דורות הראשונים/כרך א/פרק יד
וזה עצמו הוא גם האמור במשנה במס׳ סוטה ד׳ מ״ח (משנה ט' י"א).
משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית משתאות.
ובדברי ימינו אשר לא נחקרו כלל לא הושם לב לדברי משנה שלמה כזו לדעת מתי היתה זה.
שהרי דבר פשוט הוא שאי אפשר לאמר שהכונה על ימי החורבן, שאז אי אפשר לאמר שבטל השיר בבתי המשתאות, שערבה כל שמחה, ובטלו בתי המשתאות עצמם.
ומה ענין על ימי חורבן הבית לתלות פרט כזה על ביטול הסנהדרין, והלא אז באו יחד כתומם צרות נוראות, אלפי אלפים מבני ישראל נהרגו ויפלו חללים ולאלפים נמכרו ממכרת עבד, ערי יהודה שאו שממה, וירושלים לעיים. ואיך אפשר על הזמן ההוא לתלות פרט כזה משמחה של שיר בבתי משתאות רק בביטול הסנהדרין.
וגם כי כידוע על ידי חורבן הבית לא באה השתנות גדולה בהסנהדרין כלל.
צורתה הראשונה כבר פשטה זמן רב לפני זה בכל אשר יבואר עוד, והפנים אשר קבלה בזמן האחרון לפני החורבן במעמד זה נשארה גם לאחר החורבן. וכמו שהוא במס׳ ראש השנה ד׳ ל״א עשר מסעות נסעה שכינה וכו׳ וכנגדן גלתה הסנהדרין מלשכת הגזית לחנות ומחנות לירושלים מירושלים ליבנה וכו׳.
גם כי בכלל הלשון בכל מקום על החורבן או "משחרב הבית(ל״ג) או "משחרב בית המקדש."
ובמשנה זו עצמה בא דבר חורבן בית המקדש אחר זה בלשונו הרגיל.
"משחרב בית המקדש בטל השמיר ונופת צופים ופסקו אנשי אמנה" ושם אחר זה "ר׳ יהושע אומר מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה״ ואחר זה "ר׳ אליעזר הגדול אומר מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא וספריא כחזנא וכו׳."
ומה ענין לתלות קודם זה הדבר בהסנהדרין ביחוד ובפרט רחוק משמחה של זה כמו "ביטול השיר מבית משתאות" שזה יש לו ענין רק בשעה שכל העם על מכונו. אבל כן הדבר שכל זה הי׳ בשעת שלום בשעה שהעם ישב עוד בשלות השקט, ורק הדבר הזה בא אז לרעה, על ידי גאביניוס על פי בקשת אנטיפטר האדומי.
והדברים יוצאים כן גם מדברי הירושלמי בסוטה שם.
אמר ר׳ יוסי בי ר׳ בון בשם רב הונא בראשונה כל צרה שהיתה באה על הצבור היו פוסקין שמחה כנגדה, משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית משתאות ומשבטלו אלו ואלו שבת משוש לבינו נהפך לאבל מחולינו. ומפרשי הירושלמי מפני שלא עמדו על עיקרי הדברים פירשו שם מה שפירשו.
אבל דברי הירושלמי פשוטים ויאמר שמשבטלה סנהדרין תחלה עוד בימי הבית בטל אז השיר בבתי משתאות, מפני שכל צרה שהיתה באה על הצבור פסקו שמחה כנגדה, אבל אחר חורבן הבית בטלו גם בתי משתאות עצמן ויותר מזה שגם קראו אל אבל, ומשבטלו אלו ואלו שבת משוש לבינו נהפך לאבל מחולינו.
ורב חסדא יאמר שם "אמר רב חסדא בראשונה היתה אימת סנהדרין עליהן ולא היו אומרים דברי נבלה בשיר אבל עכשיו שאין אימת סנהדרין עליהם הם אומרים דברי נבלה בשיר."
ומבואר שלדברי רב חסדא גם אין זה כלל משום צער ואבל, כי אם מפני שמאז והלאה לא היתה עליהם אימת הסנהדרין כמו קודם זה. והוא כפי מה שכבר נתבאר שדבר הסנהדרין הגדדולה השתרעה בהנהגה שלמה ומסודרת בכל צרכי הרבים והי׳ שם פקוח גדול על כל בתי הרבים.
וכן הדבר שהכונה לא על ימי החורבן כי אם על ביטול הסנהדרין הגדולה ביחוד.
וזולת הדבר הזה בימי גאביניוס, היינו בימי הורקנוס ואנטיפטר, אין לנו לא בדברי יאזעפוס וגם לא בדברי המשנה והגמרא שנתחדש בזה דבר חדש זולתי מה שארבעים שנה לפני החורבן התישבו בחנות ואחר זה בירושלים, אבל על זה אי אפשר לאמר ״משבטלה סנהדרין״.
ואך על פי זה נוכל להבין דברי ר׳ יוסי במס׳ סנהדרין ד׳ פ״ח :תניא אמר ר'יוסי מתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל אלא בית דין של שבעים ואחד יושבין בלשכת הגזית וכו׳ משרבו תלמידי שמאי והלל וכו׳. ויבררו לנו כל הדברים האלה בכל ענינם לפנינו בימי התנאים, ובדברינו על הבית דין הגדול.
הערות
הערה (ל״ג): וכמו שהוא לשון הברייתא בגמ׳ בבא בתרא ד׳ ס: ת"ר "משחרב הבית."