חלקת מחוקק על אבן העזר מד

►| חלקת מחוקק • על שולחן ערוך אבן העזר מד |◄

סעיף א

(א) והיא מותרת לבעלה החרש:    ולא חיישינן שמא יאמרו גירש החרש ונשא הפקח ועכשיו מחזיר החרש גרושתו דלא גזרינן גזירה זו בנשואי חרש שהם רק מדרבנן וכמו שכתב המ"מ:

סעיף ב

(ב) ודוקא שוטה גמור אבל אם דעתו צלולה וכו':    המעיין בר' ירוחם יראה שפסק בדעתו צלולה דהוי קדושין וכן הוא בגמרא להדיא בפ' חרש דף קי"ג אליבא דר"א אי דעת' צילתה אעפ"י דקלישתא מעשיו קיימין וקידושיו קדושין וע"כ נראה שיש ט"ס בהג"ה זו וצריך להגיה כמ"ש בר' ירוחם וכמו שהעתיק ב"י (וז"ל מי שדעתו צלולה ומבין ומשיג הדברים על בוריין אף על פי שדלה וקלושה קידושיו קידושין גמורין וכן גירושין ואם דעתו משובש' שאינו משיג שום דבר על בוריו ה"ז בחזקת שוטה ואין קידושיו קידושין גמורים ואם עתים צלולה ועתים משובשת ולא ידעינן העת שהוא עומד בדעתו הרי זה ספק) ומיהו גם בדברי רבי' ירוחם יש לדקדק במ"ש ואם דעתו משובשת וכו' ה"ז בחזקת שוט' ואין קידושיו קידושין גמורין דלשון בחזקת שוטה משמע דהוי שוטה גמור ואין לו קדושין כלל אך/ אף /מד"ס ומדסיים קידושין גמורין משמע דגמורין לא הוי אבל מידי ספק לא נפקי:

סעיף ג

(ג) ומתיישבין בדבר זה:    כלו' שחוקרין הרבה אם היה שכור ממש כשכרותו של לוט דלפעמים נראה שהוא כך ואינו כן אחר החקירה:

סעיף ד

(ד) וי"א שאיילונית ודאית אינה מקודשת:    כלו' בלא הכיר בה הוי קידושי טעות וגרע משאר מומין דקי"ל בכנס' סתם דבעיא גט משום דאין אדם מוחל על מום גדול כזה כך כ' הרא"ש בריש יבמות:

סעיף ה

(ה) או שקידשתם איש:    הראב"ד השיג למה הם צריכים גט הלא אינם ראוי' להנשא עתה דהא הם ספק זכר ואם יקרע הטומטום וימצא נקבה אם כן צריכה גט ודאי ולא בספק ועיין במ"מ:

סעיף ו

(ו) שאין קדושין תופסין בהם:    לעיל סי' ט"ו נתבאר דאחות ארוסתו תופסין קידושין מדרבנן שמא יאמרו תנאי היה בארוסין וכדת נשא אחותה וה"ה ארוסת אחיו וכדעת רבי עקיבא בגמרא ביבמות דף צ"ד וכמו שפסקו הרי"ף והרא"ש כרבי עקיבא:

(ז) ואין ראוי לעשות כן:    הטעם כתב במ"מ שכיון שאין ראויה לביאה ולא לחופה אין ראוי לקדש' וי"א שמא יגע בבשרה ועיין לקמן סי' ס' שאף לחופה כשר הדבר שלא תכנס עד שתטהר ואם כונס' מודיעים לחתן תחילה שהיא נדה:

סעיף ז

(ח) או מאיסורי לאוין:    פשט משמעות הלשון אם אחד קידש שניה או איסור לאו אין תופסין בה עוד קידושין וכבר כתבתי לעיל בסי' ט"ו מה שנסתפק הרב מהרמ"א בדין זה בד"מ:

(ט) חוץ מיבמה שנתקדשה לזר:    עיין לקמן סי' קנ"ט:

סעיף ט

(י) ואפי' זרעו שהוליד משהמיר וכו' קידושיו קדושין:    אין לפרש דלא כתב קדושין גמורין דמסתמא אשת המומר פרוצה היא ואפי' בישראל אם היא פרוצה ביותר חוששין לבניה שמא אינם של בעלה וגם כאן חוששין שמא לאו זרעו הוא דמ"מ ולדה כמוה אף אם בא עליה גוי או עבד וכמ"ש אח"ז בהג"ה ומ"מ יש קצת לדקדק למה כתב דין זה אפי' זרעו שהוליד דאין הזרע ישראל מצידו רק מכח האם:

סעיף י

(יא) כותי שקידש:    כלו' אף שעשאו' בזמן הזה כעכו"ם גמורים מ"מ מחמת חומרא דקידושין חוששין לקידושין:

סעיף יא

(יב) מי שחציו עבד:    בגמרא מוכח דאם אין קדושיו קדושין גם זרעו אינו יורשו ע"ש:

סעיף יב

(יג) המקדש מי שחצי' שפחה וכו' צריכה גט:    לא נתבאר אם צריכה גט מספק או מקודשת קידושי תורה ועכ"פ הבא עליה אינו רק באשם ואינה כשאר א"א שהוא בחנק רק מאן דס"ל מקודשת צריכה גט וקודם גט הבא עליה באשם ומאן דס"ל אינה מקודשת אינה רק מיוחד' בעלמא וכל זמן שהיא מיוחדת לו הבא עליה באשם כדכתיב לא יומתו כי לא חופשה וגו' וכשיוצא' ממנו אף בלא גט שוב הבא עליה אינו חייב אשם ועכ"פ אם קדשה שני אינה מקודשת לו ממ"נ וע' במ"מ שכ' שי"ג בדברי הרמב"ם בא אחר וקדשה ואח"כ נשתחררה וכו' וגירס' זו צ"ע ונראה אף למאן דס"ל מקודשת אם מת בעלה ולו גם שאר נשים אין אחיו מיבם את זו לפטור את שאר נשים דהא שאר נשים חייבים עליה' מיתה וזו אינה רק באשם ואיך תפטור היא צרותי' ובב"ח לא כ"כ:

(יד) נשתחררה ואח"כ קדשה אחר:    ה"ה אם לא קדשה אחר ג"כ ספק אם גמרו קידושי ראשון והבא עליה במיתה או פקעו לגמרי והרי היא פנויה:

(טו) או מגרש ראשון ונושא שני:    ברא"ש ובטור כתבו א' מגרש וא' נושא משמע דאם ירצה השני לגרש נושא ראשון ולא חיישינן שמא יאמרו שהראשון מחזיר גרושתו שיאמרו דגמרו קידושי ראשון וקידושי השני לא חלו ועוד אף אם גירש ראשון אפשר דאין בו איסור ד"ת להחזירה לאחר שנשאת מאחר דלא היתה א"א גמורה אצל הראשון דהא אינם חייבים עליה רק אשם וכעין שנתבאר לעיל סי' זה גבי אשת חרש:

(טז) או חולץ או מייבם:    ואין כאן אשת שני מתים דממ"נ אינ' מקודשת רק לא' מהם כדאיתא בגיטין דף ס"ג ע"א וע"ב עיין שם: