לדלג לתוכן

דורות הראשונים/כרך ג/פרק נ

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


זקני בני בתירא.

לבד משפחת הנשיאים בני הלל הבבלי, אין לנו בכל ימי התנאים דוגמא נפלאה כזו של זקני בני בתירא, כי אין זה דבר איש אחד כי אם דבר משפחה‬ שלמה, ואין זה בימי דור אחד, כי אם שיתראו לפנינו מראשית ימי התנאים עוד לפני בוא הלל לארץ ישראל עד אחר ימי ביתר.

עוד טרם זרחה בארץ ישראל שמשם של הלל ובניו, וטרם אשר הופיע אורו של הלל בירושלים, בזמן אשר הלל הי׳ עוד בבבל, זרחה בירושלים אורם של המשפחה הגדולה והכבודה של "זקני בני בתירא״ ואמונת כל העם ובטחונם בהם הי׳ גדול כל כך, עד כי אחרי מות שמעיה ואבטליון בימי ממשלת הורקנוס החשמונאי ואנטיפטר האדומי אבי הורדוס, בהבטל אז הסנהדרין הכללית על ידי גאביניוס שר צבא רומי, מסרו העם את ההנהגה לפי שעה בידי ראשי המשפחה הזאת "זקני בני בתירא".

והם בצדקתם ויושר לבבם כוונו את השעה וכאשר בא הלל מבבל והם ראו והכירו את גדלו בתורה ורוממות נפשו הגדולה, מהרו וימסרו לידו את משרת הנשיאות.

ויהיו הם ראשי מיסדי משפחת הנשיאות של הלל ובניו בישראל, ומאז היו באמנה את הנשיאים, ויהיו על יד ימינם.

ועתה גם אחר החרבן, כאשר נשבר קרן ישראל וראשי חכמי התורה עדרו כולם יחד להשיב רוח ישראל, נפגוש אותם עוד הפעם עומדים בראש בין סגולת חכמי התורה על ידי הנשיא החדש.

וכאשר רצה רבן יוחנן בן זכאי להתישב עם זקני הדור פנה אליהם ביחוד, והן הדברים במס׳ ראש השנה דף כ"ט שכבר נתבארו:

"‬תנו רבנן פעם אחת חל ראש השנה להיות בשבת והיו כל הערים מתכנסין (ליבנה) אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לבני בתירא נתקע אמרו לו נדון" וכו׳.

ובפעם הזה בימי יבנה אף שגם בזמן ההוא בא עליהם סתם "בני בתירא" בכל זה נוכל גם להציל שמות אחדים מהם.

אלה מהם אשר האריכו ימים אחר מות רבן יוחנן בן זכאי עד כחמש עשרה שנה אחר החרבן עד תוך ימי הוועד הגדול של "בו ביום" ואז היו גם הם בין המעידים להכרעת ההלכה, ועל כן באו שם שמותיהם ביחוד כל אחד לעצמו במה שמעיד.

ובא שם פרק ח׳ משנה א׳ "העיד ר' יהושע בן בתירא על דם נבילות שהוא טהור".

ובמס׳ מנחות דף ק"ג בא זה עצמו יותר מפורש "העיד ר׳ יהושע ור׳ יהושע בן בתירא על דם נבילות שהוא טהור אמר ר׳ יהושע בן בתירא מעשה והיו נוחרין ערודיאות לאריות באסטריא של מלך והיו עולי רגלים שוקעין עד רכובותיהן בדם ולא אמרו להם דבר".

ומאד יכול להיות כי באסטריא של מלך הכונה לאגריפא הראשון, כי אגריפא השני הי׳ לו דברים כאלה בעיר ממשלתו.

ובמשנה עדיות לפנינו נשמט ר׳ יהושע, ובא רק ר׳ יהושע בן בתירא לבדו, לפי שהי׳ להם לכתוב שני פעמים ר׳ יהושע "ר׳ יהושע ור׳ יהושע בן בתירא" והשמיטו בטעות ר׳ יהושע הראשון.

ועדות כזו מהנעשה בירושלים בא מר' יהושע בן בתירא גם ביבמות פרק ח' משנה ד':‬

"אמר ר׳ יהושע שמעתי שהסריס חולץ וכו׳ ואין לי לפרש אמר ר׳ עקיבא אני אפרש וכו׳ ר׳ אליעזר אומר לא כי אלא סריס חמה וכו׳ העיד ר׳ יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהיה בירושלים סריס אדם ויבמו את אשתו" וכו'.

‫ובמס׳ עדיות שם משנה ג׳ "העיד ר׳ יהושע ור׳ יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שהיא כשרה לכהונה״.

ואף שנראין הדברים כי גם ר׳ יהודה בן בתירא וגם ר׳ יהושע בן בתירא היו זקנים מר׳ יהושע, אבל בהיות ר׳ יהושע האב בית דין שם אחרי מות רבן יוחנן בן זכאי הוזכר הוא ראשון.

ובמס׳ [[משנה מקואות ד ה|מקואות פרק ד' משנה ה׳:

"‬השוקת שבסלע וכו׳ ניקבה וכו׳ וכמה יהא בנקב כשפופרת הנוד אמר ר׳ יהודה בן בתירא מעשה בשוקת יהוא שהיתה בירושלים והיתה נקובה וכו׳ ושלחו בית שמאי ופתחוה שב"ש אומרים עד שיפתח רובה."

והוא מספר מה שהי׳ בירושלים בימיו.

ושם במס׳ עדיות פ"א מ"א בא "העיד ר׳ שמעון בן בתירא על אפר חטאת שנגע טמא במקצתו שטימא את כלו, הוסיף ר׳ עקיבא על הסלת ועל הקטרת".

ואחרי אשר לפנינו יבואר כי דבר עדות בוועד של בו ביום היו רק ערך מן שלש עשרה עד חמש עשרה שנה אחר החרבן דהיינו רק ערך שמנה או עשר שנה אחרי מות רבן יוחנן בן זכאי,

הדעת מכרעת כי אלה הם בני בתירא אשר אליהם פנה רבן יוחנן בן זכאי בהיותם ביבנה והם ר׳ יהושע ור׳ יהודה ור׳ שמעון בני בתירא.

וכן בא במס׳ ביצה דף כ״ט בברייתא ״תנו רבנן אין שונין קמל! ביום טוב‬ משום ר׳ פפייס ור* יהודה בן בתירא אמרו שונין׳־‪.‬‬

וכידוע הי׳ ר׳ פפייס גם הוא מזקני הדור אחר החרבן, ובוועד בו ביום בא עדותו גם הוא כי רוב הזקנים ההם חיו עוד גם אחרי מות רבן יוחנן בן זכאי אשר הי' באמת היותר זקן שבהם.

והמשפחה הגדולה הזאת פרשה כנפיה גם בבבל, ובעיר נציבין יסד ר׳ יהודה בן בתירא ישיבה גדולה ויהי מראשי הדור בימי ר׳ עקיבא.

והוא ר׳ יהודה בן בתירא אחר אשר דבר לא הי׳ לו עם ר׳ יהודה בן בתירא אשר ישב בבית הוועד ביבנה,

כי ככל דרכי המשפחות הגדולות בישראל נשאו גם הם השמות ההם עצמם בימי דורות שונות כמו במשפחת הנשיאים שם ״ר׳ שמעון״ ושם ״רבן גמליאל" ומימי רבי ואילך גם שם "ר׳ יהודה".

וביבנה עצמה הי׳ בזמן ההוא גם עוד ר׳ יהודה בן בתירא, אבל צעיר הרבה מהראשון אשר העיד יחד עם ר׳ יהושע.

והוא ישב בבית הוועד לפני ר׳ אליעזר אשר גם זה בהכרח לפני ימי וועד של בו ביום אשר אז כבר נבדל ר׳ אליעזר מחכמי הדור.

ובא במשנה נגעים פרק ט׳ משנה ג׳ ״שאלו את ר׳ אליעזר מי שעלתה וכו׳ אמר להן לא שמעתי אמר לו ר׳ יהודה בן בתירא אלמד בו אמר לו אם לקיים דברי חכמים הן אמר לו שמא יולד לו וכו׳ אמר לו חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים".

וכן הוא עוד שם בנגעים פרק י״א משנה ז׳ ״קייטא שיש בה פספסים צבועים וכו׳ שאלו את ר׳ אליעזר וכו׳ אמר לו ר׳ יהודה בן בתירא אלמד בו אמר לו אם לקיים דברי חכמים הן אמר לו שמא וכו׳ אמר לו חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים".

ודבר שאין צריך לאמר הוא שאין זה מזקני בני בתירא אשר פנה אליהם רבן יוחנן בן זכאי לשמוע דעתם ולבלי לעשות בלי הסכמתם.

כי הם היו משיבים על השאלה מעצמם לגלות דעתם ולא היו מבקשים על זה רשות מיוחד מר׳ אליעזר,

בהיותם מראשי הדור בימי רבן יוחנן בן זכאי עד כי גם הוא לא רצה לעשות בלי הסכמתם ופנה אליהם ביחוד.

וכבר הרגישו בעיקר הדבר רבותינו בעלי התוס׳ כי היו שנים וכתבו במס' מנחות דף ס״ה:

"ר׳ יהודה בן בתירא אומר אינו צריך, בברייתא דלעיל דורש ר' יהודה בן בתירא בענין אחר ובספר שכתב רבינו גרשום מאור עיני הגולה מחק מהא בתרא בן בתירא וגריס ר׳ יהודה סתם ושמא שנים היו דאחד הי׳ בזמן הבית כדמוכח בריש פסחים דף ג׳ ועוד הי׳ אחד דאמרינן בירושלמי (סנהדרין פרק ד' מיתות) דר׳ אליעזר ור׳ יהושע ביטלו מכשפות מאביו של ר׳ יהודה בן בתירא שלא הי׳ יכול להוליד" (וזכה למיקמה לר׳ יהודה בן בתירא, כן הם שם סוף דברי הירושלמי).

וכבודם הגדול במקומו אבל דבריהם תמוהים זה ודאי שהיו שנים, אבל אין שניהם ענין עם מה שהביאו רבותינו.

כי את אשר הביאו מפסחים דף ג׳ הדבר מפורש שם שידובר מר׳ יהודה בן בתירא בנציבין, ובא שם בסוף "שלחו ליה לר׳ יהודה בן בתירא שלם עלך ר׳ יהודה בן בתירא דאת בנציבין ומצודתך פרוסה בירושלים״.

ור׳ יהודה בן בתירא שהביאו מהירושלמי הוא מאוחר מאד כי דברי הירושלמי (פ״ז שם הי״ג) יותחלו:

"דלמא ר׳ ליעזר ור׳ יהושע ורבן גמליאל סלקון לרומי עלון לחד אתר" וכו׳.

ור׳ יהודה בן בתירא אשר נולד אחר המעשה הזאת אי אפשר שכבר ישב לפני ר׳ אליעזר בעודו בבית הוועד אשר הי׳ רק עד כשלש עשרה שנה אחר החרבן, וימי הליכתס יחד לרומא הי' בערך כעשר שנים אחר החרבן, ככל אשר יבואר כל זה לפנינו במקומו.

אבל כן הדבר שהיו שנים כמו שנתבאר והראשון הי׳ מזקני בני בתירא אשר אליהם פנה רבן יוחנן בן זכאי, ואשר העיד יחד עם ר׳ יהושע בו ביום ובא ר׳ יהושע קודם מפני שהוא הי' שם האכ בית דין.

ובכל האופנים הי׳ חבירו של ר׳ יהושע והעיד עמו יחד.

והשני ישב לפני ר׳ אליעזר ודן לפניו כתלמיד לפני רבו.

וראוי לנו להעיר בזה על דברי הגמ׳ במס׳ תענית ד׳ ג׳ אשר בברייתא שם לפני זה באו תחלה דברי ר׳ אליעזר ור׳ יהושע, ואחר זה "ר׳ יהודה בן בתירה אומר בשני בחג הוא מזכיר ר׳ עקיבא אומר וכו׳ ר׳ יהודה משום ר׳ יהושע אומר" וכו׳ ועל זה בא אחר זה בגמ׳:

"ר׳ יהודה אומר משום ר׳ יהושע (כמו אמר מר, רש״י) הי ר׳ יהושע אילימא ר׳ יהושע דמתניתן הא אמר ביום טוב האחרון וכו׳ אלא ר׳ יהושע דברייתא הא אמר משעת הנחתו ותו הא דתניא ר׳ יהודה אומר משום בן בתירא וכו׳ הי בן בתירא אילימא ר׳ יהודה בן בתירא הא אמר בשני בחג הוא מזכיר אמר ר׳ נחמן בר יצחק תהא כר׳ יהושע בן בתירא זימנין דקרי ליה בשמיה וזימנין דקרי לי׳ בשמיה דאבא (כלומר שם משפחתו) הא מקמי דליסמכוהו והא לבתר דליסמכוהו."

והדבר פשוט שעל כן באה מסקנת הגמ' כן ולא אמרו הא ר׳ יהודה בן בתירא הראשון והא ר׳ יהודה בן בתירא השני,

לפי שדברי ר׳ יהודה בברייתא הראשונה מפורשים "ר׳ יהודה אומר משום ר׳ יהושע״,

ואחרי שזה ודאי שאין זה ר׳ יהושע חבירו של ר׳ אליעזר, ומפורש בברייתא השניה שאמר זה משום בן בתירא,

הנה הדבר מבואר שאמר זה משום ר׳ יהושע בן בתירא, ובא בברייתא הראשונה ר׳ יהושע לבד ובברייתא השניה "בן בתירא" לבד.

והוא גם דברי רש"י שם "אמר רב נחמן בר יצחק תהא תרוייהו הא דבעית הי ר׳ יהושע והא דבעית הי בן בתירא ר׳ יהושע בן בתירא היא" וכו׳ והדברים מבוארים.

וענין דברי הגמ׳ "זימנין דקרי ליה בשמיה וזימנין דקרי ליה בשמיה דאבא הא מקמי דליסמכוהו הא לבתר דליסמכוהו" אינו שר׳ יהודה הוא שאמר זה גם בזמן אשר עדיין לא נסמך ר׳ יהושע בן בתירא, שהרי כבר נתבאר שהעיד יחד עם

ר׳ יהושע וראה ענינים שונים בימי ירושלים, והי׳ בכלל בני בתירא אשר פנה אליהם רבן יוחנן בן זכאי,

אבל הכונה כי דברי ר׳ יהודה שאמר מה ששמע בשמו בגירסת רבותיו, לפעמים מסר זה עצמו לתלמידיו ממה שגרסו בן בתירא סתם, ולפעמים מסר להם ממה שגרסו בשם ר׳ יהושע סתם, וכונתם הי׳ לר׳ יהושע בן בתירא.

והוא כמו במשנה במס׳ עירובין פרק א׳ משנה ב׳ משום ר׳ ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני ר׳ עקיבא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מבוי וכו׳ אמר ר׳ עקיבא על זה ועל זה נחלקו",

ומבואר שם בגמ׳ ד׳ י"ג "אמר ר׳ יהושע בן לוי כל מקום שאתה מוצא משום ר׳ ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני ר׳ עקיבא אינו אלא ר׳ מאיר" וכו׳,

והנה הי׳ זה ר׳ מאיר ובכל זה סדרו במשנה "משום ר׳ ישמעאל אמר למיד אחד לפני ר׳ עקיבא".

‫וגם אם נאמר שאין זה מסוף סידור המשנה בימי רבי, כי אם שנסדר זה כבר בימי ר׳ יהודה ור׳ שמעון, אבל איך סידרו הם "אמר תלמיד אחד" על ר׳ מאיר.

והדבר פשוט שסידרו זה כפי הלשון אשר קבלו הדברים.

וכן הדבר גם במשנה סנהדרין פרק ה׳ משנה ב׳ על רבן יוחנן בן זכאי

"כל המרבה בבדיקות הרי זה משובח מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים" וכו',

והכונה לר׳ יוחנן בן זכאי כמבואר שם בגמרא,

כי מפני שגרסו הדברים בשעתם כן אצל יסוד המשנה, נשארו הדברים כן בלשונם כמו שהם.

הערות