בני יששכר מאמרי חודש תמוז אב/מאמר ה/נחמה ג
נחמה הקודמת - בני יששכר - מאמרי חודש תמוז אב - נחמה הבאה
מאמר ה - ז' נחמות
[עריכה]נחמה ג - הפטרת ראה
א
[עריכה]עניה סוערה לא נוחמה (ישעיהו נד, יא). דהנה ניחמו חברי איוב לאיוב: "כי על כל זה בחרת מעוני" (איוב לו, כא) [ואמרו רז"ל (בבא בתרא קטז א): קשה עניות בתוך ביתו של אדם יותר מחמשים מכות, שאמר איוב: "יד אלוק נגעה בי" (איוב יט, כב). כמה לקו באצבע (במצרים)? עשר מכות. אמור מעתה, מה שאמר איוב: "יד אלוק" וכו', היה נ' מכות; ועם כל זה אמרו לו: כל זה בחרת מעוני].
- והנה אמר הנביא: עניה, כיון שכנסת ישראל בגלותא עניה, הנה היא סוערה לא נוחמה כמו שהיה באפשרי לנחם יסורי איוב, וזאת "אין לה מנחם" (איכה א, ב). הנה (לזאת) אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים, כל כך תגדל עשרך עד שיסודי בניין ביתך, שדרכן להיות אבנים פשוטים, הנה יהיו של פוך וספירים, אבני נזר יקרים:
הנה יש לי רמז, פו"ך [וספירים, היינו ב' פעמים] ספי"ר ספי"ר בגימטריא תת"ו, מניין התיבות שישנן בשני בתי התפילין, תפילין של יד ותפילין של ראש:
ב
[עריכה]ושמתי כדכד שמשותיך וכו' וכל בניך למודי ה' וכו' (ישעיהו נד, יב). אמרו רז"ל בבבא בתרא (דף עה.), [מהו כדכד?] פליגי בה תרין אמוראי בארעא, יהודה וחזקיה, ותרין מלאכי ברקיע, מיכאל וגבריאל; חד אמר שוהם, וחד אמר ישפה. אמר הקב"ה: ליהוי כדין וכדין (הוא לשון כדכ"ד, כדין וכדין, כן פירש הרשב"ם). הנה כל משכיל משתומם על המראה, דהנה השם יתברך אמר לישעיה אשר ישים כדכד [בשערי ירושלים], והאמוראים פליגי בדורות אחרונים מהו כדכד, הנה איך נאמר דלבעבור זה שמה כדכ"ד לשון כדין וכדין, כי יסכים השם יתברך לדברי שניהם? הדבר הזה אי אפשר להלום. וגם הנה אמוראי איפלגו קודם שאמר השם יתברך כדין וכדין, על כרחך היה לכל אחד ואחד איזה סברא לדבריו, ומהו סברתם?
ואומר לך על פי אשר כתבתי בגמרא ברכות (דף ח.) על מאמר חז"ל: מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד, דקשה, מהו הנרצה באומרו: אין לו להקב"ה בעולמו וכו'? הרי כל העולם ומלואה שלו. וגם מהו הנרצה אומרו בלבד?:
ואומר לך: ידוע, דכל פרי מעשינו בעולם הזה – לגרום היחוד העליון בעולם האצילות על ידי תורתנו ועבודתנו, הוא יחוד יסוד [צדיק עם] מלכות, כידוע. ועל כן נכרתו תקע"ו בריתות על התורה: מ"ח בסיני, מ"ח באהל מועד, מ"ח בערבות מואב [כמבואר במסכת סוטה (דף לז:)], סך הכל קד"ם, וכולן ללמוד וללמד לשמור ולעשות, הרי ד' פעמים קד"ם ד' פעמים קד"ם שווה 576, תקע"ו, מנין יסו"ד מלכו"ת.
והנה ד' אמות שהאדם עוסק בהן בתורה [דפחות מד' אמות לא נקרא בית (סוכה ג, א) לעניין מזוזה ובתי ערי חומה ועורכי המלחמה], הנה ד' על ד'[1] הם טפחים[2] כ"ד פעמים כ"ד כ"ד פעמים כ"ד שווה 576, תקע"ו טפחים, לרמז היחוד הנ"ל הנעשים על ידי התורה. וגם העבודה, הנה בבית שני קרא אשכחו ודרשו (זבחים סב, א) והרחיבו שיעור המזבח עד שנעשה מקום המערכה כ"ד אמות על כ"ד אמות, סך הכל תקע"ו אמות, מניין היחוד הנ"ל הנעשה על ידי העבודה. ומיום שחרב בית המקדש, הנה התורה עומדת גם במקום העבודה [כי כל העוסק בתורת עולה כאילו וכו' (מנחות קי, א)], ומהראוי לזה שילמוד להלכה הלכות הקרבנות, על כן אנו אומרים פרק איזהו מקומן שאין בו חולק. וזהו שאמרו: מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד דייקא:
הנה יש לומר, זהו הבשורה שבישר השם יתברך את ישראל על ידי הנביא: ושמתי כדכד. הגם שבגלות לא היו יכולים ישראל לגרום היחוד העליון על ידי עבודת המזבח, שהיא ברמז כדכ"ד, היינו כ"ד פעמים כ"ד כ"ד פעמים כ"ד שווה 576, אף על פי כן תועיל להם לגרום היחוד ד' אמות (על ד' אמות) של הלכה בלבד, בזכות זה יזכו שיקבעו בשערי ירושלים אבנים טובות גדולות. וזה שמם אשר יקרא להם השם יתברך אז: כדכד, לרמז היחוד העליון שגרמו ישראל על ידי ד' אמות של הלכה גם בימי עניים בגלות:
והנה על כרחך יש להאבן הטוב במציאות בעולם, ונקרא באיזה שם בכתבי קודש, כי אין כל חדש תחת השמש; רק לעתיד ישתנה שמו, יקרא אותו השם יתברך בשם כדכד מטעם הנ"ל, לרמז היחוד, כ"ד פעמים כ"ד כ"ד פעמים כ"ד שווה 576. והנה פליגי אמוראי איזה הוא האבן טוב אשר יעמידוהו אז בשערי ירושלים ויקראו שמו כדכד:
והנה אקדים לך, כבר ידעת, יוסף נקרא צדיק, הוא מרכבה למידת יסוד, צדיק יסוד עולם. ובנימין נקרא גם כן צדיק (היינו בחינת צדיק תחתון), מ"ן מיין נוקבין דנוק' דנוקבא מלכות כידוע. והנה האבן טוב "שֹׁהַם" הוא האבן של יוסף (שהיה קבוע בחושן), והנה יוסף הוא הרמוז ליסוד עולם, מ"ד מיין דכורין דדכורא, ו"ישפה" הוא האבן הטוב של בנימין הצדיק, מ"ן דנוק'. והנה ידוע, ישראל על ידי תורתם ומעשיהם הטובים מעוררים המ"ן דנוקבא מלכות, ועל ידי זה בא המ"ד דדכורא, יסוד צדיק, אשר הוא תכלית המכוון, הבן:
ובהא איפלגו הנהו תרי אמוראי. כיון שהשם יתברך קרא שם האבן הטוב שיקבע בשערי ירושלים כדכד, הוא מטעם היחוד שגרמו ישראל, הנה חד אמר: מסתמא יהיה זה האבן טוב "שֹׁהַם" (לזה יקראוהו כדכד ויעמידוהו בשערי ירושלים), שזה האבן של יוסף הרמוז למיין דוכרין דדכורא, יסוד צדיק, שזה הוא תכלית המכוון שנגרם על ידי ישראל השפעות טובות לכל העולמות, הבן מאד. וחד אמר: נקרא "ישפה", אבן של בנימין הרמוז למ"ן דנוק', מלכות, שזה הוא שמעלים ישראל על ידי מעשיהם; מה שאין כן מ"ד דדכורא בא אחר כך ממילא מלעילא, והבן:
אמר הקב"ה: ליהוי כדין וכדין, תרווייהו קשוט. יצא להם הדרשה הזאת, דהנה כתיב אחר כך: "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך", ודרשו חז"ל: "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, דכתיב: 'וכל בניך' וכו' 'ורב שלום בניך', אל תיקרי בניך אלא בוניך" (ברכות סד, א). והנה יש להתבונן גם כן, מהיכן יצא להם לדרוש אל תיקרי? והנה ראיתי בספר אהבת עולם מהרב הגדול האלגזי זלה"ה, שכתב שיצא להם מסמיכות זה הפסוק "וכל בניך" וכו' לפסוק שלמעלה, "ושמתי כדכד" וכו', ואמר הקב"ה: "ליהוי כדין וכדין" (ויבנה שתיהן בשערי ירושלים). הנה שאמר המגיד מראשית אחרית לישראל על ידי ישעיה: "וכל בניך למודי ה'" (כביכול ילמדו את השם יתברך ויאמר השם יתברך: "ליהוי כדין וכדין", הבן, נראה לי). "ורב שלום בניך", הנה "בניך" השני מיותר, אבל הוא הרמז "בוניך", שהמה יהיו הבונים, היינו התלמידי חכמים יהיו הגוזרים בחכמתם איזו מן האבנים יבנו בשערי ירושלים, ויסגא שלמא בעלמא באמור השם יתברך: "ליהוי כדין וכדין", עיין שם עוד בדברי הרב הנ"ל:
ולדרכנו תתבונן היטב דרשתם ז"ל: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. דידוע, מדת היסוד צדיק נקרא שלום (משים שלום בבית) בין יסוד דדכורא בין דנוק', נקרא "שלום". והנה אותן התלמידי חכמים איפלגו, אי שֹהַם, דרגא דיוסף, שלום עלאה, או ישפה, דרגא דבנימין, שלמא תתאה. אמר הקב"ה: ליהוי כדין וכדין נגד תרין שלומין; הנה התלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, הבן הדבר.
וראייתם מתוקה מדבש, מדכתיב: "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך". וקשה, מה שייכות יש לזה הפסוק אחר הפסוק "ושמתי כדכד שמשותיך" וכו'? וגם מהו "למודי ה'"? "לומדי תורת ה'" מיבעי ליה. וגם מה הוא ורב שלום בניך? הנה בניך השני מיותר, כנזכר לעיל. וגם על כל פנים הוה ליה למימר: "ורב שלום לבניך". אלא על כרחך הכונה, שם כדכד פירושו גם כן כדין וכדין, היינו, עם היות אשר האבן הטוב יהיה שמו כדכד, מטעם הנ"ל, כ"ד פעמים כ"ד, מניין היחוד שגורמים ישראל בתורתם, הנה התנבא עוד ישעיה מה שיהיה בדור אחרון, אשר לפי זה הטעם יפלגו אמוראים בדבר הזה, וכל אחד יאמר מלתא בטעמא. אזי יאמר הקב"ה: יהיה כדין וכדין, והוא הנרמז גם כן בתיבת כדכד. וזהו שהסמיך: וכל בניך למודי ה', כביכול ילמדו את השם יתברך שיסכים עמהם, ליהוי כדין וכדין. ורב שלום בניך, שעל ידם מתרבה מדת השלום, שהם יהיו הבונים בשהם וישפה, תרין שלומין, הבן הדבר ותתן מעדנים לנפשך:
ג
[עריכה]וכשבאנו לכלל הדברים הנ"ל, לא אכחיד את אשר קדם מאמרנו בחידושים על המשניות, בעניין מה שאמרו: חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכוונו את לבם למקום (ברכות ל, ב). וכתבו תלמידי רבינו יונה: שעה דווקא (ודבריהם מוכרחים בגמרא). והנה מהראוי להבין, למה שעה דווקא הכנה לתפילה? וגם נדייק, למה אמר התנא לשון למקום? ועל פי דברינו הנ"ל נבין. דהנה המקום הקביעות לתורה ולתפילה הוא בחינת כדכ"ד, היינו כ"ד פעמים כ"ד כ"ד פעמים כ"ד שווה 576 בגימטריא תקע"ו, הוא סוד היחוד כנ"ל. והנה הכנה לתפילה בזמן הוא גם כן כמו כוונת המקום, כנ"ל. דהנה אמרו בירושלמי (ברכות פ"א ה"א) ובתוספתא (ברכות פרק א' ג): בשעה יש כ"ד עונות ובכל עונה כ"ד עתים, נמצא יש בשעה כ"ד פעמים כ"ד עתים, הוא גם כן כמו המקום כדכ"ד, תקע"ו, הכוונה אל היחוד כנ"ל, כמו המקום שהיא לכונה הנ"ל. וזהו שאמרו: חסידים הראשונים היו שוהים שעה (דייקא) כדי שיכוונו את לבם למקום. ויש אתנו הרהורי דברים בעניין איסור העברת ד' אמות ברשות הרבים בשבת, דהיינו הן ואלכסונן (עירובין נא, א), דהיינו ד' על ד', והלכתא גמירי לה, ואין כאן מקום להאריך העניין:
ד
[עריכה]עוד אומר לך: ושמתי כדכ"ד שמשותיך. כ"ד פעמים כ"ד כ"ד פעמים כ"ד שווה 576 בגימטריא ב' פעמים רפ"ח ב' פעמים רפ"ח שווה 576 ניצוצין, גם ח' פעמים חס"ד ח' פעמים חס"ד שווה 576; והמ"י אולי הוא "וה' משגיאות יצילנו":
ה
[עריכה]עוד, ושמתי כדכ"ד. היינו כ' פעמים כ' כ' פעמים כ' שווה 400, ד' פעמים ד' ד' פעמים ד' שווה 16, ב' פעמים יצח"ק ב' פעמים יצח"ק שווה 416, שהוא יהיה המליץ לעתיד על ישראל (שבת פט, ב), ובגימטריא שמא"י הל"ל, חסד וגבורה, קראן הזהר אבהן דעלמא (ח"ג עג, א), רמזתי למשכילים:
ו
[עריכה]וכל בניך וכו' ורב שלום בניך (ישעיהו נד, יג). יתפרש ברמז נכון. וכל הוא לשון מדה, מלשון "וכל בשליש" (ישעיהו מ, יב), וכן הוא בלשון הש"ס (שבת ד, א): "לכי תיכול עלה" וכו'. והנה כתיב: "והלכת בדרכיו" (דברים כח, ט), מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון וכו' (שבת קלג, ב), וכן הוא בכל הי"ג מדות (עיין בתומר דבורה להרמ"ק ז"ל). ואקדים לך עוד: אית שלום, ואית שלום רב. והסוד של שלום רב הוא לחשוב ם' של שלום רבתי, היינו ם' רבתי דאי"ק בגימטריא ת"ר, הנה אז יעלה מספר תיבת שלום 300+30+6+600 תתקל"ו, מנין י"ג פעמים חס"ד י"ג פעמים חס"ד שווה 936, היינו השפעת חסדים מן י"ג מדות של רחמים, י"ג תיקוני דיקנא דאריך (עיין כל זה במגלה עמוקות פרשת מקץ). והנה כאשר אנחנו הולכים בדרכיו, לכוין מדותינו כעין המדות של הבורא כביכול, אזי מושפע לנו הי"ג מדות דתיקוני דיקנא י"ג פעמים, סוד רב שלום, כנ"ל. ובזה יתפרש הפסוק, "וכל בניך (היינו המדות של בניך) לימודי ה'" (שהם מלומדים מן הש"י, מה הוא רחום וכו'. אזי) "ורב שלום בניך", יושפע להם "רב שלום", היינו שלום במ"ם רבתי, מנין י"ג פעמים חס"ד מן י"ג תיקוני דיקנא, כולם ישפיעו רב שלום לבית ישראל. וזה גם כן רמז דברי חז"ל, "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" (ברכות סד, א), היינו משפיעים אל העולם שלום רב, וזהו שאמר מרבים שלום, הבן:
ז
[עריכה]וירמוז עוד, וכל בניך ורב שלום וכו'. עיקרה של תשובה היא לימוד תורה לשמה (אחר החרטה והווידוי על העוונות), כמו שאמרו רז"ל (ויקרא רבה כה א): היה רגיל לקרות דף אחד וכו'. והנה הגם שהתשובה מועלת בכל עת, עם כל זה ימים המסוגלים הם מראש חודש אלול עד יום הכיפורים, והם תתקל"ו שעות, מנין שלו"ם ר"ב, היינו במ"ם רבתי כנ"ל. והנה כשלומד תורה לשמה בימים הללו היא התעוררות לגאולה (וזהו תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, והבן). וזהו שאמר: וכל בניך למודי ד', דהיינו שלומדין תורה לשמה, ורב שלום בניך: כשעוסקין בשעת רב שלום, היינו בימי רצון כנ"ל, הנה מעותדים לגאולה, כאמור שם:
ח
[עריכה]וירמוז עוד, וכל בניך וכו', וכל לשון תשוקה, מלשון "כלתה נפשי" (תהלים פד, ג). והנה באיתערותא דלתתא איתער עובדא לעילא (זהר חלק ג לא ב), כשישראל בנהא דמלכא ומטרוניתא מקיימים התורה ומצות בתשוקה נכבדת אזי גורמים התשוקה ביחודא שלים בצורות עליונים, כי מעשיהם יהיו קישוטין לשכינה שבהם מתקשטת ובאה לפני המלך, לפני דייקא, חזי במאי ברא אתינא לקמך דייקא (זהר חלק ג יג א), פרוש שיהיה יחודא שלים. ובזה יתפרש וכל בניך (רצה לומר: התשוקה של בניך), לימודי ה' (רצה לומר כביכול הם מלמדים את השם הוי"ה ית"ש שיהיה תשוקת הוא"ו לה"א הם זעיר ונוקב', והן למעלה נתרבה הייחוד ברבות הטובה מן יו"ד לה"א הם אבא ואימא). ורב שלום בניך, וגורמים שיהיה מדת השלום, יסוד צדיק, בסוד רב טוב"ך, כאשר תבין פירוש הפסוק: "ובידך לגדל ולחזק לכל" (דברי הימים א כט, יב), שלא יהיה שלום קטיעא, והבן. וכבוד אלקים הסתר דבר, והשם הטוב יכפר:
וגם כן יתפרש לדרך זה, שיהיה שלום רב, כבר ידעת יחוד אותיות הוי"ה על אדנ"י בכפל אות על אות בחינת סוכה (בספר קרנים), עטרת תפארת, יעלה היחוד מנין ש"פ, מנין שלו"ם עם ד' אותיות. וזה שקדם מאמרנו בענין שלום קטיעא, יוחשב הו' ליו"ד ויהיה יחודא שלים, בסוד "ישלם ה' פעלך" (רות ב, יב), להיות מנין ש"פ, היחוד הנ"ל. וזהו שאמר: ורב שלום בניך, בעת שגורמים היחוד אזי יהיה שלום רב וגדול בחשבון, להתהוות יו"ד מהוא"ו להיותו ישל"ם מנין ש"פ, והבן:
ט
[עריכה]וירמוז עוד, וכל בניך וכו'. עיין בדברי המקובלים סוד ד' בנים המבוארים בהגדה דפסח, ד' פעמים ב"ן ד' פעמים ב"ן שווה 208 בגימטריא יצח"ק. והנה לעתיד לבא במהרה בימינו יוכלל גם הבן הרשע בקדושה, להיות בתוכו ניצוץ קדוש מן הקדושה, והקליפה הסובבת לפרי תתבטל. על כן דייקא יצחק ימליץ טוב בעדינו ויחשוב חשבון עם הבורא יתברך שמו, לזכות את ישראל שיתענגו על רוב שלום ויתבטל השעבוד מלכיות. (חשבון שייך ליצחק, גבול וצמצום הוא ממדת הגבורה). וזה וכל בניך, מי שהוא כולל כל הד' בני"ם דהיינו יצח"ק, לימודי ה', הוא ילמד כביכול להשם יתברך בחושבו עמו חשבון, ועל ידי זה יזכה לרב שלום בניך, ויתבטל השעבוד מלכיות במהרה בימינו אמן:
י
[עריכה]וירמוז עוד וכל בניך וכו'. בניך הם הנערים והבחורים. לימודי ה', שלומדים מהצדיקים הגדולים, אשר עבודתם כל היום לילך בדרכי השם ודבר ה' בפיהם אמת, השכינה מדברת מתוך גרונם ללמד להתלמידים הבחורים דרכי ה' באמת ובתמים; אם כן, תלמידים הללו נקראים לימודי ה'. לזה אמר: כשכל בניך לימודי ה', אזי ורב שלום בניך; מה שאין כן כשהתלמידים אינם משמשים כל צרכם, הוא העדר השלום, כי מתהווה מחלוקת, כמו שאמרו רז"ל (סוטה מז, ב) בתלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן. השם יתברך יעשה שלום עלינו: