בכור שור על בראשית לה

פסוק א

וְשֶׁב שָׁם. התיישב שם, כי אתה צריך לעשר והמתין הקב"ה עד לאחר מעשה שכם, כדי שייתן מעשר מביזת שכם, ועכשיו נעשית הבטחתו, ששמרו מעשו ומלבן ומשכיני שכם, וגם זאת הבטיחו הקב"ה שאמר לו: עלה בית אל, שאתה שמור ועומד, ואין לך לירא מפני שכיני שכם כלום.

פסוק ב

הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר. אשר לקחנו משכם כי אין להוליכם במקום טהרה, ועוד שלא תראה עבודה לשמם.

פסוק ג

וְהִטַּהֲרוּ. שנגעתם אל המתים.

פסוק ד

בְּאָזְנֵיהֶם. באזני אלוהי הנכר.

פסוק ו

לוּזָה. כי לוז הייתה שם העיר לראשונה.

אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן. שמא עיר הייתה במקום אחר שהיה שמה "לוז" לפיכך אמר: לאותה שבארץ כנען.

פסוק ז

כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו. הקב"ה ומלאכיו.

פסוק ח

וַתָּמָת דְּבֹרָה. נראים הדברים: כי רבקה שלחה אל יעקב לשוב, כמו שאמרה לו (בראשית כז מה) וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם.

אַלּוֹן בָּכוּת. להודיע למה נקרא "אלון בכות" אמר לך ששם נקברה דבורה.

פסוק ט

וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ. לאחר ששילם נדרו.

בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם. כלומר: דדרך ביאתו הוא לילך משכם לשם, שלא תאמר שאיחר נדרו, אלא דרך ביאתו בא שם, אלא שבאו עליו גלגולים מעשו ומשכם.

מִפַּדַּן אֲרָם. פירש רש"י כגון "פדן תוריא", לשון תרגום של (שמואל א יא ז) צֶמֶד בָּקָר שהוא זוג של שוורים, וכן היה זוג של (תהלים ס ב) אֲרַם נַהֲרַיִם ואֲרַם צוֹבָה, ויש לומר על זוג הנהרות, פדן של נהרות, כמו שנקרא "ארם נהרים" לפי שהיו שם שתי נהרות: (מלכים ב ה יב) אֲמָנָה וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק, (ישעיהו ז ח) כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק. ויש מפרשים "פדן ארם" כי פדן שדה בלשון ערב.

פסוק י

כִּי אִם יִשְׂרָאֵל. יעקב שתי שמות היו לו, ולכך נקרא על שניהם, אבל אברהם לא היה לו רק שם אחד שנתקן להיות "אברהם", ולכך לא נקרא משם ואילך רק: אברהם, כמו שפירשתי (?) ב"וַיֵּרָא אֵלָיו".

פסוק יא

פְּרֵה וּרְבֵה. לפי שאמר לו: (בראשית כח טו) כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי וגו' ועתה עשה לו, ושלם לו נדרו. אמר לו הקב"ה: לא יעלה על לבך שאעזבך, כי אני אברכך, וארבה זרעך, וגוי וקהל גוים יצאו ממך, ומיוצאים מחלציך, כי מבניך יצאו מלכים, ורבותינו דרשו (בראשית רבה פב ד) על בנימין שממנו יצאו שאול ואיש בשת שהיו מלכים, ועדיין לא נולד בנימין.

פסוק יג

וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים. לאחר שאמר לו כל זאת הברכה.

בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ. כלומר: במקום אשר דבר אתו, בלכתו לחרן, בחלום, נראה אליו עכשיו במראה, ולפי כך שראה ששם השכינה תדירה.

פסוק יד

וַיַּצֵּב מַצֵּבָה. במקום אשר דבר אתו, ואותו מקום אשר דבר אתו בראשונה ובשנייה קרא אותו "בית אל".

פסוק טז

כִּבְרַת. לשון כביר, הדרך רב עד אפרת, ולכך לא הוליכה עד אפרת, ועוד שלא היה לו מקום לקבורה.

פסוק יח

בֶּן אוֹנִי. לשון צער.

וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין. לא רצה לעקור ממנו שם אמו לגמרי אלא תקנו "בנימין" לשון חוזק, ורש"י פירש: לשון דרום, כמו (תהלים פט יג) צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם, ובבל בצפון כדכתיב (ירמיהו א יד) מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה, וארץ ישראל בדרום קרא לו בנימין.

פסוק כ

מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם. כך אמר בעל הספר, הוא מצבת קבורת רחל שהייתה עומדת וקיימת עד היום הזה, וב"ויחי יעקב" (בכור שור על בראשית מח ז) פירשתי למה קברה שם.

פסוק כב

וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל. ונמצא שאבד שתי נשיו, רחל שמתה, ובלהה ששכב ראובן עמה, שמהיום ההוא ומעלה לא שכב יעקב עמה, כדכתיב גבי פילגשי דוד ששכב עמהן אבשלום (שמואל ב כ ג) וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת עַד יוֹם מֻתָן אַלְמְנוּת חַיּוּת כל ימיהן, ואף־על־פי־כן לא הפטיר בכך כלום, שכבר נולדו י"ב שבטים, ולפיכך הולך ומונה אותם, וגם עתה הושלמו י"ב השבטים, שנולד בנימין, ומנאן.

פסוק כו

אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם. ואף־על־פי שנולד בנימין בארץ ישראל, רובם נולדו בפדן ארם.

פסוק כט

עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו. ובאברהם הוא אומר (בראשית כה ט) יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל, שאף על פי שישמעאל גדול מיצחק, הוא היה מפילגש, אבל עשו גדול מיעקב ולא היה מפילגש.