בראשית רבה צג

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י

פרשה צג

בראשית רבה פרשה צג פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

(משלי ו א–ג): "בְּנִי, אִם עָרַבְתָּה לְרֵעֶךָ, תָּקַעְתָּה לַזָּר כַּפֶּךָ – נוֹקַשְׁתָּה בְאִמְרֵי פִיךָ, נִלְכַּדְתָּה בְּאִמְרֵי פִיךָ. עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל, כִּי בָאתָה בְכַף רֵעֶךָ: לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶךָ."

אמר רבי חנינא:

ברח משלֹש והידבק בשלֹש: ברח מן הפיקדון, ומן המיאונין ומלעשות שליש בין אדם לחבירו; והידבק בחליצה, ובהתר נדרים ובהבאת שלום בין אדם לחבירו.

אמר רבי ברכיה:

(משלי ו, א): "בְּנִי, אִם עָרַבְתָּה לְרֵעֶךָ, תָּקַעְתָּה לַזָּר כַּפֶּךָ" – אמר רבי שמעון בר אבא: לית שמה פִּקָּדון אלא פּוּק דון.

דבר אחר:

(משלי ו, א): "בְּנִי, אִם עָרַבְתָּה לְרֵעֶךָ" – זה יהודה (בראשית מג, ט): "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ".
"תָּקַעְתָּה לַזָּר כַּפֶּךָ" – "מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ".
(משלי ו, ב): "נוֹקַשְׁתָּה בְאִמְרֵי פִיךָ, נִלְכַּדְתָּה בְּאִמְרֵי פִיךָ" – "אִם־לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ".
(משלי ו, ג): "עֲשֵׂה זֹאת... לֵךְ הִתְרַפֵּס" והתאבק בעפר רגליו והמליכהו עליך – "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה".

<< · בראשית רבה · צג · ב · >>

ב. [ עריכה ]
ב (תהלים מח ה) כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו כי הנה המלכים זה יהודה ויוסף עברו יחדיו זה נתמלא עברה על זה וזה נתמלא עברה על זה (תהלים מח ו) המה ראו כן תמהו (בראשית מג) ויתמהו האנשים איש אל רעהו (תהלים מח) נבהלו נחפזו ולא יכלו אחיו וגו' רעדה אחזתם שם אלו השבטים אמרו מלכים מדיינים אלו עם אלו אנו מה איכפת לנו יאי למלך מדיין עם מלך ויגש אליו יהודה (איוב מא) אחד באחד יגשו זה יהודה ויוסף ורוח לא יבא ביניהם אלו השבטים אמרו מלכים מדיינים אלו עם אלו אנו מה איכפת לנו:

ג. [ עריכה ]
(משלי כה, יא): "תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף", תרגם עקילס "חזורין דדהב בנו דייסקרין דכסף" – כפתורי זהב בצלחות כסף; "דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו" – מה האופן הזה מראה פנים לכל צד, כך היו דבריו שליהודה נראים לכל צד בשעה שנידבר עם יוסף "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה".

ד. [ עריכה ]
(משלי כ, ה): "מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב־אִישׁ, וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה" – לבאר עמוקה מלאה מים צונין והיו מימיה יפים, ולא היתה ברייה יכולה לשתות ממנה. בא אחד, וקשר חבל בחבל, נימה בנימה, ודלה ממנו ושתה, התחילו הכל דולים ממנה ושותין. כך לא זז יהודה – משיב ליוסף דבר על דבריו עד שעמד על לִבו – "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה".

ה. [ עריכה ]

(עמוס ט, יג): "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־י'י, וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקּוֹצֵר, וְדוֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמוֹשֵׁךְ הַזָּרַע, וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְכָל־הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה."

"וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ" – זה יהודה (הושע י, יא): "יַחֲרוֹשׁ יְהוּדָה, יְשַׂדֶּד־לוֹ יַעֲקֹב",
"בַּקּוֹצֵר" – זה יוסף (בראשית לז, ז): "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה",
"וְדוֹרֵךְ עֲנָבִים" – זה יהודה (זכריה ט, יג): "כִּי דָרַכְתִּי לִי יְהוּדָה",
"בְּמוֹשֵׁךְ הַזָּרַע" – זה יוסף – שמשך זרעו שלאביו והורידם למצרים,
"וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְכָל־הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה" – אלו השבטים – אמרו: "מלכים מדיינים אילו עם אילו, אנו מה אכפת לנו?"

<< · בראשית רבה · צג · ו · >>

ו. [ עריכה ]
ו ד"א וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה ר' יהודה ר' נחמיה ורבנן ר' יהודה אומר הגשה למלחמה היך מד"א (שמואל ב י) ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה רבי נחמיה אומר הגשה לפיוס המד"א (יהושע יד) ויגשו בני יהודה אל יהושע לפייסו רבנן אמרי הגשה לתפלה (מלכים א יח) ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי וגו' ר"א אמר פשט להון אם למלחמה אני בא אם לפיוס אני בא אם לתפלה אני בא בי אדוני בי ולא ביה אם לממלא מיא אנא אם לשמשא אנא אם למפצע קיסין אנא ד"א בי אדוני בייה את מעביר עלינו אדוני שכך אמרת לנו הורידוהו אלי וגו' זו היא השמת עין נהפך הדבר שאמרת לסמיות עינים אמר רבי סימון בנימוסות שלנו כתיב (שמות כב) ואם אין לו ונמכר בגניבתו וזה יש לו לשלם ידבר נא עבדך יכנסו דברי באזנך זקינתו של זה ע"י שמשכה פרעה לילה אחת לקה בנגעים הוא וכל ביתו דכתיב (בראשית יב) וינגע ה' את פרעה הזהר שלא ילקה אותו האיש בצרעת אמו של זה לא מתה אלא מקללתו של אבא ומן תמן מיתת לה (שם לא) עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה הזהר שלא יחול בך קללה אחת ואותו האיש מת שנים ממנו נכנסו לכרך אחד שלם והחריבוה להלן בשביל נקבה כאן בשביל זכר על חיבת העין בא על אכסניא של הקב"ה שנאמר בו (דברים לג) חופף עליו כל היום על אחת כמה וכמה ד"א ידבר נא עבדך וגו' אמר רבי ירמיה בר שמעיה דבר אני מוציא מבפנים ומכניס דבר בנא ומכלה אתכם אמר רבי חנין בשעה שהיה יהודה מעלה חמה היו שערות לבו בוקעות כליו ויוצאות והיה נותן עששיות של ברזל לתוך פיו ומוציאן כאבק כי כמוך כפרעה מה פרעה גוזר ואינו מקיים אף את גוזר ואינך מקיים מה פרעה להוט אחר הזכרים אף אתה כן מה פרעה מלך ואתה שני לו בארץ מצרים כך אבא מלך בארץ כנען ואני שני לו ואם שולף אני את חרבי ממך אני מתחיל ובפרעה רבך אני מסיים אלו אמר מפרעה אני מתחיל היה מניחו כיון שאמר ממך אני מתחיל רמז למנשה ורפש חד רפש וזעת כל פלטין אמר דין רפש מן בית אבא כיון דחמי מיליה כן שרי משתעי מילין רכיכין אדוני שאל:

ז. [ עריכה ]
ז ד"א וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה זו היא שנאמר ברוח הקודש על ידי שלמה (קהלת ז) החכמה תעוז לחכם וגו' כנגד מי אמר שלמה המקרא הזה לא אמרו אלא כנגד יוסף הצדיק אמר רבי יוחנן בשעה שתפס יוסף הצדיק את בנימין ואמר להם לאחיו האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד אמר לו יהודה בנימין את תפוס ושלום בבית אבא מיד כעס יהודה ושאג בקול גדול והלך קולו ד' מאות פרסה עד ששמע חושים בן דן וקפץ מארץ כנען ובא אצל יהודה ושאגו שניהם ובקשה ארץ מצרים ליהפך עליהם אמר איוב (איוב ד) שאגת אריה וקול שחל שאגת אריה זה יהודה שכתוב בו גור אריה יהודה וקול שחל זה חושים בן דן ששניהם נמשלו כארי שנאמר (דברים לג) ולדן אמר דן גור אריה שיני כפירים נתעו אלו גבוריו של יוסף שכיון שכעס יהודה נשרו שיניהם של כולם אמר רבי יהושע בן לוי אף אחיו כיון שראו יהודה שכעס אף הם נתמלאו חמה ובעטו בארץ ועשו אותה תלמים תלמים שנאמר (איוב ד) ליש אובד מבלי טרף זה יהודה שמסר עצמו על בנימין אמר שמא ימחול הקדוש ברוך הוא על אותו עון שהטעיתי את אבא ואמרתי לו אני מביאו לך באותה שעה נתמלא חמה על יוסף כיון שראה יוסף סימנין של יהודה מיד נזדעזע ונבהל אמר אוי לי שמא יהרגני ומה הן סימנין שהיו בו ביהודה של בית שילו אמרו שני שילטונין זולגות דם ויש אומרים כמין שליטי הגבורים וחמשה לבושים היה לובש נימה אחת היתה לו בלבו כיון שהיה כועס קורע את כולם מה עשה יוסף באותה שעה אותו עמוד של אבן שהיה יושב עליו בעט בו ועשאו גל של צרורות מיד תמה יהודה ואמר זה גבור ממני באותה שעה אחז יהודה חרבו לשולפה מתערה ואינה נשלפת לו אמר יהודה ודאי זה ירא שמים הוא לכך נאמר (קהלת ז) החכמה תעוז לחכם:

ח. [ עריכה ]
ח אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו וְגוֹ' אמר לו מתחלה באת עלינו בעלילה כמה מדינות ירדו למצרים לשבר אוכל ולא שאלת אחד מהם שמא בתך באנו ליקח או אתה סבור לישא את אחותנו אע"פ כן לא כסינו ממך אמר לו אני רואה בך שפטיט אתה יש באחיך פטיט כמותך אמר לו כל זאת שאתה רואה אני ערבתי אותו א"ל מפני מה לא עשית כן את אחיך כשמכרת אותו לישמעאלים בעשרים כסף וציערת את אביך הזקן ואמרת לו (בראשית לז) טרוף טורף יוסף כיון ששמע יהודה כך צעק ובכה בקול גדול אמר כי איך אעלה אל אבי אמר יהודה לנפתלי לך וראה כמה שווקים במצרים קפץ וחזר אמר לו שנים עשר אמר יהודה לאחיו אני אחריב מהם שלשה וטלו כל אחד ואחד אחד אחד ולא נשאר בהם איש אמרו לו אחיו יהודה מצרים אינה כשכם אם אתה מחריב את מצרים תחריב את כל העולם באותה שעה ולא יכול יוסף להתאפק כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים אמר יוסף בלבו מוטב שאתודע להם ואל יחריבו את מצרים אמר להם יוסף לא כך אמרתם שאחיו של זה מת אני אקראנו ויבא אצלכם והיה קורא יוסף בן יעקב בוא אצלי יוסף בן יעקב בוא אצלי והיו מסתכלין בארבע פינות הבית אמר להם מה אתם רואים אני יוסף אחיכם מיד פרחה נשמתן שנאמר ולא יכלו אחיו וגו' ולא האמינו לו עד שפרע עצמו והראה להם המילה:

ט. [ עריכה ]
ט א"ר חייא בר אבא כל הדברים שאת קורא שדיבר יהודה ליוסף בפני אחיו עד שאת מגיע ולא יכול יוסף להתאפק היה בהם פיוס ליוסף ופיוס לאחיו ופיוס לבנימין פיוס ליוסף לומר ראו היך הוא נותן נפשו על בניה של רחל פיוס לאחיו לומר ראו היאך הוא נותן נפשו על אחיו פיוס לבנימין אמר לו כשם שנתתי נפשי עליך כך אני נותן נפשי על אחיך ולא יכול יוסף להתאפק וגו' רבי חמא בר חנינא אמר לא עשה יוסף כשורה שאלו בעטו בו אחד מהם מיד היה מת רבי שמואל בר נחמן אמר כהוגן וכשורה עשה יודע היה צדקן של אחיו אמר ח"ו אין אחי חשודים על שפיכות דמים:

י. [ עריכה ]
י וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ אבא כהן ברדלא אמר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה בלעם חכם של העובדי כוכבים לא יכול לעמוד בתוכחתה של אתונו הה"ד (במדבר כב) ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא יוסף קטנן של שבטים היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו הה"ד ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו לכשיבא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא שנאמר (תהלים נ) אוכיחך ואערכה לעיניך על אחת כמה וכמה גשו נא אלי ויגשו הראה להם את המילה אני יוסף ועתה לא אתם שלחתם וגו' וישימני לאב לפרעה לפטרון בסיליון לאדון לרבון מושל לשליט מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו שלא תעמיד את השעה כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש:

יא. [ עריכה ]
יא ר' אלעזר בן עזריה אמר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה ומה יוסף הצדיק שהוא ב"ו כשהוכיח את אחיו לא יכלו לעמוד בתוכחתו הקדוש ברוך הוא שהוא דיין ובעל דין ויושב על כסא דין ודן כל אחד ואחד עאכ"ו שאין כל ב"ו יכולים לעמוד לפניו:

יב. [ עריכה ]

יב ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך וכי שני צוארים היו לו לבנימין אלא אמר רבי אלעזר בן פדת יוסף ראה ברוח הקודש ששני בית המקדשות עתידין ליבנות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב ובנימין בכה על צואריו ראה שמשכן שילה עתיד להעשות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב ויתן את קולו בבכי כשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא בבכיה כך הקב"ה אינו גואל את ישראל אלא מתוך בכיה שנאמר (ירמיה לא) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם:

<< · בראשית רבה · צג · >>

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.