במדבר רבה כ כג
כג. [ עריכה ]
"ויחל העם לזנות אל בנות מואב" בוא וראה מה כתיב ביציאתן ממצרים (שמות יד, ב): "דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות" מהו פי החירות מקום קבוע לזנות היה ולפי שהצניעו עצמן ביציאתן ממצרים נקרא פי החירות ואלו שהפקירו עצמן לאנשים כתיב "ויחל העם לזנות".
"ויחל העם" כל מקום שנאמר העם לשון גנאי הוא וכל מקום שנאמר ישראל לשון שבח הוא (במדבר יא, א): "ויהי העם כמתאוננים" (שם כא, ה) "וידבר העם באלהים ובמשה" (שם יד, א) "ויבכו העם בלילה ההוא" (שם, יא) "עד אנה ינאצני העם" (שמות לב, כה): "וירא משה את העם כי פרוע הוא" (שם, א) "ויקהל העם על אהרן" וכן כולם.
"ויחל העם לזנות" זרוק מטה לאויר לעיקרו נופל מי שפתח בזנות תחלה השלים לבסוף אמותיהם התחילו בזמה (בראשית יט , לא): "ותאמר הבכירה אל הצעירה לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה ויהיה ממחרת ותאמר הבכירה אל הצעירה הן שכבתי אמש" למדתה אחותה ולפיכך חסך הכתוב על הצעירה ולא פירשה אלא "ותשכב עמו" ובגדולה כתיב "ותשכב את אביה" אותה שפתחה בזנות תחלה השלימו בנותיה אחריה "לזנות אל בנות מואב".
"ותקראן לעם לזבחי אלהיהן" שהלכו בעצתו שנאמר "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל בה'" עשו להם קלעים והושיבו בהם זונות ובידיהן כל כלי חמדה והיתה זקנה יושבת מבחוץ ומשמרת לילדה שהיתה לפנים מן החנות כשישראל עוברין ליטול חפץ בשוק זקנה אומרת לו בחור אי אתה רוצה כלי פשתן שבא מבית שאן והיתה מראה לו ואומרת לו הכנס לפנים ותראה חפצים נאים הזקנה אומרת לו ביותר וילדה בפחות מכאן ואילך אומרת לו ילדה הרי אתה כבן בית שב ברור לעצמך וצרצור יין מונח אצלה ועדיין לא נאסר יין של גוים נערה יוצאה מקושטת ומבוסמת ומפתה אותו ואומרת לו למה אנו אוהבין אתכם ואתם שונאין אותנו טול לך כלי זה חנם הלא "כלנו בני איש אחד" בני תרח אבי אברהם אין אתם רוצים לאכול מזבחותינו ומבשולינו הרי לנו עגלים ותרנגולים שחטו כמצותכם ואכלו מיד משקהו היין ובוער בו השטן היה נשטה אחריה שנאמר (הושע ד, יא): "זנות ויין ותירוש יקח לב" ויש אומרים בלעם צוה אותם שלא להשקותם שלא ידונו כשתויי יין אלא כמזידין כיון שהיה תובעה אומרת לו איני נשמעת לך עד שתשחט זה לפעור ותשתחוה לו והוא אומר לעבודת כוכבים איני משתחוה ואומרת לו אין אתה אלא כמגלה עצמך והוא נשטה אחריה ועושה כן זו שאמרו חכמים הפוער עצמו לבעל פעור זו היא עבודתו שנאמר "וישתחו לאלהיהן".
"ויצמד ישראל לבעל פעור" בתחלה היו נכנסין בצנעה ולבסוף נכנסין צמידים צמידים זוגות כענין של צמר בקר.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף כאדם צמיד במלאכתו.
"ויצמד" כצמידים על ידיה רבי לוי אמר זו גזירה קשה מן העגל דאלו בעגל כתיב (שמות לב, ב): "פרקו נזמי הזהב" ובכאן "ויצמד" כצמידים בעגל נפלו שלשה אלפים וכאן עשרים וארבע אלף.
"ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם" ר' יודן אמר ראשי העם תלה על שלא מיחו בבני אדם רבי נחמיה אמר לא תלה ראשי העם אלא אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה הושיב להן ראשי סנהדריות ויהיו דנים כל מי שהלך לפעור אמר מי מודיען אמר לו אני מפרסמן כל מי שטעה הענן סר מעליו והשמש זורחת עליו בתוך הקהל ויהיו הכל יודעין מי שטעה ויתלו אותו תדע לך שהוא כן "ויאמר משה אל שופטי ישראל הרגו איש אנשיו וגו'":