זהר חלק ג לא ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
זהר - פרשת צו
מתוך: זוהר חלק כ (עריכה)
פתח רבי יוסי ואמר: כתיב "והתקדשתם והייתם קדושים" (ויקרא כ, ז) - "מאן דמקדש גרמיה מלרע - מקדשין ליה מלעילא! מאן דמסאיב גרמיה מלרע - מסאבין ליה מלעילא!"
מקדשין ליה מלעילא - יאות, דהא קדושה דמאריה שריא עליה. אבל מסאבין ליה - מאן אתר?! ואי תימא מלעילא -- וכי מסאבותא שריא לעילא?!
אמר רבי חייא: היינו דתנינן, בעובדא דלתתא אתער עובדא לעילא! אי עובדא דלתתא היא בקדושה - אתער קדושה לעילא ואתי ושריא עליה ואתקדש ביה. ואי איהו אסתאב לתתא - אתער רוח מסאבותא לעילא, ואתי ושריא עליה ואסתאב ביה; דהא בעובדא תליא מלתא. דהא לית לך טב וביש, קדושה ומסאבותא, דלית ליה עקרא ושרשא לעילא. ובעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא. מה דתלי בעובדא - בעובדא אתער לעילא ואתעביד עובדא. ומה דתלי במלין - במלין. כד אתגזר במלה - אתער הכי לעילא.
ואי תימא מלה מה אתער? אלא הכי כתיב "ודבר דבר" (ישעיהו נח, יג) - ההוא "דבר" אתער מלה אחרא לעילא דאקרי "דבר" - "דבר יהו"ה אשר היה" (הושע א, א), "ודבר יהו"ה היה יקר" (ש"א ג, א), "בדבר יהו"ה שמים נעשו" (תהלים לג, י). דהא תנינן, ההיא מלה סלקא ובקע רקיעין עד דסלקא בדוכתיה ואתער מה דאתער; אי טב טב, אי ביש ביש. ועל דא כתיב "ונשמרת מכל דבר רע" (דברים כג, י).
ארבעה מינין בלולב ואינון שבעה. ואי תימא דשבעה מינין אינון - לאו הכי! אלא ארבעה נינהו, ואינון מתפרשין לתלתא אחרנין. ובעובדא דילהון אתערו שבעה אחרנין לעילא לאוטבא עלמא בכמה סטרין.
כנסת ישראל - אף על גב דאיהי בכללא - מתברכא מכלהו שית ומנחלא דעמיקא דמבוע דנגיד ולא פסיק לעלמין מימוי, דנגדא עלייהו וינקא לבת. דהא בגין דאיהי בת לה לעלמא עלאה ותתאה - אתברכא מנייהו באתערותא דא. דהא בשעתא דכנסת ישראל אתברכא מנייהו - כלהו עלמין אתברכן. ועל דא סובבים את המזבח כמה דאתמר.
ועוד, באתערותא דא שתא כלא מתברכא במיא לאסתפקא ביה, ואשתאבין כלהו ממבועא דנחלא עמיקא דכלא לנחתא לעלמא. ובגין כך בעיין כלהו לחין ולא יבשין לאמשכא ברכאן לעלמא - בגין דאילני אלין כלהו לחין תדירא, וטרפין דילהון משתכחין תדירא, וזמן חדוותא דלהון בהאי זמנא.
ותנינן בספרא דרב המנונא סבא, דהא ההוא חילא דאתפקדא על אילנין אלין - כל חד וחד מאלין - לא נטיל ברכאן דחדוותא לעילא אלא בזמנא דא. וחדוותא דילהון כולהו לעילא, וחדוותא דאילנין אלין לתתא - כולהו בזמנא דא הוא. ואתערותא דלהון באינון קדישי מלכא תליין. וכד ישראל נטלי לון - כלא אתער בזמנא דא ועלמא מתברכא, וכנסת ישראל מתברכא לארקא ברכאן לעלמא.
- כתיב "קול יהוה על המים אל הכבוד" (תהלים כט, ג) - אמר רבי יוסי דא אברהם.
- "קול יהוה בכח" - דא יצחק.
- "קול יהוה בהדר" - דא יעקב.
- "קול יהוה שובר ארזים" - דא נצח.
- "קול יהוה חוצב להבות אש" - דא הוד.
- "קול יהוה יחיל מדבר" - דא צדיק.
- "קול יהוה יחולל אילות" - דא צדק.
וכלהו מתגדלי על מיא ואתשקיין במיא לגדלא. הדא הוא דכתיב "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" (בראשית ב, י). וכלהו הני מתערי ברכאן לעלמא מההוא שקיו דאתשקיין כלהו.
תא חזי, הני שבע קלין תליין במלה דפומא בשאר יומי שתא. והשתא לא תליין אלא בעובדא! ואנן עובדא קא בעינן ולא מלה, בגין דבזמנא דא מברך לכל שתא!
ביומא שביעאה דחג הוא סיומא דדינא דעלמא. ופתקין נפקין מבי מלכא וגבורן מתערי ומסתיימן בהאי יומא. וערבי נחל תליין בהו. ובעינן לאתערא גבורן למיא ולסחרא שבעה זמנין - לרוואה להאי מזבח ממיא דיצחק, בגין דאתמליא מיא האי בירא דיצחק. וכד הוא אתמליא - כל עלמא אתברכא במיא! ובהאי יומא גבורות בעינן למייא ולסיימא לון לבתר - דהא בהאי יומא מסתיימי דינא.
רעיא מהימנא - פרשת צו
מתוך: זוהר חלק כ (עריכה)
(הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא)