דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק כג

יצחק אייזיק הלוי
דורות הראשונים
כרך א, חלק שני, פרק כג
→חלק שני, פרק כב	חלק שני, פרק כד←

‫במס׳ נזיר ד׳ ל"ד בא במשנה פ"ו מ״א:

‫שלשה מינין אסורין בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן, וכל היוצא‬ ‫מן הגפן מצטרפין זה עם זה, ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית, משנה‬ ‫ראשונה אומרת עד שישתה רביעית יין ר׳ עקיבא אומד אפי׳ שרה פתו ביין ויש‬ בה כדי לצרף כזית חייב.

‫ובגמרא ד׳ ל"ה: נאמר על דברי המשנה:

‫ואינו דדיב אלא עד שיאכל מן הענבים כזית ובו׳ תנא קמא לא מךמי להון‬ ‫לבל איסורי נזיר לשתיה ור׳ עקיבא ביון דבתיב וענבים להים ויבשים לא יאכל‬ ‫מה אכילה כזית אף כל איסורין כזית‪.‬‬ ‫ ומפני שחשבו עד היום שבהכרח תנא קמא ור׳ עקיבא פליגי בעצם הדין‬ ‫וכי יחלוקו בכל עיקר דברי המשנה באו בזה שני פירושים אבל שניהם מפליאים מאד.

‫ועם הפירוש הראשון הסכים הרע״ב במשניות ולשונו בא מבורר יותר וכתב:

‫״ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית והוא הדין לשיעור שתיה בכזית‬ ‫דכיון דכתיב וענבים לחים ויבשים לא יאכל גמרינן מינה מה אכילה בכזית אף‬ ‫שתיה בכזית, משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין, אבל משנה ראשונה איפכא‬ ‫שמעינן לה דגמרינן אכילה משתיה, ושיעור שתיה בנזיר רביעית דגמרינן שכר שכר‬ ‫ממקדש ומה שיעור איסור שתיה ברביעית אף שיעור איסור אכילה ברביעית, ר׳‬ ‫עקיבא אומר אפי׳ שרה פתו ביין וכו׳ דס"ל לר׳ עקיבא שיעור איסורי נזיר בין‬ ‫באכילה בין בשתיה בכזית והיתר מצטרף לאיסור להשלים לכשיעור." ‬ ‫וכל הפירוש הזה תמוה ומפליא מאד וכמו שכבר כתבו על זה שם התוס׳‬ ‫בד׳ ל"ה: וזה לשונם:

"וקשה לרבינו תם על פירוש זה דאין דרך התנא בשום מקום להקדים‬ ‫משנה אחרונה למשנה ראשונה בסדר, ועוד קשה דמתחלה נקט כזית דהיינו משנה‬ ‫אחרונה כר׳ עקיבא, ומפסיק בה במשנה ראשונה ושוב חוזר לומר דברי ר׳ עקיבא‬ ‫שהוא כמשנה אחרונה, ועוד קשה דלפי זה הי׳ לו לשנות במשנה ראשונה עד‬ ‫שיאכל רביעית כיון דבאכילה פליגי דלישנא דמתניתן משמע דבאכילה לא פליגי, ‬‬ ‫ועוד קשה דכי היכי דבעי הש"ס טעמא לדברי ר׳ עקיבא שמביא פסוק בגמרא‬ ‫שמדמה שתיה לאכילה הי׳ לו ליתן טעם למשנה ראשונה אמאי מדמה אכילה‬ ‫לשתיה, לכן נראה לרבינו תם דמתניתן דקתני ברישא עד שיאכל מן הענבים כזית‬ ‫היינו אליבא דכולי עלמא דבאכילה כולי עלמא מודו דבכזית, ולא פליגי אלא‬ ‫בשתיה דמשנה ראשונה עד שישתה רביעית כדרך כל שתיה וכו׳ ור׳ עקיבא כיון‬ ‫דכתיב ענבים לחים ויבשים לא יאכל מה אכילה בכזית אף כל איסורים בכזית‪.‬״‬

‫והנה לשני הפירושים יחד, גם לפירוש רבינו תם, וגם לפירוש הראשון, ‫לשניהם יחד יסודם הוא, שיש כאן משנה ראשונה ומשנה אחרונה בשיעורי נזיר‬ ‫עצמם, ולשני הפירושים, הנה למשנה אחרונה בין אכילה ובין שתיה בכזית‪.‬‬

‫החילוק בין שני הפירושים הוא רק זה דלפירוש הראשון למשנה ראשונה‬ ‫גם אכילה גם שתיה ברביעית ולמשנה אחרונה גם אכילה גם שתיה בכזית, ולפי׳‬ ‫רבינו תם גם למשנה ראשונה אכילה בכזית, וכל מחלקותם היא רק בשתיה דלמשנה‬ ‫ראשונה רביעית כדרך כל שתיה, ולמשנה אחרונה גם שתיה בכזית‪.‬‬

‫אבל לשני הפירושים למשנה אחרונה בין אכילה ובין שתיה בכזית‪.‬‬

‫והדברים מתמיהים ופליאים מאד, בין בנוגע לעצם הדבר, ובין בנוגע לפירוש‬ ‫דברי המשנה והגמ׳ על פי זה. ‬ ‫הנה בנוגע לעצם הדבר:

‫א) מלבד מה שזה עצמו יפלא מאד שיהי׳ שיעור שתיה בכזית ולא ברביעית‬ ‫שהוא שיעור כל דיני התורה בשתיה, שכולם שיעורן ברביעית, ולא נמצא כזית‬ ‫כי אם בדבר אכילה‪.‬‬ ‫ הנה לבד זה אין זכר בכל הש״ס מחידוש גדול כזה, ולא הוזכר עוד בשום מקום‪.‬‬

‫ב) אבל הרבה יותר מזה כי כל יסוד הדבר הוא גם נגד דברים מפורשים‬ ‫בגמ׳ במקומות הרבה‪.‬‬

‫ובמס׳ עירובין ד׳ ד׳ מפורש בגמרא גפן כדי רביעית יין לנזיר, וכבר הרגישו‬ ‫בזה רבותינו בעלי התוס׳ עצמם שם וכתבו "וקשה דשמעתין אתיא דלא כמשנה‬ ‫אחרונה וכו׳ ונראה לרבינו תם דגרסינן בשמעתין גפן כדי "כזית" יין לנזיר״‪.‬‬

והנה הוצרכו רבותינו להפוך הגירסא בגמרא אבל לא בא בדבריהם שמצאו‬ כן באיזה נוסחאות כמו שדרכם לאמר במקום שנמצא כן.

‫והדבר מבואר שגם לפניהם הי׳ כן בכל הנוסחאות, רק שרבינו תם רצה‬ ‫להגיה כזית במקום רביעית מפני דוחק הקושיא לבד אבל זה ודאי שבכל הנוסחאות‬ ‫שהיו לפניהם הי׳ שם רביעית‪.‬‬ ‫ ג) וגם בסוכה ד׳ ו׳ גם שם נאמר כן בנמ׳ "גפן כדי רביעית יין לנזיר" וגם‬ ‫שם כתבו התוס׳ "ובשמעתין גרס רבינו תם כזית יין לנזיר".‬‬

‫וגם במקום הזה לא מצאו כן רבותינו באיזה נוסחאות של הגמרא כי אם‬ ‫רצו להגיה מסברא לבד, אבל זה ודאי שכן הי׳ גם לפניהם בכל נוסחאות הגמרא‪.‬‬

‫ד) אמנם כי עוד יותר מכל זה שיש לנו הדבר מפורש בגמרא במקום כזה‬ אשר אי אפשר כלל להגיה‪.‬‬

‫ובמקום ההוא הדבר מפורש לא לבד שהשיעור הוא ברביעית ואי אפשר‬ ‫להגיה כזית, כי אם ששם גם מפורש בגמרא שאין בזה מחלוקת כלל, ולא שום‬ פלוגתא‪.‬‬ ‬‬ ‫ובמס׳ נזיר עצמה ד' ל"ח נאמר:

‫אמר ר׳ אלעזר עשר רביעיות הן וכו׳ נזיר רביעית יין לנזיר וכו׳ ותו ליכא‬ ‫והא איכא מרביעית נוטלין וכו׳ והא איכא הי׳ מביא פיילי של חרס ונותן לתוכה‬ ‫חצי לוג מים מן הכיור ור׳ יהודה אמר רביעית "בפלוגתא לא קמיירי" וכו׳ והאיכא‬ ‫מקוה בר מההיא דבטלוה רבנן.

‫והנה מפורש כמקום הזה שני הדבדים יחד שזה ודאי שדברי ר׳ אלעזר הם‬ ‫על רביעית ולא על כזית, ואי אפשר כלל להגיה במקום הזה, שהרי כל דבריו‬ ‫הנם רק בשיעורי רביעית ויאמר עשר רביעיות הן וכו׳ נזיר רביעיות יין.

‫וזאת שנית מפורש בזה שאין על זה מחלוקת כלל, כמו שבא על זה‬ ‫בגמרא ״בפלוגתא לא קמיירי״.

‫ולשני הפירושים שבתוס׳ לא לבד שיש בזה מחלוקת כי אם שדברי ר׳‬ ‫אלעזר הם גם דלא כהלכתא, והנם נגד דברי המשנה אחרונה.

‫ובגמ׳ הדבר מפורש להיפך דכל אלה דחשיב ר׳ אלעזר אין בהם לא‬ ‫פלוגתא ולא מחלוקת.

‫וכבר הרגישו גם בסוגי׳ זו התוס׳ במס׳ סוכה ד׳ ו׳ בד"ה גפן, ולא תירצו‬ ‫‬‫כלום וכתבו:

‫״והשתא סוגיא דשמעתין כר׳ אלעזר בן עזריה ואין לחוש בכך דהכי נמי‬ ‫ההיא דעשר רביעיות דפרק שלשה מינין ד׳ ל"ח כוותיה, ואף על גב דאמרינן‬ ‫התם בפלוגתא לא קמיירי לא חייש בהו אף על גב דפליג עלה ר׳ עקיבא" עכ״ל.

‫ומי יתן והיו רבותינו מבארים לנו מדוע לא חייש בהו, ומה ענין להדברים‬ ‫האלה.

‫והלא אם נבוא להשתמש בדחיות כאלה נגד דברים מפורשים וברורים כאלה, ‫לא יהי׳ לרגל עמידה, ובאיזה דרך יהי׳ אפשר לנו לברר דבר, ומאין נקח לנו‬ ראי׳ של כלום בכל הלכה אשר נחקור עליה.

‫ואיזה ראיה תוכל להיות יותר גדולה, יותר ברורה, יותך מכרעת ויותר מפורשת‬ מראיה זו.

‫שמפורש בדברי ר׳ אלעזר רביעית ולא כזית, ואין מקום ודרך להגיה ‫שמפורש שכל דבריו הולכים רק על רביעית, עשר רביעיות הן, וגם אי אפשר‬ ‫לאמר כי דבריו הנם רק אליבא דחד, שמפורש בגמרא דגם בפלוגתא לא קמיירי.

‫ובמס׳ נזיר ד׳ ל״ח שם בד״ה נזיר תירצו זה התוספת באופן אחר וכתבו:

‫נזיר רביעית יין לנזיר. והיינו למשנה ראשונה דלעיל ד׳ ל"ד אף על גב‬ ‫דקאמר לקמן בפלוגתא לא קמיירי היינו גבי חיוורתא.

‫וכידוע שדברי התוס׳ במס׳ נזיר אינם מעיקר יסוד התוס׳, ודבריהם אלה‬ בודאי שאינם כי אם גליון, ואין להם ביאור כלל, והתוס׳ עצמם שם בסוכה לא‬ השתמשו בזה כלל.

והרי לשון הגמרא הוא:

‫אמר ר׳ אלעזר עשר רביעיות הן ונקיט רב כהנא בידיה חמש סומקתא‬ ‫וחמש חיוורתא, חמש סומקתא נזיר ועושה פסח שהורו במקדש ומתו, נזיר רביעית‬ ‫יין לנזיר עושה פסח דאמר רב יהודה אמר שמואל ארבע כוסות הללו צריך שיהא‬ ‫בהן כדי רביעית שהורו שתה רביעית וכו׳ וחמש חיוורתא חלת נזיר ומצורע‬ ‬‬ ‫שנפסלו בשבת, חלת רביעית שמן לחלה נזיר רביעית שמן לנזיר וכו׳ ותו ליכא‬ ‫והאיכא וכו׳ בפלוגתא לא קמיירי וכו׳.

‫והלא דבר פשוט הוא שקושית הגמרא היא על ר׳ אלעזר עצמו ולא על‬ רב כהנא, כי ר׳ אלעזר יאמר עשר רביעיות הן ועל זה מקשה, דהא כל אלה‬ ‫שנמנו שהם יחד עשר יש עוד יותר, והי׳ לו לר׳ אלעזר לחשוב אחד עשר או‬ ‫שנים עשר, ואז הי׳ רב כהנא מפרש דבריו שהן המש סומקתא ושש חיוורתא‬ ‫או שבע חיוורתא.

‫ועל זה משני דר׳ אלעזר בפלוגתא לא קמיירי ועל כן אין שם כי אם‬ ‫עשר, ואחרי דבפלוגתא לא קמיירי הנה ממילא יש כאן רק חמש סומקתא‬ ‫וחמש חיוורתא, והן עשר דחשיב ר׳ אלעזר.

‫אבל בודאי דקושית הגמ׳ היא על ר׳ אלעזר, דלחשוב יותר מעשר, ולא‬ על רב כהנא דאינו כי אם מפרש דבריו.

‫ועל כן באמת השיבו על זה התוס׳ בסוכה רק זאת ״ואף על גב דאמרינן‬ התם בפלוגתא לא קמיירי לא חייש בהו".

אבל רבותינו נכנסו בפרצות דחוקות כאלה שאין לנו דוגמתן בכל הש״ס‬ ‫רק מפני זה לבד מפני שחשבו שכשהוזכרו כאן משנה ראשונה ותנא קמא ור׳‬ עקיבא, בהכרח שמחלקותם בעיקר הדבר.

‫אשר באמת גם בלא כל זה אי אפשר לאמר כן במקום הזה, וככל אשר ‫יתבאר.

‬ה)‬ ‫ולא ידעתי מדוע לא עמדו רבותינו גם על דברי הגמ׳ בסוגיא דנזיר שם‬ ‫לפני זה. ‫ אמר ר׳ אבהו אמר ר׳ אלעזר כל רביעיות שבתורה אין היתר מצטרף‬ ‫לאיסור חוץ מרביעית שבנזיר שהרי אמרה תורה משרת מאי איכא בין ר׳ יוחנן‬ ‫לר׳ אלעזר איכא בינייהו דר׳ יוחנן מרבי אפי׳ אוכלין, ור׳ אלעזר משקין אין מידי‬ אחרינא לא.

‫ואיך אפשר לאמר על כל הדברים ההולכים כן בפשיטות בכל הגמ׳ באין‬ ‫אומר ודברים, ככל דבר פשוט ומוסכם, איך אפשר לאמר שבאמת אין הדבר כן.

‫וכל זה בנוגע לעצם הדבר שהוא נגד כל המפורש בגמרא.

‫אבל עוד יותר מכל זה שגם זולת זה, אי אפשר לפרש כן לא דברי‬ המשנה, ולא דברי הגמרא.

‫א) וראשונה הנה לפי שני הפירושים שבתוס׳ יהי׳ כי משנה הראשונה היא‬ מר׳ אלעזר בן עזריה, כי בתוספתא נזיר פרק ד׳ נאמר: ‬ ‬נזיר שאכל כל האסורין לו בהתראה אחת אינו חייב אלא אחת מתרין בו‬ ‫ואוכל מתרין בו ושותה חייב על כל אחת ואחת, וכמה שיעורו בכזית כולן מצטרפין‬ ‫בכזית, יין וחומץ כיוצא בהן, כיצד הוא עושה מביא כוס מלא יין ומביא כזית‬ ‫אינורו ונותן לתוכו ושופע אם שתה כיוצא בו חייב, ואם לא פטור דברי ר׳ עקיבא‬ ‫ר׳ אלעזר בן עזריה פוטר עד שישתה רביעית יין.

מבואר שר׳ אלעזר בן עזריה הוא שנחלק בזה על ר׳ עקיבא, והיינו שחולק‬ ‫עמו בפי׳ דברי המשנה בכל אשר יתבאר לפנינו. ‬‬ ‫אבל לפי שני הפירושים שבתוס׳, גם לפי הפי׳ הראשון גם לפי פירוש‬ ‫רבינו תם יהי׳ ר׳ אלעזר בן עזריה המשנה הראשונה, וכן כתבו באמת התוס׳‬ ‫בפשיטות.

‫וכבודם הגדול במקומו מונח, אבל הלא זה דבר שאי אפשר, שהרי ר׳‬ ‫אלעזר בן עזריה הוא לגמרי בן דורו של ר׳ עקיבא, ואולי הי׳ גם צעיר ממנו, ‫אבל בכל האופנים רק בן דורו.

‫ואיך אפשר כלל לאמר שעל מחלוקת ר׳ עקיבא ור׳ אלעזר בן עזריה, יהי׳ נאמר סתם "משנה ראשונה" ור׳ עקיבא.

‫ב) ואמנם כי גם לשון המשנה עצמה אי אפשר לפרש כלל שר׳ עקיבא‬ חולק על עצם דין המשנה‪.‬‬ ‫ כי הנה לפי פירוש הראשון לדברי המשנה הראשונה בין אכילה בין שתיה ‫ברביעית, ולר׳ עקיבא בין שתיה בין אכילה בכזית‪.‬‬

‫ולפי׳ רבינו תם למשנה ראשונה אכילה בכזית ושתיה ברביעית, ולר׳ עקיבא‬ בין שתיה בין אכילה בכזית‪.‬‬ ‫ אבל אם הדבר כן, הי׳ צריך להיות לשון המשנה כן.

‫ולפי פי׳ הראשון הי׳ צריך להיות לשון המשנה:

"‬משנה ראשונה עד שיאכל או ישתה רביעית ר׳ עקיבא אומר כזית."

‫ולפי׳ רבינו תם הי׳ צריך להיות:

"משנה ראשונה עד שיאכל כזית, ‬ועד שישתה רביעית, ר׳ עקיבא אומר עד‬ ‫שיאכל כזית, ועד שישתה כזית״, או "ר׳ עקיבא אומר בין אכילה ובין שתיה בכזית.״

‫אבל הלא לשון המשנה הוא:

‫משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין ר׳ עקיבא אומר אפי׳ שרה פתו‬ ‫ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב.

‫ואין ספק כלל שפשטן של דברים הם שאין דברי ר׳ עקיבא בנוגע‬ ‫להשיעורים עצמן, אם כזית או רביעית, כי אם שהנהו מוסיף שגם ההיתר מצטרף‬ לאיסור, וכלשונו המפורש רק על זה:

‫ר׳ עקיבא אומר אפי׳ שרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב.

‫דהיינו שהוא בא לאמר שגם ההיתר מצטרף לאיסור בשיעורי נזיר.

‫וכבר כללו לנו כלל גדול בירושלמי חגיגה פ״א ה"א "ולית בר נש אמר‬ ‫אף אלא דהוא מודי על קדמייתא".

‫ובאמת כי רק על זה הובאו דברי ר׳ עקיבא בגמרא, ולא הובאו בשום‬ מקום לענין מחלוקת בעצם דין שיעורי אכילה. ‬‬ ג) ויפלא להפירוש הראשון כי נתחלפו כאן הדברים מהיפוך להיפוך.

‫הן זה דשתיה ברביעית הלא כן הוא בכל התורה כולה והחידוש של המשנה‬ ‫הראשונה הוא רק זאת שבנזיר גם אכילה ברביעית.

‫אבל לפירושם הנה לא הוזכר זה כלל במשנה הראשונה, ונאמר רק זאת‬ "משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין" ואם כן העיקר חסר מן הספר והי׳ צריך‬ ‫להיות "משנה ראשונה עד שיאכל רביעית" וזה שגם שתיה ברביעית למשנה‬ ‫ראשונה הלא היינו יודעים מעצמינו, שאם אכילה בנזיר ברביעית, הלא שתיה‬ ‫בודאי ברביעית. ‬‬ והתוס׳ במס' סוכה ד' ו׳ הרגישו בזה וכתבו "ומשנה ראשונה דאומרת עד‬ ‫שישתה רביעית הוא הדין באכילה אלא מר נקיט אכילה משום דיליף מיניה לענין‬ שתיה ומר נקט שתיה משום דיליף מיניה לענין אכילה".

‫ולא ידעתי ענין לזה, דברי התוס׳ הי׳ להם מקום אם הי׳ צריך לבוא במשנה‬ ‫גם שתיה גם אכילה שם יש מקום לאמר דנקט שתיה והוא הדין לאכילה ונקט‬ ‫שתיה משום דיליף מינה.

‫אבל הלא הלימודים לא הוזכרו במשנה כלל, וזה עצמו דאכילה יליף‬ ‫משתיה, או אפי׳ שיש לו דין שתיה, אין זכר במשנה, ואיך יהי׳ חסר העיקר.

‫ויאמר דשתיה ברביעית, ולא יזכיר מאכילה דבר שגם זה ברביעית אף שזה הוא‬ כל עיקור החידוש.

‫והלא זה ודאי שאין זה יוצא מדברי המשנה, והא קמן דלרבינו תם באכילה‬ ‫באמת לא פליגי, וגם למשנה ראשונה בכזית.

‫ואיך אפשר שיהי׳ חסר לגמרי לא לבד העיקר כי אם כל דברי המשנה. ‬‬