמא לטהור. וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר מט (עריכה)

נהר מט - בהיכל השישי:

ההיכל הזה הוא היכל הרצון, והוא כנגד מדת הת"ת, וזה נקרא היכל חסידים דהיינו בסוד מוליך לימין משה, והוא היכל משובח על כל ההיכלות ואין מי שיוכל לעמוד בו, אלא אותם החסידים הקדושים שמתנהגים בעניינם לפנים משורת הדין, וכל אותם האוהבים לקונם אהבה רבה, וענין האהבה הזאת הוא אהבה שאין דבר שיעמוד אליהם לנגד העבודה, ומפני שענף העבודה הזאת היא קריאת שמע בסוד הייחוד, שסוף הייחוד ואהבת , מטעם זה כל אותם המייחדים בכל יום זוכים לעמוד בפתח ההיכל הזה, ובעת עלות הנשמות להתקשר במעלה בג"ע עליון אלו מזומנים לעלות קודם לכל:

ויש ארבעה ראשים בהיכל זה, בפתח היכל הימין אברהם, ובפתח השמאל יצחק, שהם הראו אהבה רבה אל הבורא, ואל המזרח עומד יעקב שלם בחיר האבות, כולם נדבקו באהבה עזה בקונם, ויעקב י"ב שבטים סביב לו שהוא מתעטר אליהם בבחינת י"ב פנים לחיות, ובפתח המערבי הם אותם המיחדים כדפי'. ועל ראשי ג' אבות שכינה, שהרי הם סוד המרכבה כנודע. אמנם אדם לא נזכר כאן, ולפי הנראה אליו ראוי פתח המערב, שהוא במערה עמהם, וכן נראה בזוהר שאדם בחברת האבות בגן עדן, כיון שהם יחד במערה והוא עמהם במדור הנפשות כדאיתא בפ' תרומה. וא"ת והרי הענין בג"ע זה הוא לעלות לג"ע עליון עד י"ב חודש וכיוצא, והיאך אלו הצדיקים ממונים כאן ולא עלו עד עתה, וי"ל שהאבות והצדיקים הקבועים אינם בנשמה אלא ברוח, ונשמתם בגן עדן עליון, וכן הוא סוד לכל העולים שיפשוט הנשמה הלבוש בגן עדן זה וילבישנו הרוח, וכדפי' לעיל:

וכמו שהנפשות מעוררות לאבות במערת המכפלה, כך הרוחות מעוררות לאבות כשיש צער בעולם, והאבות מעוררות השכינה, והשכינה היא עולה מבחינה זו אל היצירה והבריאה ומשם אל האצילות, ומרחמת על כל העולם, ומגינה על ישראל בשפע הספירות העליונות שהיא מקבלת בהתעוררות האבות, שהיא מעוררת מדתם למעלה ע"י נשמתם בכסא מבחינה אל בחינה שכך העולם נקשר, הצדיקים נפש ברוח, ורוח בנשמה, ושכינה עשייה ביצירה, ויצירה בבריאה, ובריאה באצילות, דהיינו גן עדן תחתון בגן עדן עליון, והיינו היכלות גן עדן בהיכלי יצירה, והיכלי יצירה בהיכלי קדשי הקדשים, והיכל קודש הקדשים בכסא הכבוד, וכבר פירשתי קשר זה במקום אחר, וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר נ (עריכה)

נהר ן - בהיכל השביעי:

כל היכלות אלו הנזכרים מתקשרים יחד בהיכל ז' אשר עליהם במציאות היכלי היצירה שהם נקשרים כולם בהיכל קודש קדשים, והנה ההיכל הז' בכל מקום הוא נגד ג' הראשונות והם נעלמות, וכך דפוס מציאותם נעלם בלתי מתגלה, וההיכל הזה אינו אלא כדי לעלות מתוכו הנשמות למעלה, דהיינו עליות הנשמות מגן עדן התחתון לגן עדן העליון, וסוד העלייה הוא דרך עמוד שבאמצע הגן. והעמוד הזה הוא בגן בהיכל קודש הקדשים, והנה הלבושים אינם עולים מהגן מחופתם כלל אלא ישאר הנשמה מופשטת מהלבוש ותדבק אל העמוד ותכנס בתוכו, ומתוכו תתעלה למעלה, וסוד העמוד הזה מחוצה לו הוא בסוד ענן ועשן ונוגה אש להבה, כדכתיב וברא י"י על מכון הר ציון, והטעם שהנשמה תפשוט לבושה ותשאר ערומה ואין ראוי שתעלה כך לעיני הכל, ואין ראוי שתתלבש עד שתעלה אל סוד הכסא, ושם היא במציאות גן עדן של מעלה סוד לבוש רחוק מהמלבוש הזה, לזה כשיבא זמנה להתעלות כדכתיב וברא י"י על מכון הר ציון ועל מקראיה, היא מתקרבת אל העמוד הזה ומשתאבת בתוך העמוד, שהעמוד מבחוץ ענן ועשן כדי שלא יתראה מה שבתוכו ולא יוכר, ומתוכו נוגה אש להבה והיינו סוד כבוד חופה שלא יראו הרוחות בכבוד הנשמות בעלייתם:

והעמוד הוא מתוכו עשוי ד' חופות שהם ד' גוונים, חיוור, סומק, ירוק, אוכם, לנוכח ד' פרצופים שהם אריה חיור, אדום שור, ירוק אוכם אדם נשר, וכל נשמה תדבק בסוד גוונה ופרצופה עולה ונקשרת בבחינתה, ומכאן מתחלת לקבל צורה עליונה להזדכך, והעמוד הזה הוא עומד באמצע ההיכל מעין שיש אל ההיכלות העליונים היכלי היצירה עמוד שדרך בו הם נכללים ועולים מהיכל אל היכל, כך מדרך העמוד הזה עולות הנשמות, וכל מקום שהוא עומד רמז אל היסוד דרך בו יורדות ונזרקות אל הייחוד, ודרך רמז בו עולות למעלה, וההיכל הזה אין בו מדור כלל אלא עשוי לעליות הנשמות. אמנם קשה אם העמוד הזה אינו יורד למטה בכל ההיכלות אלא עומד בהיכל הז' דוקא, והלבושים אל הרוחות אינם עולות מהיכל אל היכל מפני שנכוין התחתונים מחופת חבריהם, אם כן היאך תעלה הנשמה מלמטה ממנוחתה בהיכל ראשון או שני או שלישי אל היכל השביעי להתעלות דרך העמוד, ולומר שתעלה פשוטה בלי עמוד ואורה אין ראוי, ובפירוש פירשו כך בפ' תרומה. אמנם נראה שכל ההיכלות יש להם קשר ודרך אל ההיכל הז' כדרך הספירות שכולם קשורות בבינה, ויש לה דרך לכנוס אליה, וכן פי' בזוהר בהיכל זה ואומר וכולהו היכלין מתתקנין ומתקשרין בחד היכלא דאיהו היכלא שביעאה הרי שיש דרך לכל היכל והיכל להתקשר בהיכל השביעי, וזמש"ל:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר נא (עריכה)

נהר נא - בביאר סוד גן עדן תחתון:

דע שגן עדן תחתון נברא אלף ושס"ח שנים קודם עולם השפל שאנו בו, ושיעור זה העולם הוא א' מס' מהגן, וזה העולם עומד לצד ימינו של גן עדן לרוח דרומית מזרחית, ודומה זה העולם לפני ג"ע כילד בן יומו לפני אמו, וקרקע העולם השפל רחוק מקרקע הגן טפח, וצפונו של עולם השפל אצל דרומו של הגן, ולצפונו של עולם השפל שם הגיהנום מדור המזיקין ומלאכי חבלה, וצורת העולם השפל כצורת אות ב' ואע"פ כן הוא קשה בין לחיים ובין למתים ללכת לגן עדן, מפני פחד המזיקים של גהנום העומדים בצפונו של עולם, לכך גזרה חכמתו יתברך לעשות מחילות עפר ממערת המכפלה בחברון עד חוץ עולם השפל סמוך לגן, כדי שיעברו נשמות הצדיקים דרך ישר שם ולא יפגעו במזיקים, ואדם וחוה שהיו יודעים סוד זה השתדלו להיות שם קבורתם, ומיום שנקברו שם אדם וחוה נסתם פי המערה מפני הבריות שלא ידעו מעלת המקום. ובאותו יום שהלך אברהם אל הבקר עם ישמעאל בנו ליטול ג' פרים ממקנה שלו, הלך אחריו רפאל בנסתר, ולאחר שנטל אברהם ב' פרים ונתן ביד הנער להוליכן, היה משתדל ליקח עוד פר שלישי, ונראה רפאל לפניו לפר חשוב ומשובח, וזהו רפא"ל פר א"ל, רצה לומר פר חשוב, וכשבא אברהם ליטלו היה הפר נשמט ובורח מעט מעט עד שהוליכו בפתח המערה, ונפתח פתח המערה, וכל זה בשליחותו של מקום. וכשראה אדם וחוה קבורים שם והריח ריח גן עדן, מיד ידע מעלת המקום וחמד שם להיות קבורתו, ומיד נמסר הפר מאליו ביד אברהם, ובהגיע לאהלו לא מצא אלא שנים, והוצרך לברוא פר שלישי על ידי ספר יצירה, וכדי שלא יצטער בסעודת אורחין, שאם היה חזר אל המקנה היה עובר זמן המאכל, וזש"ה הבקר אשר עשה עשה ממש. ודע כי המערה כחצר לגן עדן, וזהו כי (עוב"ר) לסח"ר בגמטריא אור"ח לג"ן, לסחר בגי' חצ"ר, כי המערה כחצר לגן עדן. מסכ"י:

מתוך: חסד לאברהם/מעין ה/נהר נב (עריכה)

נהר נב - לבאר החילוק שנמצא בדברי רבותינו ז"ל בין יש לו חלק לעולם הבא, ובין אמרו הרי זה בן עולם הבא, או מזומן לחיי עולם הבא:

והענין הוא כי הלא הצדיקים אחר פטירתם, וגם באותו שעה עצמה אשר הם נפטרים, אז עולים עד הבינה הנקרא עולם הבא, ועולים שם בסוד מיין נוקבין לעורר היחוד העליון של חכמה ובינה, וזו מעלה גדולה. ואמנם יש צדיקים אשר אינם כדאים לעורר היחוד הם לבדם, רק הם צריכים להצטרף עם שאר הנשמות, ובאמצעותם יעוררו גם הם הייחוד, וזה נקרא פלוני יש להם חלק עולם הבא, ר"ל שיש חלק לו לעולם הבא עם שאר הנשמות בהצטרפות יחד, ולזה אמרו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כי כל ישראל הם כדאים לזה, זולת אותם המפורשים במשנה שאין להם חלק לעולם הבא, אמנם ישארו למטה בסוד מ"נ לשכינה. אמנם יש יותר גדולים מאלו הנזכרים והם נקראים בני עולם הבא, שהם כמו הת"ת שהוא בן לבינה הנקרא עולם הבא, והוא עושה לבדו ייחוד יו"ד עם ה"א ראשונה, ולזה גם צדיק זה יש כח בו לקרא גם הוא בן עולם הבא כמו הת"ת, ואז הוא לבדו יכול לעשות הייחוד העליון בלתי הצטרפות אחרים עמו, ואמנם אמרו מזומן לחיי עולם הבא הוא לעתיד שאז כתיב ביה והיה אור הלבנה כאור החמה וגו'. והענין שאז יחזור היו"ד עם ה"א להתעלם למעלה בכתר, וע"י כך יוכלו להגדיל אור הלבנה כאור החמה וגו', וזה יקרא חיי עולם הבא, ומי שהוא ראוי אל אותן המ"נ בעת ההיא אל הכתר זה נקרא מזומן לחיי עולם הבא, ואין לנו רשות יותר לפרסם בספר הזה. וזמש"ל. מהר"יא זלה"ה: