דברים רבה ד ו
ו. [ עריכה ]
"כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'" הלכה אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לכסות דם שחיטה ביום טוב כך שנו חכמים השוחט חיה ועוף ביום טוב בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה ובית הלל אומרים לא ישחוט אא"כ היה לו עפר מוכן א"ר חגי בשם רבי אחא מי שאין לו עפר מוכן אינו צריך לשחוט למה שאין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד לפיכך אם שחט ביו"ט צריך שיהא לו עפר מוכן לכסות בו.
אמר רב ביסנא בשם ר' אחא בא וראה אמר הקב"ה מה שאסרתי לך בבהמה התרתי לך בחיה וכו' עד כולם בדגים (ויק"ר כב, י).
רבנין אמרין הרבה דברים אסר אותן הקב"ה וחזר והתירן במקום אחר תדע לך אסר הקב"ה לישראל לשחוט ולאכול עד שיביאנו פתח אהל מועד מנין שנאמר (ויקרא יז, ט): "ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אותו לה' ונכרת האיש ההוא מעמיו" מה כתיב שם "ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו" וכאן חזר והתירו להם שנאמר "רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך בכל שעריך הטמא וגו'" מניין ממה שקרינו בענין "כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך":