דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק ג
יצחק אייזיק הלוי | |
דורות הראשונים | |
---|---|
חלק שני, פרק ג | |
→חלק שני, פרק ב | חלק שני, פרק ד← |
ובדרכי המשנה עמוד 27יאמר הרב פראנקעל: "דורות חכמי המשנה והברייתא נחלקים בכלל לחכמי מתקני תקנות וגוזרי גזירות ולחכמי ההלכה. חכמי התקנות הם הדורות הראשונים עד הלל ושמאי אשר תקנו תקנות וגזרו גזירות, ולא נודע היאך נתגלגל הדבר בדרך משא ומתן של תורה. ובלתי ספק גם יסודתן בהררי קדש של ההלכה והוציאו דבר מתוך דבר בחכמה ובסברא אך לא נודע הדרך איך הגיעו לקבוע הלכה למעשה ולא נקראה ההלכה על שמם, מהטעם אשר בארנו למעלה בפרק א׳, וחכמי ההלכה הם דורות התנאים מתלמידי הלל ושמאי וכו׳" אלה דבריו.
ואין ספק שידע הרב פראנקעל עצמו כי דבריו הנם רק לבלבל בהם את הקורא, שהרי מה ענין "ולא נודע היאך נתגלגל הדבר בדרך משא ומתן של תורה״ לתקנות וגזירות שענינם המורגל הוא עשית סייג לתורה, ומה ענין "ובלתי ספק גם יסודתן בהררי קדש של ההלכה והוציאו דבר מתוך דבר בחכמה ובסברא" לתקנות וגזירות.
ומה ענין לאמר על תקנות וגזירות "אך לא נודע הדרך איך הגיעו לקבוע הלכה למעשה, ולא נקראה ההלכה על שמם". ועליו הי' לאמר בדברים ברורים את אשר יחפוץ, והי׳ עליו לדבר דברו בשפה ברורה ולאמר "כי כל יסודי המשנה כולם אינם כי אם תקנות וגזירות, אשר תקנו וגזרו מעצמם, ולא הי׳ שם אצל בני ישראל לפני זה, לא תורה ולא מסורת כי אם שהכל נעשו מחדש ויהיו לתקנות וגזירות.
ואז הי׳ לדבריו ענין והיו הולכים אצלו על סדרם והי׳ לו להשמיע דבריו מפורש ולאמר בדברים ברורים.
כי להטעות את ישראל הראו לתקנותיהם וגזירותיהם פנים בחכמה וסברא, רק שאנחנו לא נדע הדרך איך עשו זה ואיך הגיעו לקבוע הלכה למעשה, ואיך נתגלגל אצלם הדבר בדרך משא ומתן של תורה, ואיך עשו יסודתן בהררי קדש.
ואמנם כי גם נס גדול נעשה לו להרב פראנקעל ואם כי במקום הזה איננו יודע היאך נתגלגל הדבר אצל הראשונים ההם, הנה במקום אחר לא לבד שהוא יודע כל זה כי אם שגם מצא זה מפורש במשנה שלפנינו שבדרך נס נשארו שם שלשה מקומות שהנם יוצאים מכלל כל סגנון דברי המשנה, ובדרך פלא נשאר בהם הסגנון של אנשי כנסת הגדולה המשונה לגמרי מסגנון המשנה כולה, ומזה הננו יודעים כבר את הכל.
ומשם הננו יודעים את כל דרכם של הראשונים, ואיך הוציאו התקנות והגזירות ההן ואיך עשו אותם יסודתן בהררי קודש.
ובדרכי המשנה עמוד 5יאמר:
"וכאשר נעבור "בעיון" על פני ים המשנה נמצא איזה משניות משונות מאד מחברותיהן, כי לא נשנו בסגנון המדרש, וגם לא בסגנון ההלכה, כי אם בדרך הפירוש, והמשניות האלו נראין ישנות מאד ויצאו מפי הסופרים, והן "מגידות הדרך אשר דרכו בה" עי׳ נגעים פי״ב מ"ה עד סוף הפרק .במשנה ה׳ מתחיל כיצד ראיית הבית ובא אשר לו הבית וכו׳ ואפי׳ תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי לא יגזור וכו׳ והוא הפירוש לדברי המקרא כנגע נראה לי וכו׳ .משנה ו׳ אינו הולך לתוך ביתו ומסגיר וכו׳ והסגיר את הבית שבעת ימים וכו׳ וראה אם פשה וצוה הכהן וכו' הן דברי המקרא, אינו נוטל אבנים מצד זה ומביא לצד זה וכו' הוא הפירוש. משנה ז׳ בא בסוף שבוע וראה אם חזר ונתץ את הבית כו׳ הוא לשון המקרא "וכל מעיין במשנה יודע שאין דרך המשנה כלל להביא מקראות שלמות ולפרשן" ויותר יוקשה להמבין שהמשניות אלה נראין כפי׳ רצוף אל פרשה אחת וזה אין ענינו כלל להכוונה אשר כיוונו אליה מיסדי המשנה ״לכן נראה בירור שנשאר לנו פה מדרש הסופרים ודרך לימודם" והוא הי׳ פשוט מאד ומצורף אל המקרא וכו׳ וכן מצינו עוד פי׳ הפרשה והוא שנוי בסוטה פ"ח מ״א מ"ב ודבר אל העם בלשון הקדש ואמר אליהם וכו׳ על אויביכם ולא על אחיכם, ודברו השוטרים וכו׳ ועוד משולש פי׳ הפרשה במס׳ מעשר שני פ״ה מ״ז וכו׳ בהוספה קצת מיד הבאים אחרי הסופרים" אלה דבריו.
ומה נעשה להם לכל החוקרים האלה כי הרשו לעצמם לדבר גם ביסודי חכמת ישראל ובדברים היותר עקרים שם מבלי לראות הפשט הפשוט.
וסבור הי׳ החכם פראנקעל שהפסוקים הובאו בהמשניות האלה כדי לפרשם, והוא קורא לכל זה פי׳ פרשה ופי׳ רצוף אל פרשה ועל כן גם בדא מלבו שנעשה לו נס במקום הזה, ונשאר בזה מדרש הסופרים, דבר אשר בדו עליהם חוקרי אשכנז, כי הסופרים דרשו דרשות ויעשו מהם דינים או תקנות וגזירות.
ולא הבין שהפסוקים בהמשניות האלה לא באו שם לעשות פירוש עליהם, כי אם שהנם שם דין המשנה. ולא ידע שכן הוא לא בהשלשה מקומות האלה בלבד. כי אם שבמקום אשר דברי הכתובים בתורה אינם דין מופשט, כי אם סדר של מעשים, בא הדבר במשנה בלשון הכתובים עצמם. ונמצא כן במשנה גם במקום שהדבר מפורש שם שהוא מדברי התנאים שאחר החורבן. כי אחרי אשר דברי הכתובים הנם להגיד בפה כך וכך ולעשות סדרי מעשים, הנה דברי הכתובים הנם שם במקום ההוא סדר המשנה.
וכידוע הנה בתחלת בוא האיש אשר לו הבית לפני הכהן צריך הוא גם לדקדק בלשונו ולא להחליט הדבר שזה נגע, כי אם לאמר כלשון המקרא על זה "כנגע נראה לי״. וזה הוא עצם הלשון שעליו לאמר ולא לשנות מזה ולאמר "נגע נראה לי בבית״. והן דברי המשנה שם יחד עם סדר המעשה, ודיני הדברים כסדר שהוא במקרא ובלשונם.
"כיצד ראיית הבית״ ,ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית. וזה הוא את אשר עליו לעשות, ואת אשר עליו לאמר ולהגיד.
ונוסף על זה במשנה שאין לו לשנות מזה. ״אפי׳ תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי לא יגזור ויאמר נגע נראה לי בבית אלא כנגע נראה לי בבית.״ ואחר זה נסדר סדר המעשה שאחר זה היינו מה שעל הכהן לעשות אז.
"וצוה הכהן ופנו את הבית, ואפי׳ חבילי עצים ואפי׳ חבילי קנים דברי ר' יהודה, ר׳ שמעון אומר עסק הוא לפנוי, אמר ר׳ מאיר וכי מה מטמא לו אם תאמר כלי עציו וכו׳.״
והרב פראנקעל הרשה לו גם להטעות את הקוראים. כי הביא דברי המשניות שם, ודלג על כל משנה זו שבאה בינתיים, מפני שראה שנאמרו בה רק דברי ר' יהודה ר׳ שמעון ור׳ מאיר, אבל מה תועלת יש בדרכים כאלה, והרי המשנה עומדת לפנינו, ומפורשים בה התנאים האחרונים. ואלו לא נחלקו ר׳ שמעון ור' מאיר על ר׳ יהודה אז היו באים דברי ר׳ יהודה סתם משנה, ולשון המשנה הי׳ בא סתם.
"וצוה הכהן ופנו את הבית, ואפי׳ חבילי עצים ואפי׳ חבילי קנים."
ואז הי׳ הרב פראנקעל מביא לנו גם את המשנה הזאת, להראות לנו מה שנשאר מדברי הסופרים, שגזרו ותקנו ופירשו על זה פירושים.
אבל אין כאן במשניות אלו פסוקים עם פי׳ רצוף עליהם, והלשון "וצוה הכהן ופנו את הבית״ נסדר ביסוד המשנה בלי פי׳ עליו ובלי דרשה, רק לסדר המעשה, והוא לשון המשנה על הדין הזה, ואין במשנתינו לשון אחר על זה.
וזה לבד הי׳ כן ביסוד המשנה, והי׳ כן נם לפני ר׳ יהודה ור׳ שמעון ור׳ מאיר, והם נחלקו במה שנחלקו, ונתחבר גם זה אל יסוד המשנה, ונתוסף עליה, כמו שהוא בכל הש"ס וכמו שיתבאר כל זה לכל פרטיו לפנינו.
והדבר להיפך לגמרי שביסוד המשנה אין שם דרשות לפי שיסודי הדברים הנם קבלות, ונסדרו כן, ורק בדברי התנאים יש שם לימודים אם מיסוד המשנה אם ממקום אחר וגם דרשות וזה באמת נתפרש בהמשנה עצמה ככל אשר יבורר לפנינו.
ואחר זה שם במשנה נגעים כאשר ידובר שם עוד הפעם בסדר המעשה, בא עוד הפעם כל סדרי המעשים כמו שנסדרו במקרא, ונסדר במשנה בלשון זה עצמו ויאמר שם:
"והסגיר את הבית שבעת ימים, ובא בסוף שבוע וראה אם פשה וצוה הכהן וחלצו האכנים אשר בהן הנגע והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אל מקום טמא ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים ועפר אחר יקח וטח את הבית, אינו נוטל אבנים מצד זה ומביא לצד זה, ולא עפר מצד זה ומביא לצד זה, ולא סיד וכו׳.״
ואך בהשתוממות אפשר לראות איך לא שם הרב פראנקעל לב לדברים פשוטים כאלה, ואיך לא ראה שהכתובים בזה אינם כדי לפרשם, כי אם לשון המשנה מעצם הדין.
ולא ראה כי אחר זה במשנה ז׳ גם לא נתוסף כל מאומה ובא שם:
"בא בסוף שבוע וראה אם חזר ונתץ את הבית את אבניו את עציו ואת כל עפר הבית והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום טמא."
ואמנם כי גם לא ראה הרב פראנקעל את אשר בין עיניו, והנה כתב:
"משנה ו׳ אינו הולך לתוך הבית ומסגיר וכו׳ והסגיר את הבית שבעת ימים וכו׳ וראה אם פשה וצוה הכהן וכו׳ הן דברי המקרא, וכו׳ משנה ז׳ בא בסוף שבוע וראה אם חזר ונתץ את הבית וכו׳ הוא לשון המקרא.״
אבל טעה בדברי המשנה כי אין זה לשון המקרא, המשנה רק השתמשה בתוך לשונה בלשון המקרא במקום שהוא עצם המעשה עצמה אבל דברי המשנה אינם לשון המקרא עד שיהי׳ אפשר גם לטעות ולאמר שהעתיקו תחלה לשון המקרא ועל זה הוסיפו פירוש. ונעתיק לשון הכתובים מזה ולשון המשנה.
לשון הכתובים שם מן והסגיר את הבית ואילך זה הוא:
"והסגיר את הבית שבעת ימים, ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירת הבית, וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אל מקום טמא. ואת הבית יקצע מבית סביב ושפכו את העפר אשר הקצו אל מחוץ לעיר אל מקום טמא. ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים ועפר אחר יקח וטח את הבית. ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ את האבנים ואחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח ,ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא ,ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום טמא.״ ובמשנה "והסגיר את הבית שבעת ימים״ ״ובא בסוף השבוע״ וראה "אם״ פשה וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אל מקום טמא. ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים ועפר אחר יקח וטח את הבית אינו נוטל וכו׳ יבא בסוף שבוע וראה אם חזר ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום טמא. ומבואר לפנינו שגם הפסוקים שהביאו שינו אותם ללשון אחר, לפי שהמשנה לא הביאה הפסוקים לפרש אותם אחר זה כי אם שדברה דבריה על פי סדרה בלשון המקרא במקום המעשה עצמו, ולא במקום שהוא הדין.
"והסגיר את הבית שבעת ימים״ שזה הוא מעשה נאמר בלשון המקרא עצמו.
אבל הנאמר במקרא אחר זה בתור דין ״ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירת הבית״ כל זה בא בקיצור במשנה:
"ובא בסוף השבוע וראה אם פשה״. ואחר זה שהוא עוד הפעם המעשה עצמו ולא דין, כי אם מה שיעשה נאמר עוד הפעם בלשון המקרא עצמו, בלי שינוי במשנה.
"וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אל מקום טמא ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים ועפר אחר יקח וטח את הבית.״ שכל זה מעשה הוא ובא במשנה ממש בלשון המקרא.
ואחר זה שהוא עוד הפעם דין, הנה תחת מה שבא בלשון המקרא:
"ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ את האבנים ואחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח, ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא.״ תחת כל זה נאמר במשנה בקצרה:
״בא בסוף שבוע וראה אם חזר.״
אמנם מיד אחר זה שהוא עוד הפעם המעשה עצמה ולא דין, כי אם מה שיעשה נאמר עוד הפעם במשנה בלשון המקרא בלי שינוי:
״ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום טמא." ודברים פשוטים בולטים כאלה לא ראה, ולא שם לב לאשר בין עיניו, ויאמר על זה:
"וכל מעיין במשנה יודע שאין דרך המשנה כלל להביא מקראות שלמות ולפרשן."
ולא ראה שאין כאן מקראות שלמות ופירושן כי אם סידור המשנה, אשר במקום שהוא עצם המעשה עצמה דברו בלשון המקרא.
והרי הדבר להיפך שאלו שנתה שם המשנה מלשון המקרא, הי' עלינו לחקור זאת למצוא טעם על הדבר מדוע עזבה את לשון הכתוב.
עכשיו כשהדבר על מכונו וכמו שראוי להיות, הנה יאמר לנו הרב פראנקעל שמצא בזה תמהון גדול.
וכל זה גרם להם שחשבו למותר לעיין בדבר, ולראות שיהי' לדבריהם איזה ענין, ויסתפקו בגבובי דברים מבלי לדעת פשטן של דברים, וענינם מה הוא.