בראשית רבה י
<< · בראשית רבה · י · >>
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה י
[עריכה]בראשית רבה פרשה י פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט
א. [ עריכה ]
"ויכולו השמים והארץ וכל צבאם", כתיב (תהלים קיט) לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד, לכל יש סיקוסים, שמים וארץ יש להן סיקוסים, חוץ מדבר אחד שאין לו סיקוסים, ואי זו זו התורה שנאמר (איוב יא) ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, ד"א לכל תכלה ראיתי קץ זו מלאכת שמים וארץ, שנאמר ויכולו השמים והארץ.
ב. [ עריכה ]
רבי חמא פתח (משלי כה) הגו סיגים מכסף וגו', אמר רבי אליעזר בשם רבי יעקב משל לאמבטי שהיתה מליאה מים, והיו בה שני דיוסקוסים נאים כל זמן שהיתה מלאה מים לא היתה מלאכת דיוסקוסים נראית, כיון שפסקה וניער המים שבתוכה נראית מלאכת דיוסקוסים, כך כל זמן שהיה העולם תוהו ובוהו לא נראית מלאכת שמים וארץ כיון שנעקר תהו ובהו מן העולם נראית מלאכת שמים וארץ, (שם /משלי כ"ה/) ויצא לצורף כלי, נעשו כלים הה"ד ויכולו השמים והארץ וכל צבאם.
ג. [ עריכה ]
כיצד ברא הקב"ה את עולמו אמר רבי יוחנן נטל הקב"ה שתי פקעיות, אחת של אש ואחת של שלג, ופתכן זה בזה ומהן נברא העולם, רבי חנינא אמר ארבע לארבע רוחות השמים, רבי חמא בר חנינא אמר שש, ארבע לארבע רוחות ואחת מלמעלן ואחת מלמטן, אדריינוס שחיק עצמות שאליה לר' יהושע בר חנניא, א"ל כיצד ברא הקב"ה את עולמו, א"ל כההוא דאמר רבי חמא בר חנינא, א"ל אפשר כן, אתמהא, הכניסו לבית קטן, א"ל פשוט ידך למזרח ולמערב לצפון ולדרום, אמר ליה כך היה מעשה לפני הקב"ה.
ד. [ עריכה ]
א"ר הושעיא דרש רבי אפס באנטוכיא, אין לשון ויכלו אלא לשון מכה ולשון כלייה, משל למלך שנכנס במדינה וקילסו אותו בני המדינה וערב לו קילוסן, הרבה להן בדיצה הרבה להן בהדיוכין, לאחר זמן הכעיסו אותו, ומיעט להן בדיצה ומיעט להן בהדיוכין, כך עד שלא חטא אדם הראשון היו המזלות מהלכין דרך קצרה ובמהירות, משחטא סיבבן דרך ארוכה ובמתינות, יש מזל שגומר הלוכו לי"ב חדש כגון כוכב חמה, ויש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים יום והיא לבנה, ויש מזל שהוא גומר הלוכו לִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה והוא צדק, ויש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים שנה והוא שבתי, חוץ מן כוכב נוגה, ומאדים, שאין גומרין הלוכן אלא לד' מאות ושמונים שנה, (ובעי שאלה שנוגה מהלכת י"ב מזלות לעשרה חדשים, כל מזל כ"ה יום, ומאדים חדש וחצי, כל מזל מהלך י"ב שנה ומחצה, והיאך אומר כן נוגה ומאדים אין גומרין הלוכן אלא לד' מאות ופ' שנה, חזינא תמיה לפיכך בעי שאלה), ר' פנחס בשם ר' חנן דצפורין תני בנות שוח בשנה שנייה של שמטה נוהג קדושת שביעית שלהן, לפי שעושות פירות לשלש שנים, ואותו היום עשו פירות בן יומן, אבל לעתיד לבא הקב"ה מרפא אותה מכה שנאמר (ישעיה ל) ומחץ מכתו ירפא מחץ מכתו של עולם ירפא.
ה. [ עריכה ]
א"ר יהושע בן לוי נשתכללו שמים בחמה ולבנה ובמזלות ונשתכללה הארץ באילנות ובדשאין וגן עדן, רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי מכוללים היו המעשים והיו מותחין והולכין, וכל צבאם, א"ר אלעזר ג' צבאים הן, צבא לשמים ולארץ, וצבא לתלמידים, וצבא ליסורין, צבא לשמים וארץ שנאמר ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, צבא לתלמידים מנין, שנאמר (איוב יד) כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי עד יקום חלופי, וצבא ליסורים מניין שנאמר (שם /איוב/ ז) הלא צבא לאנוש עלי ארץ, וכל צביונו של אדם אינו אלא על הארץ ומה הנייה לו וכימי שכיר ימיו, נחמן בריה דר' שמואל בר נחמן אמר אם זכה צבא לו ואם לאו צבא עליו, בנה בנין עלה בידו צבא לו, נפל ממנו ומת צבא עליו, אכל פתו והנייתו צבא לו, עמדה בתוך גרונו וחנקתו צבא עליו, הרבה צבאים מינה הקב"ה לאדם הזה לתבוע דקיון שלו, הרבה דובים, הרבה אריות, הרבה נחשים הרבה שרפים, הרבה עקרבים, ולא עוד אלא כימי שכיר ימיו.
בר סירא אמר: אלוה העלה סמים מן הארץ, בהם הרופא מרפא את המכה, ובהם הרוקח מרקח את המרקחת.
אמר רבי סימון: אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל. הדא-הוא-דכתיב: (איוב לח, לג): "הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ וגו'" לשון שוטר: (איוב לח, לא): "הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה אוֹ מֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ".
רבי חנינא בר פפא ורבי סימון אמרי: כימה מעדנת את הפירות וכסיל מושך בין קשר לקשר, הדא-הוא-דכתיב: (איוב לח, לב): "הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ וְעַיִשׁ עַל בָּנֶיהָ תַנְחֵם".
רבי תנחום בר חייא ורבי סימון אמרי: משל שהוא ממזר את הפירות.
ז. [ עריכה ]
רבנן אמרי אפי' דברים שאתה רואה אותן שהן יתירה בעולם כגון זבובין ופרעושין ויתושין אף הן בכלל ברייתו של עולם הן, ובכל הקב"ה עושה שליחותו, אפי' ע"י נחש, אפי' ע"י יתוש, אפי' ע"י צפרדע, רבי תנחומא אמר לה בשם רבי מנחמה רבי ברכיה בשם רבי חלבו רבי אחא הוה משתעי הדין עובדא חד בר נש הוה קאים על כיף נהרא, חמא חד עורדען טענה חדא עקרב ומגיזה יתיה נהרא וכיון דעבדת שליחותיה אחזרתא לאתרה, רבי פנחס בשם רבי חנן דציפורין אמר עובדא הוה בחד גבר דהוה קאים למחצד בהדא בקעת בי טרפא, חמא חד עשב וליקט יתיה ועבדיה כלילא לראשיה אזלא חד חויא ומחא יתיה וקטיל יתיה, אתא חד גבר וקם למסקר בההוא חויא, אמר תמה אני על מן דקטן הדין חויא אמר ההוא גברא אנא קטלית יתיה, תלה אפוי וחמא לההוא עשבא עבידא כלילא לראשיה, אמר מן קושטא את קטלית יתיה א"ל אין, א"ל יכיל את מרים הדין עשבא מן ראשך, א"ל אין, כיון דארים יתיה א"ל את יכול קריב הכא ומרים הדין הויא בהדין חוטרא, א"ל אין, כיון דקרב לההוא חויא מיד נשרו אבריו, רבי ינאי היה יושב ודורש בפתח עירו, ראה נחש מרתיע ובא, והוה מרדף ליה מן הדין סיטרא, והוה חזר מן דין סיטרא, ועוד הוה רדיף ליה מן הדין סיטרא והוה חזר מן דין סיטרא אמר זה הולך לעשות שליחותו, מיד נפלה הברה בעיר פלוני, בן פלוני נשכו נחש ומת, רבי אלעזר הוה יתיב מטייל בבית הכסא, אתא חד רומאי ותרכיה וקדים יתיה ויתיב ליה אמר לית דין על מגן, מיד נפק חד חויא ומחא יתיה וקטל יתיה, וקרא עליו (ישעיה מג) ואתן אדם תחתיך ואתן אדום תחתיך, רבי יצחק בר אלעזר הוה קאים ומטייל על משוניתא דימא דקיסרין ראה שם קולית אחת, והוה מצנע לה והות מתגלגלא, מצנע לה והות מתגלגלא, אמר זאת מוכנת לעשות שליחותה, עבר חד בלדר ונכשל בה ונפל ומת אזל פשפשוניה ואשכחוניה טעין כתבין בישין על יהודאי דקיסרין, טיטוס הרשע נכנס לבית קדשי הקדשים וחרבו שלופה בידו וגידר את שתי הפרוכת, ונטל שתי זונות ובעלן על גבי המזבח, ויצא חרבו מלאה דם, אית דאמרי מדם הקדשים, ואית דאמרי מדם שעיר של יום הכפורים וחירף וגידף ונטל כל כלי בית המקדש ועשאן כמין גורגותני אחת והתחיל מחרף ומגדף כלפי מעלה ואמר לא דמי ההוא דעביד קרבא עם מלכא במדברא ונצח ליה, לההוא דעביד קרבא עם מלכא בגו פלטין דידיה ונצח ליה, ירד לספינה כיון שירד מחאיה נחשלא בימא, אמר דומה זה שאין כחו של אלוה של אומה זו אלא במים, דור אנוש לא פרע מהן אלא במים, דור המבול לא פרע מהן אלא במים, פרעה וכל חילו לא פרע מהן אלא במים, אף אני כשהייתי בתוך ביתו וברשותו לא היה יכול לעמוד בי ועכשיו לכאן קדמני, סבור הוא שיהרגני במים, א"ל הקב"ה רשע חייך מבריה שהיא פחותה מכל הבריות שבראתי מששת ימי בראשית בה אני נפרע מאותו רשע, מיד רמז הקב"ה לשר של ים ועמד מזעפו, כיון שהגיע לרומי יצאו כל גדולי רומי לקראתו וקילסו אותו, כיון שעלה לרומי נכנס למרחץ, כיון שיצא הביאו פיילי פוטירין של יין לשתותו ונכנס יתוש בתוך חוטמו והיה נוקר את מוחו והולך עד שנעשה גדול כמו גוזל של שתי ליטראות, והיה מצוה ואומר פצעו מוחו של אותו האיש ודעו במה אלהיהם של יהודים נפרע מאותו האיש, מיד קראו לרופאים ופצעו מוחו, והוציאו כגוזל של שתי ליטראות, אר"א בר רבי יוסי אנא חמיתיה ברומי תרתין ליטרין מהכא וגוזלא מהכא ותקל חד לקביל חד, ונטלו אותו ונתנו אותו בתוך קערה אחת, כל מה דהוה הדין שני הוה הדין שני, פרח יתושה, פרחה נפשיה דטיטוס הרשע.
(בראשית ב ב): "ויכל אלהים ביום השביעי וגו'".
אמר ר' חנינא: משכני רבי ישמעאל ב"ר יוסי אצל פונדק אחד ואמר לי: כאן התפלל אבא של שבת בערב שבת, ר' ירמיה ור' אחא אמרי ר"י מקשי כאן התפלל אבא של שבת בערב שבת, אתמהא, ולא צריך מקשי, דהא חמריא הוו סלקין מן ערב לציפורין, והוו אמרין כבר שבת רבי חנינא בן דוסא בעירו.
ואי בעית מקשיא על הדא קשיא דאמר רבי חנינא משכני רבי ישמעאל ברבי יוסי אצל פונדק אחד, ואמר לי כאן התפלל אבא של אחר שבת בשבת, אמר רבי אבא אף על דא לא הוי צריך למקשי, דהא רבי הוה יתיב ודרש והוה אמר לאבא יודן אמוריה אכרוז קומי דציבורא יצלון דחולא עד יומא קאים.
רבי שאליה לרבי ישמעאל בר רבי יוסי, אמר לו: שמעת מאביך מהו "ויכל אלהים ביום השביעי"? אתמהא!
- אלא כזה שהוא מכה בקורנוס על גבי הסדן, הגביהה מבעוד יום והורידה משתחשך,
אמר ר' שמעון בן יוחאי: בשר ודם, שאינו יודע לא עתיו ולא רגעיו ולא שעותיו, הוא מוסיף מחול על הקודש; אבל הקב"ה, שהוא יודע רגעיו ועתיו ושעותיו, נכנס בו כחוט השערה.
גניבא ורבנן:
- גניבא אמר: משל למלך שעשה לו חופה וציירה וכיירה, ומה היתה חסרה? כלה שתכנס לתוכה. כך, מה היה העולם חסר? שבת.
- רבנן אמרי: משל למלך שעשו לו טבעת, מה היתה חסירה? חותם. כך מה היה העולם חסר? שבת.
וזה אחד מן הדברים ששינו לתלמי המלך, ויכל אלהים ביום הששי וישבות ביום השביעי.
- תלמי המלך שאל את הזקנים ברומי: בכמה ימים ברא הקב"ה עולמו?
- אמרו לו: לששה ימים.
- אמר להם: ומאותה שעה גיהנם ניסוקת לרשעים? אוי לעולם מדיניו.
"מלאכתו" - לא כן אמר ר' ברכיה בשם רבי סימון: לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו, ואת אומר "מכל מלאכתו"?! אתמהא! אלא, להפרע מן הרשעים שהן מאבדין את העולם שנברא כולו בעמל וביגיעה, וליתן שכר טוב לצדיקים שהן מקיימין את העולם שנברא כולו בעמל וביגיעה.
ומה נברא בו לאחר ששבת? שאנן, ונחת, שלוה, והשקט.
רבי לוי בשם ר' יוסי בר ר' נהוראי: כל זמן שהיו ידי קוניהם ממשמשין בהם, היו מותחים והולכין; כיון שנחו ידי קוניהם מהן, ניתן להם נחה, וינח לעולמו ביום השביעי.
אמר רבי אבא: בשר ודם, בשעה שהוא עושה אסטאטיבה, אינו נותן דונטיבא, ובשעה שהוא נותן דונטיבה, אינו עושה אסטאטיבה; אבל הקב"ה עשה אסטאטיבה ונתן דונטיבה: "וישבות", "ויברך".
<< · בראשית רבה · י · >>
קישורים חיצוניים
מדרש מעוצב, באתר דעת.