הגאון מווילנה על משלי יז כד
| הגאון מווילנה על משלי • פרק י"ז • פסוק כ"ד |
• ה • כ • כד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אֶת־פְּנֵ֣י מֵבִ֣ין חׇכְמָ֑ה
וְעֵינֵ֥י כְ֝סִ֗יל בִּקְצֵה־אָֽרֶץ׃
"את פני מבין חכמה, ועיני כסיל בקצה ארץ" כלומר, המבין אינו רואה לקפוץ, אלא מבין מה שלפניו, אבל הכסיל, עיניו לקצוי ארץ - בעת יתחיל ללמוד, עיניו ייחלו לסיים הש"ס או המסכת.
והעניין: שבעולם יש שלושה דברים: טוב, ערֵב, ומועיל.
- 'ערֵב' הוא בתענוגי עולם הזה הערבים לגוף.
וטוב ומועיל הם שניהם כאחד טובים, אך החילוק:
- שה'מועיל' הוא מועיל לאחר זמן, ועתה, בעת שאוכל זה, אינו טוב לו, כמו רפואה, שהיא מרה לו בעת שייקחנה, ואחר-כך תועיל לו.
- ו'טוב', שבשעת מעשה הוא טוב גם כן.
וכן בענייני עולם הבא:
- 'ערב' הוא הלומד כדי שיקראוהו רב.
- ו'מועיל' הוא העוסק בתורה כדי לידע כל דין לאמיתו. וזה הלומד, אין טוב לו בשעת עסקו, אלא אחר כך, כשיידע הדין.
- 'טוב' הוא הלומד כדי לקיים מצוות בוראו יתברך, טוב לו גם כן בעת שלומד, עושה מצוות הבורא יתברך במה שלומד.
וזה שנאמר: (קהלת ח טו): "אין טוב לאדם", פירוש, הטוב אינו באדם "שיאכל ושתה", אלא שיעסוק בתורה ובמצוות, "והראה את נפשו טוב בעמלו", פירוש, אלא אם כן הוא מראה לנפשו, שיהיה טוב לו "בעמלו", בעמל עצמו. דהיינו, שתהיה כוונתו לקיים מצות ה' יתברך, ואז טוב לו גם כן, אף בעת עמלו.
וזה שנאמר:
- "את פני מבין חכמה", שהמבין רואה את החכמה שלפניו ונהנה ממנה, מפני שכוונתו לקיים מצוות בוראו, אבל
- "עיני כסיל", שלומד כדי לידע הדינים, עיניו על "קצוי ארץ", שאינו נהנה עד שילמד ויגמור מה שליבו חפץ.
-
<< · הגאון מווילנה על משלי · יז · כד · >>