ביאור:תוספתא/שבת/ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת שבת פרק שני

שמנים ופתילות לנר שבת

(א)
מדליקין בפתילה מחורכת שהבהבה ולא בסמרטוטין, ואף על פי שמחורכין.

ראו משנה ב, א-ג, כר' אליעזר.

כל אלו שאמרו 'אין מדליקין בהן בשבת' - מדליקין בהן ביום טוב, חוץ משמן שריפה.
מפני מה אמרו אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב?
לפי שאין שורפין, לא תרומות ולא קדשים ולא חמץ - ביום טוב.

(ב)
כל אלו שאמרו 'אין מדליקין בהן בשבת' - מותר לעשותן מדורה,

"מדורה" הוא הכינוי לאש שאינה בנר השבת, גם אם היא משמשת לאור.

בין על גבי הארץ, ובין על גבי מנורה, בין להתחמם כנגדן בין להשתמש לאורה.
לא אסרו, אלא לעשותן פתילה לנר בלבד.

(ג)
רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין מדליקין בצרי.

ראו משנה ב, ב-ג. כאן עוסק ר' ישמעאל בשמן ושם בפתילות, אבל רשב"א עוסק גם בסיפא כאן בפתילות.
ר' יוחנן בן נורי מסביר את דעת חכמים שם.

ר' ישמעאל אומר: כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו.
ר' ישמעאל בן רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אין מדליקין אלא ביוצא מן הפרי.
רבי טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד.
עמד ר' יוחנן בן נורי על רגליו ואמר:
מה יעשו אנשי בבל, שאין להם - אלא שמן שומשמין?!
מה יעשו אנשי מדי, שאין להם - אלא שמן אגוזים?!
מה יעשו אנשי אלכסנדריא, שאין להם - אלא שמן צנונות?
מה יעשו אנשי קפוטקיא, שאין להם - לא זה ולא זה?
אין לך אלא מה שאמרו: מדליקין בשמן פקועות ובנפט.
רבי שמעון שזורי אומר: מדליקין בשמן דגים ובעטרן.
סומכוס אומר: כל היוצא מן הבשר כגון חלב - אין מדליקין בו, חוץ משמן דגים.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל היוצא מן העץ - אין בו משום שלש על שלש, שאינו מטמא טומאת אוהלים ומסככין בו
חוץ מן הפשתן.

(ד)
כרך דבר שמדליקין בו, ע"ג דבר שאין מדליקין בו - אין מדליקין בו.

חזר לענייני פתילות. רשב"ג מדבר על עץ אגוז ולא על הפרי. כריכת הפתילה על העץ לא גרמה לבערת העץ, ולכן התירו אותה.

רשב"ג אומר: של בית אבא היו כורכין פתילה ע"ג אגוז - ומדליקין בה.

נר השבת

(ה)
א"ר יהודה: כשהיינו שרויין בעליית בית נתזה, בלוד

ראו משנה ב, ד. הסיפור מסביר את דעת ר' יהודה.

היינו נוקבין שפופרת של ביצה, וממלאין אותה שמן
ונותנין אותה על הנר בע"ש עם חשיכה - שיהא שוהה ודולק בלילי שבת.
היו שם זקנים ולא אמר אחד מהן דבר!
אם חברה בסיד ובגפסיס בע"ש מותר.

(ו)
נותנין טיט וחרסית תחת הנר - בע"ש עם חשיכה,

ראו משנה ב, ד-ה.

כדי שיהא שוהה ודולק בלילי שבת.
נותנין גרגר של מלח וגריס של פול על פי הנר - בע"ש עם חשיכה,
כדי שיהא שוהה ודולק בלילי שבת

חיוב התלוי בכוונה

מעלין דיופי ומטיפין מן הארק ממלאין ארק, שהוא כלי עם חורים קטנים וכשהשמן מטפטף ממנו לנר הוא מרדים את החולה לחולה בשבת.

(ז)
החותה בגחלים - חייב חטאת.

דוגמא נוספת על האמור במשנה ב, ה, שגם בה המטרה משפיעה על שאלת החיוב. המתחמם בגחלים רוצה אותן ולא מעוניין בכיבויין או בהבערת הגחלים התחתונות.

ר"ש בן אלעזר אומר משם ר"א ב"ר יצחק: חייב שתי חטאות:
מפני שמכבה את העליונות - ומבעיר את התחתונות.
החותה גחלים להתחמם כנגדן - פטור מקרבן חטאת. אבל אסור לעשות זאת.

עם חשיכה

(ח)
כלים שנטמאו באב הטומאה - אין מטבילין אותן בין השמשות.

ראו משנה ב, ז.

ר"ש שזורי אומר: אף בחול אין מטבילין אותן בין השמשות: מפני שצריכין 'הערב שמש'.
וכלים שנטמאו בולד הטומאה - מטבילין אותן בין השמשות.
כלל אר"ש בן אלעזר: דבר שחייבין על זדונו - כרת, ועל שגגתו – חטאת, אין עושין אותו בין השמשות.
ודבר שאין חייבין על זדונו - כרת, ועל שגגתו – חטאת, עושין אותו בין השמשות.

(ט)
ר' נתן אומר: אף מפני נדרים - נשים מתות בשעת לידתן.

ראו משנה ב, ו-ז.
ר' יוסי ורשב"ג טוענים שהנשים ועמי הארץ מופקדים על מצוות חשובות. ואנו מאמינים להם. וראו דמאי ד, א.
אם לא עישרו לא עירבו ולא הדליקו נר – הסדר הוא: הדלקת הנר (של האשה), עישור (של עמי הארץ) ולבסוף הנחת עירוב והטמנת החמין.

ר' יוסי אומר: שלשה הן 'דבקי מיתה' - מסורין לנשים.
רשב"ג אומר הלכות הקדש וחטאות ומעשר - הן גופי תורה, ומסורין להם לע"ה
שלשתן להעשות - מדליקין את הנר, מערבין, וטומנין את החמין.