חוק חופש המידע
חוק חופש המידע מתוך
חוק חופש המידע, התשנ״ח–1998
2000657
ס״ח תשנ״ח, 226; תש״ס, 194; תשס״ב, 598; תשס״ה, 735, 751; תשס״ז, 432; תשס״ט, 115; תש״ע, 271, 548; תשע״ד, 2; תשע״ה, 28, 105; תשע״ו, 313, 927, 1171, 1223; תשע״ט, 88.
חופש מידע
לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות חוק זה.
הגדרות [תיקון: תשס״ז, תש״ע־2, תשע״ד, תשע״ה, תשע״ה־2, תשע״ו]
בחוק זה –
”ועדה משותפת“ – ועדה משותפת של ועדת החוקה חוק ומשפט וועדת החוץ והבטחון של הכנסת;
”חברה עירונית“ – חברה עירונית וחברת בת עירונית כהגדרתן בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב, התשמ״ה–1985;
”מוסד להשכלה גבוהה“ – אחד מאלה:
(1)
מוסד מוכר כמשמעותו בסעיף 9 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי״ח–1958 (להלן – חוק המועצה להשכלה גבוהה);
(2)
מוסד שניתן לו היתר או אישור לפי סעיף 21א לחוק המועצה להשכלה גבוהה;
(3)
מוסד שהתואר שהוא מעניק הוכר לפי סעיף 28א לחוק המועצה להשכלה גבוהה;
”מידע“ – כל מידע המצוי ברשות ציבורית, והוא כתוב, מוקלט, מוסרט, מצולם או ממוחשב;
”ממונה“ – מי שמונה לפי סעיף 3;
”קבלת מידע“ – לרבות עיון, צפיה, האזנה, העתקה, צילום, קבלת פלט מחשב או קבלת מידע בכל דרך אחרת בהתאם לסוג המידע וצורת החזקתו;
”רשות ציבורית“ –
(1)
הממשלה ומשרדי הממשלה, לרבות יחידותיהם ויחידות הסמך שלהם;
(2)
לשכת נשיא המדינה;
(3)
הכנסת;
(4)
מבקר המדינה, למעט לגבי מידע שהגיע אליו לצורך פעולות הביקורת ובירור תלונות הציבור;
(4א)
ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, למעט לגבי מידע המפורט בסעיף 79א לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ״ט–1969;
(5)
בתי משפט, בתי דין, לשכות הוצאה לפועל, וגופים אחרים בעלי סמכות שפיטה על פי דין – למעט לגבי תוכנו של הליך משפטי;
(6)
רשות מקומית;
(7)
חברה עירונית;
(8)
תאגיד שהוקם בחוק;
(9)
חברה ממשלתית וחברה־בת ממשלתית כהגדרתן בחוק החברות הממשלתיות, התשל״ה–1975, למעט חברות שקבע שר המשפטים באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת; קביעה כאמור יכול שתהיה לגבי כל פעילותה של החברה או לגבי פעילויות מסוימות;
(9א)
התאחדות ואיגוד, כאמור בסעיף 9ב לחוק הספורט, התשמ״ח–1988;
(9ב)
מוסד להשכלה גבוהה שהמדינה משתתפת בתקציבו בהתאם להוראות סעיף 17א לחוק המועצה להשכלה גבוהה;
(9ג)
החטיבה להתיישבות, במסגרתה הפעלת סמכויותיה לפי סעיף 6ב לחוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל, התשי״ג–1952, בכל הנוגע לניהול ענייניה הכספיים של החטיבה להתיישבות, לרבות מידע על אודות הוצאותיה, הכנסותיה, דוחותיה הכספיים, קביעת תקציבה וביצועו, וכן מידע לעניין מכרזים והתקשרויות בחוזים לביצוע עסקאות בטובין או עבודות או לרכישת שירותים, שהיא צד להם;
(10)
גוף אחר, הממלא תפקיד ציבורי, שהוא גוף מבוקר כמשמעותו בסעיף 9 לחוק מבקר המדינה, התשי״ח–1958 [נוסח משולב], שקבע שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת; קביעה כאמור יכול שתהיה לגבי כל פעילותו של גוף כאמור או לגבי פעילויות מסוימות;
פורסמו הודעות על קביעת רשות ציבורית לפי סעיף 2 לחוק: מועצה דתית אשר הוקמה מכח חוק שרותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל״א–1971 (י״פ תשס״א, 462); קופת חולים, כהגדרתה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד–1994 (י״פ תשס״ג, 1426); החברה הממשלתית למדליות ומטבעות, חברת נכסים מ.י., ענבל חברה לביטוח (י״פ תשס״ד, 3213); החברה למתנ״סים, הכפר הירוק, כפר הנוער מאיר שפיה (ליד זכרון יעקב), מדרשת שדה בוקר, מקווה ישראל (י״פ תשס״ד, 3998); המועצה הישראלית לצרכנות, המכון הישראלי ליין (י״פ תשס״ה, 186); המרכז הארצי לפיתוח מקומות קדושים, אתרים חברה לפיתוח אתרי תיירות בתל־אביב־יפו, החברה לפיתוח חוף אילת, החברה לפיתוח חוף ים המלח חבל סדום וערד בע״מ, תדמור – בית הספר המרכזי לתיירות, החברה לפיתוח עכו העתיקה, פיתוח מזרח ירושלים (י״פ תשס״ה, 186); האגודה לתרבות הדיור, החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל (י״פ תשס״ו, 1051); מפעל הפיס, למעט לעניין הגרלות והימורים בתחומים ספציפיים, כמפורט בהודעה (י״פ תשס״ה, 1578); המוסדות להשכלה גבוהה, אשר המדינה משתתפת בתקציבם בהתאם לסעיף 17א לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי״ח–1958, בכל הנוגע לניהול עניניהם הכספיים למעט בענינים מסוימים, כמפורט בהודעה (י״פ תשס״ו, 1050); החברה לניהול נכסים של נספי שואה, כהגדרתה בחוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), התשס״ו–2006, למעט בנוגע למידע על נכסים של נספי שואה (י״פ תשס״ז, 4052).
”ראש רשות ציבורית“ – המנהל הכללי, ובאין מנהל כללי – בעל התפקיד המקביל באותו גוף; ברשות מקומית – ראש הרשות המקומית;
”תאגיד בשליטת רשות מקומית“ – (נמחקה);
”תושב“ – כהגדרתו בסעיף 1 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ״ה–1965, וכן תאגיד שהתאגד לפי הדין בישראל.
ממונה
ראש רשות ציבורית ימנה, מקרב עובדי הרשות, ממונה על העמדת מידע לרשות הציבור, על טיפול בבקשות לקבלת מידע ועל יישום הוראות חוק זה.
פרסום רשימת הרשויות הציבוריות
(א)
הממשלה תעמיד לרשות הציבור, במקום ובאופן שייקבעו בתקנות, את רשימת הרשויות הציבוריות, כאמור בפסקאות (1) ו־(8) להגדרה ”רשות ציבורית“; הרשימה תכלול מידע תמציתי על תפקידיה של כל רשות ציבורית, וכן על דרכי ההתקשרות עם הממונה ועל דרכים נוספות לקבלת מידע שבידי הרשות כנהוג באותה רשות.
(ב)
רשות מקומית תעמיד לרשות הציבור, במקום ובאופן שייקבעו בתקנות, את הפרטים האמורים בסעיף קטן (א), לגביה ולגבי התאגידים שבשליטתה, אשר חוק זה חל עליהם.
דוח תקופתי
(א)
רשות ציבורית תפרסם דין וחשבון שנתי שיכלול מידע על אודות פעילותה ותחומי אחריותה והסבר על תפקידיה וסמכויותיה; הדין וחשבון יכלול גם דיווח של הממונה על הפעלת חוק זה ברשות הציבורית, ואולם רשאי הוא לפרסם דיווח זה בנפרד.
(ב)
שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע, לגבי רשות ציבורית מסוימת, כאמור בפסקאות (1) ו־(6) עד (10) להגדרה ”רשות ציבורית“, או לסוגים של רשויות ציבוריות, תקופה אחרת לפרסום של הדין וחשבון.
(ג)
הוראות בדבר מתכונת הדין וחשבון ודרך פרסומו ייקבעו בתקנות.
הנחיות מינהליות וחוקי עזר
(א)
רשות ציבורית תעמיד לעיון הציבור את ההנחיות המינהליות הכתובות שעל פיהן היא פועלת ושיש להן נגיעה או חשיבות לציבור.
(ב)
הוראות סעיף 9 יחולו, בשינויים המחויבים, על העמדת הנחיות מינהליות לעיון הציבור לפי סעיף זה.
(ג)
רשות מקומית תעמיד לעיון הציבור את חוקי העזר שלה.
מידע על איכות הסביבה [תיקון: תשס״ה]
(א)
רשות ציבורית תעמיד לעיון הציבור מידע על איכות הסביבה שיש ברשותה, באתר האינטרנט של הרשות הציבורית, אם קיים אתר כאמור, ובדרכים נוספות שיקבע השר לאיכות הסביבה; לענין זה, ”מידע על איכות הסביבה“ – מידע על חומרים שנפלטו, שנשפכו, שסולקו או שהושלכו לסביבה ותוצאות של מדידות רעש, ריח וקרינה, שלא ברשות היחיד.
(ב)
(ג)
השר לאיכות הסביבה, בהסכמת שר האוצר ובהתייעצות עם שר המשפטים ועם השר הנוגע בדבר, ולענין רשויות מקומיות גם בהסכמת שר הפנים, יקבע את סוגי המידע על איכות הסביבה שיועמד לעיון הציבור, את דרכי העמדתו כאמור ואת המועדים לכך; תקנות כאמור יובאו לאישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת.
נוהל הגשת בקשות והטיפול בהן [תיקון: תשס״ה־2]
(א)
בקשה לקבלת מידע תוגש בכתב לממונה או למי שהוסמך לכך על ידו; אין המבקש חייב לציין את הטעם לבקשתו.
(ב)
הרשות הציבורית תודיע למבקש המידע ללא שיהוי, ולא יאוחר מ־30 ימים מקבלת הבקשה, על החלטתה בבקשתו; ראש הרשות הציבורית, או מי שהוא הסמיך לכך, רשאי להאריך את התקופה האמורה, במקרה הצורך, ב־30 ימים נוספים, ובלבד שהודיע על כך למבקש בכתב, ונימק את הצורך בהארכת התקופה.
(ג)
ראש הרשות הציבורית רשאי להאריך, הארכה נוספת, את התקופה האמורה בסעיף קטן (ב), בהחלטה מנומקת אשר תישלח למבקש תוך התקופה האמורה, אם בשל היקפו או מורכבותו של המידע המבוקש יש צורך להאריך את התקופה; ההארכה הנוספת לא תעלה על התקופה המתחייבת מהטעמים האמורים, ובכל מקרה לא תעלה על 60 ימים.
(ד)
החליטה הרשות הציבורית להעמיד את המידע לרשות המבקש, תבוצע החלטתה תוך זמן סביר בנסיבות הענין אך לא יאוחר מ־15 ימים, זולת אם קבע הממונה, מטעמים מיוחדים, כי ההחלטה תבוצע במועד מאוחר יותר; הרשות תודיע למבקש היכן ומתי יעמוד המידע לרשותו.
(ה)
המידע יועמד לרשות המבקש כפי שהוא מצוי בידי הרשות הציבורית ואין הרשות חייבת לעבד את המידע לצרכיו של המבקש; היה המידע ממוחשב, הוא יופק עבור המבקש באמצעים המשמשים דרך קבע את הרשות.
(ו)
החליטה הרשות הציבורית לדחות את בקשת המבקש, כולה או חלקה, תשלח למבקש הודעה בכתב שתפרט את נימוקי ההחלטה, ותיידע את המבקש על זכותו לעתור נגד ההחלטה לפי הוראות חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש״ס–2000.
דחיית בקשות במקרים מסוימים
רשות ציבורית רשאית לדחות בקשה לקבלת מידע באחד מאלה:
(1)
הטיפול בה מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה;
(2)
המידע נוצר או נתקבל בידה למעלה משבע שנים לפני הגשת הבקשה ואיתורו כרוך בקושי של ממש;
(3)
לאחר שנקטה אמצעים סבירים, התברר לה שלא ניתן לאתר את המידע או שאינו מצוי ברשותה;
(4)
המידע פורסם ועומד לרשות הציבור או לעיונו, בין בתשלום ובין שלא בתשלום; ואולם בדחותה את הבקשה לפי פסקה זו, תודיע הרשות למבקש היכן יוכל לרכוש את המידע המבוקש, לקבלו או לעיין בו;
(5)
המידע נוצר בידי רשות ציבורית אחרת, ואין בהפניית המבקש לאותה רשות כדי להכביד הכבדה בלתי סבירה על קבלתו של המידע על ידו; ואולם, בדחותה בקשה לפי פסקה זו, תפנה הרשות הציבורית את המבקש לרשות הציבורית אשר בידיה נוצר המידע.
מידע שאין למסרו או שאין חובה למסרו [תיקון: תשע״ה]
(א)
רשות ציבורית לא תמסור מידע שהוא אחד מאלה:
(1)
מידע אשר בגילויו יש חשש לפגיעה בבטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, בבטחון הציבור או בבטחונו או בשלומו של אדם;
(2)
מידע בנושאים ששר הבטחון, מטעמים של שמירה על בטחון המדינה, קבע אותם בצו, באישור הועדה המשותפת;
(3)
מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, התשמ״א–1981 (להלן – חוק הגנת הפרטיות), אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין;
(4)
מידע אשר אין לגלותו על פי כל דין.
(ב)
רשות ציבורית אינה חייבת למסור מידע שהוא אחד מאלה:
(1)
מידע אשר גילויו עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע את תפקידיה;
(2)
מידע על אודות מדיניות הנמצאת בשלבי עיצוב;
(3)
מידע על אודות פרטי משא ומתן עם גוף או עם אדם שמחוץ לרשות;
(4)
מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות, חבריהן או יועציהן, או של דברים שנאמרו במסגרת תחקיר פנימי, וכן חוות דעת, טיוטה, עצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה, למעט התייעצויות הקבועות בדין;
(5)
מידע הנוגע לניהול פנימי של הרשות הציבורית שאין לו נגיעה או חשיבות לציבור;
(6)
מידע שהוא סוד מסחרי או סוד מקצועי או שהוא בעל ערך כלכלי שפרסומו עלול לפגוע פגיעה ממשית בערכו, וכן מידע הנוגע לענינים מסחריים או מקצועיים הקשורים לעסקיו של אדם, שגילויו עלול לפגוע פגיעה ממשית באינטרס מקצועי, מסחרי או כלכלי; למעט מידע שהוא אחד מאלה –
(א)
מידע על חומרים שנפלטו, שנשפכו, שסולקו או שהושלכו לסביבה;
(ב)
תוצאות של מדידות רעש, ריח וקרינה, שלא ברשות היחיד.
(7)
מידע שהגיע לידי הרשות הציבורית, שאי־גילויו היה תנאי למסירתו, או שגילויו עלול לפגוע בהמשך קבלת המידע;
(8)
מידע על אודות שיטות עבודה ונהלים של רשות ציבורית העוסקת באכיפת החוק, או שיש לה סמכות חקירה או ביקורת או בירור תלונות על פי דין, אם גילויו עלול לגרום לאחד מאלה:
(א)
פגיעה בפעולות האכיפה או הביקורת או בירור התלונות של הרשות;
(ב)
פגיעה בהליכי חקירה או משפט או בזכותו של אדם למשפט הוגן;
(ג)
גילוי או מתן אפשרות לגלות את קיומו או זהותו של מקור מידע חסוי;
(9)
מידע הנוגע לעניני משמעת של עובד של רשות ציבורית, למעט מידע בדבר ההליכים הפומביים על פי החוק; לענין פסקה זו, ”עובד“ – לרבות חייל, שוטר, סוהר ונושא משרה ברשות הציבורית;
(10)
מידע שיש בגילויו פגיעה בצנעת הפרט של אדם שנפטר;
(11)
לעניין רשות ציבורית כאמור בפסקה (9ב) להגדרה ”רשות ציבורית“ – מידע שיש בגילויו פגיעה מהותית בחופש הפעולה בעניינים האקדמיים והמינהליים של מוסד להשכלה גבוהה כמשמעותם בסעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, פגיעה בהליכי קידום ושיפוט אקדמיים או במחקרים שטרם פורסמו, או גילוי זהותם של תורמים שהביעו את דעתם שאינם מעוניינים בגילוי.
(ג)
לענין סעיף זה, אין נפקא מינה אם העילה לאי־גילוי המידע היא בשל המידע המבוקש לבדו או בשל הצטברותו למידע אחר.
שיקולי הרשות הציבורית
מסירת מידע חלקי ומסירת מידע בתנאים
היה המידע המבוקש מידע אשר הרשות הציבורית רשאית או חייבת שלא למסרו כאמור בסעיף 9, וניתן לגלות את המידע, ללא הקצאת משאבים בלתי סבירה או הכבדה ניכרת על פעולתה של הרשות, תוך השמטת פרטים, תוך עריכת שינויים או תוך התניית תנאים בדבר דרך קבלת המידע והשימוש בו, תמסור הרשות את המידע בהשמטות, בשינויים או בתנאים המחויבים, לפי הענין; נעשו השמטות או שינויים כאמור, תציין זאת הרשות, אלא אם כן אין לגלות עובדה זו, מהטעמים המפורטים בסעיף 9(א)(1).
תחולה לגבי אדם שאינו אזרח או תושב
הוראות חוק זה יחולו גם על מבקש מידע שאינו אזרח ישראלי או תושב, לגבי מידע בדבר זכויותיו בישראל.
הגנה על צד שלישי
(א)
נתבקש מידע הכולל פרטים על אודות צד שלישי, אשר מסירתם עלולה לפגוע בצד השלישי, והרשות הציבורית שוקלת לאפשר למבקש המידע לקבל את המידע, תודיע הרשות לצד השלישי, בכתב, על דבר הגשת הבקשה ועל זכותו להתנגד למסירת המידע ותודיע על כך למבקש; קיבל אדם הודעה כאמור, רשאי הוא להודיע לרשות, בתוך 21 ימים, כי הוא מתנגד לבקשה, בנימוק שאין למסור את המידע, כולו או מקצתו, מכוח הוראות סעיף 9 או הוראות כל דין; 21 הימים האמורים לא יבואו במנין המועדים המנויים בסעיף 7.
(ב)
החליטה הרשות הציבורית לדחות את התנגדותו של הצד השלישי, תמציא לו, בכתב, את החלטתה המנומקת, ותודיע לו על זכותו לעתור נגד החלטתה על פי חוק זה.
(ג)
על אף האמור בסעיף 7(ב) לא תאפשר הרשות הציבורית את קבלת המידע המבוקש, בטרם חלפה התקופה להגשת העתירה או בטרם הוחלט לדחותה, לפי הענין, אלא אם כן הודיע הצד השלישי שהתנגד, בכתב, כי הוא מוותר על זכותו להגישה.
סייגים לתחולת החוק [תיקון: תשס״ב, תשס״ט, תש״ע, תש״ע־2, תשע״ו־2, תשע״ו־3, תשע״ו־4, תשע״ט]
(א)
הוראות חוק זה לא יחולו על הגופים שלהלן, ועל מידע שנוצר, שנאסף או שמוחזק בידיהם –
(1)
מערך המודיעין של צבא־הגנה לישראל, ויחידות צבאיות נוספות אשר שר הבטחון, באישור הועדה המשותפת, קבע אותן בצו, מטעמים של בטחון המדינה;
(2)
שירות הבטחון הכללי וכן יחידות הבטחון ברשויות ציבוריות, בענינים המונחים על ידי שירות הבטחון הכללי או מטעמו;
(3)
המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים;
(4)
יחידת הממונה על הבטחון במערכת הבטחון;
(5)
יחידות במשרד ראש הממשלה ובמשרד הבטחון שעיקר פעילותן בטחון המדינה או יחסי חוץ, שראש הממשלה או שר הבטחון, באישור הועדה המשותפת, קבע אותן בצו;
לפי צו חופש המידע (יחידות במשרד ראש הממשלה אשר החוק לא יחול עליהן), התשנ״ט–1999, הוראות חוק חופש המידע לא יחולו על הגופים להלן: היועץ המדיני לראש הממשלה; המזכירות הצבאית; המועצה לביטחון לאומי; נתיב, למעט מחלקת האשרות; הממונה על קבילות סייענים; המכון למחקר ביולוגי. לפי צו חופש המידע (יחידות במשרד הבטחון שהחוק לא יחול עליהן), התשנ״ט–1999, הוראות חוק חופש המידע לא יחולו על הגופים להלן: הרשות לפיתוח אמצעי לחימה; מינהל פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית. בנוסף נקבע כי זהותם של שני גופים שנכללו בצו לא תפורסם.
(6)
הועדה לאנרגיה אטומית ומרכזי המחקר הגרעיני שבאחריותה;
(7)
המרכז למחקר מדיני, החטיבה לפירוק נשק והחטיבה לתכנון מדיני במשרד החוץ, ויחידות נוספות של משרד החוץ, אשר שר החוץ, באישור הועדה המשותפת, קבע אותן בצו, מטעמים של בטחון המדינה או יחסי החוץ שלה;
(8)
כל גוף או רשות שיש להם סמכות חקירה על פי דין, לגבי מידע שנאסף או שנוצר לצורכי חקירה ולגבי מידע מודיעיני;
(9)
מערכי המודיעין והחקירות של משטרת ישראל, וכן יחידות נוספות אשר השר לבטחון הפנים, באישור הועדה המשותפת, קבע אותן בצו;
לפי צו חופש המידע (יחידות במשטרת ישראל שהחוק לא יחול עליהן), התשנ״ט–1999, הוראות חוק חופש המידע לא יחולו על הגופים להלן: היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור; היחידה למשא ומתן; מערך החבלה.
(10)
שירות בתי הסוהר – לגבי מערך המודיעין ומערך האבטחה;
(11)
כל רשות מעין־שיפוטית, שתפקידה לדון במצבו הרפואי של אדם – לגבי הליכים בפניה;
(12)
נציבות תלונות הציבור על שופטים – לגבי בירור תלונה על שופט לפי חוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס״ב–2002;
(13)
הרשות להגנה על עדים;
(14)
הרשות כהגדרתה בחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש״ע–2009;
(15)
הוועדה המייעצת, לפי סעיף 14 לחוק המאבק בטרור, התשע״ו–2016;
(16)
נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות – לגבי בירור תלונה לפי חוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, התשע״ו–2016;
(17)
מערך הסייבר הלאומי כהגדרתו בחוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, התשנ״ח–1998, ויחידות הביטחון ברשויות ציבוריות, והכול בעניינים המונחים על ידי אותו מערך לפי החוק האמור.
(ב)
שר המשפטים רשאי, בצו, בהתייעצות עם השר הנוגע בדבר ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת או ועדת משנה שלה, להוסיף גוף או ענין לרשימת הגופים המנויים בסעיף קטן (א); תוקפו של צו כאמור יהיה לתקופה שתיקבע בו ושלא תעלה על שישה חודשים, זולת אם בוטל קודם לכן; נקבעה בצו תקופת תוקף הפחותה משישה חודשים רשאי שר המשפטים להאריך את תוקפו של הצו לתקופה נוספת, ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על שישה חודשים.
(ג)
שר המשפטים רשאי, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לקבוע בצו כי חוק זה לא יחול על תאגיד כאמור בפסקאות (7) או (8) להגדרה ”רשות ציבורית“ שבסעיף 2, בשים לב למידת הפגיעה העלולה להיגרם לפעילותו הכלכלית או העסקית של התאגיד; צו כאמור יינתן, לגבי חברה עירונית, לאחר התייעצות עם שר הפנים, ולגבי תאגיד אחר, לאחר התייעצות עם השר הממונה על החוק שמכוחו הוקם התאגיד.
(ד)
הוראות חוק זה לא יחולו על מידע שהעבירה הרשות הציבורית לגנזך המדינה בהתאם לחוק הארכיונים, התשט״ו–1955.
דיוני הועדה המשותפת
(א)
ישיבות הועדה המשותפת יהיו חסויות, אם לא החליטה החלטה אחרת לענין זה.
(ב)
תיקון מידע
קיבל אדם מידע על אודותיו לפי חוק זה ומצא כי המידע אינו נכון, שלם, ברור או מעודכן, רשאי הוא לפנות לרשות הציבורית בבקשה לתקנו, ויחולו, לענין זה, הוראות סעיפים 14 ו־15 לחוק הגנת הפרטיות, בשינויים המחויבים.
עתירה לבית המשפט [תיקון: תש״ס, תשס״ה־2]
(א)
עתירה על החלטת רשות ציבורית לפי חוק זה תידון בבית משפט לענינים מינהליים, אלא אם כן הוצאה לגבי המידע נושא העתירה תעודת חיסיון לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א–1971; הוצאה תעודת חיסיון כאמור, תידון העתירה לפני בית המשפט העליון.
(ב)
בדונו בעתירה לפי חוק זה, למעט בעתירה על דחיית בקשה לפי סעיף 8, רשאי בית המשפט לקבל לידיו את כל המידע המבוקש ולעיין בו; בית המשפט רשאי, מהטעמים המנויים בסעיף 9, לשמוע טענות מפי בא־כוח הרשות הציבורית בדלתיים סגורות וללא נוכחות העותר או בא־כוחו.
(ג)
לא יורה בית המשפט על מסירת מידע העלול לפגוע בזכויות צד שלישי, אלא לאחר שנתן לצד השלישי הזדמנות להשמיע טענותיו, בדרך שיקבע.
(ד)
על אף הוראות סעיף 9, רשאי בית המשפט להורות על מתן מידע מבוקש, כולו או חלקו ובתנאים שיקבע, אם לדעתו הענין הציבורי בגילוי המידע, עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה, ובלבד שגילוי המידע אינו אסור על פי דין.
(ה)
החליט בית המשפט כאמור בסעיפים קטנים (ב) או (ד), ירשום את הטעמים להחלטתו.
אגרות
(א)
שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, יתקין תקנות הקובעות אגרות בעד בקשה לקבלת מידע ובעד הפעולות הכרוכות באיתור המידע המבוקש ומסירתו לפי חוק זה; קביעת האגרות תיעשה תוך התחשבות בסוגים השונים של המידע ושל הפונים לקבלתו.
(ב)
בתקנות בענין אגרות ייקבעו נסיבות שבהן יינתן פטור מאגרה.
(ג)
לא תיקבע אגרה בעד בקשת מידע אשר יש להעמידו לרשות הציבור לפי סעיף 6, ואולם ניתן לקבוע אגרה או תשלום עבור העתקת המידע או הדפסתו ועבור משלוח המידע למבקש.
(ד)
לא תיקבע אגרה בעד בקשה של אדם לקבל מידע על אודות עצמו, ואולם ניתן לקבוע אגרה או תשלום עבור העתקת המידע או הדפסתו ועבור משלוח המידע למבקש, וכן עבור הפעולות הכרוכות באיתור המידע, אם בשל היקפו או מורכבותו של המידע המבוקש נדרש מאמץ מיוחד לצורך הטיפול בבקשה.
(ה)
על החלטת הממונה בדבר תשלום אגרה בענין בקשה מסוימת ניתן להגיש ערעור לבית משפט שלום, באופן שייקבע בתקנות.
(ו)
שר המשפטים רשאי לקבוע כי מועד הקבוע בחוק זה למסירת מידע יחל רק לאחר תשלום אגרה על ידי המבקש, וכי המידע יימסר למבקש רק לאחר תשלום אגרה.
ביצוע ותקנות
שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, להתקין תקנות לביצועו.
פורסמו תקנות חופש המידע, התשנ״ט–1999.
שמירת דינים
אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מתוקפו של חיקוק המחייב, המתיר, האוסר או המסדיר באופן אחר גילוי או מסירה של מידע שבידי רשות ציבורית.
תחילה
(א)
תחילתו של חוק זה שנה מיום פרסומו.
(ב)
על אף הוראת סעיף קטן (א), רשאית הממשלה, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לקבוע בצו, רשויות ציבוריות או סוגים של רשויות ציבוריות, שלגביהם יחל החוק במועדי תחילה אחרים, הכל כפי שתקבע, ובלבד שמועד תחילה שייקבע כאמור לא יהיה מאוחר מתום שלוש שנים ממועד התחילה לפי סעיף קטן (א).
נתקבל בכנסת ביום כ״ג באייר התשנ״ח (19 במאי 1998).
- בנימין נתניהו
ראש הממשלה - צחי הנגבי
שר המשפטים - עזר ויצמן
נשיא המדינה - דן תיכון
יושב ראש הכנסת
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.
