חסד לאברהם/מעין ה/נהר מ

נהר מ - בביאור מציאות מנוחות הנפשות:

והיינו בסוד העה"ז בנפש אשר בו ר"ל העולם הזה גשמי, ויש לו רוחניות מתלבש בתוכו ולא ניתן רשות אל העין לראותו, אמנם החכמים הצדיקים הקדמונים היו יודעים להזדכך והיו הם נכנסים אל המדריגה ההיא בחיים לשאול צרכיהם, והיינו מ"ש בגמרא דשמואל הלך לחצר מות כדאיתא במסכת ברכות פרק מי שמתו, ואפשר שהיו נכנסים ע"י איזה סגולה, או ע"י שם, או ע"י צדקתם, כיון שהולכים לבית קברותם נראה אליהם הענין ההוא, וכבר אמרו מי שנוטל עפר זיבולא קדמאה מחפירת הקבר ויחזיקנו בידו עד שיביאו המת לקברו, יתראו אליו כל שמתו תוך י"ב חדש, אמנם אומרים שימות תוך שנתו, ומה שנראה שקפידה גדולה הם מקפידים בענין זה, שהרי שמואל נאמר לו דלעגל אתי וגו':

וכן פי' בזוהר בראשית דר' חייא אתעני מ' יום למחמי לר"ש, אמרו ליה לית אנת רשאי למחמי ליה, בכי ואתעני מ' יום אחרנין, אחזיאו ליה בחזווא לר' שמעון ור' אליעזר בריה, ושם בסוף המאמר אמר שאמר המשיח כשרואה לר' חייא יושב לרגלי ר"ש, אמר מאן יהב הכי בר נש לביש מדא דההוא עלמא, אמר ליה ר"ש דא הוא ר' חייא נהורא דבוצינא דאורייתא, אמר ליה ויתכנש הוא ובנוהי ולהוון ממתיבתא דילך, אמר ר' שמעון זימנא יתייהב ליה, יהבו ליה זימנא ונפיק מתמן מזדעזע וגו', הרי הנכנס שם מוסר עצמו למיתה. אמנם נראה שאפשר לאדם להכניס במדה זו שם, ויוכר הענין שאינו במציאותם מפני שמציאותם נפש, ומציאת זה גוף ונפש, ויש קפידה ומזכירים אותה למיתה, ועכ"ז יש מעשיות אחרים מעין אלו ואין בהם סכנה כאשר נבאר:

והנה אלו הצדיקים עומדים בעוה"ז ועולים למתיבתא דרקיע, וכך פירשו בגמרא כששאל שמואל על אביו, אמרו ליה סליק למתיבתא דרקיעא, וכן לוי בגין דחלש דעתיה דר' אפס דלא מעלי ליה למתיבתא דרקיע כמו שמפרש שם, ואח"כ ירד ממתיבתא דרקיע אבוה דשמואל כדפי' שם אדהכי והכי אתי אבוה, וכן בזוהר פרשת בראשית בעובדא דר' חייא קאמר אדהכי חמי כמה גדפין רברבין עילאין, וסליקו עליהו דר' שמעון ורבי אליעזר בריה, וסליקו למתיבתא דרקיע וכל אינון גדפין הוו מחכאן להו, חמי דמתהדרין ומתחדשין בזיון ונהירו יתיר מנהירו דשמשא, הרי מכל זה שישיבות אלו למטה בעולם הזה, בסוד נפש העשייה רוחניות העולם, ומתיבתא דרקיע היינו סוד הרוח עצמו העומד בג"ע של מעלה בעולם היצירה, ושם מתבארים הדברים יותר, והנפש עולה לשאוב מן הרוח כעין שהלבנה מאירה מן השמש, והיינו שהרוח בבחינת הת"ת והנפש בבחינת המלכות, לכך מאיר זה מזה, כענין השרשים כן ענין הענפים, ולזה המאמר שאמר ר' שמעון מאיר וגו', אמנם בשמואל לא אמר שהיה אביו עולה ע"י כנפים, ואפשר שהיא מעלה בפני עצמה לעלות בכנפים שהם מלאכים, דכתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו', ואפשר שלא נתגלו לשמואל. וזמש"ל: