חלקת מחוקק על אבן העזר מה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| חלקת מחוקק על שולחן ערוך אבן העזר מה |

סעיף א[עריכה]


(א) אעפ"י שלא שלח הסבלונו' בעדי':    לכאו' משמע שאין כאן עדים רק שהם מודים ששלח לה סבלונות ויש לדקדק אם הם מודים בסבלונות ואינם מודים בקידושי' למה לא נאמ' הפה שאסר הוא הפה שהתי' ונ"ל דהוי כמגו במקום עדים ואין לומר דמיירי שלא היו עדי' בשעת נתינ' ובשעת שלוח היה עדים (הג"ה וכן משמע קצת מדלא קאמר וי"א אעפ"י שלא ראו עדים) דזה אפי' לדע' רש"י חוששין כמבוא' בסמוך בסעיף זה ועיין בת"ה סי' ר"ז כי מאחר שמנהג לקדש קודם סבלונות לפי' ר"ת הטוען תמורת המנהג אפי' במיגו אינו נאמן:


(ב) ויש לחוש לשני הפירושי' להחמיר:    בפי' ר"ח יש שני חומרות שא"צ עדים בסבלונו' וגם חוששין למיעוט שמא נתקדש' כבר וחומר' דרש"י אף שיש עדי' שלא קדשה כבר כמ"ש לפני זה ולפי מ"ש גם לרש"י א"צ רק עדי' בשליח לא בנתינת הסבלונות:


(ג) אם פי' בהדיא ששולח לשם סבלונות:    ואם אומר משום אהבה וחבה או כיוצא בו חוששין לקידושין ועיין שם במהרי"ק:


(ד) שהחתן שלח להכלה:    כלומר ואין ל' חתן וכלה מורה על קידושין דגם משודך ומשודכת נקראים חתן וכלה בל' העולם:


(ה) י"א דכל סבלונות ששלח מיד אחר השידוכין יום או יומים:    המעיין בגוף התשובה יראה דאין למדין מכלל זה רק שהוא כתב כן בנדון שלו מטעמים שכתב בסי' ק"ע וקע"א ובמקום דלא שייכי הני טעמי' אין לדין זה מקום לדעת רש"י:


(ו) ואפי' שלח לה אח"כ ג"כ:    דין זה לא הוציא מתשובת מהרי"ק דאדרבה המעיין בגוף התשובה דף רמ"ה תחלת ע"ד יראה בהדיא להפך שכתב בסי' קע"א וזה לשונו בארתי דעתי שלא החלטתי להתיר רק אותן סבלונו' הנעשו' אחר הקנין וכו' וסיים בדבריו בסוף העמוד הנ"ל אם יזדמן דרך מקרה שהחתן ישלח סבלונות לכלה לאחר זמן בלא עת וזמן קבוע וכו' שבזה יש להחמי' יותר ויות' כאשר גליתי לחבירי עיין שם בגוף התשובה ודין זה שכתב הרב העתיק אותו מדברי הרשב"א סי' אלף ק"פ ולמעשה יש להחמיר כמו שכתב מהרי"ק:


(ז) וכל חשש' דסבלונות וכו':    מל' זה משמע אפי' לגיר' רש"י דאין חוששין לסבלונות רק באתרי דרובא מקדשי והדר מסבלי אפ"ה אם נשאת לא תצא אבל המעיין בגוף התשובה דף קמ"ז ע"א יראה שהוציא דין זה מדברי התוספו' דמדמין האי דחוששין למיעוט לגיר' ר"ח להא דחוששין למיעו' דנמלטין גבי מים שאין להם סוף וע"כ פסק דבשניהם לא תצא אף דמיעוט נמלטין כו' לא שכיח לגמרי ומיעו' דמקדשי והדר מסבלי שכיח קצת מ"מ יש כאן חזקת פנוי' אבל כל היכא דאיכא רובא דמקדשי והדר מסבלי ואפי' מחצה על מחצה אפי' אם נשאת תצא ולא אזלינן בספיקא להקל:


(ח) דאם לא שלח לה הסבלונות בעדים:    כלומר וגם לא נתן השליח הסבלונות בפני ב' עדים וגם דין זה לא קאי רק היכא דהמיעוט מקדשי והדר מסבלי אבל במקום דרובא מקדשי והדר מסבלי אז חוששין לע"א בסבלונות כמו גבי קידושין עיין בגוף התשובה:


(ט) ויש מחמירין אם שלח בעדים אף על גב וכו':    הטעם דבשע' חיילות קדושין לא בעי עדים דהא אמרי' בגמ' עידי יחוד הן עידי ביאה אף על גב דהביאה היא הקדושין והעדי' אינם רואין הביאה הואיל ורואים היחוד שמתוך היחוד יבואו לידי ביאה חשוב עדות ה"ה שליח סבלונות דבודאי עשו השלוחי' שליחותן ונתנו לה כאשר צוה המשלח ועיין שם בת"ה מבי' דעת הר"י והר"א ממיץ דלא בעי כלל עדים אפי' בשלוח הסבלונו' היכא דמנהג פשוט הוא לשלוח סבלונו' ושלח לה סבלונו' אנן סהדי דשלח לשם קידושין ועדיף סבלונות מקידושין ממש דק"ל המקדש בלא עדים אין חוששין לקידושין משום דליכא למימר אנן סהדי אבל בסבלונות דאנן סהדי דודאי שלח לשם קידושין הוי כמו המקדש בעדים:


(י) רק אחר מקבל להם אין חוששין להם:    המעיין בגוף התשובה סי' ק"ע דף ק"מ ע"א יראה דלא כתב זה רק לסניף לדבריו הראשוני' שכתב דאין לחוש למיעוט שמא מקדשי והדר מסבלי גם במקו' דלא שייך לומר דמחמת כסופא אינה מקבלת כמו שכתב שם הרב ועיין בת"ה כתב בשם א"ז דסבלונות י"ל אפי' קבלה אשה אחרת דדילמ' שליח שויתה כיון שכבר קבלה קנין על הקנס וכ"ש אם קבל אביה דיש לחוש לפרש"י עוד כתב דלפר"ח אפי' קבלה הסבלונו' קטנ' אחת שאינ' ראוי' להיות שליח דמ"מ יש לחוש שכבר נתקדש' והא דלא קבל' הסבלונו' בעצמ' מחמת כסופא עשתה עיין שם:


(יא) ודלא כיש מי שהחמיר:    המחמיר הזה הוא הגאון מהר"ר שכנא ז"ל ומבוא' בתשוב' שלו דהתם היה המעש' שהחתן טען ברי שלשם קידושין נתן וגם הרב בעצמו פסק בסמוך דדוקא דהחתן אינו אומר דלשם קידושין שלח אז אין חוששין לסבלונו' וא"כ בנדון דהגאון מהר"ש הנ"ל ראוי להחמיר ועוד כי הגאון מהר"ש הבי' ראיה שמדינו' שלנו הם אתרא דלפרקים מקדשי והדר מסבלי וכתב שמעש' אירע בימיו בפוזנ"א והצריכ' הרב מריה דאתרא מוהר"ר מענדל פרנק גט עיין בתשוב' שהאריך:


(יב) שעשה איסור וכו' ששלח בשבת או שיש חרם וכו' שמא הם קידושין:    וכלומר ואין לחוש לדעת רש"י אבל לדעת ר"ח משמע דחיישינן שמא קדשה כבר אבל המעיין בגוף התשובה יראה דגם לדע' ר"ח אין לחוש דאם איתא דקידש' בעשר' קלא אית ליה אבל בחלוקה הראשונה דשלח סבלונות בשבת יש לחוש דשמא קדשה קודם שבת לדעת ר"ח:


(יג) רק אבי החתן שלח:    נראה אם אבי החתן נתן הסבלונות לשליח במעמד החתן והחתן שתק או שאמר הוליך זה לכלה בשם החתן ודאי זיכה לו הסבלונות וכבר נתבאר לעיל סי' ל"ה סעיף ד' בא' שגילה דעתו לשדכן שחפץ באשה פלונית והלך השדכן וקדש' וכן נתבאר לעיל בסימן ל"ה סעיף ה' אם הרצה האב לפני הבן ושתק הבן אמרינן דשתק הבן מחמת כסופ' וקידושי האב הוו ספק קידושין א"כ פשוט באתרא דרוב' מקדשי והדר מסבלי דיש לחוש לקידושי האב ואפילו למיעוט אפשר יש לחוש לגי' ר"ח והריב"ש לא כתב רק דק"ל כרבינא (קדושין דף מ"ה ע"א בעובד' דבי תרי דשתו חמר' הועתק לעיל בדברי המחבר סימן ל"ה ס"ק י"ב) דלא חיישינן דלמ' שליח שויא או ארצוי קמיה אבל אם באמת ארצויי קמי' ודאי חוששין לסבלונו':


(יד) לא חיישינן כולי האי:    כלו' די לנו אם נחמיר בקול בקידושין גמורין או בודאי שליחות וסבלונות אבל לצרף שתי חששות ולחוש לקלא דסבלונות כולי האי לא חיישינן:

סעיף ב[עריכה]


(טו) האידנא נהגו וכו':    הטעם משום דכולהו מסבלי והדר מקדשי והוא מנהג קבוע ביניהם והטוען תמורת המנהג אינו נאמן:


(טז) נידון כמחצה על מחצה:    נראה דמיירי ששאר עיירות הסמוכות לה חלוקו' במנהגיה' וע"כ עיר חדשה נידון כמחצה ע"מ אבל עיר חדשה במלכות א"י או בשאר ארצות אשר אין חוששין לסבלונות למה תשתנה העיר החדשה מכלל המדינה:


(יז) דיש להחמיר:    אפי' במקום דכ"ע מסבלי הטעם משום שמהר"ם כ' מי יכניס עצמו לידע מנהג המקומות דאולי יש מיעוט דמקדשי והדר מסבלי ועיין בתשובת מהרי"ק מ"ש על דברי מהר"מ: