במדבר רבה טו כ
כ. [ עריכה ]
"אספה לי" וכי לא היו זקנים לשעבר והלא כבר נאמר במצרים (שמות ג, טז): "לך ואספת את זקני ישראל" אלא מפני מה אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה"אספה לי שבעים איש" ללמדך שבשעה שאמר פרעה (שם א, יג) "הבה נתחכמה לו וישימו עליו שרי מסים" קבץ את כל ישראל ואמר להם בבקשה מכם עשו עמי היום בטובה היינו דכתיב "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" בפה רך נטל סל ומגריפה מי היה רואה את פרעה נוטל סל ומגריפה ועושה בלבנים ולא היה עושה מיד הלכו כל ישראל בזריזות ועשו עמו בכל כחן לפי שהיו בעלי כח וגבורים כיון שחשכה העמיד עליהם נוגשים ואמר להם חשבו את הלבנים מיד עמדו ומנו אותם ואמר להם כזה אתם מעמידים בכל יום ויום מינה את הנוגשים של מצרים על השוטרים של ישראל והשוטרים התמנו על יתר העם וכשאמר להם (שם ה, ז) "לא תוסיפון לתת תבן לעם" היו באין הנוגשים ומונין את הלבנים ונמצאו חסרות היו מכין הנוגשים את השוטרים שנאמר (שם, יד) "ויכו שוטרי בני ישראל" והיו השוטרים מוכין על יתר העם ולא היו מוסרין אותן בידי נוגשים ואומרים מוטב אנו ללקות ואל יכשלו יתר העם לפיכך כשאמר הקב"ה"אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע איני יודע מי ראוי ומי אינו ראוי אמר לו"אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו" אותן הזקנים והשוטרים שהיו מוסרין עצמן ללקות עליהם במצרים במתכנת הלבנים יבאו ויטלו בגדולה הזו לפי' הוא אומר"אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו" ולפי שמסרו עצמן ללקות על הצבור לפיכך ונשאו אתך במשא העם ללמדך שהשוון הקב"ה לשמה מכאן את למד שכל מי שמוסר עצמו על ישראל זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקדש לכך כתיב אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו מי הם אותן שכתוב בהן "ויכו שוטרי בני ישראל":