דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק כד

יצחק אייזיק הלוי
דורות הראשונים
כרך א, חלק שני, פרק כד
→חלק שני, פרק כג	חלק שני, פרק כה←

‫אבל כל הדברים הולכים למשרים‪ ,‬וילמדו על עצמם, ועל הכלל כלו, ‫והכל על מקומו.

‫וראשונה עלינו להעיר כי יש לפנינו בזה משנה שלמה, ולא משנה קטועה.

‫וגם דין אכילה וגם דין שתיה הכל בא מפורש בדברי המשנה באין‬ ‫מחסור דבר.

‫ודברי המשנה ילכו יחד בדברים ברורים לאמר שאכילה בכזית ושתיה‬ ‫ברביעית:

‫ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית, משנה ראשונה אומרת עד שישתה‬ ‫רביעית יין.

‫והנה הדברים מפורשים יחד דאכילה בכזית ושתיה ברביעית.

‫וזה שבא באמצע "משנה ראשונה אומרת" (והב״ח ז״ל מחק תיבת אומרת אבל‬ ‫כמו שהוא לפנינו כצ"ל) הוא לפי שרצו לסדר מיד אחר זה דברי ר׳ עקיבא שהוא‬ יפרש שאין זה דוקא, ושנה לתלמידיו יחד עם דברי המשנה:

"ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית, ועד שישתה רביעית יין, ואפי׳‬ ‫שרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב" ככל אשר כבר נתבאר לנו ענין‬ ‫הדבר בפרק הקודם ובח"ב עמוד ‪82‬‬.

‫ועל כן שנו זה עצמו לאמר "משנה ראשונה אומרת עד שישתה רביעית יין‬ ר׳ עקיבא אומר אפי׳ וכו׳״.

‫לאמר שאין זה כי אם דברי ר׳ עקיבא, אבל דעת כל החכמים שדברי‬ ‫המשנה דוקא הם.

וכן פירש זה גם רש״י ז״ל במשנה עצמה:

"משנה ראשונה, במשנה ראשונה היו שונין שאינו חייב עד שישתה רביעית‬ ‫יין, בא ר׳ עקיבא ואמר אפי׳ שרה פתו ביין ויש יין מובלע בתוך הפת כדי‬ ‫זית חייב.״ ‬‬ ‫ודברי רש"י ז"ל ברורים שר׳ עקיבא מוסיף הוא דין היתר מצטרף לאיסור, ‫אבל אין כאן מחלוקת כלל בעצם דין השיעורין עצמם^(סה).

‫והן גם דברי הרמב"ם בפי׳ המשניות:

"ושרה פתו הוא לשון עברי וכל משרת ענבים וענין לצרף כזית שיהי׳‬ ‫בלחם עם היין ששרה בו הפת כזית לפי שר׳ עקיבא סובר היתר מצטרף לאיסור, ‫ואין הלכה כר׳ עקיבא."

‫והנה אין זכר בדבריו שיש בזה מחלוקת בעיקר שיעורי נזיר אם בכזית או‬ ‫ברביעית.

‫וכן פסק בה׳ נזירות פרק ה׳ הלכה ב׳ דאכילה בכזית ושתיה ברביעית.

‫ועל כן גם אין בזה משנה ראשונה בניגוד למשנה אחרונה, שאם הי׳ הדבר‬ ‫כן אז הי׳ צריך להיות הדין כמשנה אחרונה.

אבל בעצמו של דבר אין כאן משנה אחרונה כלל כי גם לר׳ עקיבא דין‬ ‫המשנה ביסודה ברור ואין חולק, ואי אפשר שיהי׳ בזה מחלוקת.

כל דבריו של ר׳ עקיבא אינם כי אם זה לומר שאין דברי המשנה דוקא, ‫וגם ההיתר מצטרף לאיסור ואפי׳ שרה פתו ביין וכו׳. ‫ וזה דבר פשוט הוא שאם בשרה פתו ביין ההיתר מצטרף לאיסור, הצירוף‬ ‫הוא לשיעור כזית ולא לשיעור רביעית. ‫ לפי שכשאוכל את הפת הזה ששרה ביין, הנה אכילה היא זו, ולא שתיה, ‫ועל כן אם הדין דהיתר מצטרף לאיסור וחייב על זה, דבר פשוט הוא דשיעורו‬ ‫בכזית ככל שיעורי אכילה שבתורה. ‫ אבל אף שזה ודאי דפת זה ששרה ביין ואוכל, שיעורו ככל אכילה שבתורה, ‫שאין בהם דין רביעית כי אם דין כזית. ‫ אבל הלא החיוב הוא רק בשביל היין, ואף שגם ההיתר מצטרף לאיסור, אבל הלא האיסור יין הוא.

‫ועל כן אף שזה אכילה, ואנו צריכין לשער בכזית ככל דין אכילה, אבל‬ ‫הכזית הזה צריכין אנו לשער מיין ולא מפת, שהרי כל האיסור הוא היין ולא הפת.

‫וזה הוא שנתפרש בתוספתא:

"כיצד הוא עושה (לשער כזית יין) מביא כוס מלא יין ומביא כזית אינורו‬ ‫ונותן לתוכו ושופע אם שתה כיוצא בו חייב."

‫ושתה כיוצא בו היינו ככל היוצא מהכוס לפי שהברייתא דתוספתא סבירא‬ ‫ליה אליבא דר׳ עקיבא שצריך כזית מהיין לבדו.

‫והוא כדברי הירושלמי שם "ר׳ עקיבא אומר אפי׳ שרה פתו ביין ויש בה‬ ‫כדי לצרף כזית חייב אמר ר׳ חנינא והוא דשרייה בכזית יין״.

‫ובדרך זה הלך רש״י ז"ל ופי׳ כן במשנתינו וכתב "ובא ר׳ עקיבא ואמר‬ ‫אפי׳ שרה פתו ביין ויש יין מובלע בתוך הפת כדי זית חייב״.

‫ומבואר כי מפרש זה שיש ביין עצמו שבתוך הפת כדי זית, והוא כדברי‬ ‫התוספתא "אם שתה כיוצא בו" וכדברי הירושלמי "והוא דשרייה בכזית יין". ‬‬ ‫ובאמת כי בבבלי פסחים ד׳ מ״ד: וכן׳ במס׳ נזיר ד׳ ל״ז נאמר הי ר׳ עקיבא‬ ‫אילימא ר׳ עקיבא דמתניתן דתנן ר׳ עקיבא אומר נזיר ששרה פתו ביין ויש בו‬ ‫לצרף כדי כזית חייב, וממאי דמפת ומיין דילמא מיין לחודי׳ וכי תימא מיין‬ ‫לחודי׳ מאי למימרא הא קמ״ל דאע״ג דתערובת.

‫וכבר כתב רש״י ז״ל בפסחים דילמא מיין לחודי׳ וצירוף שייך למיתני בה‬ ‫משום דנבלע בתוך הפת והיאך משערין כזית יין ממלא כלי מפה לפה ומביא זית‬ ‫ונותן לתוכו והיין היוצא הוא כזית יין וכן הוא בתוספתא דנזיר.

‫ובגמרא שם נאמר אחר זה אלא ר׳ עקיבא דברייתא דתניא ר׳ עקיבא אומר‬ נזיר ששרה פתו ביין ואכל כזית מפת ומיין חייב.

‫ותנאי נינהו אליבא דר׳ עקיבא, ודברי ר׳ חנינא בירושלמי הם כדברי‬ ‫התוספתא אליבא דר׳ עקיבא.

‫הארכנו בזה לבאר הדבר, אף שאין זה נוגע לעיקר דברינו אם הכונה בדברי‬ ‫ר׳ עקיבא מיין לחודיה או מפת ומיין, כי עיקר ענין דברינו הוא רק זאת שכל‬ ‫דברי ר׳ עקיבא אינם בעיקרי שיעורי נזיר, כי אם רק בנוגע לשרה פתו ביין והיתר‬ מצטרף לאיסור. ‫ אבל כל דברינו הם לבאר דברי התוספתא, לפי שגם מזה נולדו הפירושים‬ ‫אשר הובאו בפרק הקודם, לפי שחשבו שדברי התוספתא ילכו יחד עם הנאמר‬ ‫שם לפני זה. ‫ ובאמת הוא רק ענין לעצמו ומן ״כיצד יעשה״ הוא דבר בפני עצמו ושב‬ ‫על המשנה, כמו שהוא כן במקומות אין מספר בתוספתא.

ומפני שהוא ענין כולל ונוגע להתוספתא עם המשנה, ואי אפשר להבין‬ ‫דברי פירוש המשנה מהתוספתא בלא זה נביא כל לשון התוספתא ונבארם, כי‬ ‫בתוספתא פ"ד נאמר:

"נזיר שאכל כל האסורין לו בהתראה אחת אין חייב אלא אחת מתרין בו‬ ‫ואוכל מתרין בו ושותה חייב על כל אחת ואחת וכמה שיעורו בכזית כולן מצטרפין‬ לכזית יין וחומץ כיוצא בהן.״

והיינו דענבים וחרצנים וזגים מצטרפין יחד לכזית.

‫ויין וחומץ כיוצא בהן שגם הם מצטרפין יחד כמו חרצנים וזגים וענבים, ‫ואלו מצטרפין לשיעורן ואלו מצטרפין לשיעורן (ועי׳ ברמב"ם הלכות נזירות‬ פ"ה ה״ג).

"‬כיצד הוא עושה מביא כוס מלא יין ומביא כזית איגורו ונותן לתוכו ושופע‬ ‫אם שתה כיוצא בהן חייב ואם לאו פטור דברי ר׳ עקיבא, ר׳ אלעזר בן עזריה‬ ‫פוטר עד שישתה רביעית יין.״

‫וכיצד הוא עושה הוא כבר ענין לעצמו והולך על דברי המשנה ששם‬ נאמרו דברי ר׳ עקיבא בקיצור.

"אפי׳ שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב."

‫אבל איך נוכל לדעת כזית על יין, על זה נאמר בתוספתא בהמשך על‬ המשנה, ויותחל "כיצד הוא עושה״.

‫והוא כלל גדול בהבנת דברי התוספתא.

‫ועי׳ לדוגמא בתוספתא אהלות פרק י״ב אשר יותחל שם הפרק בלשון הזה: ‬‬ ‫וכמה יהי׳ הסדק הזה בית הלל אומרים כל שהוא מלא חוט המשקולת, ור׳‬ ‫יוסי אומר משום בית הלל פותח טפח.

‫והנה מבלי אשר הוזכר דבר לפני זה מענין הזה יותחל סתם "וכמה יהי׳‬ ‫הסדק הזה״.

‫אבל זה שב אל המשנה במס׳ אהלות ריש פרק י״א הבית שנסדק טומאה‬ ‫מבחוץ כלים שבפנים טהורים וכו׳.

‫ועל הלשון הזה ״הבית שנסדק״ יסבו דברי התוספתא "וכמה יהי׳ הסדק הזה״, ‫ועי׳ גם בתוספתא ביצה סוף פרק ב׳ ונאמר שם:

‫של בית רבן גמליאל היו שוחקין את הפלפלין ברחיים שלהן, אמר ר׳‬ ‫אליעזר בר׳ צדוק פעם אחת הי׳ אבא מיסב וכו׳ אמרו לו אל תחוש להן מערב יום‬ ‫טוב הן שחוקות איזה קירוד אלו קטנים שעושין חבורה קרצוף אלו גדולים שאין‬ ‫עושין חבורה ר׳ שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל וכו׳.

‫והלשון הזה באמצע ״איזה קירוד וכו׳״ אין להם ענין כלל לא עם הקודם‬ ‫ולא למה שאחר זה, וגם אין לו ענין לעצמו שהרי לא הוזכר בזה לא דין קירוד‬ ‫ולא דין קרצוף.

‫אבל באמת אין לו ענין לעצמו כי אם שהדברים שבים על דברי המשנה‬ ‫בביצה ד׳ כ״ג (פ״ב מ״ה).

‫ומתוך שלא ידעו הכלל הזה בתוספתא שבשו במס׳ סנהדרין בתוספתא פ"ה‬ ‫ה״ב, ונאמר שם לפנינו ״כיצד אומר״ שמא תאמרו ראינוהו שרץ אחר חבירו וכו׳.

‫אבל הוא ט״ס פשוט וצ״ל ״כיצד מאומד״ והדברים הולכים על המשנה‬ פ״ד מ״ה: ‬ ‫כיצד מאיימין על העדים על עדי נפשות היו מכניסין אותן ומאיימין עליהם‬ ‫שמא תאמרו מאומד ומשמועה עד מפי עד וכו׳.

‫ועל זה ילכו דברי התוספתא:

‫כיצד מאומד שמא תאמרו ראינוהו שרץ אחר חבירו וסייף בידו וכו׳‬ ‫ומצאנוהו הרוג וסייף ביד הרוצח וכו׳.

‫ובאמת כי בבבלי סנהדרין ל״ז: מיד אחר המשנה נאמר כן ״תנו רבנן כיצד‬ ‫מאומד אומר להן שמא כך ראיתם וכו׳״ ובירושלמי נאמר זה עצמו מיד אחר‬ ‫המשנה בלא סימן לברייתא בלשון ״תני״ כי אם מסתמא דירושלמי ״כיצד מאומד וכו׳״.

‫לפי שכל כיוצא בזה הי׳ אצלם בקבלותיהם על המשנה ונאמרו מהם בפנים‬ ‫שונים, גם מפי ראשי המתיבתות לפרש הדבר ובלשון מימרא, וגם מפי שוני‬ ‫הברייתות בתוך סידור הברייתות וגם בתוך התוספתא.

‫וכבר העיר על יסוד הדבר גס רבינו הר"ש אהלות פי״א מ״א וכתב שם‬ ‫״טומאה וכו׳ שהלשון מגומגם וכו׳ ויותר נראה לפרש דקאי אסדק דאכסדרה ולאו‬ ‫אדלעיל קאי ובכמה מקומות מצינו בתוספתא כענין זה״.

‫וגדולה מזו כתבו התוס׳ במס׳ בבא בתרא ד׳ קנ״ו בד״ה ר׳ אלעזר אומר‬ ‫וכו׳ ״הכי גריס ר״ת ר׳ אלעזר ולא ר׳ אליעזר והוא ר׳ אלעזר בן שמוע וכו׳ מדתני‬ בתר הך בבא פלוגתא דר׳ אליעזר ור׳ יהושע וכו׳ והר״ר יצחק בר' מאיר הקשה‬ ‫מן התוספתא דקתני התם המסוכן וכו׳ במה דברים אמורים בחול וכו׳ ר׳ יהושע‬ ‬‬ ‫אומר וכו׳ אלמא משמע דכולה ר׳ אליעזר קתני לה ואומר רבינו יצחק דלא קשיא‬ ‫מידי דבמה דברים אמורים דתוספתא אמתני׳ דהכא קאי ולאו אמילתא דרישא‬ דר׳ אלעזר דתוספתא וכו'."

‫וכן הדבר גם במקום הזה במס׳ נזיר שאנו עומדין בו שהלשון הזה בתוספתא‬ "כיצד הוא עושה״ אינו על הנאמר לפני זה, כי אם ישוב וילך על דברי ר׳ עקיבא‬ במשנתינו וכמבואר.

‫ואחרי כל זה הנה נבין גם את דברי הגמ׳ על זה אשר כבר הוכרחו להגיהם‬ ‫אבל גם אחרי ההגהות ההם נשארו סתומים לגמרי, וכל הלשון מפליא ובלתי מובן.

‫והנה לשון הגמ׳ לפנינו הוא:

‫תנא קמא לא מדמי להון לכל איסורי נזיר לשתיה ור׳ עקיבא כיון דכתיב‬ ‫וענבים לחים ויבשים לא יאכל מה אכילה כזית אף כל איסורין כזית.

‫והתוס׳ במס׳ סוכה ד׳ ו׳ הביאו שלשה נוסחאות בדברי הגמ׳ אלה וכתבו שם:

‫״ת״ק מדמי להו איסורי נזיר לשתיה ובאכילת עלין ולולבין נמי בעי רביעית‬ ‫כמו בשתיה וכו׳ ורבינו תם גריס שם בנזיר ת״ק לא מדמה להו לכל איסורי נזיר‬ ‫לאכילה וכן מצא בספר ישן, ויש ספרים שכתוב בהן ולא מדמי להו לאיסורי‬ ‫נזיר לשתיה והכל אחד."

‫וכל זה יודיע לנו רק זאת שהדברים עצמם סתומים ועל כן רצה כל אחד‬ ‫להגיהם על פי דרכו, עד שיש לנו שני נוסחאות מהיפוך להיפוך ״ת"ק מדמי להו" ‫״ות"ק לא מדמי להו".

‫והנה התוס׳ דחו הגירסא ת״ק מדמי וגרסו תנא קמא לא מדמי, אבל גם‬ ‫אחר כל זה עוד לא נוכל לדעת איך יפרשו לשון הגמרא^(סו).

‫והרי ענין דברי הגמ׳ לפי פירושם (דהיינו לפי פי׳ רבינו תם וגירסא זו)‬ ‫הוא שר׳ עקיבא מדמה שתיה לאכילה, ועל כן סובר ששניהם בכזית, ות"ק לא‬ ‫מדמה שתיה לאכילה וע"כ סובר דגם בנזיר כל חד כדינו אכילה בכזית ושתיה‬ ‫ברביעית כמו שהוא גם בכל התורה.

‫אבל הלא לפי זה הי׳ לשון הגמ׳ צריך להיות "תנא קמא לא מדמה שתיה לאכילה".

‫ומה ענין ללשון הגמ׳ שלפנינו "תנא קמא לא מדמי להון לכל איסורי נזיר לשתיה".

‫והלא גם ר׳ עקיבא לא ידמה כל איסורי נזיר לשתיה, ר׳ עקיבא מדמה כל‬ ‫איסורי נזיר לאכילה. ‫ והרי דבר פשוט הוא שלפי דברי התוס׳ הי׳ לשון הגמ׳ צריך להיות "תנא‬ ‫קמא לא מדמי להון לכל איסורי נזיר לאכילה". ‬ ‫ואין ספק שנוסח זה בא בגמרא על פי הגירסא "ת"ק מדמי להון לכל‬ ‫איסורי נזיר לשתיה" ועל פי דרך הפי׳ הראשון שלפי זה תנא קמא באמת מדמה‬ ‫אכילה לשתיה ושניהם ברביעית. אבל לפי׳ ר"ת צ"ל לכל איסורי נזיר לאכילה וכן‬ ‫הוא באמת בתוס׳ סוכה שם. ‫‬‬ ‫ואם כן אין שינוי הנוסחאות רק בזה לבד, אם נגרוס "תנא קמא מדמי" או ‫להיפך "תנא קמא לא מדמי" כי אם עוד גם בזה שלפי הגירסא "תנא קמא מדמי"‬ ‫צריך להיות "לכל איסורי נזיר לשתיה" ולפי הגירסא "תנא קמא לא מדמה" צריך‬ ‫להיות "לכל איסורי נזיר לאכילה".

‫ואמנם שיפלא עוד יותר שגם כל הלשון בכללו תמוה לדבריהם, ואין לו הבנה.

‫שמה ענין להלשון "איסורי נזיר" שבא בגמרא בדברי תנא קמא ובדברי ר׳‬ ‫עקיבא, והרי לפי דברי התוס׳ כך הי׳ צריך להיות לשון הגמ׳: ‬ "תנא קמא לא מדמי (או מדמי) שתיה לאכילה ור׳ עקיבא כיון דכתיב‬ ‫וענבים לחים ויבשים לא יאכל מה אכילה בכזית אף שתיה בכזית."

‫אבל לשון הגמרא הוא:

"תנא קמא לא מדמי (או מדמי) להון "לכל איסורי נזיר" לשתיה ור׳ עקיבא סבר‬ ‫כיון דכתיב וענבים לחים ויבשים לא יאכל מה אכילה בכזית "אף כל איסורין" בכזית."

‫וזה פלא וכי כעורה לאמר "אף שתיה בכזית" ומדוע יאמרו תחת זה "‬אף‬ ‫כל איסורין" והלא לפירושי התוס׳ דברי ר׳ עקיבא אשר יפורשו כאן בגמ׳ הנם‬ ‫רק זאת לאמר דגם שתיה דהיינו יין וחומץ בכזית, ומדוע לא בא הלשון מפורש‬ ‫כן לענינו ״מה אכילה בכזית אף שתיה בכזית".

‫וזה עצמו הוא גם בדברי תנא קמא שגם עליו בא בגמ׳ "לכל איסורי נזיר".

‫אבל כן הדבר, ודברי הגמ׳ לפרש דברי תנא קמא ור׳ עקיבא אינם כלל‬ ‫על שיעורי נזיר שיעורי אכילה ושתיה, שבזה גם לא נחלק אדם מעולם ששיעור‬ ‫אכילה בכזית ולא ברביעית, ושיעור שתיה ברביעית ולא בכזית.

‫והוא גם מפורש בדברי המשנה ביסודה "ואינו חייב ער שיאכל מן הענבים‬ כזית ועד שישתה רביעית יין".‬ ‫ ועל כן לא הי׳ יכול להיות בלשון הגמ׳ "אף שתיה בכזית" לפי ששתיה‬ ‫עצמה שיהי׳ בכזית ליכא למאן דאמר כן, וכן לא הי׳ יכול להיות שם "ת"ק מדמי‬ (או לא מדמי) אכילה לשתיה" שבזה אין חקירה כלל.

‫מחלקותם הוא רק בשרה פתו ביין ויש בה לצרף כזית שר׳ עקיבא מחייב‬ ‫ותנא קמא פוטר.

‫ועל ידי כל הפירושים השונים, והגירסאות השונות, נפל ט״ס בתיבה אחת‬ ‫ותחת "‬תנא קמא לא מדמי להון לכל איסורי נזיר לשתיה" צ״ל "להדדי" וכל‬ ‫הדברים מתבארים מאליהם וכל לשון הגמרא מדוקדק והדברים יאירו לפנינו.

"תנא קמא לא מדמי להון לכל איסורי נזיר להדדי, ור׳ עקיבא כיון דכתיב‬ ‫וענבים לחים ויבשים לא יאכל מה אכילה בכזית אף כל איסורין בכזית".

‫והיינו דר׳ עקיבא סבר כיון דכתיב וענבים לחים ויבשים לא יאכל מזה‬ ‫ידעינן דאף כל איסורין יש בהן כזית. ‫ אבל איך יהי׳ בכולם כזית, והלא בין איסורי נזיר יש גם יין וחומץ שהם‬ ‫שיעורן ברביעית, ככל שתיה שאינה אלא רביעית. ‫ ומזה מוכח דאם שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב, ועל כן‬ ‫באמת יש גם ביין וחומץ שיעור כזית, כשהוא בא על ידי היתר מצטרף לאיסור. ‫ אבל תנא קמא לא מדמה כלל כל איסורי נזיר זה לזה, ועל כן סבר‬ ‫שהדברים כפשטן, ויין וחומץ אין בהם חיוב כי אם כששתה מהם עצמם כמו שהם. ‬‬ ‫ועל כן באמת בא בדברי הגמ׳ גם אצל ת"ק וגם אצל ר' עקיבא "כל איסורי‬ ‫נזיר" ״ואף כל איסורין".

‫וכל לשון הגמרא מבואר ומבורר.

‫והן גם ענין דברי הירושלמי שם, והלשון בירושלמי הוא:

"משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין דהוון דרשין שכר מה שכר שנאמר‬ ‫להלן רביעית אף כאן רביעית חזרו לאמר לא יאכל לא ישתה מה אכילה כזית‬ ‫אף שתיה כזית ר׳ עקיבא אומר אפי׳ שרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב."

‫והגירסא הנכונה בירושלמי נשארה לפנינו בתוס׳ במס׳ עירובין ד׳ ד׳ שהעתיקו‬ ‫שם דברי הירושלמי וכתבו "וכן משמע בירושלמי דקאמר משנה ראשונה עד‬ ‫שישתה רביעית "דהא דרשינן" שכר שכר מה להלן ברביעית אף כאן ברביעית״.

‫והלשון הזה ״דהא דרשינן״ היינו שכן הוא בהחלט וכמו שנתבאר.

‫ואחר זה יפרש הירושלמי דברי ר׳ עקיבא שזה הוא החזרו לאמר שם‬ ‫ויאמר "חזרו לאמר לא יאכל לא ישתה מה אכילה כזית אף שתיה כזית״ ואיך‬ ‫יהי׳ זה, הרי שתיה בודאי ברביעית, על כן יאמר ר׳ עקיבא אפי׳ שרה פתו ביין‬ ‫ויש בה כדי לצרף כזית חייב.

‫ממש כמו שהוא בבבלי וכמו שנתבאר.

‫ונראין הדברים שהירושלמי סובר שהלכה כר׳ עקיבא בהיתר מצטרף לאיסור, ‫אם רק בנזיר או בכל איסורין ויבואר במ״א. ‬‬

הערות

הערה (סה): כידוע באו בדברי רש״י ז״ל במס׳ נזיר הוספות וגליונות וכן הם בדברי רש״י בגמ׳ ד׳‬ ‫ל״ז. אבל בדברי המשנה נשארו דברי רש״י ז״ל ברורים ומדוקדקים מאד בעיקר פירוש המשנה. ‬‬

הערה (סו): חובה עלינו לאמר כי בדברינו אלה כל מלאכתינו רק לעמוד על פשטן של דברי המשנה‬ ‫והגמ' ורבותינו הראשונים ז״ל, הם המורים הם המלמדים אותנו גם בזה ותלמידי תלמידיהם אנו, ‫ומהם למדנו כל זה, וברשותם הננו עושים מלאכתינו לברר דבר ולהעמידו על מקומו על פי מה שהאירו לנו‬ ‫הדרך גם במקום זה עצמו, וכבר הערנו שזה הוא גם דעת הרמב״ם ועיקר הפירוש יסודו בדברי רש״י‬ ‫במשנה שם. ‬‬