ביאור:תוספתא/שבת/ב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת שבת פרק שני
[עריכה]שמנים ופתילות לנר שבת
[עריכה]מדליקין בפתילה מחורכת שהבהבה ולא בסמרטוטין, ואף על פי שמחורכין.
כל אלו שאמרו 'אין מדליקין בהן בשבת' - מדליקין בהן ביום טוב, חוץ משמן שריפה.
מפני מה אמרו אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב?
לפי שאין שורפין, לא תרומות ולא קדשים ולא חמץ - ביום טוב.
כל אלו שאמרו 'אין מדליקין בהן בשבת' - מותר לעשותן מדורה,
"מדורה" הוא הכינוי לאש שאינה בנר השבת, גם אם היא משמשת לאור. |
בין על גבי הארץ, ובין על גבי מנורה, בין להתחמם כנגדן בין להשתמש לאורה.
לא אסרו, אלא לעשותן פתילה לנר בלבד.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין מדליקין בצרי.
ראו משנה ב, ב-ג. כאן עוסק ר' ישמעאל בשמן ושם בפתילות, אבל רשב"א עוסק גם בסיפא כאן בפתילות. |
ר' ישמעאל אומר: כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו.
ר' ישמעאל בן רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אין מדליקין אלא ביוצא מן הפרי.
רבי טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד.
עמד ר' יוחנן בן נורי על רגליו ואמר:
מה יעשו אנשי בבל, שאין להם - אלא שמן שומשמין?!
מה יעשו אנשי מדי, שאין להם - אלא שמן אגוזים?!
מה יעשו אנשי אלכסנדריא, שאין להם - אלא שמן צנונות?
מה יעשו אנשי קפוטקיא, שאין להם - לא זה ולא זה?
אין לך אלא מה שאמרו: מדליקין בשמן פקועות ובנפט.
רבי שמעון שזורי אומר: מדליקין בשמן דגים ובעטרן.
סומכוס אומר: כל היוצא מן הבשר כגון חלב - אין מדליקין בו, חוץ משמן דגים.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל היוצא מן העץ - אין בו משום שלש על שלש, שאינו מטמא טומאת אוהלים ומסככין בו
חוץ מן הפשתן.
כרך דבר שמדליקין בו, ע"ג דבר שאין מדליקין בו - אין מדליקין בו.
חזר לענייני פתילות. רשב"ג מדבר על עץ אגוז ולא על הפרי. כריכת הפתילה על העץ לא גרמה לבערת העץ, ולכן התירו אותה. |
רשב"ג אומר: של בית אבא היו כורכין פתילה ע"ג אגוז - ומדליקין בה.
נר השבת
[עריכה]א"ר יהודה: כשהיינו שרויין בעליית בית נתזה, בלוד
היינו נוקבין שפופרת של ביצה, וממלאין אותה שמן
ונותנין אותה על הנר בע"ש עם חשיכה - שיהא שוהה ודולק בלילי שבת.
היו שם זקנים ולא אמר אחד מהן דבר!
אם חברה בסיד ובגפסיס בע"ש מותר.
נותנין טיט וחרסית תחת הנר - בע"ש עם חשיכה,
כדי שיהא שוהה ודולק בלילי שבת.
נותנין גרגר של מלח וגריס של פול על פי הנר - בע"ש עם חשיכה,
כדי שיהא שוהה ודולק בלילי שבת
חיוב התלוי בכוונה
[עריכה]מעלין דיופי ומטיפין מן הארק ממלאין ארק, שהוא כלי עם חורים קטנים וכשהשמן מטפטף ממנו לנר הוא מרדים את החולה לחולה בשבת.
החותה בגחלים - חייב חטאת.
דוגמא נוספת על האמור במשנה ב, ה, שגם בה המטרה משפיעה על שאלת החיוב. המתחמם בגחלים רוצה אותן ולא מעוניין בכיבויין או בהבערת הגחלים התחתונות. |
ר"ש בן אלעזר אומר משם ר"א ב"ר יצחק: חייב שתי חטאות:
מפני שמכבה את העליונות - ומבעיר את התחתונות.
החותה גחלים להתחמם כנגדן - פטור מקרבן חטאת. אבל אסור לעשות זאת.
עם חשיכה
[עריכה]כלים שנטמאו באב הטומאה - אין מטבילין אותן בין השמשות.
ר"ש שזורי אומר: אף בחול אין מטבילין אותן בין השמשות: מפני שצריכין 'הערב שמש'.
וכלים שנטמאו בולד הטומאה - מטבילין אותן בין השמשות.
כלל אר"ש בן אלעזר: דבר שחייבין על זדונו - כרת, ועל שגגתו – חטאת, אין עושין אותו בין השמשות.
ודבר שאין חייבין על זדונו - כרת, ועל שגגתו – חטאת, עושין אותו בין השמשות.
ר' נתן אומר: אף מפני נדרים - נשים מתות בשעת לידתן.
ראו משנה ב, ו-ז. |
ר' יוסי אומר: שלשה הן 'דבקי מיתה' - מסורין לנשים.
רשב"ג אומר הלכות הקדש וחטאות ומעשר - הן גופי תורה, ומסורין להם לע"ה
שלשתן להעשות - מדליקין את הנר, מערבין, וטומנין את החמין.