זהר חלק ג לא א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
זהר - פרשת צו
מתוך: זוהר חלק כ (עריכה)
אי זכאין בני עלמא - הא 'אל' קיימא והוא חסד. ואי לא זכאן - הא 'אל' קיימא ואקרי "גבור". ועל דא קיימא בכל יומא.
אבל מלה שפיר הוא! "אל" בכל אתר - נהירו דחכמתא עלאה הוא, וקיימא בקיומיה בכל יומא דכתיב "חסד אל כל היום" (תהלים נב, ג). ואלמלא דהאי "אל" אתער בעלמא - לא יכיל עלמא למיקם אפילו שעתא חדא מקמי דינין תקיפין דמתערין בעלמא בכל יומא! הדא הוא דכתיב (בראשית ב, ד) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" - אל תקרי "בהבראם" אלא "באברהם" - באתערותא דאברהם קיימי. וכד אתער אברהם בעלמא - כל אינון דינין דמשתכחי בכל יומא ויומא - דחי להו לבר ולא קיימין קמיה! הדא הוא דכתיב "ואל זועם בכל יום". "נזעם" או "זעום בכל יום" לא כתיב, אלא "זועם" - בכל יומא ויומא דדינא אשתכח - דחי לון לבר, וקיימא הוא ומבסם עלמא. הדא הוא דכתיב "יומם יצוה יהו"ה חסדו" (תהלים מב, ט). ואלמלא האי - לא יכיל עלמא למיקם אפילו רגעא חדא! ועל דא כלא קיימי בגיניה דאברהם!
והאי דכתיב "אל גבור" -- לאו דאיהו גבור! אלא האי קרא רמז הוא דקא רמיז לאבהן, ורמיזא הוא דקא רמיז למהימנותא עלאה קדישא דכתיב "פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום" (ישעיהו ט, ה).
- "פלא" - דא חכמתא עלאה דהיא פליאה ואתכסיא מכלא, כמה דאת אמר "כי יפלא ממך דבר" (דברים יז, ח).
- "יועץ" - דא הוא נהר עלאה דנגיד ונפיק ולא פסקא, ודא 'יועץ' לכלא ואשקי לכלא.
- "אל" - דא אברהם כמה דאוקימנא - "האל הגדול".
- "גבור" - דא יצחק דכתיב "הגבור".
- "אבי עד" - דא יעקב דאחיד להאי סטרא ולהאי סטרא, וקיימא בקיומא שלים.
- "שר שלום" - דא צדיק דאיהו שלמא דעלמא, שלמא דביתא, שלמא דמטרוניתא.
אתו רבי חזקיה ורבי יהודה ונשקו ידוי.
בכו ואמרו: "זכאה חולקנא דשאילנא האי! זכאה הוא דרא דאת שארי בגווייהו!"
אמר רבי שמעון, כתיב "זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו ליהו"ה" (ויקרא ו, יג).
תא חזי, חייבי עלמא גרמין ליה לקודשא בריך הוא לאסתלקא מכנסת ישראל. הדא הוא דכתיב "אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף" (משלי טז, כח). מאן הוא "אלוף"? דא קודשא בריך הוא דאיהו אלופו של עולם, כמה דאת אמר "אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה" (ירמיה ג, ד). ואינון חייבי מפרישין ל"זאת" מ"זה" דאיהו שלמא דביתא ואינון זווגא חדא.
אתא אהרן קדישא ובנוי, ועל ידייהו מתקרבין תרוייהו ואזדווג "זה" ב"זאת". הדא הוא דכתיב "בזאת יבא אהרן אל הקדש" (ויקרא טז, ב), "זה קרבן אהרן ובניו" (ויקרא ו, יג). ואינון מזווגי למלכא קדישא עלאה במטרוניתא. ועל ידייהו מתברכאן עלאין ותתאין, ומשתכחין ברכאן בכלהו עלמין, ואשתכח כלא חד בלא פירודא.
ואי תימא אמאי לא כתיב "זאת קרבן" לקרבא 'זאת' לאתריה!? -- לאו הכי! דהא כהנא מעילא קא שרי לאייתאה זווגא לה לכנסת ישראל, עד דמטי להאי 'זה' לאזדווגא ב'זאת', ולקרבא לון כחדא. ובגין כך כהנא אשלים קרבנא וקריב זווגא - זכאה חולקיהון בעלמא דין ובעלמא דאתי!
רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי מאושא לטבריא.
אמר רבי חייא, כתיב "כִּי בָחַר יְהֹוָה בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ" (תהלים קל"ב, י"ג-י"ד). לזמנין קארון להאי חברייא כלהו דכורא, בגין דציון איהו רחמי. והכא קְרא נוקבא קָרא ליה!?
אמר רבי יוסי: הכי שמיע לי מבוצינא קדישא! בשעתא דזווגא אזדווג כחדא לאחזאה דהא נוקבא אתכלילת ביה בכללא חדא - אתקרי נוקבא[1], דהא כדין ברכאן דמטרוניתא אשתכחו, ולא הוי בה פרישותא כלל. ועל דא "למושב לו" כתיב, וכתיב "כי בחר יהו"ה בציון" - "בציון" דייקא - בההוא דאית בגויה דשריא ביה. ולא כתיב "לציון". וכלא חד! בין דקָרא להאי בשמא דדכורא, ובין דקָרא להאי בשמא דנוקבא - כלא חד ובדרגא חד קיימין.
ועל דא כתיב "וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן" (תהלים פז, ה) - חד לדינא וחד לרחמי. כד מזדווגי כחדא בזווגא חד - כדין "ציון" אקרי. וציון בירושלם אשתמודע ואשתכח. ודא בדא תליא.
רעיא מהימנא - פרשת צו
מתוך: זוהר חלק כ (עריכה)
(הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא)
- ^ ה"ג הרמ"ק (מתוק מדבש)