ברטנורא על סוטה ו

משנה סוטה, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

מי שקינא לאשתו ונסתרה אפילו שמע מעוף הפורח - שנסתרה:

יוציא ויתן כתובה - ר' אליעזר לטעמיה דאמר בפ"ק סתירה לא בעיא עדות ואפילו עבד ואפילו שפחה נאמנים דהיינו נמי כעוף הפורח, דאתקש סתירה לטומאה דכולהו מהימני בה, הלכך נאסרה עליו. ואם אינו רוצה להשקותה יוציא ויתן כתובה:

רבי יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה - נשים הטוות לאור הלבנה . רבי יהושע לטעמיה דאמר משקה על פי שנים. מיהו משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה בפריצותה מכוער הדבר ותצא, דהא אפילו מיא תו לא בדקי לה כדתניא בפ"ק, וטהורה היא, ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. והלכה כרבי יהושע:

(ב)

אני ראיתיה שנטמאת - באותה סתירה, שהיא ע"פ עדים לר' יהושע, או ע"פ עוף הפורח לר' אליעזר:

לא היתה שותה - דעד אחד נאמן בה אף להפסידה כתובתה שרגלים לדבר :

אף לפסלה מכתובתה - שלא תשתה ולא תטול כתובתה:

יבמתה - אשת אחי בעלה:

ובת בעלה - מאשה אחרת:

הרי אלו נאמנות - לעדות זו, אע"פ שהן פסולות לכל שאר עדות שהוא לרעתה, לפי שהתורה האמינה כל עדות שיש בה. ומיהו לא לפסלה מכתובתה, הואיל ושונאות אותה, אלא שלא תשתה:

(ג)

שהיה בדין - שלא יהא נאמן בה עד אחד, אם לא מגזירת הכתוב: עדות הראשונה:

סתירה שאין אוסרתה איסור עולם - אלא עד שתשתה:

אינה מתקיימת בפחות משנים - כדבעינן למימר מגזירה שוה, ור' יהושע היא:

עדות האחרונה - טומאה:

כל עדות שיש בה - נאמן בה דכתיב ועד אין בה, וכל עד האמור בתורה סתם אינו אלא שנים, מדאיצטריך קרא לומר (דברים יט) לא יקום עד אחד באיש, שמע מינה דעד שנים במשמע, עד שיפרוט לך הכתוב אחד. והכי קאמר קרא תרי לית בה אלא חד, וקאמר והיא לא נתפסה לאוסרה , אלמא עד אחד מהימן:

(ד)

עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת - אוקי חד להדי חד, והרי היא בספיקה ושותה. ודוקא כי אתו בהדי הדדי, אבל בזה אחר זה, כשאמר הראשון נטמאת, הוי מהימן כבתרי . והשני האומר לא נטמאת הוי ליה חד, ואין דבריו של אחד במקום שנים:

ושנים אומרים לא נטמאת - כלומר לא נטמאת בפניך, שכשבאת ומצאת שנסתרו יחד גם אנו היינו עמך ובפנינו לא נטמאת , הרי נסתלק העד ובטלו דבריו מפני השנים, והרי היא בספיקה אם נטמאת קודם שבאו אלו ומצאום, ולפיכך שותה. ואשמועינן תנא בהני תרי בבי דמתניתין דבפסולי עדות הלך אחר רוב דעות בין לקולא בין לחומרא כלומר בין להשקותה בין שלא להשקותה: