הגאון מווילנה על משלי יז ה
| הגאון מווילנה על משלי • פרק י"ז • פסוק ה' |
• ה • כ • כד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
לֹעֵ֣ג לָ֭רָשׁ חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ
שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד לֹ֣א יִנָּקֶֽה׃
(משלי יז ה): "לועג לרש חרף עושהו" - "רש" הוא מיום היוולדו, כי כן חייבה גזירת ה' שייוולד במזל שיהיה עני, והלועג עליו הוא "מחרף עושהו", כלומר לעושה הרש.
"ושמח לאיד" - הוא על מי שהיה עשיר ובא עליו איד, והוא שמח, לזה גם הוא "לא יינקה" מלהישבר. ולא אמר כאן "חרף עושהו", כי זהו מחמת עוונותיו בא עליו האיד, וזה על ידי עצמו, כמו שנאמר (משלי יד לב): "ברעתו יידחה רשע", (משלי יג כא): "חטאים תרדף רעה", ואמר שגם הלועג על זה לא יינקה.
ועל אלו השניים אמר (קהלת א טו): "מעוות לא יוכל לתקון, וחסרון לא יוכל להמנות":
- "מעוות" הוא שהיה עשיר ובא אידו ועיוותו, "לא יוכל לתקון";
- "וחסרון" הוא הרש מעודו עד היום, "לא יוכל להימנות".
וכן בתורה, יש גם כן שניים הנ"ל:
- רש הוא עם הארץ מתחילתו, מחסרון שכלו, והלועג עליו חרף עושהו, שכן עשהו;
- ושמח לאיד הוא ששמח למי שנכשל בדבר הלכה, או זקן ששכח תלמודו, לא יינקה. (ראו ביאור:התלמיד ששמח יותר מדי)
<< · הגאון מווילנה על משלי · יז · ה · >>