גור אריה על רש"י במדבר לד

פסוק ד

[א] שיוצא ועוקם וכו'. לא ידעתי ליישב הלשון מה שאמר 'שיוצא ועוקם לצד צפונו של עולם', ואיפכא הוי ליה למימר 'ויוצא ועוקם לצד דרומו של עולם'. וכן בכל מקום שזכר אחריו 'מתפשט המצר ומרחיב לצד צפון', היה נראה לומר 'מתפשט המצר ומרחיב לצד דרום'. ומה שאמר אחר זה 'ומשם והלאה נתקצר המצר ונסב לצד דרום', ראוי להיות 'צד צפון', כי מאחר שהמצר הזה הוא מצד דרומי, אם הולך ועוקם לצד דרום - הוא מרחיב, ואם עוקם לצד צפון - הוא מתקצר המצר. ועיין בספר יהושע (יהושע ט"ו, ד'-ה') בפירוש רש"י, ושם תמצא כמו שאמרתי למעלה:

פסוק טו

[ב] אל מול פני העולם כו'. דאם [לא] כן, יקשה לך תרוייהו למה לי "קדמה מזרחה", אלא פירושו לפנים הנקראים "קדם". עיין למעלה בפרשת במדבר (פ"ב אות ב):

פסוק יז

[ג] כאילו עשאום שלוחים. דאין לומר שלוחים ממש, שהרי הרבה קטנים היו שם, דלא שייך בהו שליחות (קידושין דף מב.), אלא 'כאילו עשאום שלוחים'. אף על גב דלא שייך בהו שליחות, כיון דהם נשיאי השבט, הרי הם כמו אפוטרופוס, ואפוטרופוס יכול לחלוק עם אחיו. הכי איתא בפרק האיש מקדש (שם):

פסוק יח

[ד] לנחל את הארץ שיהא נוחל וחולק במקומכם. ולא כתב בתורה כאן "לכם" 'בשבילכם', בשביל שקאי אמה שכתוב לפני זה (פסוק יז) "אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם וגו'", ועליו קאי "נשיא אחד ממטה יהיה לנחול את הארץ" אשר כתב למעלה:

פסוק כט

[ה] שהם ינחילו אותה למחלקותיה. וכתב (רש"י) כאן 'ינחילו' פועל יוצא, ולא כתב הלשון כמו שכתוב למעלה (רש"י פסוק יז) 'לשון "ינחלו" לומר שהם במקומם', כי כאן כתב "לנחל" על הגורל, דהיינו שיפילו אותו לנחלה על ידי גורל, ובזה שייך "לנחל". ולענין שיברר כל אחד ואחד חלק, שייך 'לנחול'. לומר לך דהכל על ידי אלו האנשים; בין מה שיבררו כל אחד חלק טוב, ובין הפלת גורל, הכל יהיה על ידי אלו האנשים: